יום שבת, 31 בדצמבר 2011

Happy New Year!


מבחינת הרבה אנשים שנה אזרחית היא שולית אבל לא מבחינתי.
קודם כל - את רוב השנה אנחנו כן חיים לפי ספירת הנוצרים, שנית - מבחינתי זה מסמל את סוף שנת הלימודים כי את הסמינרים האחרונים מגישים ב 31.12 (אל תשאלו אותי מה קורה עם זה). ודבר אחרון - בן הזוג שלי רוסי והמשפחה שלו חוגגת "נובי גוד" - שנה חדשה. שמבחינתי זה ממש מעולה! כידוע - אני אובססיבית לכריסטמס. מאז שהייתי ילדה הצבעים, הקישוטים, המתנות והמיתולוגיה משכו אותי. כשהייתי באוני' למדתי כל כך הרבה על נצרות שזה דיי הוציא לי את הרוח מהמפרשים לגבי הנצרות עצמה אבל עדיין נשארה לי המשיכה לחג הזה וזה אפילו החמיר מאז שלמדתי המון על פולקלור ומנהגים שונים מרתקים אותי. אצל אלכס ((ו90% מהרוסים) לא חוגגים כריסטמס - אין פה עניין דתי בכלל. חוגגים שנה אזרחית + העץ והקישוטים(שהם לגמרי אובר דה טופ אצל אלכס לפחות...) + המתנות! זה מבחינתי אומר לצאת מרווחת מכל הכיוונים :)
שנה שעברה פירסמתי פוסט כזה בתחילת השנה האזרחית והשנה אני מפרסמת אותו דווקא יותר כסיכום.


יום חמישי, 22 בדצמבר 2011

אאוטפיטים ו"יש לי מה להגיד על זה!"


תמיד אני מקנחת עם האאוטפיטים, הפעם בא לי להתחיל איתם!
אבל אני אתחיל בהודעה - בעקבות החלטה אישית שלי אני לא מאשרת יותר אנשים שאני לא מכירה "בחיים האמיתיים" בפייסבוק וגם מחקתי את כל מי שכבר היה שם שאני לא מכירה. אז אם נמחקתם - סליחה, זה לא מרוע. זה מרצון להגן עליי ועל הפרטיות שלי. כפי שלמדתן להכיר אותי כאן - גם בפייסבוק אני אומרת את כל העולה על רוחי. מי שמכיר אותי יודע בדיוק כיצד הדברים היו נשמעים לו היה להם טון ומי שלא מכיר אותי יכול להבין אותי לא נכון. בגלל שלא בא לי לריב עם אף אחד או לעצבן אף אחד(מפתיע הא?) פשוט כך החלטתי. כרגע יש לבלוג קבוצה שדיי הזנחתי אבל אני אחזור לעדכן בה מהיום ואילך בשביל כל מי ששם וכל מי שתצטרף. אני מבטיחה לעדכן שם כל הזמן ולענות לכל הבקשות והתגובות. זו הקבוצה:
 http://www.facebook.com/groups/138229979559538/


יום חמישי, 15 בדצמבר 2011

אופנה בחדר הכושר


היי לכולם, אז כן, מי שלא יודע - בין אלפי ההפרעות שלי מונחת לה שם הפרעת הכושר הגופני.
אתן יכולות לדפדף אחורה - כתבתי כמה וכמה פוסטים על דיאטות, הפרעות אכילה, דימוי גוף וכו'... אבל ככה בקצרה: התחלתי לעשות ספורט כדי להיות בריאה יותר לפני 4 שנים. עם הספורט הק"ג נשרו (בהתחשב בזה שבין כה אכלתי מאוד בריא) ופיתחתי התמכרות. אני מאוד אוהבת להתאמן! אני אוהבת בעיקר לעבוד על אופני כושר ואלפטיקל ועושה אימוני כוח בסיסיים מאוד כי אני לא אוהבת מראה שרירי ומכווץ ומעדיפה פילאטיס. כשיש לי זמן אני גם יכולה להגיע לחד"כ 6 פעמים בשבוע, לרוב - אין לי זמן וזה מסתכם ב 4-3 אימונים אירוביים ופילאטיס אחד. כשאני בבית מטעמי עצלנות או קור אני עושה זומבה (ענבר, אם את עוד כאן, תודה!).


יום שלישי, 6 בדצמבר 2011

פוראבר 21, אאוטפיטים ו"יש לי מה להגיד על זה!"


טוב, האמת היא שלא תיכננתי עוד פוסט  כזה כל כך צמוד, אבל קורה... נתחיל מהרע:
FOREVER21
אתמול הייתי בתצוגת סמפלים של פוראבר21, הרשת האמריקאית מגיעה לארץ, החנות נפתחת ב 19 לחודש. הרשת היא ה-מתחרה הגדולה של H & M וציפיתי שיהיה מעניין ויהיה לי פוסט שלם להקדיש לזה אבל לא מגיע להם פוסט שלם ואין גם מספיק מלל בשביל אחד כזה ובעיקר הפסדתי 5 שנים מהחיים שלי על עצבים מהאירוע הזה.
הוזמנתי לאירוע "מצומצם ודיסקרטי" שנכחו בו כל בלוגריות האופנה שיש לנו בארץ + דורין אטיאס ההורסת ושחר רבן שהוא סטייליסט סופר הורס שכותב ל YNET + כמה "סטייליסטיות" ופרסונות אופנה אחרות שהיממו אותי בחוסר הטעם שלהן. באופן כללי הייתי המומה מאיך שאנשים מתלבשים לאירוע כזה.
מצד אחד היו כאלו עם טייץ וטוניקה מטריקו בשחור, שיער שמנוני, נטולת איפור לחלוטין ומראה "נפלתי מהמיטה לפני דקה" או עם פונצ'ו וכפכפים. אולי ביום כשתהיי בר רפאלי. לא כשאת שאמורה לייצג אופנה ומישהי שהיא טרנדית ומבינה באופנה.מצד שני היו מתאמצות על עם שיער מחומצן מידי, עקבים גבוהים מידי ל 10 בבוקר, עומס באיבזור ובעיקר הרבה איפור עקום במיוחד....


יום רביעי, 30 בנובמבר 2011

אאוטפיטים ו"יש לי מה להגיד על זה!"


כמו שהבטחתי בפוסט הראשון - זה הולך להפוך למגמה. שנראה לי שאתן דווקא נהנות ממנה. אתן זוכות לקרוא דברים אישיים וגם מדריכים והלא בשביל זה יש בכלל בלוגים לא? מה שבטוח - אני ממש נהנת מזה. שנתחיל? נתחיל!


יום רביעי, 23 בנובמבר 2011

אירוע באופק? תקראי את זה קודם


סוגיית בגדי הערב בארץ היא סוגיה בעייתית מאוד כיוון שהיא למעשה פשוט החמרה של השלוכיות הישראלית המצויה. אין מה לעשות, יש לנו בעיית דרס קוד קשה בארץ. אנשים לא רק לא מבינים מה אפשר ורצוי ללבוש למקומות מסויימים, חלק גדול מהאנשים פה פשוט לא טורחים להתלבש בבוקר (טייץ, טרנינג, קפוצ'ון - הם בגדי בית ושינה) והבעיה הזאת מחמירה בלבוש ערב כי לאנשים פשוט אין מושג מה ללבוש. התחלתי להבין את גודל הבעיה בעיקר כשהתארסתי.


יום רביעי, 16 בנובמבר 2011

אאוטפיטים, התחדשויות ו"יש לי מה להגיד על זה!"


מה קורה יקירותיי? הגענו כבר ל 221 מנויות, והטראפיק עומד על 3000 כניסות בשבוע, שזה פשוט מטורף לחלוטין. בחיים שלי לא חשבתי שזה יגיע למצב כזה, בחיים לא חשבתי שיש כל כך הרבה אנשים שמתעניינים בשטויות שיש לי ולפה הגדול שלי להגיד  אז קודם כל זאת הזדמנות ממש טובה להגיד תודה רבה לכן, כי אני כותבת בשבילכן! וזאת הזדמנות להגיד לכן שאני לא צוחקת כשאני מבקשת מכן רעיונות לפוסטים ותגובות - עדיין לא קרה שביקשו ממני פוסט שלא נכתב ועדיין לא הגיבו לי ולא הגבתי בחזרה. אני מאוד נהנית מהתגובות שלכן, בין אם זה פירגון ובין אם מדובר בהצעות לייעול, שיפור או ביקורת (להגיד לי שאני נראית כמו חבית זו לא ביקורת). זאת הזדמנות גם לבקש שאם בא לכן לפרגן - אשמח שתפרסו לינק לבלוג בפייסבוק שלכן או איפה שבא לכן, אבל באמת - בכיף, לא חובה ובלי לחץ, רק אם מתאים לכן :)


יום ראשון, 6 בנובמבר 2011

גשם מטפטף על העורף! מעילים!


מעילים, ג'קטים וקרדיגנים למיניהם זה הפריטים שאני הכי מחכה להם בחורף ואני שמחה שסופסוף נהיה מספיק קר כדי לאוורר את שלי!!
קראתי איפשהו שמעיל זה לא פריט חובה בישראל כי לא קר כאן מספיק ושוב תהיתי לי אם "כאן" = גוש דן? כי בירושלים מהיום ועד חודש מאי המעיל לא יעזוב אותי לשניה אחת. גם כשגרתי בתל אביב היה לי צורך במעיל, פשוט לבשתי פחות שכבות מתחתיו ולא הייתי צריכה אותו כל הזמן. בכל מקרה בדיוק בשביל זה הומצאו הג'קטים ומעילי הטרנץ' - לימים שלא ממש ממש קר. אגב, הפוסט הזה פונה לשני המינים.


יום ראשון, 23 באוקטובר 2011

רזה? רזונת? פטיט?


אני מניחה שרוב הקוראות בבלוג הזה הן לא רזות, אבל אני יודעת(!) שיש כמה וכמה קוראות שהן רזות ואפילו ממש ממש רזות ושתיים מהן ביקשו פוסט המלצות לבוש לרזות והן מקבלות אותו ממני. סליחה מראש לכל המשתעממות, אבל גם להן מגיע!
זה אולי יפתיע כמה אנשים, אבל גם לרזות יש עניין של מבני גוף שונים, נקודות חוזק ותורפה וכן כן - דברים שאסור להן ללבוש. אני חושבת שנשים שהן "סתם רזות" כבר שאפו מספיק טיפים וחוקים מפוסטים ישנים ואחרים שעשיתי בנושא ואני רוצה יותר להתמקד בנשים שהן ממש ממש רזות וקטנות - הפטיט שנעות על 36-32. גם בגודל כזה - יש כאלו שיהיה להן חזה יותר גדול, יש נשים עם יותר אגן, מותניים/צרות או לא צרות, רגליים ארוכות או קצרות, נשים עם יותר קימורים או פחות וכו'.


יום ראשון, 16 באוקטובר 2011

אנחנו נראות טיפשות או נראות טיפשות?!


בזמן האחרון נדמה לי שכמה אנשים בתעשיית האופנה הישראלים חושבים שהשמנת יתר הופכת בחורות לטיפשות יותר. למרות שכידוע, שומן לא משפיע על תפקודי מוח.. מה שהוביל אותי למסקנה העגומה הזאת זה בחירת הדוגמניות למותגי הפלאס סיז בישראל או במחלקות פלאס סיז בסוכניות הדוגמניות. אני לא יודעת, אולי זה מושפע מכך שבישראל יש בעיה בתפיסה של איזו מידה היא באמת מידה גדולה. העובדה המזעזעת היא שהמידה הגדולה ביותר בחנות סטנדרטית היא 44 במקרה הטוב ו 42 במקרה הרע. לשם ההשוואה - המידה 42 הישראלית היא מידה 14 או 12 אמריקאית שהטווח בארה"ב מגיע ברוב החנויות ל 22 שזה בערך מידה 50.


יום שבת, 8 באוקטובר 2011

התחדשויות, אאוטפיטים ו"יש לימה להגיד על זה!"


כמעט חודש, זה מספיק! אל תשפטו אותי! כיפור ו only god can judge me!
:P
בקיצור, יש התחדשויות... ויש גם כמה אאוטפיטים ובפעם האחרונה אמרתן שזה בכלל לא משעמם ושאתן ממש אוהבות - אז אני לא מרגישה אשמה יותר שאני משעממת אתכן עם הפוסטים.


יום ראשון, 2 באוקטובר 2011

מי מפחדת מלבן? :)


כפי שאפשר להבין, הפוסט הזה יוקדש לצבע הלבן ולגוונים הבהירים שבסקאלת הצבעים. כמובן שזה בין היתר בהשראת החגים - אני חושבת שזה קטע דתי, אבל אצלנו חגים ובעיקר ראש השנה ופסח(כמובן שגם בשבועות)לובשים לבן, כיוון שהוא מסמל טוהר והתחלות חדשות והאמת שזו מסורת שאני מאמצת באהבה גדולה!
עם השנים גיליתי שהרבה נשים פוחדות מבגדים לבנים פחד מוות ולא מזמן נתקלתי בהודעה בפורום אופנה מלאה על הרצאה שהעבירה סטייליסטית לקבוצת נשים ובין יתר הדברים המזעזעים שהיא אמרה היא אסרה לחלוטין את הצבע הלבן...


יום ראשון, 25 בספטמבר 2011

ספיישל סתיו


אני מבטיחה מבטיחה שבקרוב מאוד אני אכתוב פוסט משגע(יש לי כמה רעיונות, אבל אתן גם מוזמנות להציע...) רק שכרגע אני ממש ממש ממש עסוקה בסמינרים שלי... אגב, מה דעתכן על פוסט שאלות ותשובות? או שזה לא מעניין כי אני גם ככה עונה תמיד על הכל? D:


יום חמישי, 15 בספטמבר 2011

16 המתוק (או שלא!)


הפוסט הזה מוקדש לנערות, באשר הן!
ואם אתן לא נערות, אתן מוזמנת להפיץ בכל דרך שבה זה יגיע לנערות. נערה מבחינתי זה מגיל 12 עד 20. אני יודעת שיש כמה כאלו שקוראות בבלוג בצורה קבועה וראיתי לינקים אליו מסתובבים בפורומים של נערות, אז אני יודעת שזה יגיע לפחות לחלק מכן...
כנראה שאני באמת מזדקנת אם אני מרגישה צורך להטיף לדור הצעיר לא? אבל דחף את הפוסט הזה חופש גדול בבירה, כמה כתבות על ילדות דוגמניות שמדגמנות כמו שאני בגילי לא הייתי מעיזה ועוד כמה כתבות על ילדות שמתעקשות ללבוש בגדי חשפניות ללימודים.


יום שבת, 10 בספטמבר 2011

אאוטפיטים, התחדשויות ו"יש לי מה להגיד על זה!"


Bless me father, for i have sinned...
זה היה מסע שופינג ממש לא מתוכנן! אני חושבת שאפעם לא היו לי שני פוסטים של התחדשויות כ"כ צפופים...
הלכתי השבוע להלביש את בן זוגה היקר-אך-לוקה-בחוש-טעם-בעייתי (לא, לא לובשים חולצה מחוייטת מחוץ למכנסיים. לא!) של חברתי הטובה ( הוא יצא חתיך הורס, תודה ששאלתן, תמונות לפני ואחרי בקרוב...) במלחה ואני כמעט ולא מגיעה לשם אז ניצלתי את ההזדמנות לסבב שופינג. חיפשתי מכנסיים ומצאתי!


יום שני, 5 בספטמבר 2011

המדריך המלא לקניות אונליין


"לקנות באינטרנט?! אבל איך את יודעת שזה מתאים לך?!"
המשפט הזה, מלווה בפרצוף חרדתי במיוחד עם גוון ירקרק, הוא המשפט שאני שומעת הכי הרבה בזמן האחרון כתגובה לרכישותיי ברשת.
בנוסף, קיבלתי כמה עשרות מסרים בזמן האחרון מקוראות שתהות לגבי ההזמנות שלי, אז החלטתי שאפילו שיש 5,000 מדריכים כאלו, כנראה שאתן רוצות מדריך כללי וטוב שאני כתבתי, מאיזשהי סיבה לא ברורה...


יום שבת, 27 באוגוסט 2011

קניות: הטוב, הרע והמכוער.


או במילים אחרות: עליתי 2 קילו, ניסיתי להוריד אותם ועליתי עוד 2 ולכן, הטבעתי את יגוני בקניות. 
הרע: 
האכזבה הגדולה ביותר שלי היא רנואר.
נכנסתי לחנות האהובה עלי בתחנה המרכזית ולא בחלתי בשום דבר! קולקציה חדשה, ישנה, הכל!!!!!!!!!! מדדתי הרבה בגדים ויצאתי רק עם שמלה אחת.
מדדתי הרבה מכנסיים כי הקיץ מתקרב לסופו והמצב בארון שלי פשוט מחריד מבחינת מכנסיים ונחשו מה? המידות של רנואר התכווצו. :/


יום שלישי, 16 באוגוסט 2011

דרישת שלום מהחורף


אוגוסט, חם אש, אבל למעשה אנחנו נהנים מכמה ימים סתווים במיוחד! אתמול היו פה עננים שחורים. תצוגות החורף החלו כבר ויש גם חלק מבגדי החורף על המדפים בחנויות! ואני אוהבת חורף!!
לגבי טרנדים:
תמיד יהיו  טרנדים אלמותיים שיחזרו על עצמם...כמו שבכל קיץ יהיו דברים לבנים ופרחוניים, בכל חורף סקאלת הצבעים מתכהה, יש הרבה בגדים בשחור, הרבה חום וגווני אדמה, משחקים עם תחרות, מנומרים למיניהם, גרביונים מיוחדים וצבעוניים. בגלל שיש הרבה בגדים ואי אפשר לחשוף יותר מידי עור, בחורף תמיד יהיו משחקים עם טקסטורות שונות כמו - עור, פרווה, תחרה. והדפסים כמו מנומר או גאומטרי - שיהיה טרנד חזק העונה.
דווקא הג'ינס שהוא פריט אלמותי, השנה לא נראה ממש באופק בתצוגות. כמובן שעל המדפים וברחוב המצב אחר.
האיפור תמיד יכלול מעושנים כהים בעיניים או לחלופין שפתיים כהות ולנועזות - שילוב של השניים.
מבחינת שיער - במראה האנדרוגיני יהיה הרבה שיער קצר בתספורת גבריות. תספורת הגבריות יהיו במראה הבריטי שאני מתעבת. הרבה שיער ארוך חלק אבל גם שיער עם נפח יעבוד. תלתלים אפעם לא באופנה :)


יום חמישי, 11 באוגוסט 2011

I wanna do bad things with you....


לא, לא טעיתן, אתן לא בבלוג סקס, אבל הפוסט הזה יהיה בהחלט סקסי, אירוטי ומדמם.
מי ששותפה להתמכרות שלי כבר יודעת בדיוק על מה אני מדברת, היום נדבר על TRUE BLOOD!
נתחיל מזה שטרו בלאד או "דם אמיתי" זאת סדרת ערפדים. אבל לא מהסוג שהתרגלנו אליו במשך שנים של "באפי" ו"אנג'ל" (טל, אין סיכוי!) ולא מסוגי הסיפורים של דרקולה וטרנסילביניה... הסדרה עוסקת בעידן המודרני, שבו הערפדים "יצאו מארון הקבורה" והם חיים בלי להסתתר מבני האדם. "טרו בלאד" זה שם של משקה שהם שותים שהוא תחליף סינתטי לדם אנושי.
הסדרה מתרחשת בעיירה קטנה בלואיזיאנה שנקרא "בון טמפס" והיא סובבת בבסיסה את סוקי - נערה מתוקה שיכולה לקרוא מחשבות, שממלצרת בדיינר בעיירה  שנקרא "מרלוט'ס" ואת סיפור האהבה שמתחולל בינה לבין ביל, ערפד שיום אחד מגיע לשבת במרלוט'ס. אבל למעשה, העלילה כוללת עוד כל כך הרבה דמויות מורכבות וסוגים שונים של על טבעיים. אחת הדמויות החשובות הוא שריף אריק, הערפד שממונה על האזור של בון טמפס, אריק הוא ויקינג בן 1000 שנה, יש לו את הבר "פאנגטזיה" (fangtasia - יש בסדרה הזאת כמויות של משחקי מילים ומשמעויות כפולות, זה שנון בצורה גאונית!) והוא מאוד מתעניין בסוקי.
החברה הכי טובה של סוקי היא טארה, נערה בת גילה שהיו לה חיים לא פשוטים והיא טיפוש סוער ולא קל.
לאפייט הוא ה"טבח" במרלוט'ס והמסעדה שייכת לסאם, שגם לו יש סוד שמתגלה  בהמשך...


יום חמישי, 4 באוגוסט 2011

מה לגבי קצת פלאטס? :)


אחת השאלות שאני נשאלת הכי הרבה ע"י לקוחות וע"י קוראות היא "חייבים ללכת על נעלי עקב כדי להראות טוב?" והתשובה החד משמעית היא לא.
לא רק זה, אני חושבת שאם מישהי לא ממש יודעת ללכת על עקבים או לא מרגישה נוח בהם, עדיף שהיא תנעל נעליים שטוחות למדיי כדי לא להראות מגוחכת לחלוטין, הלא כבר דיברנו על העובדה שאין דבר אחד בעולם הזה שהוא יותר לא אופנתי מאישה שלא נוח לה במה שהיא לובשת/נועלת.


יום שלישי, 2 באוגוסט 2011

פוסט אפטר פארטי :)


וואו!
זה במילה אחת.
בקצת יותר מילים? היה פשוט נהדר!!!

האמת שהבוקר שלי התחיל רגיל ואז היום הלך והדרדר כשגיליתי שמשקפי השמש שלי פשוט התאדו להם, וזה החמיר שגיליתי שיש לי עבודה להגיש ליום ראשון כך שנאלצתי לבקר באוני' ביום ההולדת שלי(למזלי, המרצה דחה לי אותה לבסוף) וכמו לביאה טיפוסית - בכיתי ביום ההולדת שלי. כי זה לא יום הולדת אמיתי אם לא בוכים בו! אח"כ אלכס הגיע אליי והמצב השתפר מרגע לרגע!


יום חמישי, 28 ביולי 2011

יום הולדת, יום הולדת, יום הולדת הנה בא!


כמו שכבר הזכרתי, אני חוגגת יום הולדת השבוע :) ביום חמישי, ה 28.7, אני אהיה בת 22.
הרבה פוסטים נכתבו בבלוגספירה מאז.
הספקתי להיכנס לביצת הבלוגספירה, ללמוד מה יש שם, ולברוח כל עוד נפשי בי. הספקתי להכיר בלוגריות חדשות, לשנוא את רובן ולהתאהב עד מעל לראש בנעלולה. הגעתי להשקות שאהבתי ושנאתי, פתחתי יוטיוב צ'אנל, החלטתי שאני מאשרת כמעט את כולם בפייס, הסכמתי לקבל מוצרים להתנסות בחינם, נכוותי. ציפיתי, התאכזבתי. לבלוג יש כבר 184 מנויות(וחיים אחד!) ולערוץ ביוטיוב יש 66 מנויות! מהצופים בערוץ, 9% הם גברים. יש לי צופים בנורווגיה, קנדה, פינלנד, בריטניה,ארה"ב, גרמניה וכמובן שהרוב - מישראל.  רוב הצופות הן בין גילאי 13 ל 34.


יום חמישי, 21 ביולי 2011

חפירות חתונה וקצת התחדשויות


יש כמה דברים שאני רוצה לחלוק איתכן. כמה מחשבות ותיכנוני חתונה וכמה התחדשויות איפוריות(טוב נו, הרבה.), שמעתי שיש מתעניינות בנושא החתונה...
 האמת שלא רציתי להפוך את זה לבלוג חתונה וגם אמרתי את זה כשהתארסנו, אבל יש דרישה לשמוע קצת על ההכנות אז בכיף...
קודם כל - יש עוד הרבה זמן. אנחנו בונים על א' באלול בשנה הבאה(2012), כלומר יותר משנה מהיום. אז סוגרים דברים לאט ובלי לחץ.
מה שמנחה אותי ואת אלכס בתיכונני החתונה זאת העובדה שחתונה זה יום אחד, ערב אחד. זה לא שיא החיים ביחד, אלא רק ההתחלה. יש דברים שבאים ביחד עם החתונה והחיים יחד - דירה, אוטו, הוצאות שוטפות ובל נשכח ששנינו סטודנטים. מעבר לזה, גם אם הייתי מיליונרית לא הייתי עושה חתונה ענקית ויקרה, כי אני לא מאמינה בזה. איכות לא קונים דווקא ביותר כסף. יש לי חשיבה כלכלית מאוד מודעת, גם ההחלטה להתחתן הגיעה אחרי תחשיב כלכלי של "האם אנחנו נעמוד על הרגליים ונצליח לחסוך?".


יום רביעי, 20 ביולי 2011

ML, אתם מוכנים להתאדות???


ההתפתחויות שסבבו את המותג ML או מתאים(משמין) לי לשעבר בשנה האחרון ככלל ובשבוע האחרון בפרט גרמו לי לרצות לצרוח ממש בקול:

"תגידו, מי אחראי על הדבר הזה?! חבורה של מטומטמים, או חברה של מפגרים?!"

למי שלא בקיאה בתחום - ML היא אחת משתי רשתות בודדות שיש בארץ שפונות לפלח השוק של המידות הגדולות. יש אותם ויש את "עונות" וכרגע נראה שML הולכים וטובעים בזמן שעונות דווקא הולכים ומשגשגים. מידות גדולות אגב זה דיי נזיל פה בארץ. ML ועונות מתחילים ממידה 42. אני במידה 42(בד"כ), אני לא חושבת שאני אמורה לקנות בגדים בעיקר בחנויות למידות גדולות, אבל זה מה יש כשה 42 הפך ברוב החנויות למצרך נדיר או התכווץ לגודל של 38.


יום שלישי, 12 ביולי 2011

טיפים על איפור וטיפוח לקיץ


הקיץ הגיע, אבלה עכשיו באמת. עם החום, הזיעה, הלחות.
ייחלתי לקיץ, באמת, כי אני מאלו שקופאות רוב הזמן, אבל הבעיה היא שכמו שקר לי, ככה בדיוק חם לי. אני נמסה בקיץ, קשה לי לזוז ולנשום וגם אם תשלמו לי הרבה מאוד כסף, אני לא אדרוך בתל אביב הלחה...
קצת TMI - אני דווקא מאלו שלא ממש מזיעות בגוף, אבל אתן מכירות את האמרה "אלוהים נותן משהו אחד ולוקח משהו אחר"? אז אני מזיעה בפנים וזה ממש ממש לא כיף.


יום שלישי, 5 ביולי 2011

אהבתי פעם נערה במשקפיים


* אני יודעת שמשקפיים זה זכר! אבל שכותבים  500 פעמים את אותה מילה, זה תמיש מפלק הזכר והנקבה. במיוחד במילה כזאת מבלבלת!
משקפיים. הפחד הגדול של כל מתבגר ומתבגרת. סממן הגיקיות המובהק כנראה. בכל אופן, כשמדובר במשקפי ראיה.
אממה?
משקפיים יכולים להיות הפריט האופנתי הכי מדליק והכי מושך תשומת לב בכל ההופעה. במיוחד בשנים האחרונה כשגילו שגם גיק שיק הוא שיק כלשהו.
הפוסט הזה יפנה לשני המינים.


יום רביעי, 29 ביוני 2011

על דימוי גוף, דיאטות ומה שחשוב.


אני מתנצלת מראש, זה לא יהיה על אופנה. אלא פוסט אישי ואוף לחלוטין.
אתן יודעות, בשנה הזו שבה אני עובדת כסטייליסטית, הלבשתי רזות, מלאות, ממוצעות, שמנות, חילוניות, דתיות, רווקות, נשואות, אמהות ויש דבר אחד שמשותף לכל הנשים האלו - הן לא ממש אוהבות את עצמן, הן לא מרוצות מהגוף שלהן וזאת אחת הסיבות העיקריות לזה שהן לא יודעות להתלבש. זה לא בדיוק לא לדעת להתלבש, זה יותר לא לרצות להתלבש יפה, מתוך מחשבה של:"אני גם ככה שמנה/רזה/לא יפה אז מה זה משנה?". וזה פשוט כאב לב לשמוע ולראות את זה. סטייליסטית לא צריכה רק לדעת להלביש, הדבר הכי נכון ואמיתי ב"טריני וסוזאנה" זה התהליך שאתן רואות שהנשים האלו עוברות. אולי לא כל לקוחה פורצת בבכי, אבל כל לקוחה עוברת תהליך כזה, ריגשי מאוד. סטייליסטית צריכה לדעת להקשיב, גם למילים, אבל גם לדברים אחרים. והיא צריכה לדעת איך לחבק, להעצים, לחזק ולבנות אנשים. לפעמים, אלו אנשים שכבר עברו יותר מ 30 שנה בשנאה עצמית.


יום שישי, 24 ביוני 2011

אחרי שציירנו שמלות, הגיע הזמן לתפור!


אז תפרתי את השמלה הראשונה שלי.

טוב נו, אמא תפרה לי אותה. אבל אני עיצבתי, גזרתי (עקום והיא גזרה מחדש, אבל בואו לא נהיה קטנוניות) וגזרתי את החגורה ואפילו תפרתי פפיון שיהפוך מתישהו לסיכת ראש תואמת!
אני חושבת שכבר הזכרתי כמה פעמים שאמא שלי למדה עיצוב אופנה, היא תופרת היום בתור תחביב מידי פעם כי היא גם שוזרת הפרחים בעסק של אחי ואבא שלי(פרחי אברהמי, אם אתם מחפשים פרחים לאירועים, זה המקום. ואני לא משוחדת, יש מאות לקוחות שיסכימו איתי...איכותי וזול!). וממנה ירשתי את חוש האסתטיקה והאהבה העצומה לאומנות חזותית על סוגיה(ואת הפה הגדול, חוסר הפחד והגאווה במי שאני ומה שאני!).
כשהייתי ילדה היא היתה תופרת לי שמלות מדהימות בגזרת אמפייר עם שרוולים תפוחים, ווסטים מהממים, והיתה חצאית טנגו כזאת שכ"כ סירבתי להיפרד ממנה עד שאמא שלי זרקה אותה. תמיד התמלאתי בגאווה להגיד ש"אמא תפרה" כששאלו אותי על הבגדים שלי. בכלל, אני מאוהבת באמא שלי ומעריצה אותה. אני בת 22 ואני לא לקרסוליים שלה מבחינת הספק עשייה ליום. אני לפעמים חושבת שיש לה גמדים שהיא מחביאה איפשהו, או שיש לה יותר מ 24 שעות ביממה. אמא שלי היא הגב שלי, היא תומכת בכל בחירה שלי, עוזרת לי בכל צורה אפשרית והיא זאת שדחפה אותי לאקדמיה ומתעקשת שאני אשאר שם.

יום רביעי, 22 ביוני 2011

להתחטב בלי מאמץ!


גילוי נאות מספר 1 - אני בעד מאמץ. מכורת חד"כ, מכורת פילאטיס ולמדתי לאחרונה לרקוד סמבה.
אבל, אם אתן עצלניות חסרות תקנה כמו 90% מהאוכלוסיה,  או שכמו רוב בני האדם אתן לא מצליחות להגיע לבטן שטוחה מאוד/להעלים את השניצלים/להשמיד את הצלוליט בישבן(וסתם שתדעו, כנראה שאתן לא תצליחו אף פעם וזה בסד גמור), בשבילכן הומצאו המחטבים.
המחטב הוא בעצם המחוך המודרני. המחוכים בעייני הם המצאה נהדרת שנותנים לגוף מראה נפלא אבל אין ספק שזה סבל ובריא זה בטח שלא היה. בעבר מחוכים יוצרו עם עצמות לוויתנים או מברזל ולאורך שנים הם שינו את כל המנח של האיברים הפנימיים וגרמו למוות. בתקופה האליזבתיאנית כשהם ירדו נמוך למפשעה הם גם גרמו לעקרות.

יום שבת, 18 ביוני 2011

אתמול הייתי בהשקה/פתיחה של חנות חדשה בירושלים, חנות וויספירס לנז'ריי בשדרות ממילא, במתחם המקורה, קומה 2. החנות היא למעשה חנות קונספט חדשה וראשונה מסוגה בארץ, יש בחנות לנז'ריי על סוגיו, מחזיות ותחתונים ועד מחטבים, בגדי ספורט ובגדי ים. אבל מה שמייחד את החנות זה שהיא פשוט ענקית ויש בתוכה מעין סלון יופי שניתן לקבל בו שירותי פדיקור מניקור ובעתיד יהיה אפשר גם לקבל מסאג'ים. נמכרים בחנות גם מוצרי טיפוח של וויספרס. יותר מזה, בימי ראשון ורביעי בין 10:00 ל 12:00 החנות סגורה לנשים בלבד, למי שזה יותר נוח לה. בעייני זה דיי גימיק זול, כי בין כה גברים לא ממש נכנסים לחנויות הלבשה תחתונה. הבגדים שנמכרים הם של המותג עצמו, של ג'סיקה סימפסון(מישהו באמת רוצה לקנות משהו שממותג על שמה?) ועוד מותגים עולמיים אחרים. נקודה לטובתם מבחינתי היא ש10% מכלל הרווחים בכל שנה יתרמו לצדקה למוסדות כאלו ואחרים ויעזרו להעצמת נשים בכך שינתנו כמלגות ללימודים במוסדות השכלה גבוהים, עם העדפה לעובדות המותג כמובן. מבחינת מחירים: תחתונים בחלקם הם 3 ב 120 ש"ח וחלק ראיתי ב 70-80 ש"ח, חזיות החל מ 180 ש"ח, קרמים - החל מ50 ש"ח, בגדי הים החל מ 260 ש"ח, פדיקור - 100 ש"ח, מניקור אקספרס - 35 ש"ח. מבחינת האיכות, אני עברתי בחנות פעמיים, לפני הפתיחה סידרו לי ביקור VIP עאלק, כי הגעתי מוקדם וכנראה שהיה לי פרצוף של סובלת ממש, מי שהראה לנו את המקום הוא אחד מה BIG GUYS, אני לא זוכרת ממש, אבל הוא היה מתוק ונחמד לחלוטין! והסתכלתי שוב כשפתחו את החנות, נגעתי בבדים, לא מדדתי כי היו 2878989 אנשים בחנות, אני חושבת שהעיצוב של החנות מרשים, הבגדים עצמם יפים מאוד, אבל איכותיים? לא כל כך. אני בספק שהחזיות מגיעות למידות כמו E. כששאלתי את אחת העובדות מה המידה הכי גדולה היא אמרה DD וששאלתי על E היא אמרה "תלוי בדגמים". אז אני לא ממש יודעת להגיד... מבחינת איך שהחזיות הרגישו לי ונראו מבחינת תפירה, האיכות לא נראית לי בשמים. צר לי. גם מבחינת עיצוב הדגמים, החנות פונה לנערות ונשים צעירות, עד גיל 25 גג. בקיצור, מאוד ויקטוריה סיקרט הישראלי. מבחינת ההשקה עצמה, אתן הלא יודעות שזו ההשקה השניה שלי בסה"כ וכנראה שבאמת שהאירועים של כינרת הם ברמה גבוהה. מאוד מאוד התאכזבתי מההשקה. רוב האנשים היו נראים כמו אנשים שפשוט אספו מהרחוב... כמעט ולא היו אנשים שהיו לבושים טוב או אופנתי ולא רק זה, רוב האנשים היו לבושים מזעזע לחלוטין או במילה אחת: פרחי. שתי הבנות שישבו בכניסה למתחם שכנראה היו חלק מהיחצ לבשו שמלות טריקו ונראו מאוד פרחיות. הבחורות שעבדו ב"בר" לבשו כולן שחור כשרובן לבשו טייצים זולים מטריקו עם גופיות שלא מכסות את המפשעה :/ כולן היו מאופרת באיילינר ואודם אדום וזה לא נראה מדהים לצערי. אני חושבת שממוצע הגילאים של האנשים שהיו שם היה 45 וזה בעיקר כי אני וטל(החברה שבאה איתי תודה לאל) הורדנו אותו מ 60... לא ברור לי מה בדיוק חושבים אנשים שמזמינים אותם לאירוע השקה והם מגיעים עם חולצות פאייטים ותיקים מנומרים(באותו אאוטפיט). הסלבז בשקל היו ה"יפות"(בעייני חופית ונלה מכוערות להחריד וסהר צריכה לצבוע את השיער) של היפה והחנוך - נלה, חופית וסהר שעצוב להגיד, היו בין המתלבשות הטובות. שלושתן ניסו לעשות קולור בלוקינג, זה עבד חלקית... אני לא מבינה כל כך מה הגאווה בלהיות סלב בגלל שאת סתומה - ולפחות חופית, סתומה גם במציאות ומדברת ככה ב-א-מ-ת. הן היו מתנשאות בצורה יוצאת מין הכלל ולא ברור לי על מה. אבל היו מקרים יותר גרועים. ראיתי לפחות 2 נשים בנות 50+ בשמלות ורודות פוקסיה לא מחמיאות בעליל, ואישה- נערה שלבשה שמלת טורקיז, עם איפור ולק ברגליים תואמים, ששולב עם נעליים אדומות(!) ואודם זהה. ולא, זה לא קולור בלוקינג. גם הדוגמניות, הבנות שעובדות ברשת ולצערי גם המנהלות אופרו בצורה פרחית וחובבנית. ה"פנים" של הרשת היא נערה יפייפיה, הבת של מנהלת המותג, שהיו יכולים לבחור לה בגדים הרבה יותר מחמיאים ואופנתיים. מבחינת כיבוד - היה בעיקר סושי, לא היו צלחות וכוווווווווווווולם טבלו את הסושי באותם מטבלים ואכלו מאותן צלחות הגשה. לא היה מים, רק שמפנייה. וגם לא היתה אופצייה של לשבת... המוזיקה נתקעה בשנת ה 2000 ונוגנה בלופ, ולמרות שנכתב בהזמנה שגזירת הסרט תהיה ב8, זה לא קרה עד 9 והיה מתיש מאוד לאנשים כמוני שהגיעו בזמן, 7 וחצי. והכי גרוע היו הצלמים שאחד מהם פשוט דחף אותי כמה פעמים כשהוא רצה לצלם את סהר מהיפה והחנון - אשכרה אחז לי ביד ומשך אותי תוך כדי צעקות של "את מפריעה!". אם לא היה כבר 9 וחצי בערב ולא הייתי מותשת לחלוטין מהאירוע המייגע הזה, אני חושבת שהוא היה חוטף את המצלמה שלו בביצים והיה יוצא לצמיתות מועד הורים, כי לאנשים כאלו אסור להביא ילדים. בקיצור, וויספרס נתפסו בעייני ובעייני חברתי כחברה שפונה לפלח שוק מאוד מסויים והם ממש, אבל ממש צריכים למצוא מישהו שייעץ להם קצת יותר טוב באיך להרים הפקות יותר על רמה, והם צריכים מאפרות, מעצבי שיער, וסטייליסטים איכותיים. זה היה קשה מאוד לרשתית שלי. אני חושבת שמעתה והלאה אני הולכת רק להשקות שנעלולה הולכת אליהן ולהשקות של כינרת. אה כן, קיבלו במתנה 3 קולבים ויין לבן/שמפניה. לא ממש קורץ, הלכתי בלי לקחת את שלי. הייתי כבר מרוטה מעצבים לחלוטין. ועכשיו לתמונות. זאת טל, חברתי היקרה שהיתה בין המתלבשות הטובות! לשמלה הזו היא צוותה ז'קט ג'ינס וזה היה נראה מקסים! ככה היא נראתה בתחילת הערב, עוד מעט תראו את ההבדל שעושה שעתיים על הרגליים. ואני....חנכתי את השמלה החדשה מרנואר(ואת ההלבשה התחתונה הנהדרת והזולה מהמשביר), איפור פשוט של איילינר וצלליות טבעיות, סומק קקטוס פלאוור של נארס עם שימר בריק בגוון נקטר מעליו וגלוס שקוף. למרות שרוב הערב נראיתי ככה: או ככה: משמע: בוהה באנשים אחרים ומזועזעת לחלוטין ממה שהם לובשים ומאיך שהם נראים. זאת החנות מבחוץ בתחילת הערב: הבנאדם שהיה לבוש הכי טוב שם שלצערי יצא מטושטש, שחר רבן, סטייליסט(איך לא) שכותב ל YNET. אני התאהבתי. הוא לבש חולצה שחורה שיש עליה כוכבים קטנים אדומים, מכנסי סיגר מקסימים, גרביים אדומות(!), נעלי אלגנט באפור ואיבזר בשרשר מדליק ותיק הורס. נראה מיליון דולר. הפנים של המותג, ניצן אם אני לא טועה. יפייפיה ברמות על, שמלה לא משהו ולא ממש יודעת ללכת על עקבים אז היה אפשר לוותר או לבחור עקבים נמוכים ונוחים יותר. ולבגדים והחנות עצמה: זה ממש לפני הפתיחה: את פנינו קיבלו דוגמניות שלבשו את הבגדים. גם הן היו מסורקות ומאופרות בצורה פרחית והדבר הכי הזוי זה שרובן נראו בנות 28 ומעלה... כאילו שפשוט בחרו כוסיות מהרחוב לדגמן. תמוהה לחלוטין. בגדי ים: אגב, ראיתי שם הרבה חצאיות!!! ולפינת ה"ילדה הרעה": טיפוח: ושכחתי מקודם!!! טל ואני בסוף הערב(מבחינתנו, זה נמשך הרבה אחרי שהלכנו) טל הפיצפונית מרשה לעצמה להצטלם איך שבא לה כשהיא יושבת לעומתי, שצריכה להנדס את עצמי כדי לא להראות פילה D: בקיצור, החנות מאוד נחמדה, הקונספט מגניב לגמרי. אני בטוחה שאני אחזור לשם כשאני רגועה ונינוחה כדי לנסות את הבגדים. אני לא בטוחה שיש שם משהו במידה שלי, אבל אני אנסה. ההפקה עצמה ממש לא מצאה חן בעייני. נשיקות! ובבקשה תגידו אם אתן רוצות פוסט על משהו מסויים!


אתמול הייתי בהשקה/פתיחה של חנות חדשה בירושלים, חנות וויספירס לנז'ריי בשדרות ממילא, במתחם המקורה, קומה 2.
החנות היא למעשה חנות קונספט חדשה וראשונה מסוגה בארץ, יש בחנות לנז'ריי על סוגיו, מחזיות ותחתונים ועד מחטבים, בגדי ספורט ובגדי ים. אבל מה שמייחד את החנות זה שהיא פשוט ענקית ויש בתוכה מעין סלון יופי שניתן לקבל בו שירותי פדיקור מניקור ובעתיד יהיה אפשר גם לקבל מסאג'ים.  נמכרים בחנות גם מוצרי טיפוח של וויספרס. יותר מזה, בימי ראשון ורביעי בין 10:00 ל 12:00 החנות סגורה לנשים בלבד, למי שזה יותר נוח לה. בעייני זה דיי גימיק זול, כי בין כה גברים לא ממש נכנסים לחנויות הלבשה תחתונה.

הבגדים שנמכרים הם של המותג עצמו, של ג'סיקה סימפסון(מישהו באמת רוצה לקנות משהו שממותג על שמה?) ועוד מותגים עולמיים אחרים. נקודה לטובתם מבחינתי היא ש10% מכלל הרווחים בכל שנה יתרמו לצדקה למוסדות כאלו ואחרים ויעזרו להעצמת נשים בכך שינתנו כמלגות ללימודים במוסדות השכלה גבוהים, עם העדפה לעובדות המותג כמובן. מבחינת מחירים:
תחתונים  בחלקם הם 3 ב 120 ש"ח וחלק ראיתי ב 70-80 ש"ח, חזיות החל מ 180 ש"ח, קרמים - החל מ50 ש"ח, בגדי הים החל מ 260 ש"ח, פדיקור - 100 ש"ח, מניקור אקספרס - 35 ש"ח.
מבחינת האיכות, אני עברתי בחנות פעמיים, לפני הפתיחה סידרו לי ביקור VIP עאלק, כי הגעתי מוקדם וכנראה שהיה לי פרצוף של סובלת ממש, מי שהראה לנו את המקום הוא אחד מה BIG GUYS, אני לא זוכרת ממש, אבל הוא היה מתוק ונחמד לחלוטין! והסתכלתי שוב כשפתחו את החנות, נגעתי בבדים, לא מדדתי כי היו 2878989 אנשים בחנות, אני חושבת שהעיצוב של החנות מרשים, הבגדים עצמם יפים מאוד, אבל איכותיים? לא כל כך. אני בספק שהחזיות מגיעות למידות כמו E. כששאלתי את אחת העובדות מה המידה הכי גדולה היא אמרה DD וששאלתי על E היא אמרה "תלוי בדגמים". אז אני לא ממש יודעת להגיד... מבחינת איך שהחזיות הרגישו לי ונראו מבחינת תפירה, האיכות לא נראית לי בשמים. צר לי. גם מבחינת עיצוב הדגמים, החנות פונה לנערות ונשים צעירות, עד גיל 25 גג.
בקיצור, מאוד ויקטוריה סיקרט הישראלי.

מבחינת ההשקה עצמה, אתן הלא יודעות שזו ההשקה השניה שלי בסה"כ וכנראה שבאמת שהאירועים של כינרת הם ברמה גבוהה.
מאוד מאוד התאכזבתי מההשקה. רוב האנשים היו נראים כמו אנשים שפשוט אספו מהרחוב... כמעט ולא היו אנשים שהיו לבושים טוב או אופנתי ולא רק זה, רוב האנשים היו לבושים מזעזע לחלוטין או במילה אחת: פרחי. שתי הבנות שישבו בכניסה למתחם שכנראה היו חלק מהיחצ לבשו שמלות טריקו ונראו מאוד פרחיות. הבחורות שעבדו ב"בר" לבשו כולן שחור כשרובן לבשו טייצים זולים מטריקו עם גופיות שלא מכסות את המפשעה :/ כולן היו מאופרת באיילינר ואודם אדום וזה לא נראה מדהים לצערי. אני חושבת שממוצע הגילאים של האנשים שהיו שם היה 45 וזה בעיקר כי אני וטל(החברה שבאה איתי תודה לאל) הורדנו אותו מ 60... לא ברור לי מה בדיוק חושבים אנשים שמזמינים אותם לאירוע השקה והם מגיעים עם חולצות פאייטים ותיקים מנומרים(באותו אאוטפיט). הסלבז בשקל היו ה"יפות"(בעייני חופית ונלה מכוערות להחריד וסהר צריכה לצבוע את השיער) של היפה והחנוך - נלה, חופית וסהר שעצוב להגיד, היו בין המתלבשות הטובות. שלושתן ניסו לעשות קולור בלוקינג, זה עבד חלקית... אני לא מבינה כל כך מה הגאווה בלהיות סלב בגלל שאת סתומה - ולפחות חופית, סתומה גם במציאות ומדברת ככה ב-א-מ-ת. הן היו מתנשאות בצורה יוצאת מין הכלל ולא ברור לי על מה.
אבל היו מקרים יותר גרועים. ראיתי לפחות 2 נשים בנות 50+ בשמלות ורודות פוקסיה לא מחמיאות בעליל, ואישה- נערה שלבשה שמלת טורקיז, עם איפור ולק ברגליים תואמים, ששולב עם נעליים אדומות(!) ואודם זהה. ולא, זה לא קולור בלוקינג. גם הדוגמניות, הבנות שעובדות ברשת ולצערי גם המנהלות אופרו בצורה פרחית וחובבנית. ה"פנים" של הרשת היא נערה יפייפיה, הבת של מנהלת המותג, שהיו יכולים לבחור לה בגדים הרבה יותר מחמיאים ואופנתיים.
מבחינת כיבוד - היה בעיקר סושי, לא היו צלחות וכוווווווווווווולם טבלו את הסושי באותם מטבלים ואכלו מאותן צלחות הגשה. לא היה מים, רק שמפנייה. וגם לא היתה אופצייה של לשבת... המוזיקה נתקעה בשנת ה 2000 ונוגנה בלופ, ולמרות שנכתב בהזמנה שגזירת הסרט תהיה ב8, זה לא קרה עד 9 והיה מתיש מאוד לאנשים כמוני שהגיעו בזמן, 7 וחצי.
והכי גרוע היו הצלמים שאחד מהם פשוט דחף אותי כמה פעמים כשהוא רצה לצלם את סהר מהיפה והחנון - אשכרה אחז לי ביד ומשך אותי תוך כדי צעקות של "את מפריעה!". אם לא היה כבר 9 וחצי בערב ולא הייתי מותשת לחלוטין מהאירוע המייגע הזה, אני חושבת שהוא היה חוטף את המצלמה שלו בביצים והיה יוצא לצמיתות מועד הורים, כי לאנשים כאלו אסור להביא ילדים.

בקיצור, וויספרס נתפסו בעייני ובעייני חברתי כחברה שפונה לפלח שוק מאוד מסויים והם ממש, אבל ממש צריכים למצוא מישהו שייעץ להם קצת יותר טוב באיך להרים הפקות יותר על רמה, והם צריכים מאפרות, מעצבי שיער, וסטייליסטים איכותיים. זה היה קשה מאוד לרשתית שלי. אני חושבת שמעתה והלאה אני הולכת רק להשקות שנעלולה הולכת אליהן ולהשקות של כינרת.
אה כן, קיבלו במתנה 3 קולבים ויין לבן/שמפניה. לא ממש קורץ, הלכתי בלי לקחת את שלי. הייתי כבר מרוטה מעצבים לחלוטין.
ועכשיו לתמונות.

זאת טל, חברתי היקרה שהיתה בין המתלבשות הטובות! לשמלה הזו היא צוותה ז'קט ג'ינס וזה היה נראה מקסים! ככה היא נראתה בתחילת הערב, עוד מעט תראו את ההבדל שעושה שעתיים על הרגליים.
ואני....חנכתי את השמלה החדשה מרנואר(ואת ההלבשה התחתונה הנהדרת והזולה מהמשביר), איפור פשוט של איילינר וצלליות טבעיות, סומק קקטוס פלאוור של נארס עם שימר בריק בגוון נקטר מעליו וגלוס שקוף.
למרות שרוב הערב נראיתי ככה:
או ככה:
משמע: בוהה באנשים אחרים ומזועזעת לחלוטין ממה שהם לובשים ומאיך שהם נראים.
זאת החנות מבחוץ בתחילת הערב:
הבנאדם שהיה לבוש הכי טוב שם שלצערי יצא מטושטש, שחר רבן, סטייליסט(איך לא) שכותב ל YNET. אני התאהבתי. הוא לבש חולצה שחורה שיש עליה כוכבים קטנים אדומים, מכנסי סיגר מקסימים, גרביים אדומות(!), נעלי אלגנט באפור ואיבזר בשרשר מדליק ותיק הורס. נראה מיליון דולר.
הפנים של המותג, ניצן אם אני לא טועה. יפייפיה ברמות על, שמלה לא משהו ולא ממש יודעת ללכת על עקבים אז היה אפשר לוותר או לבחור עקבים נמוכים ונוחים יותר.
ולבגדים והחנות עצמה:
זה ממש לפני הפתיחה:
את פנינו קיבלו דוגמניות שלבשו את הבגדים. גם הן היו מסורקות ומאופרות בצורה פרחית והדבר הכי הזוי זה שרובן נראו בנות 28 ומעלה... כאילו שפשוט בחרו כוסיות מהרחוב לדגמן. תמוהה לחלוטין.
בגדי ים: אגב, ראיתי שם הרבה חצאיות!!!
ולפינת ה"ילדה הרעה":
טיפוח:
ושכחתי מקודם!!!
טל ואני בסוף הערב(מבחינתנו, זה נמשך הרבה אחרי שהלכנו)
טל הפיצפונית מרשה לעצמה להצטלם איך שבא לה כשהיא יושבת

לעומתי, שצריכה להנדס את עצמי כדי לא להראות פילה D:

בקיצור, החנות מאוד נחמדה, הקונספט מגניב לגמרי.
אני בטוחה שאני אחזור לשם כשאני רגועה ונינוחה כדי לנסות את הבגדים.
אני לא בטוחה שיש שם משהו במידה שלי, אבל אני אנסה.
ההפקה עצמה ממש לא מצאה חן בעייני.
נשיקות!
ובבקשה תגידו אם אתן רוצות פוסט על משהו מסויים!

יום שישי, 17 ביוני 2011

על בגדי ים, צביעות וכנות.


נתחיל בבגדי ים,
אתן זוכרות את הפוסט המהמם שכתבתי על בגדי ים שהיו לו 380904 צפיות?
אז הכל היה מאוד יפה ונחמד בתיאורייה. אני מחפשת בגד ים(יש לי 5, אני אובססיביות) וכרגע בא לי חזיית הלטר או משולשים וחצאיות ממש. אז הייתי באינטימה, אפרודיטה, H & O ופשוט לא מצאתי כלום.
כרגיל, הדבר המעצבן ביותר הוא הצמצום של דגמים שיש במדינה שלנו. פשוט מעצבים דברים כאילו שכלנו רובוטים שמחפשים בדיוק את אותו הדבר.
כמעט ולא מצאתי חלק תחתון שהוא חצאית! בגד הים שרציתי מאינטימה מגיע במידות XS עד L וה L בקושי כיסה לי משהו :/
באפרדיטה זה נראה שיש 3 דגמים ב 50 צבעים... ולא היו שם חצאיות בכלל, ושלא נדבר על המחירים! 400 ש"ח ל 4 חתיכות בד!? מי מת?
ב H & O היו חצאיות רק בשני צבעים, שחור וטורקיז והמידה הגדולה היתה 42 והיא היתה קטנטנה.
הסתכלתי באתר של גליק וגם הם לא חשבו על חלק תחתון שהוא חצאית :/
בקיצור, אכזבה. אני שוקלת לקנות בד של בגדי ים לתפור חצאית בעצמי פשוט.


ועכשיו לנושא שבשבילו  למעשה התכנסו כאן היום: צביעות וכנות.

בזמן האחרון אני מקבלת כל מיני מסרים, קללות והודעות מטיפות מכל מיני אנשים ונשים בנוגע ל"מרירות" שלי, ל"טינופת", ל"ניבולי הפה" ועוד כל מיני מחמאות. לרוב זה גם עטוף במין ורוד של מסטיק שעושה לי בחילה, זה מתחיל ב"את כותבת מאוד טובה יאדה ייאדה יאדה" ונגמר בניסיון לחנך אותי.
תשמעו יקירותיי,
בעולם הזה יש המון צביעות והמון שקרנים, בעולם האופנה יש בערך פי 500. כפי שכתבתי בפוסט על בלוגים, בלוגריות ואנשים מהתעשייה הזאת הם רכלנים ברמות על. פשוט אנשים מטנפים אחד על השני ברמות מפחידות בלי סוף, אבל מה שהכי מדהים זה הצביעות. כשאתן תראו אותם באותו מקום עם האנשים שעליהם הם ליכלכו לפני רגע הם יראו לכם כחברים כל כך טובים שאתן פשוט לא תאמינו.
אז לא בבית ספרי.
הדבר שאני הכי שונאת ביקום זה צביעות ושקרים. אני יכולה להתמודד עם הכל, אפילו טמטום, אבל לא עם אנשים צבועים ושקרנים. אז אני לא נוהגת ככה. אני לא מדברת על אנשים מאחורי הגב, אני פשוט אומרת ישירות את מה שאני חושבת או בפנים, או בבלוג שלי. אני לא מפחדת מאף אחד ולא רואה צורך להתחבא מאחורי ניקים בדויים ואנונימיות, אני כותבת תחת שמי המלא, יהיה לכם קל מאוד למצוא בגוגל את הכתובת שלי ואת מספר הטלפון שלי. אני לא מצליחה להבין למה בארץ התרבות וויכוחים או דעתניות הולכת בצורה שיש לך 2 אופציות, להתווכח קצת ואז להתכופף או להתווכח ואז לברוח מהדיון. למה בשם האל דעתניות, עקשנות ועמידה על שלך נתפסת כבוטות, ניבול פה ומרירות?
כן, יש לי אמת אחת, האמת שלי ואני מנסה להנחיל אותה לעולם. בוודאי שלכל אחת יש את שלו וכל אחד דובק בה, לגיטימי! ואני לא צריכה לכתוב בכל שתי שורות "לדעתי" ו"לטעמי". אם אני היא זו שכותבת את זה, כמובן שזו דעתי! כמובן שזה שלי!
זה מדהים אותי איך בכל פעם שאני מקבלת תגובות באמת נבזיות כאן בבלוג או בפורומים של אנשים שמקללים אותי, מוציאים את דיבתי ומאיימים עליי, כל אותן נשמות טובות שמטיפות לי איך להתנהג פשוט מתאדות מעל פני השטח... מה, דמי מותר?
אני לא מקללת אף אחד(לפחות לא ברצינות ובכוונה רעה...), אני לא מוציאה דיבה, אני מעבירה ביקורת ואומרת את האמת כפי שהיא ולא מלקקת לאף אחד. מעבר לזה, שאני מעבירה ביקורת על אנשים שבוחרים לשים את עצמם שם בחוץ חשופים לביקורת.
בלוגריות הן בדיוק כמו סלבז, הן בוחרות בחשיפה בעצמן והמחיר שהן ישלמו על זה יהיה שישפטו אותן, ישנאו אותן, יכניסו להן מילים לפה ועוד כל מיני דברים לא נעימים.

לי כבר אמרו שאני לא סטייליסטית, שאני נראית כמו נהג משאית, אמרו שאני בכלל לא מתלבשת אלא ערומה, אמרו שהבגדים שלי מתפוצצים עליי,איחלו לי למות, עשו לי אאוטינג, הוציאו את דיבתי והלבינו את פניי וכשניסיתי למחוק אמרו שאני סותמת פיות ולא יודעת לקבל ביקורת. אז כן, זה פגע בי, נעלבתי מאוד, שקלתי אפילו לסגור את הבלוג ואז חטפתי כאפת התעוררות והבנתי שזה המחיר!
אז יש לי 170 מנויות שחולות עליי(אני מאוהבת בכן, באמת!) והטראפיק של הבלוג בשמים, אבל כן, יש אנשים שלא סובלים אותי ולא יסבלו אותי, יש אנשים שבטוחים שהם מכירים אותי כי הם קוראים בכ-ל הפורמים שאני כותבת בהם ואת הבלוג שלי ומחפשות היסטוריה של הודעות שלי (אם אתן סטוקריות, בבקשה אל תגידו לי. זה מפחיד.) והם גם בטוחים שהם יכולים לחנך אותי. אז בואו נסדר את הקטע הזה, אין לכם שמץ של מושג מי אני ואם אתם חושבים שמי שאתם קוראים בבלוגים זה אותם אנשים במציאות, אתם חיים בסרט. אין לכם מושג מה העבר שלי, מה החלומות שלי, מה הקשיים שלי, אין לכם מושג...

לגבי המרירות/כלבתיות/התנשאות/ווטפאקינגאבר "שלי"...
אני לרגע לא אגיד שאני הבנאדם הכי אופטימי ביקום שכל מה שהוא עושה זה להפריח בועות ופרפרים, לקפצץ בדילוגים ולפצוח במחול עז... אני בסה"כ בנאדם מאוד מציאותי, אבל אני רחוקה מלהיות מרירה, כלבה או מתנשאת. יש לי חיים נהדרים ומאושרים שאני באמת מאחלת לכולכם פה מכל הלב! יש לי גבר מדהים, "ילד" הורס, משפחה תומכת ומדהימה, חברות שאני אוריד לעצמי יד בשבילן שאני אוהבת כמו אחיות, סיימתי תואר ראשון במומצע מעולה, אני ממשיכה לשני, המרצים שלי מתים עלי! מי שחושב שאני מרירה פשוט לא מכיר אותי ויעידו כל הבנות שפגשו אותי פנים מול פנים שאני בנאדם שקשה לדבר איתו יותר מ 5 דקות מבלי להתפרץ בצחוק מתגלגל. גם ביוטיוב שלי רואים שאני סופר נחמדה וחייכנית... אני פשוט מרגישה מפגרת לחייך לעצמי בתמונות. לגבי הכלבה, נו שוין. אני לא חושבת שלהגיד את האמת = להיות כלבה. אבל יש אנשים שלא רוצים לשמוע את האמת וההגנה הכי טובה היא התקפה.
ואני  חושבת שלהגיד שאני מתנשאת זה פשוט מופרך... אין יותר עמך ממני ביקום. אני מושבניקית, דתלשית, ירושלמית, מלאה...אין יותר עמך מזה.
ולסיכום, בשביל לקרוא את ההודעות/פוסטים המרירים, מעצבנים, כלבתיים וחסרי חוש טעם אופנתי שלי, אתן נאלצות לעשות פעולות מסויימות. או ללחוץ על הודעה כדי שתיתפח, או ללחוץ על לינק או שתיים כדי להגיע לפוסט. אם אתן כל כך שונאות אותי/ את הסגנון/ ווטאבר, אתן פשוט מוזמנות לא להיכנס לכאן ולא לקרוא את ההודעות שלי.
אני יודעת שבני אדם הם חטטנים ולא יכולים לעמוד בזה, אבל זה הפיתרון, פשוט מאוד הא?
ובבקשה, אל תנסו לחנך אותי. יש לי אמא מדהימה, שירשתי ממנה את הכנות והפה הגדול ואני מודה לה על זה, היא חינכה אותי מצויין.

יש לי את הדרך שלי, אולי אתם לא מתים עליה אבל אני מתה עליה, והיא תביא אותי רחוק.
שאו ברכה!



וכדי לא לסיים בעצבים, יש לי כמה אאוטפיטים להראות לכן והיום בערב אני הולכת לפתיחה של חנות הלבשה תחתונה ואני מאוד מקווה שיש להם הלבשה במידה שלי אחרת זה יגמר בדמעות(לא שלי).

את זה לבשתי לעבודה בדוכן פרחים של אחי. חולצה מטי שירט, חצאית מאלוהים יודע איפה, סנדלים של איפנמה, שרשרת דובדנים ועגילים אדומים.



שמלה מרנואר מלפני שנתיים בערך, אותו איבזור, נעליים מסכור עור


סוףסוף חנכתי את האאוטפיט הזה. הבגדים מרנואר, נעליים מניין ווסט, תיק מ H & O
ועברו שבועות דוסיים על כוחותינו. היתה ברית לאחיין שלי בשבת והמשפחה שלי דתיים אז שני אאוטפיטים "דתיים"
שמלה שאתן מכירה מנעמה בצלאל, עגילים בצהבהב, נעליים מסכו עור, שעון של גס, לק אדום-כתום של שיק, איפור זהוב-חום.
וחנכתי את הגברת הזו... התאפרתי בסגול ושמתי עגילים סגולים

השבוע היה קריר, אז זה מיום אחד קריר:
גופיה מטי שירט, ג'ינס וסריג של רנואר, נטולת איפור.

וזה גם מיום קריר. גופיה וסריג של רנואר, סקיני של קסטרו, תיק מ H & O.

זה מאירוע שהייתי בו השבוע...
שמלה של נעמה בצלאל, קלאץ' חום מאיפשהו...איפור ירוק הורס שצילמתי רק ב 2 בלילה... היה שם פעם גם סומק כתמתם וגלוס שקוף.
ולסיום,
איפור מבר מצווה שהייתי בה. הושפעתי מההוליווד גלאם כמובן. ואת השמלה כולכן מזהות...
מחר תקבלו פוסט על החנות החדשה.
מתפללת לאלוהים שיש להם מידות ומחירים סבירים.

נשיקות!

יום שני, 6 ביוני 2011

נעלי סוכריה


* זה שם של ספר, ההמשך של "שוקולד" שאותו האמת שלא קראתי, אבל "נעלי סוכרייה" זה ספר מדהים מדהים!!!
הבטחתי והבטחתי והנה זה בא, פוסט הנעליים המיוחל!!!! האמת היא שקניית נעליים היא אחת המספקות. ואומרת לכן את זה מישהי ששנים לא הבינה את ההתלהבות והיום חולמת על נעליים בלילות(זאת לא מטאפורה). הסוד הוא לדעת לקנות נעליים! ברגע שיודעים לקנות נעליים זאת אחת הרכישות המספקות. תהליך הקנייה יכול להיות מייגע במיוחד גם כשיודעים מה רוצים. קניית נעליים זה לא קל, אבל צריך לדעת מה מחפשים ואיפה לחפש בדיוק. אני אתרכז בנעלי קיץ אבל אותם חוקים תקפים גם לחורף.

הפעם נדבר על נשים:
 רשימת המאסט שלי היא כזאת: א. נעלי עקב קלאסיות שחורות(פאמפס) עם עקב שנוח לכן מספיק.
ב. נעלי יום נוחות - זוג בשחור וזוג בחום ואם אתן מתעקשות אז זוג בניוד/לבן.
ג. נעליים בצבע בלתי נשכח. מבחינתי, כל אישה צריכה נעלי סוכרייה - נעלי עקב אדומות. אבל סגול,זהב,ירוק,צהוב - ישיגו אפקט דומה - "הקפצה" של הופעה משעממת ושחורה או קונטרסטית.
ד. נעליים מטורפות לחלוטין שאפשר ללבוש עם מספר הופעות מוגבל ביותר.

חוקי אצבע:

1. חשבתי שזה מובן מאליו פעם, אבל ראיתי נשים שעושות את ההיפך אז אני רואה צורך לציין את זה : נעליים מודדים על שתי הרגליים. ואם מתלבטים על מידה אז מודדים רגל אחת עם מידה כזו ורגל שניה עם מידה אחרת ואז ביחד, את שתיהן.

2. נעליים קונים אך ורק אם הן נוחות לכן! או דיי נוחות. אני לא מדברת על טבע נאות! יש לי נעליים מסויימות שהן פחות נוחות מאחרות, אותן אני נועלת ליציאות שבהן אני הולכת מהאוטו לפאב ובחזרה בלבד. הן מה שנקרא "נעלי ישיבה". במסיבות לעולם לא תראו אותי בנעליים כאלו(עקבי 12 ס"מ ומעלה). אתן צריכות לדעת עד כמה אתן מוכנות לסבול חוסר נוחות ומתי חוסר הנוחות הופך לסבל. נעליים, ובמיוחד נעלי עקב, זה סקסי, נשי, מרשים! אבל אין משהו יותר מכוער מבחורה שצולעת על עקבים שלא נוחים לה(או שהם באיכות כזו גרועה שהם עקומים).

3. נוחות לא נמדדת ב 5 שניות. תעשי צעידות בחנות, תסתכלי על דגמים אחרים כשהנעליים עליך, זה חשוב.

4.  נוחות לא תמיד תלויה בגובה העקב. היא תלויה באימום (הבובת דיגום של כף רגל שעליה יוצרים את הנעל), בחומרים של הגפה, בחומרים של העקב ובסוג העקב. למשל, עקבי וודג' יהיו נוחים יותר מנעלי עקב. עקבי רוקי עלולים להיות לא נוחים בדיוק כמו נעלי עקב... או שלמשל אצלי לא משהו מה גובה העקב אלא השיפוע ואם יש או אין פלטפורמה(תמונות בסוף).

5. אם את לא יודעת ללכת על עקבים יש לך כמה אופציות מאוד פשוטות: הראשונה היא לא ללכת עליהם, בחיים. השנייה היא ללמוד ללכת עליהם בבית (ממליצה בחום להתחיל מוודג') לפני שאת מביכה את עצמך ברחוב. פה נגמרות לך האופציות.

6. עקבים לדעתי הם מאסט בכל ארון. אין דבר כזה "לא יכולה ללכת על עקבים" יש נשים שלא מוצאות את העקבים שנכונים להן. עקבים לא חייבים להיות גבוהים בטירוף ודקיקים, ממש לא. יש כל כך הרבה אופציות, צריך לבחור את העקבים הנכונים!

7. עם זאת, אפשר להראות שיקית ואופנתית גם אם ביום יום את נמנעת לחלוטין מעקבים. אנחנו חיים בתקופה שבה הנעליים השטוחות מאוד באופנה ויש אופציות נהדרות של שטוחות סגורות ושל סנדלים שטוחים.

8. כסף ממש לא מראה על איכות גם פה! איכות זה עניין של חומרי גלם ובעיקר של אינדיווידואליות ומזל. יש לי חברה שנועלת הרבה את הנעליים של "רנואר" והיא מוכנה להישבע בנוחות שלהן. לי כואב רק למדוד אותן! אבל לשם ההשוואה, נעלי העקב הנוחות שלי מפלייפוט, שהן אורתופדיות, עלו לי 320 ש"ח. נעלי עקב של ניין ווסט בתחילת עונה עולות בערך 600 ואין מה להשוות בכלל מבחינת איכות ונוחות! הפלייפוט לוקחות בהליכה!

9. גובה העקבים לדעתי מסמל משהו. אי אפשר להתחמק מהעובדה שעקבים זה חפץ פאלי(כלומר עם קונוטציות לאיבר מין גברי) ועקבים ככל שהם יותר גבוהים הם יותר סקסיים... אני נחרדת מבנות שמגיעות לאוני על 12 ס"מ. גם לי יש נעלי זונות! אבל לעבודה וללימודים צריך לנעול עקבים שהם עד 8 ס"מ והם לא עקבי סיכה...
10. אם יש לך רגליים רחבות ושטוחות(פלטפוס, כמוני למשל) ככל שהשיפוע יהיה גדול יותר החלק שבו אמורה להיות הקשת בכף הרגל יהיה רחוק יותר מהסולייה וזה יגרום לכאבים בכל שאר כף הרגל. תחפשי נעליים עם שיפוע בינוני ואימום רחב, משהו שלא קל למצוא בנעליים שהן יפות. אם יש לך רגליים עבות ו"גזעיות" (רגליים, לא כף רגל) כדאי להימנע מסנדלים או נעלי עקב שיש להם רצועה שמקיפה את הקרסול. לרוב זה מוסיף קו של רוחב ומרחיב את הרגליים עוד יותר. האלטנטיבות הן: מפתח כמו של פאפמס,סירה ופיפ טואו - שאין רצועה. או נעליים שיש להן רצועה שעוברת ממש קצת מתחת לקרסול וכך זה עובד יותר טוב.

11. החלק של העקב צריך להיות עשוי מחומר גמיש באופן יחסי שהרגל יכולה "לשקוע" בתוכו כשהולכים ולא להזדעזע מה"מכה". למשל: שעם, גומי/פלסטיק רך הם חומרים מצויינים לעשות מהם עקב, אבל עקב עץ או פלסטיק קשיח יכאב לכן מאוד.
12. לרוב העקב והגפה מודבקים, כשאת קונה נעליים שימי לב שהחלקים האלו דבוקים היטב וגם שאין דבק שלכלך את הגפה או העקב. לרוב הנעליים יש תפרים איפשהו, שימי לב שהתפרים אינם פרומים ושימי לב איפה נקודות החיבור, הן אמורות להיות בחלקים יותר נסתרים של הנעל (למשל באזור שמעל העקב מאחור או בצד הפנימי, לא בצד החיצוני).
13. לא חסרות נעליים יפות ונוחות לכל מי שממש לא יכולה לסבול נעליים אחרות. בעיות ברגליים לאו דווקא מחייבות ללכת כל הזמן עם נעלי ספורט/ נעלי סבתות. יש היום את פלייפוט, קלארקס, ביוטיפיל, אוריג'נלס ועוד מיליון מותגים אחרים של נעלי נוחות אופנתיות. ודווקא אם יש לכם בעיות, רצוי לא לנעול כפכפים אלא נעליים בצורה כזו או אחרת חובקות הקרסול ובעצם "כופות" עליכן הליכה יציבה יותר.

14.לנעלי עקב בד"כ יש השפעה מאוד מסויימת על היציבה, אנחנו מזדקפות, הישבן והחזה בולטים יותר החוצה. ככה זה אמור להיות! זה מה שעקבים אמורים לעשות, ולכן אנחנו גם נראות רזות יותר על עקבים. אם יש לך גיבנת או אם את לא זקופה, תימנעי מעקבים, זה נראה נורא.
15. בבקקקקקקקקקקקקקקשששששששששששששששהההההההההההההההההה ממך! אל תגררי רגליים באופן כללי ובטח שלא נעליים עם עקבים!!! אני בכלל לא מצליחה להבין איך אנטומית אפשר לעשות את זה!!!! הרי חייבים להרים את כף הרגל מהרצפה כדי ללכת! 
16. האצבעות שלכן אמורות לשבת בתוך הנעליים כמו ששלי יושבות בתוך הנעליים!!! האצבעות לא אמורות לגלוש החוצה מקדימה או מהצדדים!!!

17. אני באופן אישי לא מאמינה במשפט "זה יתרחב" בנעליים, קונים נעליים בול, או לא קונים בכלל.
דוגמאות מארוני הפרטי:

אלו סנדליים יום יומיים, יש לי בשחור ובחום בהיר ואני שואפת לעוד זוג לבן. זה מה שנקרא עקבי וודג', התחתונות הן עם עקב שעם. העליונות 250 ש"ח מניין ווסט והתחתונות אותו מחיר מסכו עור.
זאת דוגמאה למפתח של נעל שלא חותך בקרסול ומחמיא לרגליים גזעיות. אין לי אותן יותר, אבל רכשתי אותן בחנות זולה בעיר, 180 ש"ח, שעם אמיתי ונוחות פחד הן היו!
נעלי עקב קלאסיות שחורות, הן אלמותיות ונוחות בטירוף, flyfoot, 320 ש"ח.
נעלי הסוכריה שלי הן אותן נעליים בצבע אדום מתחלף :)
ו"נעלי הזונות" שלי. כך אלכס מכנה אותם... אלו הן נעלי ישיבה. נעלי עקב מטורפות וסקסיות, הן 15 ס"מ ונוחות בגלל שהשיפוע לא כזה גדול, אלו הן נעלי עקב עם פלטפורמה שעבורי זה הכי נוח בעולם. העקב שלהן מעץ מה שכואב למוות. נעלתי אותן לחתונה של אחי ושרדתי עליהן 4 שעות לפני שעברתי לוודג'. גם פה, אין סגירה בקרסוליים מה שמאריך את הרגל. הן של ג'וזף, עלו לי 180 ש"ח בסוף עונה ב"טקרה".


נעלי הטירוף שלי! של אירגיולר צ'וייס, משופרא בסוף החורף האחרון, עלו לי 350 בערך, הן מדהימות! עקב עץ - פחות נוח. אבל מקדימה יש סולייה עבה מגומי אז יש "בולמי זעזועים" טובים יחסית. אבל יש שיפוע לא קטן ואין סגירה בקרסול.

עד כאן להיום!
נשיקות יקירות!
אשמח לקבל בקשות לפוסטים שהייתן רוצות לראות ואשמח לקבל תגובות!

יום חמישי, 2 ביוני 2011

השקת קולקציית שעוני האביב של GUESS ו Gc


נכון, ההלם שלכן מוצדק, אני בד"כ לא הולכת להשקות. בעיקר בגלל שרובן לא מעניינות אותי ואין להן שום קשר לאופנה, בטח שלא לכזו שאני אוהבת! כשקיבלתי את ההזמנה להשקה הזו ראיתי שראשית זה נופל לי על יום חופש,  ושנית, מדובר במותגים שאני מאוד מאוד אוהבת ובאקססוריז שאני הכי אוהבת בעולם, שעונים! יש לי אובססיית שעונים קטנה. אם כי יש לי רק שעון אחד, זה נובע מכך שרוב השעונים שאני רואה אינם לטעמי. בארץ הולכים בעיקר שעונים גדולים ומאסיביים דוגמאת רולקס, או מפוצצי יהלומים וזה ממש לא אני. אני גם לרוב מעדיפה שעונים מלבניים על עגולים וזה נדיר בארץ. את האירוע הזה אירגנה כינרת, היח"צנית היחידה שלא התייאשה ממני, והיחידה שיצא לי לדבר איתה טלפונית והיא נשמעה לי מדהימה ומתוקה ומאוד רצתה שאגיע להשקה קודמת שהייתה, אז זרמתי הפעם. ולא התחרטתי...
אני רוצה להבהיר שזה לא יהפוך את הבלוג הזה בחיים לבלוג של השקות כל שני וחמישי ושזה שקיבלתי מתנה לא הפך ולעולם לא יהפוך את הביקורות למשוחדות ואתן תקראו את זה בעצמכן.
ההשקה הייתה במלון אלכסנדר בנמל תל אביב בסוויטה מדהימה, הייתה מרפסת שממנה ראו את החוף והיה בופה עם נשנושים נהדרים ממש! כשהגעתי פגשתי את כינרת שהתגלתה כיפייפיה אמיתית, ופגשתי כמה בלוגריות מוכרות ויקרות מתחום האופנה - תמר מניר מ"פאשיוניסטה", דיאנה מ"שמה עין", שרון מ"נעלולה" והיו עוד כמה בלוגריות שלא הכרתי. קצת תמונות מהמקום:


אז קצת על המותגים:
האמת שגיליתי הרבה דברים שלא ידעתי על המותגים האלו, והראשון הוא ש Gc הוא בעצם מותג שעוני היוקרה של GUESS. יש הבדלים גדולים בין המותגים האלו במחירים, בעיצובים ובקהל היעד. מותג היוקרה הוא הרבה יותר יקר, בין 1500 ל 15,000 ש"ח לשעון, הוא פונה לקהל מבוגר יותר, בני 25-45 והאיכות משחקת פה תפקיד רציני: מדובר בשעוני swiss made שאם כמוני לא ידעתם את זה - זה לא סתם טייטל להתהדר בו, יש לזה משמעות מבחינת האיכות וזה טייטל שצריך לעבוד קשה כדי לקבל אותו.  הסגנון של השעונים הוא קלאסי ויוקרתי אבל גם אופנתי. חומרי הגלם מאוד איכותיים(בין היתר: פלדת אל חלד, יהלומים איכותיים, מנגוני סגירה יחודיים).
הקולקצייה הייחודית שהם הציגו היא Gc Precious שאפשר לנחש משמה שהיא יותר יוקרתית, וזו קולקצייה עם נגיעות יהלומים. יש שעונים לבנים, שחורים, חלקם עם רצועות קרמיקה ולוח השעון הוא "אם הפנינה". בתוך הקולקצייה יש שעונים שמשלבים ספורטיביות עם יהלומים וקלאסיקה ושעונים יותר קלאסיים. רצוי לציין שכל הקולקציות שראינו עדיין אפילו לא משווקות בשום מקום בעולם, כך שהיינו מבין ברות המזלות הראשונות שראו אותם.
מי שהציגה לנו את המותג ואת הקוקלציה היא ליעד אנגל, מנכלי"ת החברה שהייתה פשוט מקסימה! רטוריקנית מעולה, בחורה מתוקה מתוקה!
אני (באופן כל כך לא מפתיע...) מאוד התחברתי למותג הזה ולעיצובים הקלאסיים שלו! במיוחד לקולקציה המיוחדת שהם עשו שהיא של שעונים יותר "דקים" ועדינים. כמה תמונות מהתצוגה:

הקולקציה העדינה שאהבתי מאוד מאוד:

GUESS הוא בעצם מותג ה"אב" של Gc. המותג הוקם ב 1981 ע"י האחים מרציאנו בארה"ב, הם החלו בייצור ג'ינסים וב 1983 החלו לייצר שעוני אופנה. מדובר באחד המותגים הנמכרים ביותר בעולם וטווח המחירים של השעונים נע בין 700-2000 ש"ח. את המותג הזה הציגה לנו בחורה אחרת ובגדול המותג הזה פונה לטווח גילאים צעיר יותר. בקולקציה יש מראות קלאסיים וגם מראות ספורטיביים יותר. באופן אישי, למעט סדרה מסויימת ועוד כמה שעונים , לא אהבתי כלום במותג. בעצם מדובר פה בשעוני "שופוני". כשאתה עונד שעון של גס פשוט אי אפשר לפספס את זה. לרוב שם המותג יהיה מוטבע בענק על השעון או חלק ממנו ואני באופן אישי לא בקטע של לנקר עיניים ועוד יותר לא בקטע של להיות פרסומת מהלכת(ולכן למשל אני שונאת את לואי ויטון) אפילו הסרטונים שהראו לנו היו  מאוד בומבסטיים(יש יותר בומבסטי מלשים ברקע את born this way של גאגא?) המותג הזה פשוט לא דיבר אליי, אפילו שהוא אמור, כי אני בטווח הגילאים שהמותג פונה אליהם 18-25.
הקוקלציה החדשה מורכבת מכמה סדרות:

Petit 
- כשמה כן היא. שעונים קטנים, דקים ועדינים יותר. שיבוץ של קריסטלים, הדפסי חיות. הם קלאסיים יותר ולכן מדברים אליי יותר.

White Hot
 - זה מתחבר לטרנד הלבן שיש גם בבגדים, אני באופן אישי לא אוהבת שעונים לבנים. השעונים עשויים מחומרים קלילים, משובצים בקריסטלים ולפי הברוז'ר מתאימים לכל אירוע. לדעתי הם יותר יומיומיים.

Activator 
- סדרה לגברים, שעוני יורו ספורט שמתאימים לגברים ספורטיביים, יש בהם אופציה של מדידת זמנים והם מגיעים עם רצועות בשחור, אדום, אוניקס או כחול ותוף כחול או שחור.
Ignite - שעונים ספורטיביים אבל קצת יותר מאסיביים ופונקציונאליים. העיצוב הוא רצועות סיליקון שחורות ומחוגים ירוקים.
ותמונות:
השניים שהכי אהבתי:
בסוף האירוע קיבלנו שקית הפתעה ובתוכה היה שעון שלהפתעתי הרבה אהבתי מאוד, של GUESS. הוא גם עגול, גם יחסית מאסיבי, גם של גס שזה דווקא המותג שפחות התחברתי אליו, אבל הוא מהמם! זאת מתנה יקרה ואני רוצה להודות לגס עליה! זה ממש לא מובן מאליו לקבל מתנה כל כך יקרה בהשקה. לא רואים בתמונות אבל הלוח של השעון הוא פנינה ולכן הוא בצבע שמנת אבל כשמזיזים אותו ומתעמקים יש גוונים חבויים של ורוד וירוק וזה פשוט קסום! תמונות:

ועליי:
כמו שאתן רואות, לבשתי את השמלה של נעמה בצלאל - לתשומת לב הקוראת נעמה בצלאל, השמלה שלך שעלתה לי בכלייה מתחילה להיפרם. ואני ממש לא אוהבת את זה. עם סנדלי וודג' חומות של ניין ווסט ותיק חום מ H & O. האיפור היה טבעי עם איילינר מודגש, סומק קרמי של נארס בגוון קקטוס פלאוור ולובלו כתמתם. האקססוריז הלוהטים זה לק ירוק מנטה של ג'ייד ועגילי פרחים תכולים מ H & O.

אחרי האירוע אני ונעלולה אכלנו באיזו מסעדה בנמל (שתי נקבות, הזמנו סלט) וראיתי שם שנדליר מדהים, שהייתי שמה בסלון שלי.
ועכשיו יש לי קצת off מההשקה:
עשיתי ממש טיפ טיפה קניות עם אמא.

הדבר הראשון הוא חשוב מאוד מאוד, קניתי נעליי ספורט חדשות. למי שלא קראה, יש לי כפות רגליים בעייתיות(רחבות ושטוחות) שגורמות לי לסבל לא קטן ואני מתאמנת לא מעט, שילוב שמצריך נעלי ספורט איכותיות. הקודמות שלי היו סאקוני + מדרסים וממש לא היה לי נוח בהן. עכשיו קניתי איסייקס, אחד מהדגמים המתקדמים יותר של קולקציית ה gel שלהם. הן יפות ונוחות בטירוף. בהזדמנות הזאת אני רוצה להמליץ על החנות "ספורט הבירה" במרכז העיר, על קינג ג'ורג'. בעל החנות מבין פשוט בצורה מדהימה בכפות רגליים ומה מתאים לכל אחד. בחנות יש אופציה של איבחון כף הרגל תוך כדי ריצה כדי להתאים נעליי ריצה איכותיות, יש אורתופד והם עושים מדרסים. פשוט חנות נהדרת! העסק לא היה זול, הן עלו 500. אמא קנתה נעלי ספורט של ברוקס ב 700. פעם ראשונה שאני קונה משהו זול יותר ממה שהיא קונה!

ועכשיו סיפור התחדשות עם מוסר השכל:
זוכרות שאני תמיד אומרת לכן:"תפתחו את הראש, אל תהיו מקובעות, תנסו כל מיני דברים בכל מיני חנויות שונות"? אז אני ואמא בסבב נכנסו לקנות לגיסתי ההריונית שמלה במתנה ברמי לי - חנות לבגדי הריון. ותוך כדי שאנחנו שם צדה את עייני שמלה מהממת בירוק מדהים. תהיתי בקול אם למדוד בכלל והמוכרת שהיתה מקסימה, אדיבה ונחמדה אמרה שיש הרבה בנות לא הריוניות, מלאות ורזות, שקונות שם בגדים ושאין לי מה להפסיד מלמדוד.
צודקת. מדדתי והתאהבתי לחלוטין! היא שיפונית מדהימה שעלתה 280 ש"ח שזה מחיר סביר לשמלה כל כך יפה בתחילת העונה! היי, תמיד אמרתי שבגדי ההריוניות הרבה יותר יפים! היו שם עוד הרבה בגדים יפים שיתאימו לנשים לא הריוניות!
ולקינוח, בגלל ההתלהבות הגדולה ממנה, אירגנתי עוד תמונות של השמלה האחרונה מאיביי:

עד כאן להיום,
אשמח שתגיבו וממש ממק בקרוב, אולי אפילו מחר, הפוסט על נעליים!

נשיקות!