יום שישי, 24 ביוני 2011

אחרי שציירנו שמלות, הגיע הזמן לתפור!


אז תפרתי את השמלה הראשונה שלי.

טוב נו, אמא תפרה לי אותה. אבל אני עיצבתי, גזרתי (עקום והיא גזרה מחדש, אבל בואו לא נהיה קטנוניות) וגזרתי את החגורה ואפילו תפרתי פפיון שיהפוך מתישהו לסיכת ראש תואמת!
אני חושבת שכבר הזכרתי כמה פעמים שאמא שלי למדה עיצוב אופנה, היא תופרת היום בתור תחביב מידי פעם כי היא גם שוזרת הפרחים בעסק של אחי ואבא שלי(פרחי אברהמי, אם אתם מחפשים פרחים לאירועים, זה המקום. ואני לא משוחדת, יש מאות לקוחות שיסכימו איתי...איכותי וזול!). וממנה ירשתי את חוש האסתטיקה והאהבה העצומה לאומנות חזותית על סוגיה(ואת הפה הגדול, חוסר הפחד והגאווה במי שאני ומה שאני!).
כשהייתי ילדה היא היתה תופרת לי שמלות מדהימות בגזרת אמפייר עם שרוולים תפוחים, ווסטים מהממים, והיתה חצאית טנגו כזאת שכ"כ סירבתי להיפרד ממנה עד שאמא שלי זרקה אותה. תמיד התמלאתי בגאווה להגיד ש"אמא תפרה" כששאלו אותי על הבגדים שלי. בכלל, אני מאוהבת באמא שלי ומעריצה אותה. אני בת 22 ואני לא לקרסוליים שלה מבחינת הספק עשייה ליום. אני לפעמים חושבת שיש לה גמדים שהיא מחביאה איפשהו, או שיש לה יותר מ 24 שעות ביממה. אמא שלי היא הגב שלי, היא תומכת בכל בחירה שלי, עוזרת לי בכל צורה אפשרית והיא זאת שדחפה אותי לאקדמיה ומתעקשת שאני אשאר שם.




את הבד לשמלה קניתי כבר לפני בערך חודש, אחרי ימי השופינג הכושלים שלי שהסתיימו במפח נפש ובשתי שמלות שעדיין לא לבשתי כי הן כל כך לא מושלמות שקשה לי, הרגשתי שאין ברירה. הבגדים יקרים, לא במידות שלי ומכוערים כ"כ! כולם לובשים ברחוב את אותו הדבר ונמאס לי. קניתי 3 מטר של בד כותנה מהמם(תמונות תכף) ואמרתי לאמא שכשאני אצא לחופש נתפור. השבוע הייתי במין הפוגה מהבחינות ואני גם על אנטיביוטיקה אז אין ברירה.
השבוע היתה חתונה לבת דודה שלי שהחלטתי שאני הולכת אליה, שזה מאורע נדיר שאני מגיע לאירוע בצד של אבא שלי, אבל לבחורה המדהימה שהתחתנה באמת הגיע שאני אבוא, אז החלטתי שאני שמה זין על מה שכולם חושבים עלי ומגיעה. ואם כבר להגיע, אז בשמלה שאמא שלי תפרה לי. למה? כי כל כך אוהבים לזלזל בה, שימותו מקנאה ויעריכו פעם אחת!
אז אני ואמא ישבנו מהבוקר, היא תפרה לעצמה שמלה אדומה מהבד שנשאר מכיפה אדומה , השמלות שהיא תופרת לעצמה הכי פשוטות בעולם, דיי ישרות, ארוכות, צווארון עגול או וי, נטולות שרוולים והיא מצוותת להן שרוולונים מוצלחים. הפעם זה היה שרוולון תחרה והיא נראתה מיליון דולר. הדבר שאני הכי אוהבת במראה של אמא שלי זה שהיא מתלבשת לגילה. היא כבר בת 57 וסבתא ל 14 נכדים ונכדות והיא לא מנסה לחשוף יותר מידי ולא נאחזת בנעורים שלה ודווקא בגלל זה, היא נראית תמיד מדהים!

אני חושבת שאין בנאדם אחד במציאות או בוירטואל שלא יודע שהדבר שאני הכי אוהבת ללבוש זה שמלות. הסיבות לכך הן רבות:
1. זה הכי נוח לי בעולם. בגלל שיש לי חזה גדול, טליה צרה ואגן רחב הופעות של שני חלקים תמיד פחות נוחות לי. לחולצות יש נטיה לעלות למותן - למקום הצר בגוף, למכנסיים יש נטייה ליפול למטה אם הן לא יושבות ממש במותן ובגלל שהמותן שלי גבוהה, אין מכנסיים שיושבים לי במותן. חצאיות "זזות" לי על המותן והטליה אם הן לא מאוד צמודות במותן ואז לא נוח לי לשבת. שמלות פשוט לא זזות ואני לא מתעסקת איתן כל היום. 
2. שמלות, בניגוד למכנסיים, יוצרו עבור נשים מלכתחילה(בואו נדלג על התקופה שבה כולם לבשו שמלות) ולכן הן הרבה יותר מתאימות ומחמיאות לגוף השני.

3. שמלות יכולות להיות יומיומיות, אלגנטיות, או מתאימות לאוסקר. צמודות, רטרו, פעמון, A, אמפייר, ישרות... המגוון עצום! רק צריך לדעת מה מתאים ולבחור!

4. בד"כ הן יותר שוות את הכסף. שמלה ממוצעת יפה בארץ עולה 300 ש"ח, פחות ממכנסיים או חצאית, אבל זה אאוטפיט שלם בעצם כי לא צריך לצוות לה עוד פריט לבוש.

5. זה מחמיא לי בצורה יוצאת דופן. אני בחיים לא אראה יותר טוב במכנסיים או בחצאית וחולצה.

6. זה הרבה יותר מהיר ופשוט מבחינת התאמה. זורקת שמלה על עצמי, מתאימה נעליים, תיק ותכשיטים וגמרנו.
ואחרי כל זיוני השכל, תמונות ליידיז! תמונות! אני מתנצלת מראש, באף תמונה הבד לא בצבע האמיתי שלו. הוא נראה כתמתם, הוא לא, זה ורוד. ורוד בהיר אבל לא מידי...
הבד במצבו ה"גולמי"
ותקריב שתראו שהוא פשוט משגע!
ועכשיו, מעתיקים את הקו הכללי של הגזרה שאני רוצה משמלה אחרת. לזו יש בכלל שרוולים וצווארון, אבל מה שהיה חשוב זה הקו הכללי. כמובן שתמיד אפשר לקנות גזרות אונליין שעולות כלום כסף, אבל זה תמיד נראה לי מסובך.
ואחרי הגזירה. כמו שהתוודתי, גזרתי לא טוב. לא לקחתי בחשבון את הרוכסן והיא היתה קטנה מידי, אז אמא שלי גזרה מחדש את החלק הקידמי גדול יותר.

התופרת בפעולה!
אחד הקטעים המצחיקים היה שאחרי התפירה הראשונית אמא שלי התעקשה שאני יכולה להיכנס לשמלה בלי רוכסן. מיותר לציין שזה נגמר באמא ובת שמתגלגלות מצחוק... היא לא צריכה רוכסנים בשמלות שלה כי היא הרבה פחות מקומרת ממני וכי הבדים שהיא בוחרת יותר נשפכים וקלים. היא גם לא צריכה פנסים, ואני הייתי צריכה פנסים בחזה, במותן, בגב, בכתפיים.

התוצאה הסופית: (סליחה על הקמטים, זה צולם כבר אחרי האירוע. סיימנו לתפור אותה אולי שעה לפני שיצאנו,זה היה טירוף)

קלוזאפ על החגורה:

הפפיון שתפרתי ולא הספקתי לעשות ממנו סיכת ראש. זה אולי הכי קרוב לצבע של הבד במציאות.

ענדתי עם השמלה עגילי זהב עם רובי, שרשרת זהב עם גרנט, את השעון של גס ואת טבעת האירוסין שלי. העגילים:

התאפרתי בגווני ורוד, עם איילינר מודגש וגלוס שקוף(שלא נותר ממנו כלום בשלב הזה)


צוות לזה כמובן לק ורוד מקסים, של ג'ייד, גיישה.
תובנות לאחר מעשה:

 השמלה לא מושלמת. אבל זה בסדר, הדברים הקטנים יותקנו בהזדמנות, מעבר לזה שגם בגדים מחנויות לא מושלמים וגרוע מזה! התובנה הכי גדולה שלי היא בעיקר בעניין המחירים. אם הייתי מוכרת את השמלה הזו, המחיר ההוגן היה 400 ש"ח. חומרי הגלם אולי עלו לי מעט מאוד כסף, אבל יש פה 3 אנשים שעובדים על בגד - מעצבת, גוזרת ותופרת. וזה במינימום.בחברות יש עוד את כל האנשים האלו של תפקידי שקר כלשהו. מבחינת זמן, זה היה לפחות 3 שעות. אבל בל נשכח - מדובר פה בשמלה בהתאמה אישית, בעיצוב אישי, יחודית ואת הבד לא קניתי מהיצרן בכמויות, אלא מהיבואן. כשמדובר בחברות האופנה הגדולות, קשה לי להאמין שעל כותנה הם משלמים יותר משקל למטר, הן תופרות בצורה תעשייתית בסין ע"פ גזרות מסויימות שפשוט מגדילים כל מידה ב 5 ס"מ והן משלמות משכורות רעב, אין סיבה ששמלה כזאת תעלה יותר מ 200 ש"ח. יש לי שמלה מאוד דומה של נעמה בצלאל שעלתה לי בסוף העונה אחרי 40% הנחה 350 ש"ח. אם היה לי ספק(לא היה לי) היא לא שווה את המחיר. בטח שלא את המחיר המקורי. ועוד בנעמה - ניחא. הבגדים מיוצרים פה וזאת חנות קטנה, שמלות דומות ברשתות גדולות נמכרות במחיר זהה.

היא הראשונה שלי, אבל בהחלט לא האחרונה. ואני מקווה שמתישהו אתפוס אומץ לתפור לבד.

ירשתי עוד משהו מאמא שלי השבוע. היא לא חשבה להזכיר את זה לפני שנה כשהתחלתי לעבוד כסטייליסטית, אבל טוב מאוחר מלעולם לא. 
מה שמצחיק זה שלפני שבועיים בערך קניתי ספר על תולדות הלבוש, כמובן שהוא הרבה יותר נרחב ומקיף אבל לא גילו הרבה דברים חדשים מאז שאמא שלי למדה תולדות האופנה...

ויש לי חוב מהפוסט הקודם, זה הסט שקניתי ממעיין שטוב. חזיה ב 200 ותחתונים ב 70.

אני חושבת שבגלל שהיא הכוכבת האמיתית של הפוסט הזה, מגיע לה תמונה! פשוט מהממת... וכן, לא ירשתי ממנה הרבה חיצונית. רק את העיניים וסוג העור(תודה לאל) אבל ברגע שהיא פותחת את הפה מבינים את הקשר הגנטי D:


עד כאן להיום, נשיקות...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה