יום ראשון, 26 בדצמבר 2010

מסה על שומן ואושר


סליחה שאני עושה פה דיגרסיה מוחלטת מהנושא של הבלוג אבל היום, היום נשבר גב הגמל. כל כך נשבר שאני עושה הפסקה לכתוב את הפוסט הזה בשבוע הכי עמוס והכי לחוץ של החיים שלי. פשוט נשבר לי הזין!!!
נשבר לי מכל הכתבות המגמתיות האלו והפרסומות המטומטמות שאומרות דבר אחד: זה חרא להיות שמן. ממש חרא. יש לזה ניסוחים שונים, למשל בכתבה שהתפרסמה היום בווינט ראיינו 4 נשים שהיו שמנות וירדו במשקל וכמובן שכולן היו מסכנות וחסרות ביטחון כשהן היו שמנות(שאגב, 80 קילו על 1.70 זה רחוק מלהיות שמנה!!!) וכמובן שכולן היו בודדות ורק כשהן ירדו במשקל הן הפכו למאושרות, מלאות ביטחון עצמי ומצאו כמובן גבר!!! כי מי את בכלל בלי גבר?! את הרי חייבת גבר בשביל להגדיר את עצמך ובשביל להיות שווה משהו... ואם את שמנה ורווקה אז ברור שאת רווקה כי חרא לך, כי לא מצאת, כי את בנאדם אומלל ומי בכלל ירצה אותך ככה כשאת שמנה? וככה נראות 100% מהכתבות על אנשים שמנים שירדו במשקל. לפני הירידה - אומללות ואחריה - אושר עילאי! כמובן שכולם לפני זה אכלו כמו בהמות, היו פדלאות ואף אחד מהם לא ירד למשקל סביר, הגיוני, כולם הפכו לאנשים   מ-א-ו-ד רזים. כמו למשל "חצי שירה" שאם אתם שואלים אותי נראתה הרבה יותר טוב ב 70 קילו ולא ב 55 קילו כרגע. והכי חשוב שכולם אומרים "אני לא מאמין שיש אדם שיכול להיות שמן ומאושר" אז הנה לכם, סיפור אחד אחר.
אני הייתי 15 קילו יותר לפני שנתיים(משוער, כי אזרתי אומץ להישקל אחרי שכבר התאמנתי תקופה ואז הייתי 90 וגם הייתי אחרי ירידה בגלל דיכאון, אז סביר שהתחלתי ב 95 קילו). ואתם יודעים מה? לא רק שלא הייתי אומללה וחסרת ביטחון, היה לי יותר ביטחון מעכשיו והייתי מאושרת!!! הרגשתי טוב בתוך הגוף שלי. הגעתי להבנה שאם אני רוצה להיות רזה יותר אני אצטרך להילחם כל החיים שלי. הרגשתי שאני שמנה, אבל אני עדיין נראית טוב... בן הזוג שלי התחיל לצאת איתי כשהייתי בערך 75 קילו והוא היה 60 קילו ולא, לא הייתה לו בעיה ואני לא הרגשתי שהוא רזה מידי בשבילי. הוא אהב אותי כמו שאני ואני חשבתי שהוא מושלם והזוגיות שלנו נסקה מעלה ומעלה! גם כשהייתי כבר 20 קילו יותר, בגיל 18 כולה.
אכלתי בריא למדיי. לחם קל, גבינות עד 5%, 3 ארוחות מסודרות ביום. מעולם לא היו לי בולמוסים ומעולם לא סבלתי מאכילה רגשית. פשוט בגיל ההתבגרות השמנתי. כל המשפחה של אבא שלי שמנים. עשיתי הליכות של שעה כ-ל יום. בדיקות הדם שלי היו מעולות וכששאלתי את רופא המשפחה לדעתו הוא אמר לי בעליצות: "תראי, את בריאה לחלוטין. אני חושב שאת צריכה פשוט לגבוה". לבשתי ביקיני ב 95 קילו. לבשתי את כל מה שאני חושבת היום שאסור לשמנות ללבוש, לבשתי את מה שאני לא אלבש היום, 15 קילו פחות. שמתי זין על כל העולם והייתי מאושרת!!! גברים התחילו איתי כל הזמן, אפילו הציעו לי לדגמן וצילמו אותי ברחוב "סתם כך, כי את יפייפיה".
כשהתקבלתי לאוני' נרשמתי לחד"כ בצורה אוטומטית. גם ככה הייתי בריאה ואהבתי ללכת ולאכול בריא וזה היה מובן מאליו. כתוצר לוואי של אימונים בעצימות גבוהה יותר - פשוט ירדתי במשקל. לא התאמצתי בשביל לרדת בהתחלה בכלל! וגם הירידה היתה איטית מאוד. אחרי שירדתי 5 קילו, רק אז התחלתי לחשוב שאני רוצה לרדת עוד!!נהייתי פסיכית יותר עם האוכל, התאמנתי יותר והתעצבנתי כשהמשקל מיאן לזוז. הייתי כל כך מאושרת להיכנס לג'ינס מידה 42 בקסטרו. המאושרת באדם! שמעתי כל הזמן "איך ירדת יפה" מהסביבה וזה היה מאוד מחמיא. לא הפכתי לרזה והיום אני מודעת לכך שהאופציה של רזון תדרוש ממני הרעבה עצמית וגם אז, זה לא יעזור. יש לי מבנה גוף רחב ומסת שריר גבוהה ועדיין לא המציאו ניסור צלעות ודיאטת שרירים (אני בטוחה שחלקכן חושבות:"כמה חבל" :P)
אבל בבית, אחרי המקלחת, עירומה מול המראה, ראיתי את כל הדברים האלו שמעולם לא ראיתי כשהייתי שמנה. ראיתי את הבטנון הזה שמסרב להעלם גם אחרי 100 כפיפות בטן ביום, את הירכיים הפנימיות הרכות האלו שפשוט לא מוכנות להתחזק, להפוך לשריריות. ראיתי את הברכיים השמנמנות, השוקיים ששריריות מידי, הזרועות שכשלא "עושים שריר" נראות שוב שמנות. שקלתי ניתוחים פלסטיים, שאיבות שומן, דברים שבחיים לא עברו לי בראש כשהייתי שמנה יותר. התחלתי להרגיש את המצפון על כל עוגייה שהגנבתי, את הרצון העז יותר למתוק וללחם ולכל מה ש"אסור" ולצידו את תחושת האשמה והפחד הענקי הזה שאני אשמין הכל בחזרה.
רוצים שאני גם אשקר לכם? שטוב לי להיות רזה יותר? שהכל מלא בפרפרים ובפרחים ורודים ובסוף המסלול מחכה לך האביר על הסוס הלבן שרק חיכה לך, רק המתין שתרדי את 20 הק"ג האומללים האלו? ואז תוכלי שוב לאכול מה שתרצי?
אני לא יודעת לשקר.
האמת היא שלא, לא מחכה שם כלום. לאדם שמן שהופך לרזה יותר מחכים חיים של מרדף ומלחמה בלתי פוסקת, יומיומית, מתישה. לחד"כ התמכרתי, אני כבר ממש לא סובלת שם, אוהבת מאוד להתאמן. אבל שאני אגיד לכם שלא הייתי מעדיפה לקום ב 8 ולא ב 5? ברור שהייתי מעדיפה לקום ב 8!והידיעה הזאת, שמספיק שחודש לא תתאמן בחד"כ וכל מה שהשגת יאבד ברגע, שיקחו לך חודשים לחזור לכושר הקודם... המודעות הזאת לכל דבר שאתה אוכל. ולא, אני לא סופרת קלוריות, אבל אני מודעת. ורגשות האשם כשאתה מועד. וההערות של כל ה"נשמות הטובות" שבעצם "רגע את בדיאטה, אז את לא אמורה לאכול את העוגייה!" אנשים שבטוחים שהצלחת שלך היא נחלת הכלל. לבן הזוג הנוכחי שלי, חיכתה ליד הכוסית החדשה מהפצפצים בחורה שללא ספק סובלת ברמה כלשהי מהפרעת אכילה. לא אנורקסית, לא בולמית, לא אכלנית כפייתית. אבל פרפקציוניסטית כפייתית לגבי אוכל ומראה. שכל בוקר שהוא מתעורר הוא רואה אותה עומדת מול המראה אחרי המקלחת, בודקת את עצמה מכל הכיוונים ומתמרמרת על אותם דברים שכנראה, לא ישתנו כבר. בחורה שלא משנה כמה הוא או שאר העולם יגידו לה "את נהדרת כמו שאת", היא לא תאמין.
וזה הקטע, שאתה לעולם לא תהיה מרוצה. ירדתי 15 קילו ואני כל הזמן אומרת וחושבת "אם רק אראה 75 על המשקל אני אהיה מאושרת!" אבל הייתי שם וכשהייתי שם רציתי לראות 70. ומלווה אותי הפחד העצום להשמין. כאילו הכל תלוי בפיצה שהחברים הזמינו עכשיו. אנשים חושבים על ילדים, כמה שהם יהיו מאושרים כשיהיו להם ילדים, אני תוהה כמה אני אשמין כשאהיה בהריון והאם אי פעם אחזור להיות רזה. האם בכלל זה שווה את זה? להביא ילדים ולהפוך בסוף לשמנה שוב?
אל תגידו לי "אז תשמיני בחזרה". כי ברגע שהיית רזה וירדת, אין דרך חזרה. אתה כבר יודע איך זה וכמה שזה לא מסב סבל, אתה לא תחזור להראות כמו לפני הירידה. זה העניין, זה שינוי באורח החיים. זה הופך להיות חלק ממך. בריא יותר - כן. טוב יותר מדעית - בוודאי. אבל האם זה בהכרח יהפוך אותך ליפייפיה, מאושרת וכל הבעיות יפתרו? לא. היום אני חכמה יותר ויודעת שאני "שמנה בראש" ובעיקר - חושבת על זה ומתעסקת בזה יותר מידי וזה הדבר שהכי קשה להיפטר ממנו.
הבהרה חשובה: זה לא שאני איזה אומללה שלא סובלת את עצמה כרגע, ממש לא! איפשהו בתאי המוח האפורים המתים שלי - אני יודעת טוב מאוד שאני נראית טוב. אבל מפה ועד להגיד שהכל נהיה מושלם ושהפכתי לשלמה יותר עם עצמי, מרוצה יותר מאיך שאני נראית? שהייתי אומללה כשהייתי שמנה? ממש ממש לא!
כמה תמונות שלי שמנה ונורא "אומללה" בשבילכם. (כן, היה לי טעם נוראי בבגדים בגיל 18, מזל שנהייתי סטייליסטית!:P) אז הייתי שמנה יותר, לבושה רע יותר, אבל הייתי מאושרת באמת, שלמה עם עצמי ורחוקה מאוד מלהיות בודדה!

וכיום(שאגב, לפני מדדי BMI עדיין נשארו לי 10 קילו להוריד - כן, בטח) רזה יותר, מאושרת, לא לבד, אבל הרבה פחות שלמה עם עצמי, ללא ספק.

מבטיחה בשבוע הבא פוסט אופנתי לחלוטין.
פשוט הייתי חייבת אחרי הכתבה המעצבנת הזאת.
חג שמח לחוגגים!

יום שלישי, 21 בדצמבר 2010

פוסט הפרגון הגדול!


שלא תגידו שאני רק כלבה רעה וממורמרת! אני פוצחת פה בפוסט פירגון ענקי, נותנת במה לכמה עסקים חדשים ולכמה וותיקים שהמלצתי עליהם בעבר אני מרכזת פה המלצות. חשוב לי להדגיש לפני זה שאני לא מייחצנת אף אחד תמורת תשלום ולא קיבלתי "שוחד" מאף אחד. המלצות כנות מהלב שלי, זה הכל.
יוקה מיי UKA MAE
החנות המקסימה(שאני מודה, עדיין לא ביקרתי בה) מספקת בגדים ב"מידות ביניים" - 42-50. בעייני היוזמה מבורכת כי זה תחום שנבלע לחלוטין בארץ ולי במידה 42 - 44 זה בלתי אפשרי פשוט כי אני קטנה מידי למידות גדולות וגדולה מידי לחנויות רגילות. מה שהכי אהבתי ביוקה מיי זה שפעם בחודש הם עושים יום צילומים ואליו הם מזמינים את הלקוחות! בחנות יש מאפר, מעצב שיער ועושים סטיילינג וכך נשים אמיתיות מדגמנות את הבגדים! טווח המחירים נע בין 250 - 500, החנות נמצאת בדיזנגוף סנטר, בנין מערבי, קומה 2, חנות 215 ואפשר למצוא אותם בפייסבוק. אני מעבירה את הבמה למנהלת החנות שאפילו לא רצתה לתת לי שם, כי קודם החנות ואח"כ היא מבחינתה...
 את הבעיה אין צורך להציג - כל מי שמידותיה אינן עונות להגדרה המקובלת על ירחוני האופנה עמוסי הפוטושופ נתקלת בבעיה במציאת בגדים. אם מידותיך מעל 42 (המידה השכיחה בארץ אגב...) כבר נתקלת במדפים עמוסי כל טוב שאינם מיועדים לך ולעיתים נתקלת גם במבטים משפילים בסגנון של 'אין לנו שום דבר בשבילך' ואפילו (לא תאמינו... ממש כך) 'אל תמדדי את זה את תרחיבי לי אותה...' תעשיית האופנה כולה מעצבת בגדים למידה 36-38 מקסימום. כשמגדילים את הגזרה למידות שמעל 42 לא מקבלים פתרון אופנתי לאישה בעלת ירכיים/בטן/טוסיק/ציצים או שילוב של הנ"ל. מתוך הבנה שגוף האישה דורש פתרון איכותי נולדה יוקה מיי!
יוקה מיי נוסדה למען האמנסיפציה של האישה! שחרור מכבלי הדיכוי שמשטרת האופנה והפוטושופ כובלים את כל מי שחטאה הוא שאינה סקינית בטירוף! יוקה מיי מעצבת ומחזיקה בגדי מעצבים שכולם נועדו, תוכננו ויוצרו למידות בינים 42-50. אנו מאמינים שמידות אלה דורשות טיפול מיוחד (זו גם הסיבה שאיננו פונים למידות שמעל 50 - כדי לשמור על הפוקוס) ומענה אופנתי תוך שימת דגש לבדים צבעים וכמובן גזרות מחמיאות לאישה המלאה. הייצור הוא כחול לבן, העיצוב הוא כחול לבן והכול נועד לתת פתרונות לבוש איכותיים לאישה הישראלית.
סיסמתנו היא - לחיי החמוקיים! מטרתנו - האמנסיפציה של האישה! מה, לא?  :)
לצערי, יוקה מיי נסגרו...
BRA +
פה למעשה אנחנו מדברים על חנות חהלבשה תחתונה כמובן. יאנה ללצ'יק לקחה יוזמה עצומה ופתחה עסק של חזיות עם דגמים בכל המידות והסוגים בערך! אני כבר הזמנתי סט אחד ואני לא ממליצה לכן לחכות יותר מידי, שלא ייגמר! מה שאהבתי אצל יאנה זה שהיא מאוד קשובה לי בתור לקוחה וממש מוכנה למדוד בשבילי עם סרט מידה גדולים ולקחת היקפים כדי שלא נטעה בהזמנה וגם אם טועים - אפשר להחזיר. יאנה מקסימה ונחמדה ברמות אחרות ואני פשוט ממליצה בחום! זול יותר, כיף יותר! אפשר למצוא אותה בפייסבוק תחת Bra Plus והנה כמה מילים מיאנה:
 לאחר שנים של נסיונות כושלים למצוא חזיות איכותיות, נוחות, אופנתיות וסקסיות לברוכת חזה כמוני במחירים סבירים, הבנתי שהבעיה שלי משותפת לעוד רבות. מבחר החזיות האיכותיות שמיוצרות למידות גדולות מאוד מצומצם, ואם כבר מוצאים משהו שמתאים (לאחר שניסו לדחוף לנו חזיות לא נוחות, לא מתאימות, ולאחר שדחפו לנו ידיים ומיששו לנו את האיבר המפואר) צריך לקחת משכנתא או לפחות הלוואה קטנה, אפילו כשמדובר על מבצעים. רבות מאיתנו נאלצות להזמין חזיות מחו"ל דרך אתרי אינטרנט, ללא אפשרות למדוד, למשש ולקבל יחס אישי ולא תמיד מה שמקבלים בסוף תואם את מה שרצינו...                
 למה? מה, לא מגיע לנו? לא מגיע לנו שיהיה מבחר של חזיות אופנתיות, יפות, נוחות ומקצועיות שיידעו להחזיק את האוצר המפואר?                          החלטתי למצוא פתרון בעצמי: אני מייבאת ומשווקת חזיות במידות גדולות, הן בהיקפים והן בגודל הקאפ, של חברות מקצועיות ממדינות אירופיות, אשר מייצרות הלבשה תחתונה מקצועית למידות גדולות. חברות שחוקרות, לומדות ומייצרות הלבשה תחתונה איכותית שתענה על צרכינו המיוחדים, כדי שגם אנחנו נהיה אופנתיות, נחווה נוחות ונרגיש סקסיות. כמו כן, אני מאפשרת את הנוחות שבמדידת החזיה בבית, עם "תא מדידה בגודל החדר", בלי שאף אחת דוחפת לנו ידיים למי יודע לאן, עם המזגן שעובד איך שאנחנו רוצות, ועם האפשרות לראות איך כל הבגדים שלנו נראים על החזיה החדשה.
מעבר לזה חשוב לי לתת את השירות הכי טוב שאפשר, משום שמה שמשותף לבעלות החזה הנדיב, הוא הטראומה שאנחנו עוברות בתהליך המדידה והקניה של החזיה והשרות הלא תמיד מסביר פנים...
אני תמיד שמה את עצמי במקום האישה שמולי וחושבת איך אני הייתי רוצה שיתייחסו אליי, זה קו המנחה שלי.
זה הסט המהמם שרכשתי מיאנה(הוא בדרך) ואני ממליצה לכן בחום!

FLYFOOT GROUP
טוב, אני לא יודעת מי מכן זוכרת, אבל את פלייפוט הכרתי אחרי שגיליתי שיש לי פלטפוס וכלום לא נוח לי וחיפשתי נואשות נעליי עקב שחורות, לקה, קלאסיות ושיהיו לי נוחות מאוד. בסוף רכשתי זוג שלהם והייתי מרוצה עד לב השמים! חשקה נפשי בזוג שראיתי בקטלוג, דגם זהה בצבע אדום שמתחלף לבורדו- שחור. שלחתי אימייל למייל שכתוב באתר וצ'יק צ'ק ענתה לי יפית קריינר-ארזי מנהלת קשרי החוץ של פלייפוט ועזרה לי תוך ימים ספורים לאתר זוג ולשלוח אותם לחנות בירושלים ללא שום התחייבות מצידי!!!! הבחורה מקסימה, היחס אדיב ואין לי מה לומר! אני מצרפת לכם סרטון על הנעליים של פלייפוט שבו יפית מדברת על הטכנולוגיה בתכנית בוקר... http://www.youtube.com/watch?v=J-g-mjEIw2A&feature=player_embedded
הנעליים שרכשתי:(חגורה מנעמה בצלאל, מתישהו תקבלו פוסט לבוש ותבינו את העניין)
אופטיקת "אופק" בירושלים
המלצתי עליהם מזמן מזמן, כשרק פתחתי את הבלוג וראוי שאמליץ עליהם שוב עכשיו כשיש הרבה יותר קוראים. האופטיקה מחזיקה מסגרות מהממות בטווח מחירים שנע בין זול -רגיל ליוקרה. מה שהכי חשוב זה שזו חנות קטנטנה ולא רשת והם פשוט מקסימים!!! שאול בעל המקום הוא פשוט איש חביב וכן, המוכרת היא אישה מדהימה! היא פשוט אישה נעימה ונינוחה שלא מפחדת להחמיא בלי סוף לאחרות ולא מחמאות לקקניות וזולות שאנחנו רגילים לשמוע, מחמאות מיוחדת מכל הלב (השבוע היא אמרה לי משהו שנכנס לחתימה שלי. "את יודעת שאת עשויה מאבק כוכבים? אי אפשר להוריד ממך את העיניים" המחמאה הכי מדהימה בחיים) ויש להם סבלנות עד אין קץ. כשרכשתי את שלי הייתי שם אולי 3 שעות ומדדתי בערך כל זוג בחנות. מעבר לזה, יום אחרי הרכישה אלכס יקירי דרך עליהן ושבר ידית וכשהגעתי אפילו לא שאלו אותי מה קרה ולא רק החליפו ידית אלא את המסגרת כולה!!! בלי לקחת ממני אגורה נוספת. כל פעם שאני באזור אני נכנסת לדבר ולשאול מה שלומם כי הם מדהימים! הם נמצאים בבן יהודה 26 (מול גולף בעיר).
חיים הספר
מה נותר עוד לומר על הבנאדם המדהים הזה והצוות המקצועי שלו? אני מזכירה אותו בכל פוסט שני שאני כותבת והוא יועץ השיער ללקוחות שלי, הוא גם קורא בבלוג והתרעם מאוד שדיברתי על 60 קוראות ולא זכרתי אותו! אז חיים כפרה עליך, אנחנו כבר עם 63 מנויות, וחיים הספר אחד יחיד ומיוחד! מה אגיד ואומר? הבנאדם הוא מדריך השיער הראשי של אינדולה, עשה שיער בתצוגות אופנה בחו"ל. חיים הוא הספר הראשון שלי מזה 7 שנים ואחרי ששבע שנים לא הסתפרתי הוא גרם לי להתאהב בהתעסקות עם השיער! התחלנו ממדורג עדין, עברנו לגוונים בחום עדין, המשכנו למדורג קצרצר בקיץ ואז לגוונים שמשלבים בתוכם אדום. הכל מבחירתי ואני מרוצה מכל דבר שעשיתי אצלו אבל הוא חזה זאת מראש "נתחיל איתך בעדינות, בסוך תבקשי קרחת". המרתי את דתן של 6 נשים שידוע לי עליהן ואלוהים יודע כמה עוד שאני לא יודעת עליהן. אני לא מכירה הרבה ירושלמיות שלא הסתפרו אצלו ויותר מזה, נשים מגיעות במיוחד בשבילו מקצוות הארץ!  מה שמדהים שלמרות כל הטראראם, חיים הוא גבר פשוט, מתוק, הורססססססססס מצחוק, נדיב ופעיל חברתית בירושלים המנומנמת. אחת ה-עבודות שלו, צר לי אבל אין לי קרדיטים חוץ משיער. המספרה בהלל למעלה, לא זוכרת מספר.
טישירט
זאת חנות קטנה וצפופה ביפו(קצת מתחת לקפה נאמן), המנהלת ענת היא אישה מקסימה ומשוגעת שלובשת בגדים ב 2 שקלים אבל נעליים ותיקים היא קונה בעיקר באיטליה מהמותגים היוקרתיים ביותר שאני בטוחה ששמותיהן מצלצלים לכם: ג'ימי צ'ו, טורי בראץ', זאנוטי, פורלה וכיף לי לבוא רק בשביל לראות מה היא קנתה באיטליה ולדבר איתה שעות... בחנות יש הרבה בגדים של "סטודיו פשה" ובגדים לא ממותגים וזולים לפעמים עד מאוד(!) הרבה טרנינגים ובגדי בייסיק ליד סריגים מיוחדים ונעימים במיוחד. ענת כאמור היא פשוט נהדרת והיא שם בעיקר בבקרים, אחרה"צ אפשר למצוא שם את בעלה שהוא פשוט אדם שקט, חייכן ומאוד מסביר פנים. המוזיקה לא רועשת מידי והמוכרות המתוקות הן לא פרחות שמתנשאות אלוהים יודע על מה, אלא בנות מתוקות, עדינות, נעימות ופשוט יפייפיות! הרכישות האחרונות משם(אני יודעת שזה שקוף, לא היה לי כוח לשים תחתית!וכן,זה חדש...)
MOON
חנות קטנה ומגניבה צמודה לחיים הספר. בחנות יש הלבשה תחתונה בכל המידות והגדלים האפשריים(תמיד יש בחלון ראווה חזיה בגודל של אוהל 8) ובחורף הכי חשוב - גרביונים במיליון ואחת צבעים, גזרות, הדפסים ובמחירים זולים מאוד! הגרביונים הרגילים שלי - חלקים בכל מיני צבעים אטומים, 30 ש"ח. המוכרת היא אישה אדיבה ומקסימה שנראית נהדר ותמיד שומעת מוזיקה נעימה בחנות הפיצפונית הזאת. מדגם:

ובגלל שאני עוד שניה מתחילה להקיא לבבות ופרפרים, אי אפשר בלי קצת עצבים:
1. סלח לי אבי כי חטאתי. ראיתי בקטלוג של קסטרו מעיל אדום מקסים ונכנסתי למדוד. מסתבר שזה היה "לנסות למדוד" ל-א ייאמן. המעיל שברשותי בן שנתיים, מידה 44 של קסטרו, אני כרגע שוחה לחלוטין בתוכו. לקחתי מידה 42, אפילו לא נסגר עליי. איך תמיד אני נופלת למלכודת של לנסות שם משהו...זהו, נגמר. קסטרו - תיחנקו עם מידות האנורקטיות שלכם. מצידי, תתקעו עם כמויות סחורה. (אבל אקססוריז ומגפי גשם מנומרות זה עניין אחר לגמריי!)
2. עצבן אותי מאוד שתפוז החליטו לקדם תחרות בפורום "אופנת נשים" שהפרסים בה הם תלושי בשווי מאות ואלפי ש"ח לחנות שמייבאת בגדי PETIT בלבד. חצי מבאות הפורום לא יכולות להשתמש בפרס בכלל. ברור שיש פה שת"פ פירסומי וכל אחד עושה מה שבא לו, לי זה חורה מאוד.
עד פה להיום, נשיקות! אל תשכחו לעשות לייק!!

נ.ב
מפרגנת ליעל קלבה רגב על הג'וב שתפרה לעצמה ב"משמין לי". מצפה ומקווה לראות שינוי ברשת תחת השפעתה.

יום שישי, 17 בדצמבר 2010

על דברים קטנטנים שמחרבים אאוטפיט


קודם כל קוראות מדהימות שלי, תודה!!!!!!!!!! אני עפר ואפר בלעדיכן! אתן מקסימות!!! כרגע אנחנו עומדים על 60 מנויות במסרים ובמיילים! מלכות! הבקשה הקטנטנה שלי היא שקראתן? אהבתן? הגבתן לי? תעשו עוד מצווה קטנה ותעשו "לייק" של פייסבוק למעלה... 
אתן יודעות, יש טעויות אופנתיות עצומות כפי שדיברנו עליהן בפוסט הקודם, ויש דברים קטנים, מינוריים למדיי, שיכולים לחרב לך הופעה שלמה. צריך לזכור שזה לא מספיק ללבוש שמלה יפה ונעלי עקב. כשמרכיבים אאוטפיט (ולכן אני משתמשת במילה הלועזית כי העברית קצת לוקה בחסר בעניין), אנחנו מדברים על ה-כ-ל. בגדים, נעליים, איפור, אקססוריז.
איפור שעשוי רע
אני לא יודעת כמה פעמים בחיי אמרתי את זה, איפור יכול להוסיף אך ורק כשיודעים לעשות אותו טוב. ברגע שאת לא יודעת להתאפר, עדיף שתוותרי או שתיקחי קורס אישי. איפור שעשוי רע יבגר אותך בכמה שנים, יגרום לך להרעות מיוזעת, יוזיל את המראה וכו'. אם לא תתאפרי בכלל, זה הרבה פחות גרוע. ולא לשכוח את השילוש הקדוש שקל ביותר גם לעקומות ביותר - סומק(ורדרד או קורלי על תפוחי הלחיים), גלוס(שתואם לגוון הסומק) ומסקרה. מעבר לאיפור שעשוי כולו רע, זה באסה לראות איפור עשוי טוב עם פאקים קטנים של עצלות, חוסר מיומנות או חוסר תשומת לב. אני מדברת על צלליות יפות, מעברי צבעים מושלמים, טשטוש אלוהי ואז - מסקרה שהגיעה לעפעפיים ולא נוקתה. או איילינר מושלם עם זווית לא מחמיאה למבנה העין בקצה. 
כתפיות חזיה מבצבצות ותחתונים שחותכים
כתבתי פוסט שלם על הלבשה תחתונה לא מזמן ואתן מוזמנות לעיין בו  אבל כרגע אני מדברת על הדברים הקטנים יותר שצורמים לי בקרנית. קודם אסייג את עצמי - אם מדובר בגופייה דקה וחזיה באותו צבע - שטויות, עובר. אני מדברת על ללבוש גופיית/שמלת קישרה עם חזיה רגילה או איקס!! ויקרות, גב פתוח לחלוטין? וותרו על חזיה או על החולצה. בקיץ שעבר תפס בירושלים חזק הטרנד של מחשופי הגב העגולים כמו בשמלות של אמריקן אפירל ובבגדי גוף וזה היה מחזה נפוץ לראות חזיות מבצבצות מכל עבר - לא, לא, ולא!!! חזיה זה בגד תחתון שלא אמור להראות. נפוץ לראות ישבנים שחוצים אתם קווי תחתונים וחוטינים מבצבצים - פשוט לא. תתאימו את ההלבשה התחתונה לעליונה. נקודה.
מניקור-פדיקור במצב קטסטרופלי
אנשים ברובם מדברים בידיים ובאופן כללי, מה לעשות אנחנו משתמשים בהן המון! לא כל אישה יכולה לגדל ציפורניים ארוכות וחזקות, אבל המינימום הוא לגזור אותן קצר ולשים קרם ידיים. ובעייני? הכי יפה לק על ציפורניים קצרות! לפעמים גם גזורות לחלוטין! בעייני יש בזה משהו קלאסי יותר מציפורניי מכשפה/זונה. אם אתן לא מסוגלות לתחזק לק כראוי, כלומר להסיר אותו כשהוא מתחיל להתקלף - אל תשימו לק בכלל. יש לי לפעמים תקופות בחיים שאין לי זמן ועצבים לזה אז אני פשוט מסירה את הלק. עדיפות ציפורניים עירומות על ציפורניים עם לק מקולף. ולא, זה לא פריקי ומגניב, זה סליזי וצ'יפ (והייתי שם בגיל 15, אני יודעת!). פדיקור זה עוד עניין. בקיץ כשרואים את הרגליים? חובה...נעליים יפות, בגדים יפים וכפות רגליים מזעזעות? לא מתאים. במינימום לגזור ציפורניים ולשים קרם רגליים.
הצנעת בגדים עם חולצות בסיס
במדינתנו היפה יש המוון דתיות וחרדיות, חלקן מתלבשות יותר טוב ממני אבל הרוב עושות המון טעויות והראשית בעייני היא הצנעת בגדים בעזרת מה שהן קוראות לו "חולצות בסיס" מדובר בחולצות מלייקרה/אלסטן מעורבות עם כותנה(צמוד מאוד) שמגיעות עד המרפק וסגורות בצוואר בד"כ בצבע של החולצה שהן שמות מעליה או בקונטרס לצבע הזה. מה אגיד ואומר? זה פשוט מכוער ונראה זול. את דתיה? יש לך דרישות לאורך מסויים בבגדים? תקני אותם באורך הזה מלכתחילה!!! ההצנעות האלו מגוחכות עד כדי כאב. וניחא שזה בבגדי יום יום אני יכולה להתעלם, אבל אני נתקלת בתמונות של דתיות שהולכות לאירועים ולובשות שמלה "חילונית" חשופה במיוחד ויפה מאוד מתחתיה את הזוועה הזו! אם כבר, קני בד זהה, לכי לתופרת... אבל למה חולצת בסיס למה???
צליעה בעקבות אי יכולת ללכת על עקבים ואי נוחות בבגדים
נכון שאני לא מאמינה בכלל במימרה "את הכי יפה שנוח לך" כי בשם האל, הכי נוח בטרנינג ואף אחת לא יפה בטרנינג(גם אם הוא של אד הארדי! וגם אם קוראים לך מייגן פוקס!) אבל כשלא נוח לך? את ללא ספק מכוערת. המחזות הבאים נפוצים במחוזותינו: נשים שמושכות את החולצה שעולה(בצורה היסטרית ובלתי פוסקת,לא מסדרות בקטנה),מרימות את הסטרפלס שנופל, מרימות את המכנסיים שנפלו, צולעות על עקבים, מושכת את התחתונים מתוך הישבן, מגרדות איפה שהטיקט וכו'... טוב, אין לי מילה אחרת חוץ ממכוער. אין שום דבר שיקי באחד מהדברים האלו וגם אם תנעלי לבוטין או זאנוטי את תיראי מטומטמת לחלוטין. אם את לא יודעת ללכת על עקבים - תוותרי! וחשוב מכל, תתאימי את הנעליים למיקום ולמאורע! עקבים על אבן ירושלים? לא!!! עקבים לשופינג? ממש לא! אין שום דבר רע בנעליים שטוחות ויש כאלו מקסימות, תחפשי ותמצאי. ואם לא נוח לך בבגד? אל תקני, אל תלבשי! ואם את מסדרת את התחתונים שלך? בשירותים!
חגורות במיקום ובעובי הלא נכונים
חגורות מותן יכולות להוסיף המון ואם יש מותנים צרות - להדגיש אותן בטירוף! אבל, הרבה פעמים זה יכול לעשות בדיוק את ההפך. כשאת אישה מלאה - שמנה, רצוי שחגורה עבה כזאת תשב מתחת לחזה ולא במותן עצמה, למה? כי במותן עצמה זה לרוב יוצר שני צמיגים חביבים, מעל ומתחת לחגורה. "אפילו" הסטייליסטית של קסטרו טעתה בזה ושמה לי חגורה במותן שיצרה את ה"אפקט" המזעזע הזה וכשהרמתי מתחת לחזה והסברתי היא אמרה "צודקת". חגורה צריכה לשבת בחלק הכי דק של הגוף ולא בחלק הכי עבה. זהו קו רוחבי שמדגיש רוחב לטוב ולרע... פעמים רבות אני רואה נשים שמניחות חגורות במותן הנמוכה או ישר על הבטנון ופתאום בטנון חמוד הופך לכרס אימתנית.
יציבה לא נכונה
הדבר הכי חשוב בעולם זה שפת גוף, עמידה, איך שאת נושאת את עצמך. לא חסרים אתרים ובלוגים שמפרטים על יציבה נכונה ביניהם פוסט אצל אדווה, יש לינק לבלוג שלה בצד. אם את עומדת כמו סימן שאלה, את נראית כמו סימן שאלה ואת משדרת סימן שאלה! בגדול? עמדי זקוף ויציב, זקיפות לא באה מהכתפיים אלא מהגב התחתון והבטן. אספי את הבטן תמיד, להחזיק טיפה את הבטן פנימה(אמרתי טיפה!), שרירים מהודקים, ראש מורם אבל סנטר לא בולט החוצה, לא להבליט את הישבן, לחלק בצורה שווה את משקל הגוף על הרגליים ולנסות לפתח מודעות ליציבה שלך. פה, זה לא רק מראה אלא גם הבריאות שלך!
ערום אקססוריז או עומס אקססוריז
נדירים האאוטפיטיס שנראים מדהים בלי כלום. למשל: שמלת ערב אדומה של ולנטינו. אל תתעצלו! אני רחוקה מלהגיד:"תלבשו תכשיטי זהב של ה.שטרן בלבד", ממש לא. אפשר להתארגן על אקססוריז זולים שנראים מצויין! הרבה פעמים אביזרי פלסטיק ופימו זה ה-דבר. ולא חייבים היום זהב ויהלומים, אפשר להסתפק בגולדפילד וסברובסקי! ולהיזהר, לא להעמיס ולא להתאים יותר מידי צבעים! לבשתן שמלת אייטיז מטורפת, לבנה עם פרחים ענקיים באדום? אפשר להסתפק בשרשרת ועגילי פנינה ולהוסיף נעלי עקב אדומות. אין צורך בנעלי עקב, חגורת מותן, שרשרת ועגילים אדומים שיצרו מראה מאמץ ועמוס לעייפה... אפשר לחילופין לשבור הכל עם שרשרת ועגילי פלסטיק ירוקים.
עודף וחוסר שיער
אני רואה את השפם שלך. כן, גם אם הוא בלונדיני. והגבות המרוטות מידי שלך? גורמות לך להראות כמו דראג קווין. שיער בלונדיני הוא לא בלתי נראה, הוא פשוט בלונדיני. הסיבה היחידה לא להוריד שפם זה אם אין לך אחד!!!! וכל הפמינזם ביקום לא יעזור, שיער ערווה שבורח מביקיני זה מחליא ובית שחי לא מגולח זה מזעזע!!! וגבות? זה המסגרת של הפנים שלך! הן לא אמורות להראות כמו פרמידות או סמיילי עצוב ולא אמורות להיות קווים דקים!! עזבי אותן בשקט ודאגי לנקות קצת ובעדינות מידי פעם...אןי צורך להגזים.
ישנם כמה משפטים שמנחים אותי בכל הנוגע לאאוטפיטים. הם מנוגדים אחד לשני וזה כל הקטע, צריך ללמוד לאזן בין הדברים! המוטו'ס שלי הם:
"אלוהים נמצא בפרטים הקטנים"
"less ia more"
"less is bore"
"יש משהו לא טבעי וביזארי במראה מוקפד מידי"
זהו להיום! בשבוע הבא פוסט מפרגן במיוחד לכמה חנויות, יוזמות ומותגים שפשוט מאוד מגיע להם!
קצת תמונות כדי שלא תשנאו אותי:
נתחיל עם אאוטיפים של ממש קז'ואל מהימים הקפואים שעברו על כוחותינו בבירה!
ובלוק יותר כמו שאני אוהבת + הלק שליווה אותי כל השבוע. שחור - מוזהב של לוריאל
וקצת איפורים: כמובן שהתפרעתי עם מעושנים בכל מיני צבעים כהים...
התחלתי עם בורדו מהפלטה של אנדראה
המשכתי למעושן לייט מפלטת הנייקד
וגם מעושן עם איילינר מודגש מאוד והחלק התחתון של העיניים נקי + יום שיער מושלם עם "תסרוקת" P:

עד כאן להיום!
בעתיד מחכים לכם: פוסט פירגון, פוסט על יחסי קונה-מוכר, פוסט על לבוש גברים ועוד כמה דברים טובים :) רעיונות שלכם התקבלו בברכה עצומה! מעבר לזה ראיתי שיש טרנד בבלוגיספירה שהקוראים שואלים שאלות אישיות, אני מרכזת ועונה בפוסט אחד - אשמח לעשות דבר כזה! אני אדם שעובד וחי מהרגש והבטן ואשמח שתכירו אותי יותר אז תתחילו לשלוח שאלות לתיבת המסרים או למייל שלי... אחרי שנים של פרטיות היסטריות וסינון מאסיבי מהפייסבוק החלטתי שאתם יכולים להוסיף אותי, רק תכתבו לי שהגעתם דרך הבלוג! Zohar Avrahmi ויש לנו גם קבוצה שנקראת Little Miss Sunshine - Zorikit.
נשיקות :)

יום שלישי, 7 בדצמבר 2010

מה לא ללבוש (ומה כן)!


מחווה לטריני וסוזאנה? לא ממש, פשוט זה נראה לי השם המתאים ביותר לפוסט הזה. אזהרה: הפוסט לא מיועד לנשים בהריון ובעלי קיבה רגישה.;)סתם לא, הפוסט לא מיועד לאנשים שלא אוהבים הכללות ודעות נחרצות. אבל אם אתן פה ולמדתן להכיר אותי(בכל זאת, 50 מנויות!כפרה עליכן!), אתן כבר יודעות למה לצפות. ובבקשה, תחסכו ממני את "הכל עניין של טעם", אני כותבת בבלוג ש-ל-י את הדעות ש-ל-י, לא מתאים לכן? תפתחו בלוג משלכן, מברוק.

יש כמה תופעות טבע בעולם האופנה(אם הן נחשבות לחלק ממנו) שאני לא מבינה כיצד לא נכחדו לחלוטין מעולם ואני מבקשת להכחיד אותם!
טייצים
ובכן יקירותיי, טייצים זה מפגע סביבתי. ולא יעזור אם זה יהיה מלייקרה, אלסטן או כל בד אחר שהוא לא טריקו זה עדיין יראה זול ופחות טוב מגרביונים אטומים. מה גם, שב 99% מהמקרים ישראליות לובשות טייצים מטריקו! שזה פשוט בד זול, שנראה זול! בד"כ טייצים מלווים בתפרים בצידם החיצוני או הפנימי מה שעוד יותר מוזיל את המראה הזול מלכתחילה. אך השילוב הבלתי נסבל ביותר הוא טייץ(זול או לא) עם חולצה שלא מכסה את המפשעה. אין דרך קלה או עדינה להגיד את זה, זו פשוט הטרדה מינית שאני מסוגלת לראות את צורתו המדוייקת של התחת ושל ה^%^&% שלכן!!!! בשם האל! לפעמים אפשר להבחין אפילו בצלוליט שלכן דרך הטייץ! בייחוד אם הוא מטריקו ונלבש בחוץ כשהאור חזק או כשצילמתן תמונה עם פלאש! כן, גם אם הוא שחור ועאלק אטום!!!!:/ אני הכי נגד הטרדות מיניות ובהיות בייקום והאחרונה שתגיד שמישהי שמתלבשת בצורה מסויימת מביאה זאת על עצמה אבל אני אישה וכשאני רואה דבר כזה, אני לא יכולה שלא להסתכל. והכי הורג אותי הנשים שנותנות לבנות שלהן שמעל גיל 10 ללכת ככה לבית הספר! הנוער של היום זה לא הנוער של פעם ובכיתה של הבת שלכן יש בערך 20 ילדים שיריירו ויפנטזו על התחת של הבת שלכן אח"כ. אין דרך קלה לנסח את זה...
שכחתי! חברתי-לקוחתי היקרה ליטל פתחה קבוצה בפייסבוק נגד התופעה, עופו על זה
טבע נאות
טוב, אני בעיקר מתייחסת לכפכפים ולסנדלים ולא לקו האלגנטי שלהם(שהוא לא מדהים, אבל נסבל). תשמעו החלק הזה שעשוי מעור הפוך נראה כמו סמרטוט ביום טוב וכמו נייר טואלט ביום רע. והעובדה שזה כ"כ דקיק מנוגדת בצורה חריפה לסוליית השעם המאסיבית והנעל נראית כבדה וגסה כמו נעלי פלטפורמה אחידה סטייל הספייס גירלס ז"ל. וכשהחלק העליון מנסה להיות יפה והוא מכסף או משובץ בסברובסקי?! עוד יותר גרוע! הניגוד החד בין הגפה לסוליה מחריף וזה נראה כמו בדיחה של פורים. כשאני רואה את זה על מתיישבת או אישה מבוגרת זה עוד עובר בשקט אבל כשאני רואה בחורה במיני ג'ינס, מאופרת ושיער משוקע עם טבע נאות זה נראה כמו נעליי בית שעושים איתם ספונג'ה.
סנדלי שורש
אני באמת חושבת שאין צורך לפרט יותר מידי, אבל גם אם את אנג'לינה ג'ולי, זה מכוער. ואם את לא נמצאת כרגע בטיול בהימלאיה, אין שום סיבה שיהיה זוג כזה בארון שלך. ולא, הגבר שלך לא באמת מעדיף אותך בשורש על פני עקבים או סתם נעליים שטוחות נורמליות, הוא פשוט לא רוצה לישון על הספה או שתתחילי לחפור לו:"אבל קושקוש אמרת שתאהב אותי בכל מצב!".
נעלי פלסטיק - בירנשטוק, קרוקס, מליסה
לא אכפת לי אם זה יעלה לכם 48984 ש"ח ואם עיצב אותם כריסטיאן לבוטין, כשזה מפלסטיק או תרכובת שנראית כמו פלסטיק, זה לעולמי עולם יראה זול! מזה זול, שוק הכרמל זול. זה נראה פלסטיקי, מזיע, צבעוני מידי, וגם אם תתלבשו מהמם זה גונב את ההצגה בכיעור ובדומיננטיות שלו. ואם אתם לא בעלי בעיות אורתופדיות (אם כי אני כזאת ומצאתי פתרונות יפים יותר) ולא רופאים - אין שום סיבה שתנעלו את הדברים האלו! נעליי הפלסטיק היחידות שמותר להחזיק זה זוג מגפי גומי כי יש ימים שפשוט אם אין כאלו, אי אפשר לצאת החוצה.
קבקבי עץ
באמת שקשה לי עם קבקבי עץ. וכמובן שפה האמרה הידועה תופסת: לא כל מה שבאופנה הוא יפה. העקב המאסיבי שנגרר ועושה רעש אימים, הניטים שמחברים את הגפה לסוליה, ה-כ-ל בנעל הזאת זועק לי "פרחה בית שמש(אתן מוזמנות להחליף בעיר הפרחות שאתן נחשפת אליה לרוב)". כן, גם כשזה על המסלול של דיור וגם כשזה על השער של "ווג". מזעזע.
גזרה נמוכה
ראשית אסייג את עצמי: יש בערך 1% בודד באוכלוסיה בישראל שיכול ללבוש את זה. הן לרוב 1.70 במינימום ומידה 36. באופן כללי גזרה נמוכה מחלקת את הגוף בצורה לא נכונה - זה מקצר את הרגליים(שגם ככה קצרות אצל רובנו פה בביצת הלבנט החמימה) ומאריך את פלג הגוף העליון. אם כבר נמוך, הדבר הכי חשוב זה ש"ידיות האהבה"(משמע: צמיגי הסמיטרייליר) ישבו בתוך המכנסיים ולא מחוצה לו! תהיתן פעם למה מכנסיים בגזרה נמוכה תמיד "נופלים" ו"יורדים"? זה פשוט בגלל שהן לא אמורות לשבת שם! אין מה שיתפוס אותן במקום. למה זה לא קורה עם גזרה גבוהה? כי המותן צר והאגן רחב ולכן המכנסיים יושבות במותן והחלק הרחב יותר בגוף מונע מהן ליפול. בנוסף על כל זה, הצמיגים? "ידיות האהבה"? למה אין כאלו בתמונות של נשים סופר דופר שמנות מהעבר? כיוון ששנים נשים לובשות מכנסיים בגזרה הזו שלרוב היא גם לוחצת מאוד, נוצר באזור הבטן התחתונה וצידי הגוף מעין "מותן שניה". כשמפעילים לחץ על אזור מסויים לאורך זמן הוא פשוט מתעצב ככה(ראו ערך:מתניים של נשים שלבשו מחוכים לאורך זמן רב) אגב, זה בר תיקון. בערך בגיל 17 שמתי לב שזה מתחיל לקרות לי והתחלתי ללבוש גזרה גבוהה בתחתונים ובבגדים וכמה שאני גדולה ומלאה היום, אין לי צמיגים! קאפיש?
בגדים שלא במידה שלכן
אני לא מדברת על בויפרינד ג'ינס או גזרת אוברסייז(שיש יחידות סגולה, בעיקר רזות, שזה מחמיא להן), ממש ממש לא. אני מדברת על נשים שלובשות בגדים לא במידה שלהן. אני רואה מידי יום נשים עם ג'ינסים גדולים מידי או קטנים מידי וזה נראה רע. אם את רזה מאוד והמכנסיים גדולים מידי - את תיראי עוד יותר רזה. אם את שמנה והמכנסיים קטן לכן - את תראי כמו נקניקייה. בחורות מלאות יכולות להפוך תוך שנייה לשמנות אם החצאית "נופלת" מהמקום הלא נכון או אם השמלה גדולה במידה. בנוסף, אל תשכחנה שהבגדים שאתן רוכשות באים בגזרה מסויימת. מכנסיים בגזרת בוטקאט שקטנים עליך בשתי מידות ל-א יהפכו לסקיני ג'ינס אלא למשהו מאוד לא מחמיא:/. הדבר היחידי שאפשר לשחק איתו מעט זה טופים. אני נוטה לקנות סריגים שגדולים עליי ב 2 מידות וללבוש אותם כשמלות לא מעט וזה נראה נהדר.
כתפיות סיליקון
אני חושבת שאמרתי את זה אולי 379898 פעמים בבלוג שלי, זה לא באמת בלתי נראה!!! אנחנו רואים אותן!!במיוחד בחושך כשזה מחזיר אור!!! יש היום חזיות שמתאימות לכ-ל בגד, אל תהיו עצלניות. ועיינו בסעיף "נעליים מפלסטיק" הנ"ל.
גומיות קטיפה וקליפסים גדולים מפלסטיק
בחיים שלי לא חשבתי שאני בכלל צריכה להגיש שמשהו כזה הוא ווטו, אבל מסתבר שכן כי אני רואה בחורות עם המפגעים האלו יותר ויותר! בשם האל!!אני לא מצליחה להסביר לכן כמה זה מזעזע! קטיפה זה בד שזמנו עבר חלף מהעולם וטוב שכך! מה זה גומיות קטיפה?!?!?!מה?! וקליפסים מפלסטיק זה אך ורק לצביעת השיער!!אסור לעולם שזה יהיה מחוץ למספרה או לחדר האמבטיה!אסור!
וקצת יותר ספציפי לפי מאפייני גוף: (כל מה שיאמר פה הוא מאוד כללי. אין לראות בדברים תורה מסיני. יש המון משתנים במשוואות האלו. רוצה ייעוץ יותר ספציפי? תמונה במסרים ואוכל לעזור לך)
חזה:
1.בעלות העטינים, אחיותי היקרות שרועות איתי באותו כר דשא פסטורלי בשוויץ!
סטרלפס - לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אלוהים(וכמה מקוראות מהבלוג:P) יודע שבורכתי בחזה גדול ווול, אין דרך יפה לנסח את זה, עומד. ועדיין אין סיכוי שבעולם! הבעיה טמונה לא רק בכך שאין ביקום חזיית סטרפלס מספיק טובה להחזיק 4 קילו ציצים במקום הנכון אלא בגזרת ה"מפתח" של רוב הסטרפלסים. רובם בעלי מפתח "ישר" מה שגורם לחזה להראות עוד יותר כבד. הדרך היחידה מבחינתי שחזה גדול יראה טוב בסטרפלס זה הלבשה תחתונה שכוללת מחוך מלא ומפתח בצורת לב. 
גופיות ושמלות קשירה - לא, לא ושוב, לא! שוב, זו לא החזייה ולא החזה עצמו. לרוב גופיות כאלו מצויידות בזוג "חוטים" שמתחברים לבד ואז המראה הוא שוב כבד, חותך את העור ורואים שלא נוח לכן. שוב, הדרך היחידה - אם ה"חוטים" הם עבים ולא מתחברים לבד, אלא חלק מהבד עצמו! כמו בחזיית משולשים טובה ולא ביקיני חוטים.
גולפים - באמת שזה בסיסי לדעת שציצים גדולים נראים עוד יותר גדולים כשלובשים בגד סגור במיוחד. זה נראה גדול, כבד, חונק. ואם ניחתן בשילוב המנצח של פנים עגולות/+סנטר כפול וחזה גדול - בשום פנים ואופן לא! אתן תראו כמו אוגר סיבירי חנוט.
מחשופים עמוקים מידי - אני חולת מחשופים ואני בעד ש"אם יש לך, תנפנפי בזה" אבל שימו גבולות. אם רואים לך את החזיה? זה לא טוב. גבול דק עובר בין סקסי לסליזי, שימי לב שאת לא חוצה אותו.
בניגוד לסטייליסטיות אחרות אני לא נגד גופיות עם כתפיות דקות על בעלות חזה גדול, אבל זה מאוד תלוי בגוף ובסוג הכתפיות. אבל זה ממש לא ווטו מוחלט מבחינתי. לפעמים דווקא גופיות סבא או עם כתפיות עבות גורמות לחזה ולפלג הגוף העליון להיות עוד יותר כבד.
באופן כללי, אם מבנה הגוף שלכן הוא מלא בפרופורציות מאוד נשיות(קים קרדישיאן, כריסטינה הנדריקס - שעון חול או אגס) אתן צריכות להיזהר מאוד. גזרות רחבות מידי יכולות להשמין אתכן בשניה ובצמוד מידי תראו סליזיות מידי. זה איזון מאוד דק שרצוי לשמור עליו.
2.בעלות חזה קטן(אני מזדהה איתכם, גם שלי היו קטנים בכיתה ב')
מבחינתי? אתן יכולות ללבוש הכל ובלי חזייה. מעטים הדברים שיראו עליכן סליזי ולא יחמיאו.אם החזה בפרופורציה לגוף. אם הוא קטן ואתן מלאות יותר בבטן ובאגן זה סיפור אחר ואני כן ממליצה על חזיות טיפה יותר מרופדות, מפתחי חזה ישרים וסגורים שעושים אשלייה של חזה גדול.
בטן:
1.נשים שאין להן בטן שהיא פלקט אלא בטנון חמוד(כלומר, 80% מהקוראות)
בבקשה,בשם האל תאמצו אותה וצאו מהסרט כבר! אתן יכולות ללבוש צמוד(אבל לא מתפוצץ ולא מטריקו!) וזה בסדר שיש בטן-כרס שיושבים, זה אנושי! יאללה כבר! כולה איזה בטנונה חמודה שלא עשתה רע. לא צריך ללבוש חולצות בטן ומכנסיים בגזרה נמוכה, אבל אז מה אם אתן לובשות שמלה או חולצה טיפה צמודה ורואים אותה? סו פאקינג וואט?! בעייני? זה נשי! זה מקסים ואין בזה שום דבר פסול ולא אסתטי.
2. נשים שיש להן בטן שמנה
בבקשה, רק אל תלבשו אוהלים! הסוד הוא למצוא גזרה שלא צמוד ומבליטה את הבטן וגם לא רחבה שרק תשמין אתכן עוד יותר! רחב אולי מטשטש אבל בד"כ הוא גם משמין מאוד כי מאבדים את כל הסילואט של הגוף.הכי חשוב שתימנעו מבדים נצמדים ודקיקים מחד ומבדים עבים מידי מאידך.
3. נשים עם בטן שטוחה
איפה אתן גרות? אני רוצה פשוט לבקר, בקטנה כזה, עם איזה רעל לשים לכן בתה...:P
רגליים(וקצת ישבן,זה בא ביחד מה לעשות) :
1. רגליים דקיקות וכחושות
אולי המקום היחיד שבו ל"פטיטיות" יש בעיה. לטעמי, בנות רזות מאוד מאוד(כלומר, 95% מהדוגמניות ההוט קוטור ואולי 1% מהקוראות) לא נראות טוב בחצאיות מיני. יש עניין של ירך רזה-ברך שמטבעה היא מאסיבית-שוק רזה מידי שנראה כמו רגליים עקומות. אם יש לכן ישבן גבוה ועגול - מכנסי סקיני ג'ינס יראו עליכן מדהים מדהים! גם מכנסיים בגזרה ישרה, גזרת בויפרינד וכל הסגנון הרוקרי-גראנג'י (שיראה עליי נורא) וגם סגנון הוינטאייג' הילדותי יותר. אם הרגליים רזות והישבן שטוח - בחרו לא בסקיני ג'ינס אלא גזרות יותר ישרות והכי חשוב - כיסים ואלמנטים שבולטים על אזור הכיסים כדי ליצור "ישבן" גם חצאיות בגזרת A ופעמון עד אחרי הברך יראו נפלא.
2. רגליים רגילות
רגיל = הולך ונהיה צר בהדרגה. הרוב יכולות ללבוש הכל אבל זה מאוד תלוי בישבן ובאגן. אני מאלו שמאמצות את האגן הרחב שלהן ואני מעודדת לזה. אני לובשת סקיני ג'ינס וזה סופר סקסי בעייני, אני גם אלבש חצאיות פינאפ פעמוניות שיכולות "להרחיב" אותי קצת כי זה עדיין סקסי ומחמיא בעייני. אם הישבן שטוח אז חצאיות ושמלות בגזרה גבוהה שמתרחבות זה ממש מושלם ליצירת ישבן.
3. רגליים גזעיות
כלומר שלא ממש הולכות ונהיות דקות לקראת הקרסול עם ברכיים מאוד מאסיביות או פשוט רגליים עבות מאוד. הכי חשוב פה זה נעליים. הכי טוב: פאמפס על עקבים. תימנעו מנעליים שחונקות את הקרסול או חותכות את השוק בחלק הרחב ביותר שלו. תימנעו מסקיני ג'ינס,ביופרינד ג'ינס ומפדלפון, בוטקאט וגזרה ישרה יעבדו יותר טוב.  וכן, אין מצב ללבוש מיני, צר לי. עדיף שחצאיות יכסו את הברכיים ולפעמים קצת יותר.
וכדי שלא תגדנה שייבשתי אתכן לחלוטין היום, אאוטפיטס(אם תרצו פרטים על משהו,תבקשו) משבוע שעבר:
והלקים המהממים מהקולקציה החדשה של ג'ייד:
מימין: אמרלד, טנדר גריי, נייט קלאב, סמוקי רד ולק של מלוריאל מחוסר שם או מספר...הוא שחור עם שימר זהוב
מדגמנת את האפור ההורס בריאות הזה!
עד כאן להיום יקירות שלי!
כיף לי שיש כבר כ"כ הרבה מנויות וכ"כ הרבה כניסות! אשמח אם תעשו "לייק" לפוסטים שאתן אוהבות ועוד יותר אשמח אם תעזרו לי להפיץ את הבלוג ותעשו Share בפייסבוק וכאלו. ושוב אני מבקשת מכן, אשמח לרעיונות לפוסטים! על מה אתן רוצות לשמוע ממני? אתן רוצות אולי להופיע בבלוג? לשלוח תמונה שאני אעלה ואגיד מה אני חושבת? שתפו פעולה בחייאת דינאק!
נשיקות נשמות!