יום שבת, 17 בנובמבר 2018

עוז

רציתי לספר לכן את סיפור הלידה של עוז. הוא תכף בן 4 חודשים, אני כבר חזרתי לעבודה ונדמה לי שהגיע הזמן.



יום שבת, 7 ביולי 2018

 המכשפה בהריון!

כן, לא כתבתי פוסט נצח. למען הדיוק - לא כתבתי פוסט מאז שנכנסתי להריון. בפוסט האחרון שלי פירסמתי תמונות שצילמנו כשהייתי בשבוע 7 ומאז לא הצלחתי להתיישב ולכתוב לכן פוסט כאן בבלוג ולא בכדי - ההריון הזה מאוד קשה. קשה מקודמו וקשה בכלליות.
אני אתחיל מלספר שלא רציתי להיכנס להריון שני המון זמן, חיכיתי שהבן הבכור שלי יהיה עצמאי ובוגר, לא רציתי שיהיו לי בבית תינוק ופעוט אלא תינוק וילד בוגר, עצמאי שמבין הכל. בתור מי שמאמינה בהנקה לטווח ארוך ובאימהות מאוד אינטנסיבית וקרובה לפחות בשנתיים הקרובות ידעתי שאין לי פנאי נפשי או פיזי לתינוק נוסף לפני שלביא גדל קצת. אז נמנעתי מהריון בצורה יזומה, מה שלא היה בו צורך מסתבר כי לפחות אצלי(וחשוב לציין שזה אינדיווידואלי לחלוטין) אני ככל הנראה לא יכולה להרות כשאני מניקה(או לפחות לא יכולתי, עדיין לא מסתמכת על הנקה כאמצעי מניעה). כשכבר רציתי להיכנס להריון נוסף עדיין הנקתי והשניים לא עבדו יחד, גם אחרי הגמילה מהנקה לקח כנראה זמן להורמונים להתאזן - וזה הגיוני כי היה לי חלב הרבה זמן אחרי שהפסקתי להניק ולכן מצאתי את עצמי באמת כמהה ומצפה להריון הזה תקופה. זה לא היה באמת הרבה זמן במונחים של מי שבטיפולים, אבל לי זה הרגיש נצח. אני חייבת לציין לטובה את רופא המשפחה שלי שממש סירב להפנות אותי לבירור למרות שהייתי לחוצה ומתוסכלת ואמר לי שוב ושוב - זה עוד מוקדם. תחכי. בסופו של דבר הוא צדק ומנע ממני סטרס מיותר. כשנקלטתי האושר היה רב וגיליתי מוקדם מאוד, אבל מהר מאוד גם הגיעו הבחילות ושלל מיחושים אחרים ואיתם גם תופעות שלא הכרתי - דימומים וסימפיוליזיס.


יום שבת, 30 בדצמבר 2017

Retema from the block!

הכל בפוסט הזה מרגש אותי וכשאני מתרגשת באמת קשה לי למצוא את המילים.
אני אתחיל מזה שההפקה הזאת היא הגשמת חלום.
אני כותבת את הבלוג כבר 8 שנים(!)  ואני חיה ונושמת אופנה בערך אותו זמן. לקח לי זמן לבנות את ההבנה והזהות שלי בעולם הזה, להבין יותר באופנה ולפתח את הטעם שלי. זה קרה ממש כאן על דפי הבלוג, ביחד עם התבגרות כללית והתפתחות אישית עצומה. על דפי הבלוג הפכתי מסטודנטית צעירה מאוד חוצפנית, מהוססת וחסרת טאקט לאישה מלאת ביטחון, עם מודעות פמיניסטית, גישה לא מתפשרת, קהל גדול שהולך אחריה וחלומות שמתגשמים כל הזמן. לאורך כל השנים האלו שמרתי על החשיבה הביקורתית שלי ולא איבדתי את היכולת שלי להסתכל בצורה אובייקטיבית על מה שקורה סביבי. לא המתקתי שפתיים ולא חיפשתי למצוא חן בעייני אף אחד וזה הפך את הדרך לטיפה יותר ארוכה ומורכבת עבורי, אבל אני מאוד שלמה איתה.

במהלך השנים ראיתי הפקות פלאס סייז, דוגמניות פלאס והשתתפתי בלא מעט בעצמי ותמיד הרגשתי שזה לא מדוייק. לא מספיק על רמה, לא כמו הפקות רגילות של דוגמניות רזות. רציתי לראות אופנה, וייב אחיד, מסר טוב ומשהו שלא מפחדים לעמוד מאחוריו. ואז פגשתי את רתם לויתן ואת קולקציית הגמר שלה לשנקר והלב שלי פשוט עצר. זה היה בדיוק זה. הפקה עם אווירה, קולקציה שמדברת בקו אחיד ובקול ברור וידעתי שהבחורה הזאת גאון. היא רק סיימה את הלימודים בשנקר ופנתה אלי שאדגמן לה לקמפיין ההד סטארט (שאתן חייבות להיכנס אליו ולתמוך בו כי זה שווה כל שקל וכי זו מהפכה אמיתית) ואחרי הצילומים לקמפיין הבנתי שאנחנו חייבות לצלם גם שת״פ ביחד. רותם הספיקה מאז להתחיל לעצב את הקולקציה המסחרית שלה ואני נתקלתי מחדש במלכיאלה בן שבת. את מלכיאלה הכרתי מרחוק כשהיא דיגמנה לנוקס וגם היא עברה חתיכת דרך. היא צלמת והיא פמיניסטית ומדהימה וכל כך כיף לקרוא אותה ואמרתי אוקיי - בואו נצלם ביחד.

הקונספט היה אופנת רחוב, סטרייט סטייל. הוויב הוא לגמרי ״שכונה״ והתמונות האלו הן תמונות פילם ולא תמונות ממצלמה דיגיטלית ולכן הן לא ערוכות, הן מציאותיות לחלוטין.


יום שבת, 18 בנובמבר 2017

BadAss style!

 השבוע כתבתי פוסט בעמוד שלי על זה שהפסקתי להתנצל ואיזה שירות ענקי היה הצעד הזה לטובת האהבה העצמית והביטחון שלי. אני לא יודעת אם שמתן לב אבל בכלליות, האופנה האחרונה היא כזו של נשים שהפסיקו להתנצל. נשים שהן באד-אס! קשוחות, חזקות, עוצמתיות שלא מפחדות להיות כאלו ולא מתנצלות על מי שהן והמוטיבים האלו חדרו לבגדים, לאופנה היומיומית שלנו.

הרכבתי עבורכן כמה לוקים שהם מאוד אפנתיים היום ובעייני מאוד צועקים בדיוק את זה.

אחד הפריטים המאסטים והקלילים בלוקים כאלו הם חולצות עם פרינטים מסויימים מאוד. החולצה הזאת היא של  בוהו מקולקציית הלוואין אבל בשביל מכשפות כמוני זה רלוונטי כל השנה! למי שפחות חזקה באנגלית, הכיתוב אומר ״תשתחוו מכשפות״ ומה יותר קשוח מג׳ינס כהה עם קרעים אינסופיים וחגורה שכתוב עליה ״חדשות רעות בייבי״
וכמובן שהאבזור הנכון הוא מגפונים שחורים עם שרוכים - פריט חובה בארונה של כל קשוחה (יש לי 4 זוגות... שששש!) וצ׳וקר בסגנון חגורה.