יום ראשון, 14 בפברואר 2010

סוגים של פרחות


התחבטתי בסוגייה חדשה לאחרונה,
של מה עושה פרחה לפרחה..
הרי הן נורא מנסות שמתם לב?
הן תמיד מאוד מטופחות,
על עקבים,
פן בשיער,
בגדי ונעלי יוקרה,
אבל משהו לא עובד.
בנוסף הסטריאוטיפ של מרוקאית = פרחה גם העסיק אותי לאחרונה.
זה נורא מצחיק נכון, אבל זה ממש לא נכון ומפליא אותי שבחורות מאוד אינטלגנטיות חושבות שזה נכון.
נעים מאוד, זוהר, חצי עיראקית חצי מרוקאית, לא סובלת מוזיקה מזרחית וצבע ורוד ולא להאמין, השיער שלי שחור כמו הלילה ומתולתל נורא וזה הצבע שנולדתי איתו :) (לא הצורה, אבל לא בחרתי בתלתלים הם פשוט נהיו כאלו יום אחד)
או אולי, הן לא כ"כ אינטלגנטיות בכל זאת?

אז קודם הייתי רוצה להבהיר משהו,
בואו נעשה חלוקה יפה וסטריאוטיפית של פרחות,
שתעזור לנו להבהיר כמה נקודות חשובות
.
במדינת ישראל לפחות יש 2 סוגים של הפרחה המצויה:
הסוג הראשון הוא זה שאוהבים מאוד להידבק אליו כי זה הרבה יותר קל להיצמד לשד העדתי ולשנוא את מה שגם ככה שנוא והוא הפרחות המזרחיות.
הן יהיו מתולתלות מבטן ולידה שמחליקות את השיער מגיל 5. השיער יהיה שחור עם גווני בלונד צהבהב חינני, הן ינהגו בג`יפ של אבא וישמעו קובי עפיה בפול ווליום(הן גם יגנו עליו בחירוף נפש בתואנה כי "המילים מאוד מרגשות"), תהינה להן בעיות דיקציה, ובד"כ הן ילבשו ג`ינס שקטן עליהן ב 5 מידות.
הסוג השני הוא הפרחות שאסוווורררר להגיד שהן קיימות, הפרחות ממוצא אשכנזי.
אמריקאיות,פולניות,רוסיות - מעניין לי את הסבתא...הן אשכנזיות...לא ייאמן נכון? פתחתי לכם חלון לעולם חדש נכון?
או שלא אם איי פעם בחייכן הייתן בקניון רמת אביב.
אני אודה שבתור מושבניקית לשעבר וירושלמית בהווה קניון אביב היה נשמע לי כמו מעוז האופנה והשיק עד שכף רגליי המרוקאית ה"פרחית" דרכה שם.
הפרחה האשכנזיה תתהדר בזה שהיא "בלונדינית טבעית" ותהיה מצויידת תמיד בתמונת ילדות כדי להוכיח, אני רק לא בטוחה שזה היה כ"כ צהוב כשהיא היתה תינוקת :O
יהיה לה שיזוף כתום כמו גזר, ציצי שעבר 5 ניתוחי הגדלה ולא תואם לפרופורציות הגוף שלה, היא תלבש מיני שקצר מידי וגופיה ורודה מידי ותהיה מצויידת במשקפי שמש של גוצ`י בתוך הקניון.

אז עכשיו שהבחנו בין שני הסוגים,
בואו ונבין מה משותף להן.
אני חושבת שמה שהופך פרחה לפרחה בבסיס הוא הניסיון להיות משהו שהיא לא ולקחת טרנד מהמם ולהרוס אותו.
דוגמאות?
מעולם האיפור :)

טרנד האיילינר החתולי והאודם האדום מעולם לא יצא מה"אופנה" (שונאת את המונח המפגר הזה...מה שנראה טוב,  יראה טוב בתוך או מחוץ לאופנה) ובשנה האחרונה תפס ממש חזק.
פרחות הרסו אותו.
האיילינר יהיה עבה מידי, לא צמוד לקו הריסים, בזווית ממש לא נכונה.
והאודם האדום? ממש בדיחה...זה יהיה אודם לחותי מידי בלי תוחם שינזל מהשפתיים של הבחורה ויראה זול ונורא...
הפרחה המזרחית שלנו? תמיד תשים אודם בגוון אדום מהוב שנראה פשוט נורא על כהות כל כך.
טרנד האיפור המעושן הוא בידיוק כמו טרנד האדום והאיילינר.
פרחה לא תטשטש מספיק ותראה כאילו היא קיבלה בוקס בעין או כמו רקון לחלופין, תבחרו אתם :)
האמת ששני הלוקים הנ"ל כשהם עשויים טוב הם הלוקים האהובים עלי, ואולי בגלל זה כואב לי כל כך לראות את זה.

פרחות יקרות,
גם אם אתן נועלות עמנואל ולובשת אד הארדי,
גם אם נולדתן בלונדיניות תכולות עיניים,
זה לא הופך אתכן ליותר "היי קלאס" מאחיותכן המזרחיות
שתיכן קטסטרופליות באותה מידה ודרוש מהפך כמה שיותר מהר!

נ.ב
כולם, אבל כולם יודעים שגוצ`י ודולצ`ה וגבאנה זה פרחי.
כן,
למרות שמישכתן כליה עבור זה.

*בתמונה: מעושן על מרוקאית לא פרחה, ידידותי למשתמש.

*כי יש פה מישהי שממש מתעקשת, אם זה לא היה ברור, תגובות קנאיות,פוגעניות ומתלהמות ימחקו. לידיעתכן, אני רואה מאיפה אתן נכנסות לבלוג. גם דפי פייסבוק של אנשים שלא סובלים אותי ולינקים שנשלחים במסנג`ר. אני יודעת שאני מעניינית  כל כך שגם מי ששונא אותי חייב לדעת מה אני כותבת אבל תגובות שמשמיצות אותי בבלוג שלי זאת בדיחה.

יום שני, 8 בפברואר 2010

אוי ישראל...


אתם יודעים(או שמא עליי לומר:אתן יודעות)
אני לעולם לא אבין מה הולך במדינה הזאת בנושא האופנה.
היום נדבר על כסף ואופנה.
סוגייה כואבת, בעיקר לסטונדטיות כמוני...

אני חייבת לציין שפשוט נכשלתי להבין למה אין לנו רשתות זולות(אבל באמת זולות) שמחזיקות סחורה באיכות בינונית.
בואו נודה באמת,
לרובנו אין כסף לקנות בגדי ונעלי מעצבים.
וגם  לא לקנות באופן קבוע בחנויות חו"ליות ממותגות כדוגמת טופשופ, אמריקן אפירל, מנגו ושות`.
אבל מה שהכי מעצבן אותי,
זה שלנו בניגוד לכמעט כל מדינה מערבית אחרת,
אין אפילו את ה"פריבילגיה" לקנות בגדים בחנויות ממותגות מקומיות במחירים סבירים.
בארה"ב יש את H & M, את גאפ, נעליים בזול אפשר לקנות באלדו ובסטיב מאדן.
והקטע,
זה שזה לא סתם זול,
זה ממש,אבל ממש, זול!!!
והעוד יותר קטע,
זה שזה לא זבל ברמות היסטריות...
זה בגדים שיחזיקו עונה או שתיים,
נעליים שיחזיקו עונה או שתיים ולפעמים הרבה יותר.

קסטרו ורנואר הם מותגים ישראלים שיש להם חנויות בכל רחבי הארץ.
הסחורה שלהם, היא באותה איכות ואפילו ירודה משל הרשתות הזולות בארה"ב,
והמחירים? פי 5... מופקעים ברמות היסטריות ביחס למה שאתה מקבל.
כן נכון,
יש שם מאחורי כל בגד מעצב שחשב איך לעצב אותו( או יותר נכון להגיד: מעצב שפשוט גנב את העיצוב ממעצב על או רשת יותר "נחשבת")
אבל למה לעזאזל שמלה שיש בה אולי חצי מטר בד שעולה בערך 10-20 ש"ח שנתפרת במתפרות תעשייתיות עולה 250 ש"ח?!?!
איך זה הגיוני ששמלה מטריקו עולה יותר מסריג צמר?


הבגדים של קסטרו ורנואר אחרי כמה כביסות בודדות לא נראים כחדשים יותר.
והבדיחה היא הסיילים...
הרי כולנו יודעים שאם סוחר מוכן להוריד מחירים, זה אומר שהסחורה לא היתה שווה את הכסף מלכתחילה...
את פוקס אני לא מכניסה למשוואה כי הבגדים של פוקס לא מחזיקים כביסה אחת.
אחת!!!
יש לי פריט אחד שאני מרוצה ממנו מפוקס וזה מעיל.
אני לא יודעת כמה מכם מודעים לכך,
אבל ברשתות הממותגות מחו"ל המחירים של ה"סייל" הם מחירי תחילת עונה בחו"ל.
וזה ביידוק אותו הדבר עם קוסמטיקה וטיפוח בארץ...
כן יש מכס ידה ידה ידה, אבל המחירים לא גבוהים פי 3, הם גבוהים פי 6!!!
נעליים שקניתי בסטיב מאדן בארה"ב ב 50 דולר, ראיתי בארץ ב 600 ש"ח.

אבל אתם יודעים מי אשמים?
אנחנו.
הלקוחות המטומטות שקונות וקונות.
מצד אחד אין לנו הרבה ברירות, כי באמת למצוא סחורה יותר זולה באיכות סבירה זה דורש תעצומות נפש.
אבל מצד שני,
אני לא מצליחה להבין למה כל מותג עקום שנחשב לבררה של הבררה בחו"ל, מקבל בארץ מעמד של אלוהים במינימום...
למה אנשים רצים לקנות חולצות בייסיק בגאפ ב 250 ש"ח?!
אתם מודעים לזה שבסייל בארה"ב לא הייתם משלמים 8 דולר?
אתם לא מרגישים פרייארים בטירוף?!
אומר לכם את האמת,
על הפרנציפ אני לא אקנה ברשת כזאת.
(ונניח לעובדה שאני לא לובשת בייסיק וגאפ זה פשוט מכוער בעייני)

ועכשיו קצת חיוביות וביקורת טובה:
רנואר:
בתור עובדת לשעבר, אני חייבת להגיד שאני מאוד התרשמתי מהרשת הזו.
הזמן הכי טוב לקנות ברנואר בגדים הוא לא בסייל, אלא ממש בתחילת הקולקציה החדשה...המחירים מאוד נוחים כיוון שלא רוצים שיהיה פער גדול מידי בין מחריי הסייל למחירי הקולקציה החדשה. וכל פריט שקניתי משם שקרה לו משהו, זוכה.
ממליצה לכם לקנות ברשתות של זכיינים ולא רשתות... הם הרבה יותר נחמדים.
עוד דבר טוב ברנואר, זה שהם מקבלים סחורה חדשה כל בוקר.
ושיש פריטים שמיוצרים במהדורות מאוד מוגבלות.
אני זוכרת בתור עובדת שיש דברים שמגיעים סדרה, כשהיא נגמרת - זהו..

קסטרו:
קסטרו יצאו עם קולקציה חדשה מדהימה!!!
מאוד מושפעים מטופ שופ ובעייני זה מעולה, טרנדים מקסימים, סוף סוף קסטרו עזבו את השיעמום ההיסטרי שאפף את הקולקציות שלהם!
התכשיטים שלהם מהממים ומיוחדים אם כי יקרים להחריד...

טישירט:
החנות הזו היא לא ממותגת, היא נמצאת בירושלים ברחוב יפו... יש בה העתקים של בגדים של היינס(s wear), העתקים של בגדים של  אמריקן אפירל, וגם סתם בגדים שהם מביאים והמחירים הם בדיחה.
בין 20-100 ש"ח!
הבגדים באיכות סבירה ביותר ובעלת העסק היא אישה מקסימה! מומלץ בחום!

יום שבת, 6 בפברואר 2010

אאוטפיטים, עדכונים ו"יש לי מה להגיד על זה!"


באופן יחסי אפשר להגיד שלא כתבתי מזמן, הסיבה לכך היא כרגיל עומס בחיים האישיים שלי.

כפי שאתן יודעות אני סטודנטית לתואר שני, סטייליסטית ועכשיו אני גם מוכרת ברנואר. אז בואו נדבר על זה:
תמיד ידעתי שהתואר שבחרתי לי הוא תואר בעייתי מבחינת עבודה ולכן גם המשכתי לתואר שני, אבל מעולם לא ידעתי שהמצב כל כך גרוע. חיפשתי עבודה תקופה מאוד ארוכה בתחום שלי. תואר בתולדות האומנות משמעו שאני היסטוריונית של אומנות. בכל מקום בעולם שבו זה נלמד בוגרי תואר ראשון ובמיוחד אלו שכמוני המשיכו ללימודים מתקדמים משתלבים מהר מאוד בתור מתמחים במוזיאונים בתור עוזרי אוצרים או מדריכים בשכר לא גבוה במיוחד אבל בשכר ובמשרה כמעט מלאה או מלאה או באקדמיה בתור עוזרי הוראה/מחקר.
בישראל המצב הוא אחר לגמרי. קודם כל ברוב המוזיאונים אין אופציה לשלוח קורות חיים, צריך שמרצה שלך ימליץ עליך לאדם שאחראי על המדריכים ורק אז יפנו אליך. שנית ברוב המוזיאונים למרות שאנחנו בוגרים של אחת האוני' הטובות בעולם מכריחים אותנו לעבור הכשרה ארוכה מאוד ומייגעת במיוחד ולפעמים דורשים מאיתנו לשלם על ההכשרה (כן, זה לא חוקי, הם מצאו דרך לעקוף את זה) והשכר עצמו הוא בדיחה, במיוחד כשהם דורשים ממך להתחייב לעבוד אצלם יומיים בשבוע אבל הם לא מתחייבים שהם יקראו לך להדריך וגם אם כן - יכול להיות שתדריך שעתיים בלבד. בקיצור - לא משהו שאפשר לחיות ממנו בשום צורה. הסיבה לכך היא שיש למוזיאונים מאות מתנדבים שגם משלמים להם על קורסי ההכשרה וגם עובדים בחינם. נכון, הם ברמה הרבה יותר נמוכה מבוגר של תואר בתחום אבל הם לא עולים להם כלום ואצלנו מה שחשוב זה כסף.
ולהיות מתרגלת או עוזרת מחקר זה לא משהו שמרוויחים ממנו משכורת, זה רק דמי כיס...בקיצור - וויתרתי על העניין. מהסיבה הפשוטה שאני צריכה כסף ולא יכולה להרשות לעצמי את זה.
למה רנואר? למה חנות בגדים?
קודם כל כי זאת אני, אני מתה על בגדים, אני אוהבת להלביש אנשים - זאת העבודה שלי. ושם אני זוכה לעשות את זה כל היום. אני מוכרת בגדים בצורה שאני חושבת שהיא הכי נכונה וטובה - אני עושה ללקוחה סטיילינג. מבררת מה היא מחפשת ולאיזו מטרה ופשוט עוזרת לה למצוא את מה שהכי נכון וטוב עבורה. וזה עובד. אני מוכרת טובה כי אני לא פושרית ולא שקרנית, אלא עושה את העבודה שלי. אני אמנם מקבלת הרבה פחות כסף פר שעה ממה שאני מקבלת כשאני עושה סטיילינג אבל אני עובדת יותר שעות והכסף הוא לא רע. אחד הדברים שהכי משמחים אותי זה שלקוחות אומרות בקופה למנהלות שלי שאני מקסימה, שאני נכס לחנות ושהן ממש נהנו איתי או שלקוחות מבקשות ממני להגיד מתי אני עובדת כדי לבוא רק כשאני בחנות - זה פשוט עושה לי טוב על הנשמה. אני אדם שאוהב לרצות אחרים וזה פשוט נהדר עבורי :)
שנית אני מכירה את מנהלת החנות ברנואר כבר מזמן (עבדתי שם כמה חודשים לפני 3 שנים) והיא אדם מקסים שנעים לי להיות בחברתה ולעבוד איתה, היא פשוט תותחית במכירות וכל ההצלחה של הסניף הזה קשורה אליה ולהשקעה שלה בלקוחות. כרגע הצוות כולו מורכב  מבחורות מקסימות ונעימות, אין אף פרחה ורובנו בחורות מלאות ככה שגם פיזית אני מרגישה מאוד נורמלית ובנוח עם עצמי. שלישית, מדובר בחברה גדולה ובמקום כזה מאוד קל להתקדם הלאה אם אתה מספיק מסור ורוצה את זה. אם זה לניהול חנות, לצוותי מיצוב, למה שלא יהיה - אפשר להתקדם ולשם בדיוק אני שואפת.
ודבר אחרון אבל חשוב ביותר - בחרתי לעבוד ברנואר ספציפית כי זו חברה שאני מאמינה בה. גם לפני שהתחלתי ראיתן בעצמכן שרוב הפריטים בארון שלי הם מרנואר ושזו חברה שאני מאוד אוהבת. אני אוהבת את זה שתמיד יש בחנויות שלהן קווים שונים בקולקציה שכמעט כל אחת יכולה למצוא משהו לטעמה, אני חושבת שהגזרות של הבגדים מאוד מחוברות לשוק הישראלי - למבנה הגוף הנפוץ כאן, הם מתרגמים טרנדים לפריטים מאוד לבישים, הפרזנטורית שלהם היא דוגמנית יפייפיה שלא נראית מורעבת, הבגדים שלהם מאוד איכותיים ביחס לכמעט כל חברה ישראלית אחרת ושירות הלקוחות שלהם הוא פשוט יוצא מן הכלל (ידעתם שאם סוודר "מתכדרר" לכם אתם תקבלו זיכוי?). אני לעולם לא אוכל ללכת לעבוד בחברה שאני לא מאמינה בה, כי זה פשוט לא מוסרי בעייני ולכן הלכתי דווקא על רנואר. אני מקווה שיום אחד אגיע מספיק גבוה כדי להשפיע בנושא המידות שהוא בעייתי אצלם כמו אצל רוב החברות בארץ.
אגב, בפעם שעברה שלי שם זו הייתה חנות זכיין ועכשיו זו חנות רשת ומסתבר שזה משהו אחר לחלוטין. הכל הרבה יותר מסודר מבחינת נהלים ונ.ההפתעה שלי הייתה שקיבלתי חוברת הדרכה למוכרן שממש הדהימה אותי. מעבר לטקטיקות מכירה נהדרות(שאולי תפתעו לשמוע אבל בגדול הן מאוד דומות לטקטיקות של סטיילינג וכוללות חוקים כמו "לא משקרים ללקוח" "לא מציקים ללקוח") המוכרנים מקבלים שם ידע על סוגי בדים שונים, התוכנות שלהם, הטיפול בהם וכמובן שכל הזכויות של המוכרים מפורטות בצורה ברורה וגם החובות שלהם שכוללות בין היתר הופעה ייצוגית שכוללת למשל איפור לבנות ופנים מגולחות לגברים.
בדרך למשמרת הראשונה שלי הייתי עם דמעות בעיניים ותחושת מחנק בגרון, התאפקתי לא לבכות. הרגשתי קצת מושפלת שיש לי תואר ראשון ואני כל כך טובה במה שאני עושה, אבל אני עובדת בחנות בגדים. חברותיי היקרות עודדו אותי ואחרי שראיתי את הצוות והרגשתי כל כך טוב במקום הזה פשוט לא אכפת לי אם מישהו חושב שזאת השפלה או מבוכה... אני עדיין עובדת כסטייליסטית בימים שאני לא שם, אבל אני גם שם ואני בטוחה שזה עוד יקדם אותי וישרת אותי כי אני מאמינה שהכל קורה לטובה.
הרגשתי צורך לספר לכן כי הבלוג הוא חלק מהחיים שלי והחיים שלי משתקפים בבלוג. חלקכן חברות שלי במציאות או בווירטואל, אני לא מתכוונת לדחוף לכן יותר מידי לפרצוף את העובדה שאני עובדת ברנואר ולשווק אותם כי זה לא אתי וכי אני לא מקבלת כסף על זה, אבל אני כן אעלה תמונות שלי עם שילובים מהחנות או של החברות מהעבודה שאני מלבישה כל בוקר ושל פריטים חדשים שהגיעו שהם יפים בעייני, כי זה חלק מהחיים שלי ואי אפשר לנתק את זה מהבלוג - הבלוג על אופנה ועכשיו אני ממש נושמת את זה. אם בא לכן סתם לבוא להגיד שלום - אני בסניף של התחנה המרכזית בירושלים ואם בא לכן לתאם לבוא לקנות ממש כשאני שם - פשוט תשלחו לי מסר ואומר לכן מתי אני עובדת. אני חושבת שבתכלס כולנו מרוויחות מזה - כי אם אתן באות כשאני שם אתן מקבלות סטיילינג בחינם: אתן משלמות רק על הבגדים ואת הכסף שלי אני מקבלת מהחברה (אמנם פחות מחצי, אבל ניחא).
עד כאן חפירת רנואר, אשמח מאוד לראות אתכן בחנות גם אם זה רק לשלום שלום! :)
קצת תמונות מהחנות כי אני ממש מתלהבת P:

מימין אודליה המתוקה, משמאל המנהלת שלי דליה, ואם מישהי תהתה מה ההבדלים בין האגס ל emu אז זו תמונת השוואה טובה
ואני ממש ממש אוהבת את הג'קט הזה - הוא מבד רך ולא נוקשה כמו רוב הג'קטים עם לורקסים. אני עדיין שוקלת אם לקנות אותו.
בא לי בא לי בא לי
כמו ווישליסט רק של פריט אחד. הזכרתי פה בעבר את איתי נוי והשעונים שלו ואני מקווה שבקרוב יצא לי לעשות כתבה קצת יותר רצינית עליו (בגדול? שען וצורף בחסד.אמן לכל דבר. הכל עבודת יד, קולקציות מוגבלות, איכותי מאוד, יוקרתי מאוד ובהתאם - יקר מאוד) אבל בינתיים פגשתי השבוע את אחיו עידו ושיחקנו קצת ב "make belive" כשגנבתי לו את השעון מעל היד וצילמתי אותו עליי :)

ובתכלס אני מפנטזת מממממממש על אלו מקולקצית ה"שלדים" (ולא בנות, אני ממש לא הולכת לקבל אחד במתנה הפעם...) :
להנאתכן: וידאו שקצת צימרר אותי (במובן טוב!) וממש היפנט אותי:
 http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=TJU2hJeBvko#!
משהו שריגש אותי:
יש כמה קוראות שבעבר אישרתי בפייסבוק שלי (היום אני לא מאשרת זרים, איתכן הסליחה) וממש הפכנו לחברות ווירטואליות קרובות, עינב היא אחת מהן. היא גם מעין "לקוחה בהמתנה" היא מאוד רוצה לעשות איתי סטיילינג ואיכשהו זה תמיד מתפקשש... בכל מקרה היא מאוד התחבבה עליי כאדםוהיום היא העלתה תמונה שלה שפשוט הזכירה לי את עצמי ואת איך שאני מתלבשת, שאלתי אותה  לגבי זה והיא אכן חשבה עליי כשהיא קנתה את השמלה - היא מ HM ועלתה לה 119 ש"ח. כ"כ התלהבתי שביקשתי להראות לכן את התמונה והיא הסכימה - עינב היפייפיה!
סיפורי ML - מתאים לי:

שמעתם?! מירי מסיקה הולכת להיות הפרזנטורית החדשה של מתאים לי! אני מרוצה מזה שלפחות כרגע - היא יותר מלאה מנועה תשבי וזה הרבה יותר מתאים למותג ולקהל היעד שלו, רק שאני לא יודעת אם היא באמת משדרת לי משהו מסחרי. באופן אישי אני חושבת שהיא מאוד מכוערת אבל זה עניין של טעם אישי.
מה שמוזר בעייני זה שבאותה נשימה הכניסו את קים בוסי (פליטת הריאלטי "שלוש") כפרזנטורית של "אמילי" - הקולקציה ה"צעירה" של ML. מה שתמוהה כאן זה שבוסי מתהדרת כולה במידה 38. אני תוהה עד מתי ML ימשיכו להתייחס בכזה זלזול לדרישות של הלקוחות שלהם שפשוט זועמות על הבחירה הזאת. כתגובה פתחו בפייסבוק קבוצה שקוראת להפוך את יעל רגב לפרזנטורית שלהם והאמת? אני בעד. נכון שיעל היא לא דוגמנית או "בת של" או פליטת ריאלטי אבל הבחורה לפחות באמת מייצגת את המותג ואת קהל היעד שלו! נשים שמנות שמחפשות בגדים אופנתיים!
עדכון ביקיני:
זוכרות שקניתי אותו:
אז החלפתי אותו לכזה:
נורא חששתי ממכנסונים עם האגן הרחב שלי אבל זה דווקא התברר כסקסי ומדליק ואני עדיין שוקלת אם להזמין גם את גרסת התחתונים של העניין...
ועכשיו קצת אאוטפיטים:

ורוד ואפור זה משהו שחדש לי מאוד ואני מאוהבת בזה לגמרי! השמלה של תמנון, גרביונים של קשארל, חגורה מחנות שקר כלשהו, סיכת ראש ישנה, צעיף מדוכן בקמפוס ותיק ישן. האיפור ורדרד עם איילינר מדוייק.
לבשתי כבר את האאוטפיט הזה בצורה דומה אבל שונה... הגרביונים של קשארל, חצאית של גולף וכל השאר ישן. איפור גם כן בירוק-סגול, אחד האהובים עליי!
הגופיה והחצאית של גולף, הסריג מרנואר, הגרביונים מ"מון" בעיר, האיפור היה מעושן ירקרק וסורי על התאורה הגרועה...
זה מאחד מימיי הקיפאון שהיו לנו... הכל כאן ישן ולא רלוונטי: הסריג מרנואר, הג'ינס מ TFS, מעיל מפוקס, אגס ישנות ורק התיק רלוונטי - רנואר.
סופסוף חנכתי את העגילים שקיבלתי מנטע לבנה שקצרו מחמאות מפה ועד הודעה חדשה! ניתן להשיג אותם בסטייל ריבר. והחולצה היא הרכש החדש שלי מרנואר. החצאית של H & O, הגרביונים עתיקים כבר, התיק גם כן של רנואר.
מהיום הכי קפוא שהיה לנו!!! אני לובשת ג'ינס של קסטרו עם גרביון 100 דנייר למטה, סריג של פוקס עם גופיה למטה, שרשרת, עגילים וחגורה שזורדקים אדום לעניין, אגס, מעיל וכובע! האיפור היה מעושן כבד וסגול.
אפור ושחור! הסריג של תמנון, החגורה עתיקה, השיער בצמה משולבת שאחיינית שלי עשתה לי, על הציפורניים Stuning Sapphire של ג'ייד ואני מאופרת באפורים. העגילים עתיקים...
בקשה:

עוד 5-6 ימים נגמרת התחרות של הבושם, אם עדיין לא עשיתן לפוסט שלי לייק בבקשה בבקשה תעשו לייק ואם לא אכפת לכן - תפיצו ותבקשו מחברים שלכם שיעזרו לי! זה הפוסט:  http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2232118
זהו להיום... הפוסטים הבאים יהיו: פרגון לבלוגריות שאני קוראת, איך בוחרים שמלת כלה, פוסט על מכנסיים ופוסט על חגורות - לא בהכרח בסדר הזה... אם יש לכן בקשות לפוסטים אחרים שמעניינים אתכן - קדימה! אני קשובה!
נשיקות,
זוהר

יום שני, 1 בפברואר 2010

ירושלים בירת האופנה! NOT...


אחח...
הבלוג הזה מציל אותי בעתות משבר כמו תקופת המבחנים!
אז בואו נדבר על הנושא שקרוב לליבי.
אם ידעתן  או לא,
שפחתכן הנאמנה היא ירושלמית.
shocking isn`t it?!


הלוא כולם יודעים ש10 קבין של טעם טוב באופנה ירדו בארץ הקודש וירושלים לא קיבלה אפילו קב אחד, אפילו לא רבע קב!
אז האמת היא שבמקור אני בכלל מושבניקית,
אני רק לא חושבת שהייתם מזהים את העובדה הזאת במבט ראשון, שני או חמישי...
כן אני יוצאת יחפה לגינה וגם לכביש במושב,
אבל במרבית ימות השנה לא תתפסו אותי לא מתוקתקת מכף רגל ועד ראש.

עכשיו לפני שכל הפמיניסטיות באות לאכול לי את הראש,
כי התירוץ האהוב של בחורות לא מטופחות ועצלניות הוא :"את משועבדת לתכתיבים חברתיים!!!!!!!"
אני כן ערה למגבלות הארץ.
אני חוטפת עצבים היסטריים מהבלוגריות שרוצות שכל גברים במדינה ילבש חליפה וכל בחורה תתקתק על עקבים.

בואו נהיה ריאליים,
עקבים בירושלים?
הצחקתם את הסבתא!
בוא נגיד שככה מזהים בחורה לא ירושלמית,
היא תבוא על סטילטו ולאורך היום תיראה כמו בניין שמת ליפול.
המדרכות כאן הן אבן ירושלמית :)
גם הבחורה המתורגלת ביותר נראית כמו מטומטמת על עקבים...
מיני?
סביר להניח שיטרידו אותך מינית כל כך הרבה פעמים שלעולם לא תלבשי אותו שוב.
גברים בחליפות?
פיספסתם את נושא הטמפרטורות?
או הבלוגרית החביבה שטענה כי כל אישה צריכה ללבוש רק סטים של תחתונים וחזיה!
זה נראה לך שפוי שכל אחת תקנה תחתונים במאה ש"ח שתואמים לחזיה.?
אני מבינה את השריטה, אני חולקת אותה איתך, אבל בואי נחזור למציאות...

אחרי שהבהרנו את הנקודה שאני בסה"כ בחורה ראלית,
ולא המלכה מרי עקובת הדם,
נמשיך.

בירושלים מה שקורה,
זה משהו שמעולם לא ראיתם.
המדגם כולל בחורות סטנדרטיות בקמפוס של הר הצופים.
זה לא שהן מנסות,
זה או כלום,
או שזה בצלאלניקיות חמודות שחושבות ש"שונה" = מגניב ואופנתי בחיוב...
לראות בחורות לבושה יפה ובטעם עם אמירה אישית, זה בערך נדיר כמו לראות כלב ים בחופי מדינת ישראל.
בירושלים יש גם סוג אופנה שלא ראיתי בשום מקום אחר.
אני קוראת לזה "אופנת האקלקטיות".
מיני ג`ינס, גרביון ורוד זרחני, מגפי "אוריג`ילס"(מזוייפות כמובן,גם שלי מזוייפות!) בבז`, חולצת להקות גזורה, צעיף "פשמינה" מהעיר ומעיל אלגנטי מקסטרו.
זה כאילו שילוב בין הדתיה - המשפטנית - הבצלאלניקית - האמריקאית - נערת הפאנק...

ופריט האופנה המככב בירושלים הוא הטייץ מטריקו!
ההמצאה המפגרת הזו שאנשים פיספסו את המהות שלה,
להבהרה:
1. התעמלות
2. כמו גטקס
ז-ה-ו-!
קר לך עם חצאית או שמלה?
או גרביון(אטום/שקוף) או שאל תלבשי אותה!!!
ובירושלים הלוואי שזה היה רק עם שמלה!
הבעיה היא שטייצים נלבשים עם חולצות.
גברת,
גם אם את נראית כמו בר רפאלי,
זה לא נעים לי לראות את השחלות שלך על הבוקר!

ויש לנו את אותה בעיה עם מכנסיים בגזרה נמוכה.
בחייאת ז`דין דיבוק!
דיי!!!
יצא מהאופנה!
וגם אם זה היה באופנה, זה ל-א(!) יפה ל 95% אחוז מהאוכלוסיה.
אנחנו במזרח התיכון,
יש לנו אגן ים תיכוני וזה לא יפה שהאגן שלך בורח החוצה...

ובתור מאפרת?
וואו...
בידיוק בשבוע שעבר אני וקולגה (תרשמו תרשמו:קסניה בורדקו, גדולה מהחיים)
דיברנו על זה שתמיד שאת פוגשת לקוחה בירושלים והיא שואלת:" באיזה מוצרים את משתמשת?"
ואת עונה:" מאק, נארס, אורבן דקיי"
היא תמיד,
אבל תמיד(!) תענה:"מה?!את לא משתמשת באיל מקיאג`?!"


אני חושבת שעד שהגעתי לירושלים,
מעולם לא קיבלתי כל כך הרבה מחמאות על איפור/בגדים/נעליים.
וחלק נכבד מהקוראות פגשו אותי,
אני לא לובשת דיור ולא נועלת עמנואל ואין לי תיק של פראדה.
למען האמת אני אפילו לא נועלת "אלדו"
אני פשוט יודעת להתאים צבעים ומקפידה על הופעה נורמלית שאני יוצאת...
יש לי שותפה שלובשת טייצים לכל מקום,
ותמיד היא שואלת אותי "לאן את יוצאת שאת לבושה כ"כ אלגנט?"
אלגנט = שמלה, גרביונים, מגפיים, מעיל ארוך, צעיף ומאופרת.

ובבקשה!
תפסיקו להתפס לתירוץ של:"לא נוח לי".
לא ביקשתי שתעשנה איפור מסלול של התצוגה האחרונה של אלכסנדר מקווין,
לא ביקשתי עקבים,
רק תסתכלנה במראה לפני שאתן יוצאות,
תוודאו שאין קורי שינה על העיניים ותסתרקו,
זו תהיה התחלה טובה!

לסיום:
איך אפשר בלי פינת: ברכה בודקת
אז נכון המסרק החדש של מישל מרסייה?
אז קניתי,
ואם פיספסתן יש לי שיער עבות, מתולתל מאוד וזה סיוט להסתרק(צירפתי תמונה למקרה ששכחתם)
למעשה אני מסתרקת רק במקלחת עם מרכך/מסיכה.
מה אומר?
חוויה אחרת!
הרבה פחות תולש שיער...
החיסרון הגדול שלו הוא שהידית מעוצבת בצורה קצת מוזרה והיא קצת קצרה ולכן זה מרגיש תמיד שהמסרק "בורח" מהיד.
ממליצה בחום!