יום ראשון, 29 במאי 2011

איך עושים את השינוי?


אני יודעת שהבטחתי כמה פוסטים בכמה נושאים שביקשתן יקירותיי, אבל היות ואני גוססת מכאבי בטן תקופה ארוכה, הפוסטים האלו יאלצו לחכות קצת. אבל בגלל שעבר כל כך הרבה זמן מאז שכתבתי משהו, החלטתי לכתוב קצת ולהעלות תמונות!

לפני התמונות, אחת הקוראות ביקשה כמה זמן פוסט על "איך עושים את השינוי?" או "איך מרעננים את המתלחה שלנו?" אז בעייני אלו שתי שאלות שונות, או שהגדולה יותר היא "איך עושים את השינוי" ורענון מלתחה הוא החלק המיניאטורי בשינוי.

רענון מלתחה זה משהו שהרבה יותר קל לעשות, לקרוא קצת בבלוגים ובמגזינים מה הטרנדים החדשים שאליהם מתחברים או לחילופין מה מחמיא לנו שאין לנו, לקנות וליישם.
איך עושים את השינוי זאת שאלה הרבה יותר עמוקה.
אני לא זוכרת מתי או איך בדיוק זה קרה לי, אני רק יודעת שאת שנה א' באוני' התחלתי בתור פריקית ובשנה ב' כבר הייתי כמו שאני היום, בחופש שבין שנה ב' לג' התחלתי לעבוד כסטייליסטית. מה שמצחיק זה שאני זוכרת עד היום שהסתכלתי על בנות שיש להן שיק מסויים, כזה או אחר, וחשבתי לעצמי שזה הדבר שהכי הייתי רוצה, שיהיה לי מין שיק כזה. ופשוט התחלתי להתלבש אחרת, הפסדקתי לפחד מטרנדים. כשהתחלתי לעבוד ברנואר הכל היה זמין ולפני המשמרות ניסיתי הרבה דברים שונים ומשונים והיה לי מאוד מפתיע לגלות שסקיני ג'ינס זה לא רק לסקיניות...

החלק הקל בשינוי הוא השינוי הפיזי. ללמוד מה מתאים לך זה עניין של למידה פשוטה של חוקים וכללים ובעיקר - למדוד הכל. לפתוח את הראש! לנסות כל מה שבא לך וגם מה שלא בא לך כי רק ככה לומדים מה מחמיא ומה לא.רק בגלל זה היום קל לי לקנות דברים על "עיוור". אם לא מצליחים לבד אפשר להעזר תמיד בפורומים, בלוגים, חברות טובות או סטייליסטית אם יש כסף לזה.
החלק היותר קשה הוא המנטאלי. יש פה כמה מרכיבים לקושי הזה:
הראשון הוא תגובת הסביבה. הכרתי לא מעט בנות שרצו מאוד להשתנות ואמרו לי "אני מפחדת שכולם יסתכלו עליי" או "אמא שלי כל כך תרד עליי שאני אלבש שמלה בשבת". אז תגובה מהסביבה היא טבעית, כי רוב בני האדם באמת שמים לב לשינוי, במיוחד אם הוא בא "בבום". אצלי זה פחות הורגש כי תמיד הייתי מאוד מטופחת, מאופרת, מאובזרת - שיניתי בעיקר את הלבוש ואת הצבעים של הלבוש שלי. אבל כשאת כל החיים לבושת ג'ינס וטי שירט ומגיעה לעבודה יום אח"כ בשמלה, מפונפנת ומאופרת - כמובן שיגיעו תגובות. לאנשים ת-מ-י-ד יהיה מה להגיד. גם אני באופן אישי כשמישהי עושה שינוי לטובה אני תמיד אחמיא לה עליו! נכון שלא כל התגובות יהיו מפרגנות, יהיו גם תגובות עוקצניות ותגובות מגעילות במיוחד (תסתכלו על התגובות בבלוג שלי, לרוב התגובות מפרגנות ואוהדות, יש לי 140 מנויות, הטראפיק של הבלוג בשמים, ותמיד יהיו כמה נשמות טובות שיהיה להן דברים מרודעים במיוחד להגיד -זה שיקוף של החיים האמיתיים מבחינתי).
את השינוי אנחנו עושים בשביל עצמנו, אבל גם בשביל הסביבה. אנחנו עושים שינוי כן, כדי להרגיש יותר טוב עם עצמנו. אבל גם בשביל שהסביבה תראה אותנו אחרת. בין אם זה כי אנחנו הגענו לעבודה חדשה או בין אם זה בגלל שאנחנו רוצים להראות יפים יותר. אי אפשר לנתק את המראה החיצוני שלנו מהסביבה כי זה משהו חיצוני! אנשים רואים ומסתכלים!

ההתמודדות היא מאוד פשוטה ויש כמה דרכים - אפשר לבחור לשתף בשינוי, אפשר לחייך ולהנהן, אפשר להתעלם ואפשר תמיד לעקוץ בחזרה. בד"כ האנשים המרושעים שעוקצים ומעירים זה אלו שלא נראים משהו בעצמם. באופן כללי, אנשים מקניטים אחרים כדי להרגיש טוב יותר עם הפגמים שלהם.
זה מפתיע אנשים, אבל כמה שאני יכולה להיות כלבה עוקצנית בבלוג(נו בסדר, גם במציאות אני כזאת לפעמים) במציאות כשאנשים זרים לחלוטין מעירים לי משהו זה תמיד מאוד מאוד מביך אותי. למדתי עם השנים לבלוע את המבוכה ולענות, וכמה שיותר בקול. הלשון שלי מספיק מושחזת ואין מספק יותר מצחוק מתגלגל של אוטובוס שלם אחרי תשובה שנונה לאיזו פרחולה דתייה עאלק.

לפעמים זה לא הערות אלא בהיות, פשוט אנשים בוהים בך. אותי זה מצחיק נורא! במיוחד כשאני עם משקפי שמש ומשום מה אנשים חושבים שכשאת עם משקפי שמש את לא רואה אותם! הם לא קולטים שדווקא את זו שרואה הכל בלי שהם רואים! אז הם בוהים ואני מתחילה לגחך לעצמי... או שאני מגיבה. כשעליתי לאוטובוס עם שמלת הדובדנים בפעם הראשונה וכולם בהו בי, אישה אחת לא התבלבלה וסקרה אותי מכף רגל ועד ראש ובהתה בי ממש, אם זה היה נמשך עוד שנייה הייתי אומרת לה "נכון שהשמלה שלי יפה?". כשבוהים לי בחזה אני אומרת "העיניים שלי לא שם" וכשבוהים באופן כללי אני אומרת "אמא לא לימדה אותך שזה לא מנומס לבהות באנשים?" מיותר לציין שזה משאיר אנשים מבויישים מאוד ובהלם קרב.

הערה חשובה: הרבה פעמים, אפחד לא מסתכל עלינו וההערות הן דווקא מפרגנות, אבל אנחנו לוקחים אותן אחרת ומדמיינים שבוהים בנו. לא כולם מסתכלים עליך כל הזמן. זה נכון שבישראל כשמישהו לבוש אחר אז בוהים בו וההוכחה הכי טובה לזה היא טריני וסוזאנה. אחרי שינויים אנחנו יכולים להיות מאוד רגישים למראה החיצוני שלנו ואנחנו מדמיינים דברים שלא שם כי אנחנו חושבים על זה כ-ל הזמן. פשוט תירגעו. זה אולי יפתיע אתכן, אבל אתן לא מרכז העולם :)
מרכיב שני בעניין המנטאלי הוא אישי, פנימי. מופיע סוג של מצפון. הרבה נשים מרגישות שעכשיו הן מושכות הרבה יותר מידי תשומת לב, שהן מנקרות עיניים, שהן מוציאות יותר מידי כסף על דברים שוליים, שזה לא מגיע להן. ואני אומרת: זין. אתן עובדות? נקרעות? זה הכסף שלכן ואתן תעשו איתו מה שבא לכן! ואיך שאתן לבושות גורם לכן להרגיש שאתן נראות יותר טוב וזה מרומם את רוחכן? אז זין! זין על העולם! זה מגיע לכן. מגיע לכן להרגיש טוב, להראות טוב, להוציא את הכסף על מה שבא לכן. אני חושבת שמנקר עיניים זה יותר בכיוון של טרנד הבר/ת מצווש שהולך עכשיו... ובכיוון של לענוד מחרוזת יהלומים ענקיים לעבודה. לא בכיוון של עקבים ושמלה...

זו כל "תורת השינוי" שלי על רגל אחת. הלקוחות שלי שקוראות פה כבר קיבלו אותה באופן אישי :)
ועכשיו אני אהיה שיטחית ואראה לכן את הרכישות האחרונות שלי:

הארנק שלי שבק חיים(אני מאלו שדוגלות בארנקים ותיקים זולים. 500 ש"ח על תיק נשמע לי טירוף) אז קניתי חדש בפורום באוני'. כתוב עליו "אמנדה" והוא עלה לי 50 ש"ח ואם הוא היה אדום הוא היה מושלם!
זוכרות את השמלה הזו מרנואר?
אז היא הוחלפה. הסיבה היא שלבשתי אותה בערך שעה וחזרתי לבית להחליף בגדים. קניתי אותה במידה 40 כי התלהבתי שנכנסתי למידה הזאת (כמה פעמים אני אגיד לכן שלא קונים מידה אבל אני לא איישם את זה בעצמי?) אבל בלבישה גיליתי שהתחתית מבד סינתטי שעולה למעלה כשאני הולכת ובקושי מכסה לי את הישבן והחלק העליון מסתיר לי את הפטמות בעיקר ולא הרבה יותר.
החלפתי אותה לחצאית הפפיונים שראיתן בפוסט הקודם + גופיה פשוטה שמתאימה + השמלה מהפוסט הקודם. שתבינו כמה שהשמלה היתה יקרה! הוספתי 150 ש"ח ולקחתי 3 פריטים במקום 1. משוגעת שכמוני.
סוג של התחדשות... את הורודה קיבלתי במתנה מגיסתי הכורעת ללדת כל שנייה... היא קנתה אותה בתקווה שתתאים לה בהריון אבל היא היתה ממש גדולה לה בחזה אז היא עברה אליי(מביך שלי היא התאימה לבחורה בחודש 9 לא! D: אבל גם אצלי היא עברה הצרה אצל אמא) הירוקה שכבה בארון הרבה זמן וחיכתה שאמא תתקן אותה, היא אכן תוקנה!
אני בטוחה שכולכן זוכרות את השמלת הדובדבנים שלי... אז הזמנתי עוד שמלה מהחנות, הפעם במידה פחות, 14 בריטי. וממש "תודה" לדואר ישראל שאפילו לא שלחו פתק לבית שהיא הגיעה... מסתבר שגם במידות בריטיות אני בין מידות... ה 16 היתה גדולה עליי ועברה הצרה משמעותית במותניים ובחזה והיא מושלמת עכשיו, הלבנה מרגישה לי קצת צפופה למרות שהסביבה טוענת שהיא יושבת עליי מושלם. כנראה שנדבקתי מחן ואני רוצה אוויר בשמלות שלי(או שזה סתם כי אני חולה וכואבת לי הבטן פחד) אבל אני כרגע במצב ה"שמן" שלי אז החלטתי להשאיר אותה. סליחה על התמונות הגרועות, אלכס לא יודע לצלם!(וסליחה על הכתפיות משמאל, אני חולה ולא היה לי כוח)

אין הרבה אאוטפיטים מהשבועיים האחרונים כי הייתי בבית וגססתי(עוד מעט יהיה פוסט אוף על מערכת הבריאות המזעזעת שלנו) אבל יצא לי ללבוש את אותה שמלה בשבועיים האחרונים לשתי מטרות שונות והאאוטפיטים הן דוגמאות מעולות איך איבזור נכון משנה הכל!

זה בקז'ואל, הלכתי לרופא ואז לבית של ההורים שלי לשבת. שמלה אדומה מגולף לפני שנה, צמיד של נטע לבנה, עגילים זולים, איפור של 3 דקות, סנדלי וודג' מסכו עור.
וזה לבר מצווש. היא שודרגה עם שרשרת של הבורסה משובצת יהלומים ואבני רובי, עגילים עם רובי וזרקונים, נעלי עקב שחורות של פלייפוט, צמיד של נטע לבנה, לק זהוב ושיער פזור. האיפור(התמונה מ2 בלילה, סליחה) היה בזהב וכתום.
עד כאן להיום, מקווה שנהנתן...
מבטיחה לחזור לעצמי במהרה!
נשיקות!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה