יום רביעי, 30 בנובמבר 2011

אאוטפיטים ו"יש לי מה להגיד על זה!"


כמו שהבטחתי בפוסט הראשון - זה הולך להפוך למגמה. שנראה לי שאתן דווקא נהנות ממנה. אתן זוכות לקרוא דברים אישיים וגם מדריכים והלא בשביל זה יש בכלל בלוגים לא? מה שבטוח - אני ממש נהנת מזה. שנתחיל? נתחיל!



שבוע האופנה
אז אחרי שהוא חלף, יש לי כמה דברים להגיד על העניין:
1. מדהים שכולם פה כל כך התעלפו מזה שמעצב בינלאומי השתין לכיוון הפרובינציאלי שלנו שכולם, כולל אלו שאמורים להיות ערכיים, פשוט התעלמו לחלוטין מהעובדה שרוברטו קוואלי שוחט חיות תמימות בשביל הפרווה שלהן. למעשה, למי שלא יודעת, בשביל לשמור על הפרווה צריך לפשוט את החיות בעודן בחיים. מדהים שלאף אחד לא היה מספיק ביצים לדבר על זה....
2. שלא ירמו אתכן, כמעט אף בלוגרית לא קיבלה הזמנה. אנחנו היינו אמורות ליצור קשר עם היח"צ - רני רהב ולבקש שיזרקו לנו איזה עצם.
3. 90% מהאנשים שהגיעו לתצוגות בתמונות שראיתי היו לבושים לא משהו - מתאמץ מידי או זרוק מידי. בלעכס.
4. בעניין הדוגמניות. אצל אוברזון היתה אמורה לככב סטלה עמר - אייקון אופנה שמנה שהאמת? עדיין לא ברור לי מה אייקון אופנה בה. מה שעצוב זה שסטלה עמר לא מבינה שהיא "שמנת מחמד" של אוברזון. היא עלתה למסלול בגישה של מלכה רק שהיא לבשה ספק חלוק ספק אוהל ונראתה מגוחכת לחלוטין. מי שהביאה כבוד היתה ריי שגב לאלמביקה שהייתה הדבר הטוב היחיד בתצוגה הזאת.
5.נינט טייב היתה פשוט פאתטית. באמת. רוקר טוב הוא כזה שלא צריך את כל הפוזה העקומה והמניירות האיומות שלה. בלתי נסבלת.
6. לדורית בר אור היתה תצוגה מדהימה, אפילו שרובה היתה שחורה.
7. בעצם, רוב הבגדים על המסלול היו שחורים. אתם יודעים למה? כי בשחור קשה לראות בגדים גרועים ותפירה עקומה - מה שראינו בשפע אצל מי שבחר בצבעים אחרים.
8. מסתבר שגם אצלנו יש דוגמניות לפי הסטדנרטים האירופאים - כלומר רזות עד כאב, העצמות ממש דקרו אותי דרך המסך.
ריי שגב לאמלביקה
נעמה בצלאל
אז היא פירסמה השבוע תמונות מהקטלוג החדשה שלה ונחשו מה? שוב היא בוחרת בדוגמניות רזות וגבעוליות להחריד. מסתבר שאת נעמה לא מעניינות מאות הקונות שמוחות על העניין הזה בכל דרך אפשרית וכנראה שגם חשיבה כלכלית אין לה. הדגמים שלה הם דגמי רטרו, בעיקר של שנות ה 50. הנשים בתקופה היו מלאות יותר מהדוגמניות של היום, הרבה יותר והבגדים שהיא תופרת יראו טוב יותר (באידיאל) על נשים כאלו. במציאות אני יודעת שדווקא על כל אישה עם קימורים הבגדים שלה יושבים בצורה בעייתית ואני חושבת שלכן היא בוחרת בדוגמניות רזות מאוד - כי הרבה יותר פשוט לגרום לבגדים להראות טוב על מישהי קולבית שאין לה קימורים.

נהייתי רעבה פתאום...
תודו שהיא לובשת את זה הרבה יותר טוב מהן.
ובעצם, גם אני לובשת את זה יותר טוב מהן.
דימוי גוף, רזון והפרעות אכילה
אני חושבת שהמעבר מתבקש לא?
בפוסט האישי האחרון שלי סיפרתי לכן על זה שאני קצת חסרת ביטחון לאחרונה לגבי איך שאני נראית ולגבי זה שאני תקועה במשקל ושעבר עליי משהו מאוד לא נחמד עם עצמי. מה שקרה זה שאחרי הרבה היסטריה מיותרת פשוט החלטתי להיפרד שוב מהמשקל. תקופה ארוכה לא נשקלתי ופשוט הרגשתי מעולה, היה לי טוב עם עצמי ואז חזרתי לזה ממש מתוך טמטום. השקילה השבועית פתאום במהרה הפכה ליומית, ולדו יומית והפכה אותי לבנאדם מאוד מתוסכל. אז החלטתי להיפרד מהמשקל לתקופת זמן בלתי מוגבלת. מה זה משנה בכלל? אני אוכלת בריא, מתאמנת, אני מאושרת. יש פה מישהי אחת שמשנה לה אם אני שוקלת 75, 80 או 84? כי לי, זה לא משנה.
יחד עם זה דיברתי עם תזונאית שהבהירה לי שבמובנים של הגוף שלי, אני מרעיבה את עצמי. תמיד חשבתי שאם רוצים לרדת במשקל ולא מספיקים לעשות ספורט כל מה שצריך זה לקצץ בקלוריות. אלפי כתבות על דיאטות ממליצות על 1000-1300 כמגבלה קלורית טובה לדיאטה. גיליתי שקצובה כזאת היא מתחת לצריכה הקלורית המומלצת עבור הגוף שלי אפילו במנוחה וזה ממש רע. מסתבר שעדיף לאכול את כל כמות הקלוריות המומלצת (בהתאם לרמת הפעילות) ולעשות ספורט כדי לשרוף חלק מהן מאשר לקצץ במזון כי אנחנו מונעים מהגוף מינרלים וויטמנים ומאיטים את חילוף החומרים.
הדבר האחרון שעשיתי בנושא היה בהשפעה של חברה טובה שעשתה בוק עירום לאחרונה שיצא פשוט משגע לחלוטין.
החלטתי לעשות לעצמי סשן כזה (כי הצלם היחידי ביקום שהייתי סומכת עליו שלא יראה את התמונות בלי רשותי הוא גבר - אופיר קפון המהמם כמובן, ולבן זוגי היקר יש בעיה שגבר יצלם אותי ככה. אני חושבת שזה ממש קל להבין למה, לא?) ולתת לה לעבד אותו בצורה שמוחקת כל זכר מהמיקום המקורי והופכת אותו למשהו מקצועי ומהמם שקודם כל אשמור עבורי, שנית אראה לאלכס ולחברות טובות שמעריכות עירום ולא רועדות ממנו. עוד לפני שהיא ערכה לי את התמונות(אני לא מדברת על הצרת היקפים או משהו כזה, אלא על תאורה ורקע), כשרק הסתכלתי עליהן, משהו פשוט גרם לי להתאהב בעצמי מחדש. משהו בסיטואציה הזאת גרם לי להסתכל על הגוף שלי אחרת לגמרי ופשוט הבנתי שאני אוהבת את מה שאני רואה! המשקל יכול להגיד מה שבא לו, אני סקסית, בריאה, יפה, כוסית חלל!!! (אתן לא תראו כלום כמובן, אני רק אגיד שמי שראה התעלף והיה לאלכס קצת קשה להאמין שזה צולם בחדר המסכן שלי ולא בסטודיו...) השורה התחתונה היא שאני ממליצה לכל אישה לעשות דבר כזה. אם בעצמך, לתת לבן זוג לצלם או בצורה מקצועית זה לא משנה בכלל... אבל להעלות את התמונות למחשב, להסתכל שוב ושוב ולהבין שאת פשוט מושלמת ומדהימה.
 אני בטוחה שכולכן קראתן/שמעתן/ראיתן השבוע את קארין באומן - הדוגמנית לשעבר שהפכה לבולמית. הבחורה שוקלת מתחת ל 30 ק"ג, אוכלת כל יום אוכל ב 500 ש"ח ומקיאה את הכל, בלילות היא נועלת את המקרר מאחורי סורג ובריח, היא נראית מחריד. וכל זה התחיל ממקום עבודה שהיא רצתה להתקבל אליו שרצה שהיא תרד במשקל מ 50 ומשהו ק"ג למשקל יותר נמוך! הכתבה היתה מזעזעת ומחרידה ויש לי כל מיני השגות על הסיפור הזה והמשפחה שלה שלא רלוונטיות לכאן אבל מה שכן, אמרו באותה נשימה שבישראל חיים כמעט 200,000 איש עם הפרעות אכילה והמספר הזה הולך ועולה מידי שנה.
אני חושבת שיש פה מוסר כפול מטורף של התקשורת והחברה.מצד אחד כל היום דוחפים לנו לפרצוף דוגמניות שגם אם הן לא אנורקסיות ומצולמות בצורה יותר אסתטית מקארין - הן נראות רזות באותה מידה. דוחפים לנו את האידיאל הזה, מדברים על "מגפת ההשמנה" ועל דרכים "למגר" אותה ואז מזדעזעים מנשים אנורקסיות ובולמיות. כאילו, באמת? באמת באמת? מה חשבתם שיקרה?בשיחה עם חברה היא אמרה לי משהו כל כך נכון - ישראל היא במקום 8 בעולם מבחינת ההשמנה של האזרחים, אבל היא גם אחת המדינות שבה תוחלת החיים היא גבוהה מאוד. אולי זה צריך להגיד לנו משהו?

ואז עשיתי "ניסוי" - לקחתי תמונות שלי ושל חברה שלי ליטל ופשוט ריטשתי את שתינו למוות. הפכתי אותנו לדוגמניות בעצם. לאידיאל הנשי שדוחפים לכולנו כל היום. וגיליתי כמה דברים מחרידים:
קודם כל - אם אני הסופר לא מקצועית יכולה לרטש ככה בפוטושופ, זה אומר שאנשים מקצועיים יכולים לרטש בצורה מושלמת. תמיד אנחנו יודעים שהכל סביבנו מרוטש ולא אמיתי - רק עכשיו קלטתי עד כמה.
שנית, כדי להוריד ממני 20 קילו ומליטל 5 קילו הייתי צריכה להקטין ולהצר את הכל בגוף שלנו! את הכתפיים, החזה, המפשעה, הזרועות. ברגע שהקטנתי משהו - הכל הפך למעוות ולא פרופורציונאלי!!!הייתי צריכה לקצר את הזרועות כדי להימנע ממראה בבוני השארתי את הראשים בגדלים טבעיים כדי שתבינו כמה מטורף זה נראה. ומה שהכי משוגע זה שבתמונות הורדתי מעצמי 20 קילו, כדי להגיע ל BMI תקין אני אמורה לרדת 25 קילו.
אני חייבת להגיד שהתגלית הכי מרעישה מבחינתי היא שאני אוהבת את עצמי מלאה. אני חושבת שאני מושלמת כשאני מלאה ודפוקה שאני רזה. כמו שאני תמיד אומרת כאן וכמו ששמעתי בסרט השבוע - אנחנו מושלמות כמו שאלוהים ברא אותנו. הרזות הקטנות בינינו הן מושלמות כמו שהן והכל בפרופורציה לרזון שלהן. המלאות שבינינו בדיוק אותה הדבר. עובדה - הכל פשוט מעוות כשמשנים משהו בנו.
והתמונות - ל"הנאתכן" O_O
נתחיל עם מה שערכתי "בעדינות"
והארדקור.
בלוגים, בלוגרים, בלוגריות
אני דיי בטוחה שמחוץ לבלוגספירה אנשים לא כל כך מודעים לזה אבל אנחנו הבלוגרים, אנחנו נחותים. עיתונאים אוהבים מאוד להתלהם נגדנו ולהשמיץ אותנו ולהגיד שבגדול אנחנו פשוט פחות טובים מהם ופשוט תאבי תשומת לב והשקות. לגבי תשומת לב והשקות זה אומנם נכון חלקית. יש בלוגרים כמוני - שבוררים השקות וההשקות בוררותת אותם ויש כאלו שבאמת הולכים להכל ומוציאים לכולנו שם רע :/ תשומת לב זה משהו שכל כותב מחפש וכל אדם שכותב באמת טוב יודע שעליו בסופו של דבר להיחשף. כתיבה נטולת אישיות, אופי, חיים לשייך אליה היא משעממת בסופו של דבר. כותב שלא מחפש חשיפה - יכתוב כל חייו למגירה.מה שכן, אנחנו בטח שלא פחות טובים מכתבים! אם כבר, הרבה פעמים אני חושבת שאנחנו פי אלף יותר טובים! לנו אין איזה עורך מטומטמם שיתן לנו על הראש בכל פעם כשאנחנו אומרים את האמת ואין אף אחד שמשלם לנו שיכול לדרוש מאיתנו לכתוב ביקורת משוחדת (והבלוגריות שחושבות שמוצרים זה תשלום שוגות שגיאה מרה). לפעמים אני קוראת כתבות אופנה בוואלה, ווינט ופורטלים אחרים ונדהמת מרמת העילגות, הרדידות וחוסר הכישרון של הכתבים. זה לא סוד שחצי מהם מגיעים למקומם כי הם פליטי גלגל"צ ויש להם המון קשרים (ויש פה איזה קוראת או שתיים שיכולות לאשרר את העניין) ואין להם שום השכלה וואט סו אבר בעיתונאות, כתיבה או משהו אקדמי מכל סוג שהוא. אז מה הופך אותם לטובים יותר? הכסף? הפלטפורמה? כבר שללתי את אלו מראש...
כתבה את זה הרבה יותר טוב ממני שרון קפלן, הלא היא "נעלולה" בכתבה הבאה:
 http://saloona.co.il/blog/%D7%AA%D7%AA%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%95/
מטרה נעלה - מתלבשות על זה
באמצע דצמבר (16.12) יחול באזר מתלבשות על זה בגני התערוכה - בביתן 11 והם זקוקים למאות מתנדבים שיעזרו להקים את הבאזר בימים שלפניו ויעזרו גם בפירוק. בבאזר משתתפים מאות מעצבים והמטרה שלו היא גיוס כספים עבור סיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. אני לא יודעת אם אצליח להגיע, אבל אם אתן יכולות להתנדב או פשוט להגיע ולקנות משהו - לכו על זה. יש פרטים כאן:
 http://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%AA%D7%A0%D7%93%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%91%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%96%D7%94-2011/177401555683999?sk=info
אאוטפיטים
אחרי שזיינתי לכן את המוח, אתנחתא קלה.
אז למעט הצעיף, כלום פה לא בר השגה. הוא מ H & M. כן, זה סופר סקסי אפילו ביחד אליי, היו לי את הסיבות שלי :)
קז'ואל, קז'ואל וקז'ואל. או "ככה מתלבשים שעד 12 בצהריים הטמפ' בחוץ עומדת על 7 מעלות!
הג'ינס של קסטרו, המגפיים של אג, השרשרת של קסטרו מלפני אלף שנה, צמיד של נטע לבנה והסוודר כבר לא בר השגה.
גם מפה כלום לא קיים כבר בחנויות.
שמלה מנומרת שאני ממש אוהבת שמתחילה ממש להתג'ייף, צעיף מנומר אדום ועגילים אדומים. מעושן כבד בשחור-כחול.
שמלת סריג אוברסייז מהעונה שעברה, גרביונים מהסופר פארם, אגס. השוס - העגילים החדשים שלי! גם כאלו שמתכתבים עם התלתלים וגם לבבות צמודים.
אוי שכחתי אותו בפירסום הראשון!
הסריג והמעיל של פוקס משנים קודמות. ג'ינס מושלם של טוונטי פור סבן(מידה 42 שעבר הצרה, הזוי), הגס
סגול וירוק זה שילוב שאני ממש אוהבת, ואתן יודעות את זה :P
אז הלכתי על זה גם באיפור וגם בבגדים. הלק זה גליטר של אורלי "באבלי בומבשל" מעל לק שחור קרמי של ג'ייד.
בשבת אצל ההורים מיחזרתי את הלוק רק עם גרביונים סגולים חדשים שקניתי - של קשארל. הם פשוט מעולים וכייפים!

יום נפלא לכולן!
אני היום הולכת לעיר לעשות כמה דברים ואולי אולי למצוא נעלי עקב חומות יפות ושמלות סריג....
אעדכן בשלל בפוסט הבא :)
כרגיל - אשמח לתגובות, ל"לייקים", להצעות והערות.
נשיקות

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה