יום ראשון, 15 במאי 2011

סיפור על אהבה ואושר


אני חושבת שמי שקוראת בין הנביחות שלי, רואה שהבלוג הזה מתעסק מעבר לבגדים באהבה. באהבה לעצמנו, באהבה לגוף הנשי על כל מידותיו וצורותיו, אבל אני רוצה לדבר על אהבה מסוג אחר, אני רוצה לספר לכן על האהבה הגדולה שלי, על הזוגיות שלי. זה הולך להיות דביק במיוחד, אם זה לא בשבילכן, תדלגו לפסקה האחרונה ולתמונה הראשונה ותבינו.
הסיפור שלנו מתחיל לפני 6 וחצי שנים, בערב שבו ילדה בת 15 משעוממת להחריד שמאוהבת בטירוף בסולן של The Calling -  מחליטה תוך כדי שיחה עם חברה לחפש באייסיקיו נערים עם אותו שם בירושלים. היא מוצאת 5 כאלו ומתחילה לדבר איתם, אחד מהם נשמע דיי נורמלי. הוא רוסי, עלה  ארצה לפני 5 שנים וכשהיא שואלת אותו איך הוא נראה, הוא אומר שהוא בלונדיני עם עיניים כחולות והוא רזה, יש לו גוף של שחיין.היא חושבת לעצמה "הוא שקרן" ומחליטה לא לשקר, שיער חום, עיניים חומות, תלתלים, מלאה, 1.65, קוביות בשיניים.
הוא שולח תמונה והיא מתלהבת, היא שולחת תמונה ואין הרבה התלהבות בצד השני. אחרי תקופה, הם עוברים לדבר בטלפון. היא מתעלפת מהקול הגברי העמוק ומתפלאת לנוכח העדר המבטא. אחרי עוד קצת זמן הם מחליטים להיפגש. בתקופה שבה לפגוש אנשים מהאינטרט אמר דבר אחד - מסוכן בטירוף. היא לא יודעת שהפגישה הזאת גורלית, שאחריה היא תפגוש עוד רבים ורבות מהאינטרנט, שמעגל החברים שלה, שתחומי העניין שלה, יהפכו לחלק בלתי נפרד מהרשת הזאת. היא בטח לא מדמיינת שהיא תפגוש את אהבת חייה.
מהפחד הגדול היא מחליטה לקחת איתה שתי חברות טובות וקובעת איתו במרכז העיר, ירושלים. כשהוא מתקשר אליה שהוא שם היא בדיוק ב"ציפי" מודדת פדלפון שחור-אדום והיא שולחת חברה טובה ש"תמצא" אותו. היא לא יודעת איזו טעות היא עשתה. אחת החברות מרגישה רע וחוזרת הביתה ושתי הנותרות ממשיכות איתו לחנות כלי נגינה כדי שינגן להן משהו, הוא מנגן על גיטרה והיא מתמוגגת, היא כבר מאוהבת. החברה לא מבינה מה יש בו, בלונדינים עם עיניים כחולות זה משהו שממש לא מדבר אליה. הם נוסעים אליו לבית ומדברים שעות ואז חוזרים לתחנה מרכזית, אלכס והחברה נפרדים ממנה ליד המוניות שירות והיא נוסעת לבית מאוהבת, מרוגשת, לא מדמיינת מה שקורה עכשיו כשהיא לא שם.
אחרי כמה ימים החברה מתקשרת "הוא הציע לי לצאת לסרט, את רוצה לבוא?". המומה לחלוטין היא מבינה שהם החליפו מספרי טלפונים אחרי שהיא הלכה. כמו טיפשה היא הולכת לסרט, הוא מביא שני חברים אידיוטים שעושים לה את המוות. אחרי כמה ימים השלושה נפגשים שוב והיא אומרת "תחליט, אני או היא". בגיל 15, היא שומעת בפעם הראשונה והאחרונה את המשפט "אני אוהב אותך כמו אחות".
בגיל 15, נשבר לה הלב בפעם הראשונה. באותו יום היא אמורה לישון אצל החברה, היא נוסעת איתה אליה ובוכה כל הדרך, היא מתקשרת לאח שלה שיקח אותה משם. אח שלה מסביר לה בדרך הביתה שהגבר הבא שהיא פוגשת, צריך לעבור קודם אצלו. הבכי לא נפסק כמה ימים טובים, אלכס וחברה שלה יוצאים כמה פעמים וזה לא עובד, היא דתייה שמחפשת את עצמה והוא לא יודע מה זה אלוהים. היא מנתקת את הקשר עם שניהם ומחליטה שלעולם, היא לא תתאהב שוב.

יכול להיות שביקום מקביל, זה נגמר שם. היא בחיים לא ראתה אותו שוב והיא לא התאהבה שוב. אבל בסיפור שלנו, הדברים קרו אחרת.

הרבה מים חלפו בנהר, והילדה המבולבלת הפכה לנערה מרדנית שיודעת טוב מאוד מה היא רוצה ואהבה לא היתה חלק מהמשוואה. גברים כן, אהבה לא. היא לא התאהבה שוב. באחד הלילות שבהם היא שוב ישבה על המחשב ודיברה עם זרים או זרים שכבר הפכו לחברים טובים, קפצה לה במסנג'ר הודעה ממישהו שהיא חשבה שמחקה מזמן. הוא היה מתוק ורגיש ואחר לגמריי. הוא היה כבר בן 18 והיא בת 16 וחצי. צעירה מידי בשביל חוכמת החיים שהיא רכשה, בשביל הרקורד שלה. היא שולחת תמונה עדכנית והוא נפעם, מתרגש, היא נראית לו כל כך יפה. הוא שולח תמונה והיא לא מאמינה שהוא יכול להיות יותר יפה ממה שהוא היה. יש לו עכשיו שיער בלונדיני ארוך. הם עוברים לטלפון, מדברים על להיפגש ויום אחד היא אומרת לו "בוא נקבע, אחרת זה לעולם לא יקרה".
ב17.4.2007 הם נפגשים באותו מקום שבו נפגשו לראשונה. הוא יפה מאי פעם, היא מלאת ביטחון, צעירה מתמיד, יפה כל כך, והכי רזה שהיא תהיה אי פעם. היא בטוחה שהם כבר ילדים גדולים שראו ועשו הכל והיא הולכת בשביל לסגור מעגל, בשביל לילה(צהריים) אחד. הם מפלרטטים שעות עד שהוא רוכן לנשק אותה, הכל מרגש ונעים ומוכר אבל זר. היא נוסעת הביתה בתחושת ניצחון, היא חושבת "סופסוף,השגתי את הנסיך הזה. זהו,סגרתי מעגל".
הימים חולפים ומתחוור לה שהיא לא סגרה מעגל, אלא פתחה אחד. היא מבינה שהיא לא התאהבה שוב, כי היא עדיין מאוהבת בו. היא מבועתת לחלוטין, היא לא יודעת מה הם ובכלל כל כך טוב לה לבד, שהיא לא ממש בטוחה שהיא צריכה את כאב הראש הזה! היא קוראת ספר שמסביר איך אפשר לבחור במי מתאהבים ועושה טבלה של בעד ונגד. הבעד, מנצח. אחרי כמה חודשים נפלט לה "אני אוהבת אותך" והיא נבוכה נורא ומסבירה לו שזה נפלט ולא בכוונה והיא בכלל התכוונה לזה בצורה אחרת והוא שמע לא נכון ו...הוא סותם לה את הפה בנשיקה ואומר שגם הוא אוהב, אותה.

מאז, אנחנו ביחד.
והדרך היתה רצופת מכשולים ומהמורות יותר משאפשר לדמיין... עברנו ביחד ב 5 שנים של גיל ההתבגרות, דברים שאנשים לא עוברים בחיים שלמים. בין היתר העובדה הטבעית שכשמתחילים לצאת בגיל 16, אז גדלים ומשתנים ולא תמיד זה מתאים... עברנו את ההורים שלא אישרו, את החברים שסיכסכו, עברנו כל אחד בנפרד את הסרטים שלו, את ההתמודדות עם פחדים וטראומות באמת גדולות, עברנו את ההתבגרות, את השאלות, את הצבא שלו, את התואר שלי(תאמינו לי שלהיות סטודנטית עם בן זוג חייל זה סיוט), את השאלה:"אני רוצה להיות איתו/ה כל החיים?", את הפרידה הזמנית והשלכותיה, את החיים, שהם לא פשוטים לאף אחד. הצלחנו איכשהו להתבגר כל אחד בנפרד אבל ביחד, לאותו כיוון.
כשהכרתי אותו חשבתי שאני יודעת הכל ואני אלמד אותו, את הילדון הזה, הכל. גיליתי שאני לא יודעת כלום על שומדבר והוא לימד אותי הכל על הרבה דברים ובעיקר על עצמי. הוא לימד אותי לאהוב את עצמי, שזאת מתנה שלא תסולא בפז.
ואני אוהבת אותו כל כך, שכשאני חושבת על מה לכתוב כדי לתאר את האהבה שלי, אני נחנקת מדמעות. אלכס שלי, כשהכרתי אותו חלק מהשיקולים בטבלה היו "הוא לא מתוסבך". עם הזמן הבנתי שאין אנשים לא מתוסבכים, ושאני אוהבת אפילו את התסבוכות שלו. אנחנו כל כך שונים מבחינה חיצונית שאפשר לחשוב שאנחנו שונים מבפנים, ואולי היינו בהתחלה והפכנו לדומים יותר עם הזמן? כבר מאוד קשה לדעת. הוא נשמה טובה וגדולה, הוא חכם כל כך ויודע את כל הדברים שאני לא יודעת (בין היתר: מתמטיקה, כימיה, מחשבים, אלקטרוניקה, איך לשתוק, איך לרסן את עצמך), הוא אוהב חיות בכלל ואת טדי בפרט, הוא רוצה ילדים, הוא מכבד את העקרונות שלי ואפילו אימץ את חלקם, הוא מקשיב בצורה יוצאת מין הכלל, הוא עקשן כמו שור, הוא חם מזג, הוא מצחיק, הוא מאצ'ו, הוא ג'נטלמן, הוא תומך אבל גם מדרבן והוא בלונדיני עם עיניים כחולות, שפתיים ורודות, אף גדול וגוף של מאמן חדר כושר.
ואני כל כך, אבל כל כך אוהבת אותו!
(בדיוק עכשיו כשאני חופרת הוא מכורבל מתחת לשמיכה מאחורי, חולם עלי בלבן ושוכח עם איזו מופרעת הוא הולך להתחתן)
ביום שלישי הקרוב אנחנו חוגגים 5 שנים ביחד. החלטנו ללכת על מתנות סמליות כדי לחסוך לקיץ שבו סופסוף נטוס ביחד לאנשהו. קניתי לו מכנסיים וחולצה מגולף והחולצה היתה קצת גדולה אז הוא אמר "בואי ניסע למלחה מחר, נחליף אותה ותבחרי לך מתנה". יש אנשים שזה נשמע להם משונה, אבל כן, אני בוחרת את המתנות שלי. יש לי טעם בעייתי ואני קשה ולכן אני מעדיפה לבחור בעצמי, כסף, גיפט קארדים או כלום... הגענו לקניון, עשינו כמה סידורים, החלפנו את החולצה ומר בחור מוביל אותי לחנות תכשיטים. זה עבר לי בראש, ואחרי 5 שנים ביחד אני יכולה להבטיח לכן שהחתונה שלי מתוכננת היטב ואת ההצעה הראשונה ממנו קיבלתי אולי כשהיינו 3 חודשים ביחד... אבל לא חשבתי שזה יבוא עכשיו.
נכנסו לחנות ואמרתי לו "זהו?זה רציני?" והוא חייך ואמר "כן". הסתכלנו על טבעות בכמה חנויות ובסוף חזרנו ורכשנו את הראשונה. כן, בכיתי כמו ילדה קטנה. ועדיין בדרך הביתה אמרתי לו:"היא נשארת אצלך עד הקיץ?" "אנחנו יוצאים למסעדה בשלישי?" ולא קלטתי שזהו, זה זה. עד שהוא אמר לי "אני הולך לספר להורים".
בבית קיבלתי הצעה, על הברכיים והכל... כמובן שלא הפסקתי לבכות שעות כי אני כזאת נקבה וההורמונים שלי משתוללים שזכיתי בבבון הכי חזק וחתיך ביער(אני מתלוצצת!עכשיו תניח את הכפכף שאתה מתכוון לזרוק עליי!)
סיפרנו למשפחה, התקשרתי לחברות ולחברים הקרובות ואז עידכנתי בפייסבוק וזה המקום להגיד שיש לי חברים("אמיתיים" ו"וירטואלים"), קולגות ולקוחות  פשוט מדהימים! כמות האיחולים היתה מטורפת, עשיתם לי פשוט טוב על הלב וריגשתם מאוד! חלקכם התקשרו אלינו וזה היה מאוד מאוד מרגש!

אז החתונה עוד רחוקה מאוד(שנה וחצי) ובין כה כפי שהסברתי, הרוב כבר דיי ברור לנו...אני מבטיחה לכם שהבלוג לא יהפוך לבלוג החתונה שלי, אבל יהיו בוודאי פוסטים בנושא:"כלה כבדה" :P ובטח יהיו עצבים על הרבנות ואני מאוד מקווה שאני לא אהפוך לבריידזילה.

ובגלל שבכל זאת, אני נערה חומרנית, וכל הבלוג הזה הוא חומרני, וכולכן פה רק בשביל בגדים ונעליים ובלינג בלינג, קבלו אותה במחיאות כפיים סוערות! הטבעת! (שכמובן שהיופי שלה ממממממממממממממש לא עובר מסך)
ובגלל שאני כזאת סופר דביקית,
החלטתי לשתף בכמה תמונות שלנו ביחד(שמנה לב לאיך שהגודל שלי משתנה כל הזמן ואיך אלכס הול ונהיה גדול יותר ויותר)

זה כשהיינו אולי חודש ביחד...
ובערך 8 חודשים, בחתונה של החבר הכי טוב שלי :)
ומפה אין לי תארוך....
זה כבר 3 שנים ביחד, החתונה של אחי
מאותו זמן, חתונה של אח אחר
איך אפשר לסרב לזה?
ללא ספק החייל הכי חתיך שהיה בצה"ל
ואבא מעולה :)
מהיומולדת הקודם שלו, 4 שנים ביחד
מיום ההולדת האחרון שלי, 4 וחצי שנים ביחד
ומשבת שעברה :)

זהו זה.
כיוון שזה הבלוג שלי, ואתן כבר למדתן שאני פה ואני פה עד הסוף, אז אני משתפת בזה, כי זה מאוד חשוב לי.
רק אהבה!
נשיקות!
זוהר שנמצאת על ענן מספר 9...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה