יום שני, 21 ביוני 2010

בנימה אישית מאוד


 רוב הפוסטים שלי הם על הנאות החיים,
ולא חשבתי שמשהו יוכל להוציא אותי ואת הבלוג הזה מהשלווה שבתרבות החומרית,
אבל המדינה סוערת כבר תקופה לגבי זה ואני חייבת לשתף אתכן.

יש משהו שאני נוטה להשמיט מהביוגרפיה שלי בקלות,
אני חוזרת בשאלה.
או דתלש"ית, ההגדרה היותר מועדפת עליי.
דווקא אין לי שאלות.
אני באה מבית דתי לאומי מזרחי, כיפה סרוגה ולא יותר מידי חפירות.
אמא שלי תגדיר אותו כמסורתי ואבא שלי כדתי מאז שהוא התחזק יותר.
התחלתי את התהליך המחשבתי בגיל 12, בגיל 16 כבר "יצאתי מהארון" מול ההורים.
אני לא הראשונה, יש לי אח גדול אתאיסט.

והוא לא הראשון, יש לנו מורד גדול יותר, האח היותר גדול הוא חרדי.
האמת היא שההורים שלי קיבלו את החזרה בשאלה בקלות ביחס לחזרה בתשובה שלו.
תמיד אמרנו שהוא המורד האמיתי בבית.
הכריח אותם להעביר אותו לישיבה חרדית כבר גיל 15, אחי הוא "עילוי".
הוא מבוגר ממני ב 14 שנה ויש לו 7 ילדים.
כשהייתי צעירה הערצתי אותו, על מי שהוא. הבנתי שיש גאונים בהרבה תחומים, הוא גאון בשלו.
הוא לא מכיר אותי ואני לא מכירה אותו. הוא עזב לישיבה כשהייתי בת שנה ולא חזר הביתה מעולם ליותר משבת,הוא נישא כשהייתי בת 6.
עם השנים הוא בא פחות ופחות.
עם השנים, הוא נהיה יותר קיצוני וגרם לקרע במשפחה המדהימה שלנו כשהוא תקף את אחי האתאיסט על נישואיו האזרחיים ודרש מההורים שלי
לבחור בין השניים. הם סירבו לבחור ועם הזמן הוא נרגע, לא לפני שהוא הבהיר למה הוא לא בא: הילדים שלו יהרסו בגללנו.
אני תמיד תוהה לעצמי מה חושבים לעצמם הרבנים שלו,
יש לי 5 יחידות בתנ"ך ועוד 5 בתושב"ע, "כבד את אביך ואת אימך" זו אחת המצוות החשובות ביותר. על הכבוד שלי אני מוותרת.
אחי מעצם היותו אחי הוא מזרחי ואשתו גם כן.
הילדים שלו לומדים כולם במוסדות אשכנזיים, כי הם בניו של "עילוי".
התמזל מזלם והם התקבלו, כולם יכנסו לסמינרים. הם ילדים מרוקאים שמבינים יידיש.
אחיינית שלי בת ה 8 אמרה לאחותי"לא אכפת לי איזה שידוך יהיה לי, העיקר שלא יהיה אשכנזי".
אני לא חושבת שהיא יודעת מה זה אשכנזי והיא לא מבינה שהיא חיה בעולם שכפוף לאשכנזים וחתן אשכנזי זו מציאה בשבילה, בשביל מרוקאית
שנחשבת בעולם החרדי כמו לגרושה(אני לא חושבת שיש רע בגרושה אבל בעולם החרדי זה בערך כמו להיות מקועקע).

אני התחנכתי על ברכי הזרם הדתי לאומי אשכנזי,
ויש לי סוד... הם לא חפים מפשע.
אני ילדת אינטרגרציה... אני ממושב שכוח אל ו"ציוותו" אותנו לבתי ספר אליטסטים של אשכנזים בגוש עציון.
מעצם הגדרתה האינטגרציה פוגעת. מטרתה לעשות אותנו טובים יותר, בעזרתם.
את אחי ואחותי הגדולים לא קיבלו לפני האינטגרציה, כי הם ממוצא מזרחי.
אגב, היום כאמור האחד רב והשנייה גננת שלומדת לתואר שני כבר.
כל היסודי, הרגשתי את ההשפלה.
קראו לנו "ילדי עדולם" "ילדי המזלג". למה לא לקראו לשאר "ילדי גוש עציון"?
למה מורים פנו אליי בהתייחסות לשם משפחתי בכל פעם שכעסו עליי?
התמזל מזלי ונולדתי עם כישרון לשפות, הייתי בכיתת דוברי האנגלית בכיתה ה' כבר.
והמשפט הנפוץ ביותר היה "את דוברת אנגלית?! אבל את מעדולם!", בריבים נזרק המשפט "שחורה אחת"
בבית הספר היו כיתות טיפוליות והן הורכבו בעיקר מילדי המושבים.
גם את אחיינית שלי ניסו לדחוף לשם, בגלל הסיבה ההגיונית מאוד: היא קיבלה 75 במבחן בתנ"ך.
רובם המוחלט של הילדים היה אשכנזי,
הבנתי היטב מהו מושא היופי: בלונדינית, בהירת עיניים ועור, רזה, אף קטן וסולד. מה שלעולם לא אהיה.
ואני זוכרת את עצמי, ילדה בת 8, הולכת לישון ומתפללת לאל הטוב שבבוקר שאתעורר - אראה כך.
השבוע פתחתי את היומן שלי מאותה תקופה...
כולם שונאים את עצמם באותו גיל, אני שנאתי ברמות אחרות.
אני הבטחתי לאלוהים שאעשה הכל בשביל להיראות ככה.
האפליה הגיעה לשיאה בכיתה ח'. היינו אמורים להתחיל לחפש בתי ספר תיכוניים. אני מאוד רציתי את "נווה חנה" אולפנא אליטיסטית.
ידעתי שבכל מחזור מקבלים רק ילדה אחת מישובי עדולם. המורה שלי סירבה לתת לי המלצה ואף אמרה להם שאני טיפוס חזק, שיכול
להוביל את הבנות שלהם למרד. לא התקבלתי.
לא התקבלתי כי אני מרוקאית שגרה במקום הלא נכון.
אבא שלי רצה להילחם כמו שהוא נלחם עבור אחי לפני שהוא חזר בשאלה, אני סירבתי. אני לא אהיה איפה שלא רצו בי ואני לא צריכה טובות.
הייתי מתה לפגוש את החלאה שמנהל את בית הספר ולנפנף מולו בכל מי שאני היום.
בתור ילדה בת 14 לא הבנתי למה עושים לי את זה.
בתור "זוהר" הטחתי זאת בפניה של מנהלת בית הספר שלי, שהדתיים האלטיסטיים האלו הם חבורה של גזעניים.
היא צרחה עליי והעיפה אותי מהכיתה.

בתוך המערכת המעוותת היו כמה צדיקים בודדים שתמיד האמינו בי ותמכו בי, חיזקו את ידיי. כאלו שפוגשים בי היום ואומרים:"אין פלא, ידענו שתגיעי
רחוק"
נרשמתי לתיכון בבית שמש, אולפנא אלטיסטית לא פחות מזו שדחתה אותי.
היתה מנהלת מדהימה, הייתי שווה בין שוות,
התפילה היתה בנוסח "ספרד" שהוא פשרה בין אשכנזים לספרדים ומעולם לא הרגשתי שונה בגלל צבע עורי או שמי ב 4 שנותיי שם.
סיימתי בהצטיינות.
בתיכון הזה, בחברה הכל כך שונה שהורכבה בעיקרה מקהילה דתית אנגלו סקסונית, צברית ומזרחית עולמי השתנה לחלוטין.
אפילו שחזרתי בשאלה כבר שם, לא גירשו אותי, קיבלו אותי וביקשו רק שברומא אתנהג כמו רומאית - בלי פרובוקציות.
בגיל 15 לראשונה לא הרגשתי מכוערת ואיומה אלא פשוט עוד אחת, עוד נערה.
לצערי המוסד השתנה כיום מקצה לקצה בגלל צביעות ההורים האמריקאים שדרשו מהמנהלת לחנך את הילדות שהם לא חינכו בבית
לערכים דתיים קיצוניים והיא סרבה ועזבה.

פעם העולם הדתי לאומי היה הקול השפוי,
כיום גם הם לא חפים מפשע.
כל מי שחזר בשאלה יודע שבעולם החילוני הוא מעולם לא נשאל מה מוצאו.
והוא,
הוא תמיד שואל.
הרגל מגונה ורע שאי אפשר להיפטר ממנו.

אני מקווה שמישהו ישים לזה סוף.
אני יודעת ששם בחוץ יש מאות ילדות כהות עור ושיער, ששם משפחתן הוא: מזוז, עמר, גבאי, אסולין, אנג'ל, פתיחי שסובלות.
שגדלות בידיעה שהן פחות טובות.
הן לא פחות טובות,
ומישהו חייב להגיד להן את זה.

נ.ב
משהו ששכחתי בהתחלה. בוויכוח בסנאט שמתחיל להתנצר על פסל פאגאני של האלה ניקה(ויקטוריה) ב 382, סיימכוס הפאגאני אמר לחבר סנאט נוצרי:
We all look at the same stars, the sky is common, the same world surround us! What difference does it make by what pains each seeks the truth?! We cannot attain to such a great secret by one road
מי מאמין שיותר מ 1500 שנים אני אומרת שוב, את אותו המשפט. לא לבני דת אחרת, אלא לאחיי...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה