יום רביעי, 22 בינואר 2020

מודיבודי - התחתונים ששינו את חיי

מכיוון שאנחנו עוסקות בנושא כזה אינטימי בפוסט הזה - אני מרגישה צורך לספר את הדברים מנקודת המבט הכי אישית שיש. גדלתי בבית ובמנטליות שבו לדבר על דם הוסת היה ״בושה״ כמו הרבה דברים אחרים שקשורים לגוף, למיניות, לנושאים ״נשיים״ שפשוט הושתקו. אני חושבת שזה נבע משילוב של מנטליות קצת מיושנת ודת. אני לא שופטת אף אחד ומאוד מבינה מאיפה זה בא, אבל משהו בחינוך ובתפיסה הזאת גרם לי להרגיש שדם הווסת זה משהו מלוכלך ומגעיל. גם בתרבויות אחרות דיבור ושיתוף על מחזור נחשב למידע מיותר - זה מקוטלג כמTMI ולא מדברות על זה, בטח שלא ליד גברים שלא יגעלו ויברחו, שלא יגלו שאנחנו אנושיות חלילה. חלום שלי שהפוסט הזה ואחרים על המחזור יבריחו מהפרופיל שלי כל מיני מיותרים ונכים ריגשית שמחזור מגעיל אותם.

קיבלתי מחזור מאוד מוקדם, בגיל  11 וקצת. הייתי ילדה ״מפותחת לגילה״, לבשתי כבר חזיה, אבל אף אחד לא הכין אותי לזה, הייתי מהראשונות בשכבה שלי ואני חושבת שכל אישה זוכרת את הרגע הזה של כתם אדום על התחתונים. אני זוכרת שהייתי מופתעת, וחשבתי שאולי זה סתם איזה פצע. החלפתי תחתונים והתעלמתי וכמובן שאז ראיתי כתם כזה שוב אחרי כמה שעות והתחלתי לבכות, חשבתי שאני עומדת למות. הלכתי לאמא שלי וסיפרתי לה והיא חייכה ואמרה לי ״מזל טוב, את אישה״ מה שהיה מקסים, אבל זה היה כל כך מנותק מזה שהייתי ילדה, ממש ילדונת. ואז הגיע הסבר על ההתמודדות - תחבושות הגייניות ואיך להסתיר - לעטוף בנייר. לא לזרוק סתם לפח, שאחים שלי או אבא שלי לא יתקלו בזה. להחזיק תחתונים נוספים בתיק ותחבושות ולחיות בהימור של מתי זה יפתיע אותי, עד שהמחזור יהפוך לסדיר. לחיות עם פחד, שמתישהו זה יכתים את הבגדים וכולם ידעו שכבר קיבלתי.

ההתמודדות עם המחזור הייתה עוד אבן על מצבת הביטחון העצמי הנמוך שלי. עוד משהו שהייתי צריכה להסתיר, עוד משהו שהבנתי שהוא טמא ומגעיל בגוף שלי. למזלי לא סבלתי מ PMS בתור נערה, אולי קצת כאבי גב וירכיים ביום הראשון אבל לא ברמה שהייתי משותקת, מה שכן סבלתי ממנו היה שדיממתי 7 ולפעמים 8 ימים. אמא שלי הייתה נגד טמפונים(בצדק,אבל אז לא הבנתי את זה) ולקח לי זמן להתנסות בזה, אבל גם כשכבר התבגרתי ממש לא הצלחתי להתחבר לזה. פיזית זה מפריע לי, אני מרגישה את זה בתוכי וזה מציק לי. לימים הבנתי שזה קשור לבעיות בויסות החושי שלי וגם לתחושה שאז לא ידעתי להסביר שזה פשוט לא נכון לתקוע פקק, שהדם הזה צריך לצאת החוצה. תחבושות הגייניות היו הפתרון שלי וזה ממש לא היה פיתרון מושלם. סבלתי גם מהן, יש לי עור רגיש וכמו שאמרתי בעיות בויסות החושי וכבר אחרי 3 ימים לתוך הדימום העור שלי היה במצב של בערה.

סבלתי לאורך השנים, ואחרי הלידות סבלתי קצת יותר. הדבר היחידי שהשתנה באמת הייתה ההבנה והמודעות שלי.
ההבנה שדם הוסת הוא לא טמא, לא מסריח ולא דוחה. שזה חלק מתפקוד של גוף אישה בריא ושאין בזה כלום שמגעיל יותר מדימום מהאף, זה פשוט קורה פעם בחודש. לאט לאט הבנתי כמה משונה זה שמחנכים אותנו להסתיר את התחבושת בדרך לשירותים וכמה שטמפונים זה עוד דרך למזער נשיות במרחב גברי ולפנות את מה ש״מגעיל״ מהעין, הבנתי שאני לא מתחברת לקונספט של לתקוע פקק בגוף שיספוג את מה שאמור וצריך לצאת החוצה. הבנתי שהדימום הזה שיוצא מהגוף החוצה מוציא איתו רגשות ותחושות וזה חייב לצאת, פיזית ומנטלית.
מה שעוד השתנה היה המודעות שלי לסביבה ולזה שתחבושות מזהמות את הסביבה וגם ממש לא בריאות לנרתיק. שמעתי לפני כמה שנים על ה״קאפים״ שמחדירים ושוטפים ולא הצלחתי להביא את עצמי לנסות. בשנה האחרונה שמעתי פה ושם על תחתוני מחזור רב פעמיים והבנתי שאני חייבת לנסות את זה, אז כשמודיבודי פנו אלי זה היה בדיוק בזמן.

מודיבודי מייצרים תחתוני מחזור( שמתאימים גם לדליפת שתן, וזה מידע חשוב למי שסובלת מזה ונשים רבות אחרי לידות סובלות מזה אבל מתביישות לדבר, בדיוק כמו עם מחזור) - מדובר בתחתונים שעשויים מבדים מיוחדים ובטכנולוגיה מיוחדת שפשוט סופחים את דם המחזור, כן כן, זה כזה פשוט. וזה עובד. ניסיתי כמה סוגים של תחתונים ברמת ספיגה בינונית גם ביום החזק שיש לי - באף אחד מהם לא היו דליפות, גם ביום החזק. זה לא מרגיש רטוב או משהו כזה בשום צורה, אלא כמו תחתונים רגילים טיפה יותר עבים. אז איך מנקים אותם? פשוט  מכניסים למכונת כביסה לכביסה רגילה בלי מרכך(המרכך פוגע בתכונות הספיחה והנידוף של הבד), אני שוטפת לפני הכביסה במים קרים אבל זה ממש לא מאסט, זה שלי. הם יוצאים נקיים וריחניים ומוכנים לשימוש חוזר. והדבר הכי מגניב? הם מגיעים עד מידה 54 וכל הפרסום שלהם הוא הכי בודי פוזיטיב בעולם עם דוגמניות בשלל מידות וצבעים ומבלי לעשות מזה עניין - ככה החברה מתנהלת מהרגע שהיא קיימת! הם לא עושים מזה הייפ תקשורתי ולא מנסים לרכוב על הגל - הם פשוט הבינו שנשים קונות יותר כשהן רואות נשים שהן מזדהות איתן והלכו עם שינוי אידיאל היופי של המאה ה21.

אז כמובן שניסיתי כמה דגמים והנה המסקנות שלי:

דגם הביקיני הסקסי ברמת ספיגה גבוהה מאוד סופר מוצלח לטעמי. אתן יודעות שלרוב אני לא אוהבת גזרות אמצע אבל הוא פשוט מצויין. לקחתי אותו במידה 18 כי לא רציתי שהגומי יתחפר לי בעור וזאת מידה מצויינת עבורי. ניסיתי גם את ה 16 והוא עולה עלי אבל צמוד מידי מבחינתי. תחתונים בכלליות ובטח שתחתוני מחזור -  צריכים להיות נעימים על הגוף.


טוב אז מי שמכירה אותי בטח תנחש שזה הדגם האהוב עלי - היפסטר סקסי. הוא אכן סקסי ומדליק, קשה לנחש שמדובר פה במוצר שמיועד לימי המחזור. גם הוא עשה את עבודתו נאמנה, פה לקחתי 18 ויכולתי לקחת 16, זה לא בולט בתמונה אבל הוא קצת גדול עלי במותן ובחלק האחורי.


 זה דגם ההיפסטר הקלאסי שמיועד לספיגה בינונית, ניסיתי אותו ביום של מה שעבורי הוא הדימום הכי כבד שלי והוא לא איכזב. גם אותו ניסיתי במידה 18 ולא הייתי לוקחת מידה פחות בגלל הגומי.


ממש היום הגיע לאתר דגם שלא ניסיתי והוא היפסטר ללא תפר ברמת ספיגה גבוהה מאד ואני חייבת לנסות אותו בהקדם. מי שמכירה אותי ועוקבת אחרי יודעת שאני מעדיפה תחתונים נטולי תפרים ובלתי נראים ופה קצת ״הקרבתי״ את זה לטובת העובדה שהתחתונים האלו מחליפים שימוש בתחבושות וטמפונים!ֿ
לגבי המחיר - אני יודעת שזאת הוצאה לא קטנה אבל אם אתן לוקחות בחשבון את זה שלא תצטרכו להוציא כסף על תחבושות ותחתונים ובעיקר את הנוחות - זה שווה כל שקל.
שואלות הרבה פעמים תחתונים כאלו צריכות אז זה מאוד אינדיווידואלי - בעייני 6 זה מספיק, יש לי 6 וזה מספיק לי - אחד לכל יום וכמובן שאני עושה כביסות בין לבין.
אם יש לכן דימום כבד מאוד - יכול להיות שתצטרכו להחליף תחתונים באמצע היום ויכול להיות שאתן צריכות יותר זוגות, יש פה בהחלט עניין של ניסוי וטעייה.

אני חייבת להודות שלא ציפיתי לזה בכלל, אבל זה שינה לי את החיים.
המחשבה שאני לא צריכה לקנות יותר תחבושות ולא צריכה לדאוג שמה משהו ידלוף ויכתים את הבגדים או הסדינים היא מטורפת. העובדה שאני לא סובלת מגרד ואי נוחות במשך שבוע, זה עולם אחר. מודיבודי שינו את חיי, פשוט ככה. העברתי איתם כבר 2 או 3 מחזורים ופשוט קשה לי להאמין כמה קל לי יותר. מבחינתי מי שפיתחה את המוצר הזה צריכה לזכות בפרס נובל!!! וכמה לא מפתיע שאישה פיתחה אותו...


מקווה שנהנתן והתחדשתן,
אשמח שתשתפו אותי בחוויות שלכן ובתחושות שלכן,
איך אתן גדלתן ומה הדיבור אצלכן בבית ובין החברות על ענייני מחזור.

נשיקות
זוריק

יום רביעי, 20 בנובמבר 2019

כל הדרכים מובילות לאוברול

יש לי וידוי שלא העזתי להוציא מפי מעולם: אני מתה על אוברולים ברמות מוגזמות! אני חושבת שאוברולים יכולים להיות פריט על זמני, קלאסי, סקסי ומדהים(וקצת לא נוח כי צריך להתפשט לגמרי כשמשתינות אבל היי - אני יכולה להתאפק בקטע מוגזם, אז פאק איט!)

למרות אהבתי, אני כמעט ולא לובשת אוברולים כי בעייני רוב האוברולים מחמיאים הרבה יותר לנשים דקיקות או כאלו שהן מלאות וגבוהות. אני לא גבוהה במיוחד, וכמעט תמיד אוברולים לא יחמיאו לי. הם יהפכו אותי למרובעת יותר, יסתירו את הקימורים שלי וינמיכו אותי.
אבל אז לירון אונצ׳יק הוציאה את האוברול הזה והלב שלי נשרף!!!! הוא האוברול המושלם, ידעתי שהוא חייב להיות שלי וברגע שהוא הגיע אלי החלטתי לצלם לכן פוסט ולהראות לכן 3 דרכים ללבוש אותו (ולתת לכן הטבה בסוף הפוסט!). הבד שלו נעים ונוח ברמה שפשוט בא לי להיכנס אליו ולא לצאת לעולם והוא מגיע גם בצבע אפור. אני מכשפה אז בחרתי בשחור, כמובן. 

הלוק הראשון הוא לוק קז׳ואלי, נוח וספורטיבי. שילבתי את האוברול עם נעלי ספורט של נייקי(אייר פורס יוניקורן) ותיק גב/יד צהוב של קאנקן שאלכס קנה לי ליום האישה ואני חורשת אותו. אני לובשת הרבה ג׳ינס, שחור ואדום ולכן התיק הזה משתלב לי בצורה נפלאה עם רוב המלתחה שלי. חגורת הבד מגיעה עם האוברול וקשרתי אותה בצורה קז׳ואלית בצד.


יום חמישי, 6 ביוני 2019

שבועות למכשפות

שבועות זה אחד החגים הכי אהובים עלי! יש מצב שזה החג שאני הכי אוהבת מכל חגי ישראל. זה קשור לעבודה ששבועות הוא חג שקשור לטבע, להבאת הביכורים, לקציר. שבועות הוא חג של טבע וקיץ וזה מדבר לכל ההוויה של מי שאני.
אולי זה כי גדלתי במשק חקלאי, אולי זה כי אני מכשפה, אבל אני מחוברת לטבע בצורה יוצאת דופן. אני מרגישה התרוממות נפש שאין שניה לה כשאני נמצאת בטבע, זה מאוד מקרקע אותי. אני מרגישה קטנה ומרגישה בצורה הכי חזקה שיש שהעולם ענקי וקסום. אולי זה כי אני מגיעה מבית דתי ואולי סתם כי אני אישה מאמינה, אבל אני פשוט מרגישה את האלוהות בטבע. האהבה הזאת מתעצמת כמובן בגלל שאני עובדת עם פרחים, צמחים. תמיד שואלים אותי איך זה שאני מנהלת עסק של פרחים, איך זה שלא מינפתי את הבלוג לעסק? והאמת שאני מנהלת את העסק הזה כי אני כל כך מחוברת לטבע ולפרחים שאני נהנית מזה ולא באמת רוצה לעשות כסף מהבלוג, בטח שלא כעיסוק עיקרי, נעים לי להשאיר את המקום הזה נקי.

צילמתי בעבר הפקת שבועות לבלוג, שהייתה מאוד צפויה ומתקתקה, פרחונית ולבנה. היא הייתה מאוד זוהר של לפני כמה שנים ומאז גדלתי מלא, השתנתי כל כך. וכשאביחי עמר הציע לי לצלם משהו קפצתי על ההזמנה ואז אמרתי לו ״מה אתה חושב על הפקת שבועות למכשפות?״ ושמחתי שהוא עף על הרעיון וזרם איתי.
שבועות מתחבר לי לקציר ולפירות ובדיוק בגלל זה גם לבאכחוס, לנימפות יער, סאטירים וכל מה שאפל, סקסי, עסיסי וטעים בעולם הזה ונראה לי שהצלחנו להעביר לכן את הוייב הזה בדיוק.


יום ראשון, 17 במרץ 2019

שבוע האופנה תל אביב 2019 ואידיאל היופי המשתנה - האמנם?

שבוע האופנה תל אביב 2019 היה בשבוע שעבר, הוא נפתח ביום ראשון בערב גאלה חגיגי בהאנגר 11, עם כל המי ומי. אני חייבת להגיד בתור התחלה שמשנה לשנה אני יותר ויותר סולדת מרשימות המוזמנים לשבוע האופנה ועוד יותר מההושבה. אני חושבת שאנחנו המדינה היחידה בעולם שבה סלבס סוג ז׳ מהזן הנחות ביותר יושבים בשורה הראשונה בעוד שבלוגרים ועיתונאים שבאמת מסקרים את התצוגות וצריכים לראות כראוי ולצלם כראוי יושבים בשורות האחרונות. ספציפית השנה, הורגש הכי הרבה החוסר התקציבי של עיירית תל אביב במימון (מוטי רייף הוא חבר מועצה ולכן היו עניינים עם התמיכה הכלכלית) וכל שבוע האופנה בעצם הסתמך על חסויות מטורפות ולפעמים הזויות ביותר וגרוטסקיות (סורי אבל סנדלי שורש? מקדונלדס? אין נמוך יותר).

לערב הגאלה לבשתי שמלה מטריפה של נוקס, איפרתי את עצמי ואת השיער שלי עיצבה דנה ברכה הנפלאה שהצליחה בזמן קצר מאוד לקלוע בדיוק למה שכיוונתי עליו. העגילים שענדתי הם של סברובסקי(ותודה לאלכס)  ואגב אם בטעות קורא את הפוסט הזה מוטי רייף או מישהו אחר מהמארגנים - לא ברור לי איך נוקס לא חלק מהחגיגה הזאת של אופנה ישראלית. דנה מעצבת ומלבישה כבר 15 שנה...לא ברור איך הבגדים שלה והיא לא שם.



בעקבות כל ההצהרות של רייף על שינוי אידיאל היופי בשבוע האופנה הקודם ובאירועים שקדמו לשבוע האופנה, הסתקרנתי מאוד לראות מה נראה השנה על המסלולים ובאיזה תצוגות. אני כן אתן לרייף את הקרדיט על כך שראינו השנה יותר דוגמניות במידות מגוונות(שימו לב - מגוונות, לא גדולות) מאי פעם על המסלולים. והופתעתי לגלות שיש כמה וכמה סוכנויות רגילות גדולות ומכובדות שמחתימות דוגמניות במידות מגוונות וגבהים מגוונים כמו It models ויולי. עדיין רוב הדוגמניות האלו רחוקות מלהיות פלאס סיז אמיתי, רובן מגרדות את ה 42 מלמטה, אבל לעומת דוגמניות רזות במידה 32, זהו בהחלט שינוי מבורך. אני רק רוצה להבהיר כמו בפוסט הקודם - מידה 42 וגם מידה 44 היא לא מידה גדולה!!!! בכל מותג, בכל מקום שהייתי בו בעולם, כולל באיטליה עם המידות המיניאטוריות וההבטחה שלא אמצא כלום - מצאתי בגדים במידות האלו. אני כרגע 44-46, נוטה יותר ל 44 ואני קונה עדיין בגדים בליינים הרגילים של אסוס ופאשן נובה.

 לדעתי שתי התצוגות הכי מדוברות השנה מהבחינה של שינוי אידיאל היופי היו של דרור קונטנטו ושל רתמה. בשני המקרים נערכו אודישנים, במקרה של דרור האודישנים עצמם היו מאוד מיוחצנים ומצולמים, זה הפך לפיאסקו שלם והייתי בטוחה שמתוך 300 בנות שהיו שם אנחנו נראה לפחות חצי מהתצוגה דוגמניות פלאס, במיוחד שחלק ניכר ממי שהוא בחר הן לא דוגמניות קונבנציונאליות שעומדות בסטנדרט היבש, אז קצת התקשתי להבין איך לא לוהקו יותר בנות.

דרור קונטנטו
אהבתי מאוד בתצוגה של דרור את הצבעוניות העזה ששונה לחלוטין מהשחור שראינו בשנה שעברה והדגמים האהובים עלי היו בצבע ניוד פודרתי ושקוף, אהבתי את אפליקציות האבנים המשגעות, ופה נגמר מה שאהבתי.
קונטנטו מלביש בשנתיים האחרונות את כל העולם ואשתו (ובעיקר את שתי הנשים הכי שנואות במדינת ישראל ודי לחכימא) , לפעמים יש לו הברקות מטורפות ולפעמים יש לו נפילות איומות, ובעייני כל דגם ודגם שהוצג על דוגמניות למידות גדולות - היה נפילה. לא כל בחורה עם חזה גדול זקוקה לתמיכה מטורפת בדוגמת מינימייזר, אבל בתוך שמלת ערב? רובנו נלבש חזיה טובה או נצפה לקאפים וזו השנה השניה שדרור פוסח על העניין וניחא אילו פשוט החזה היה נראה נפול - אף אחד לא אומר שחזה צריך להיות מתחת לסנטר - הענין הוא שבגד הגוף משטיח את החזה ויוצר מראה מאוד לא מחמיא ברוב הדגמים.


 בנוסף על זה בכל הדגמים שלבשו פלאסיות דרור השתמש בתועפות של בד והתאמץ מאוד לכסות אותן כמיטב יכולתו וזה השאיר אותי עם התהייה האם הוא מנסה להסתיר את הגוף השמן שלנו? עודף הבד גרם להן להראות ענקיות על המסלול, בניגוד לדוגמניות הרגילות שהיו גבעוליות יותר מאי פעם.



אף דוגמנית מלאה לא לבשה דגם שקוף, שחלילה לא נראה קצת שומן, והדגם הצהוב הזרחני (המחריד, בעייני) היה צמוד מאוד אבל חנוט לא פחות.



זה קצת מפתיע ומאכזב בעייני כי דווקא בקולקציית שמלות הכלה שהוא צילם העונה היו דגמים יפייפים ולא חסודים במיוחד.  הדגם האדום הזה, מועתק בחלקו העליון מדגם מהשנה שעברה וזה קצת גורם לי לתהות אם דרור לא באמת רצה להשקיע בזה השנה.

צילום: אבי ולדמן




תצוגת האופנה של רתמה

טוב צריך לשים את זה על השולחן - צעדתי עבור רתמה ואני חולה על רתם לויתן עוד מימים ימימה ובלי שום קשר לזה - היא פאקינג עשתה היסטוריה בשבוע שעבר. מעבר לכל ביקורת אפשרית - וזה לגמרי לגיטימי ובסדר שיש ביקורת כי רתם היא מעצבת צעירה שממש בתחילת דרכה - רתם עשתה היסטוריה. מעבר לזה שהיא המעצבת הראשונה שהציגה אי פעם תצוגה שכל כולה מידות 42-50, היא גם הראשונה שעשתה את זה באטטיוטד לא מתנצל ועם דגמים צעירים ולא בעיצוב בהשראת חוקי השריעה. רתם מבינה מה נשים במידות גדולות רוצות יותר טוב ממעצבים שנמצאים כאן עידן ועידנים, היא והבגדים שלה מסמלים את הדור החדש שסיים להתבייש ולהסתיר ולטשטש וזה מדהים בעייני!
רתם הציגה קבוצות בגדים - שחור, אדום, פוקסיה וסברובסקי. הדגמים ברובם היו בעייני מצויינים. הכי פחות התחברתי לקבוצת הבגדים השחורה שעברה לי פשוטה מידי והסטיילינג שלה היה מוגזם מידי(ורתם תגיד שאין דבר כזה מוגזם...) רוב הבגדים ישבו טוב ובניגוד להשערות שקראתי - כן עשו לנו התאמות ומדידות. מה שכן היה נדרש זה חזרה 1 ל 1 עם הבגדים עלינו, כי חלק מהבגדים זזו על הגוף כשצעדנו והדברים נראו פחות מתאים ממה שהם יכלו להראות.
למרות ובגלל ועל אף - רתם עשתה היסטוריה והקהל היה בהיסטריה מוחלטת... אנשים בכו והריעו, עמדו על הכיסאות, הסאונדטרק היה מושלם, ההשקעה באיפור, שיער וציפורניים הייתה מטורפת והדוגמניות היו נפלאות(דווקא אני הייתי פחות, פעם ראשונה שצעדתי על מסלול ולא עשיתי עבודה כזאת טובה)



צילום: אבי ולדמן

בננהוט 

כתבתי אינספור פוסטים על זה הלוך ושוב באינסטגרם ומאז הספקתי גם לדבר עם נטע ברזילי... בננהוט עיצבנו אותי בהתחלה וכעסתי בטירוף שראיתי את נטע שם איתן. כי גם בשנה שעברה הן הבטיחו מידות גדולות יותר וזה לא קרה, כי באינסטגרם ובאתר מצולמות רק נשים רזות מאוד וכי רב המלאות שצעדו כוסו בבדים נוספים ומיותרים והרגשתי נבגדת - מודה. בדיעבד משיחה עם נטע התברר לי שהדברים באמת זזים והן הולכות לעצב קולקציית פלאס בשת״פ עם נטע (קחו סוד, גמני הולכת לעצב קולקציה בשת״פ בקרוב מאוד!) והדברים נראו ככה בעיקר מתמימות וכי הדברים קרו מהר ולא מכוונת זדון. וכן, יש משהו מדהים ומרגש בלראות את נטע ברזילי בבגד ים זהה לשתי בעלות המותג הרזות. אני מקווה שהקולקציה תצא לאור ושכולנו נעוף על זה!


רינקיני
טוב... מצטערת אבל זו בדיחה.
דיי אותו סיפור של בננהוט רק יותר גרוע. אין באתר מידות או תמונה אחת של נשים בלי צלעות בולטות ולהצעיד את שמחה גואטה בבורקה ולהגיד שאתן מלבישות את כולן בכל המידות זה דיי מביך. וזה מעבר לעובדה שברמה האישית אי אפשר להאמין למילה ממה שנטלי דדון אומרת - כל פיפס בחיה הוא פוסט פירסומי ונחנקנו כבר!!!

צילום: אדרירן סבל

לסיכום - יש עוד דרך ארוכה לצעוד.
תוך כדי אידיאל היופי המשתנה שכחו לשים על רוב המסלולים דוגמניות מזרחיות ואפריקאיות ולהצעיד דוגמניות ״פלאס״ כעלה תאנה זה לא דבר חדש. אלמביקה הצעידה את ריי שגב על המסלול ב 2011. כן כן אתן קוראות נכון, לפני 8 שנים. האם מאז הגר אלמביק צילמה דוגמניות במידות גדולות וזרמה עם מיתוג כזה? לא. למרות שהיא דווקא כן מייצרת בגדים במידות האלו.
אני חולה על האופיטימיים יתר על המידה שמשוכנעים שזהו תחילתו של שינוי - זה לא, השינוי התחיל ממזמן ואנחנו דיי דורכים במקום. אין לזה שום ערך אם בשבוע האופנה בנות מלאות צועדות על מסלולים ובחיים האמיתיים אין מידות.
ודבר אחרון שלא אחסוך עליו ביקורת - דווקא המעצבים הגדולים, הותיקים והקלאסיים כמו ששון קדם, אלון ליבנה, ויוי בלאעייש - לא העלו פלאסיות ואני לא חושבת שזה מקרי. הם לא רוצים להיות מזוהים עם זה וזה עדיין לא אטקרטיבי עבורם וחבל, ממש חבל.

בטח שתקראו את הפוסט הזה אהיה בדרך לאמסטרדם...
נשיקות
זוריק