יום ראשון, 29 במאי 2011

איך עושים את השינוי?


אני יודעת שהבטחתי כמה פוסטים בכמה נושאים שביקשתן יקירותיי, אבל היות ואני גוססת מכאבי בטן תקופה ארוכה, הפוסטים האלו יאלצו לחכות קצת. אבל בגלל שעבר כל כך הרבה זמן מאז שכתבתי משהו, החלטתי לכתוב קצת ולהעלות תמונות!

לפני התמונות, אחת הקוראות ביקשה כמה זמן פוסט על "איך עושים את השינוי?" או "איך מרעננים את המתלחה שלנו?" אז בעייני אלו שתי שאלות שונות, או שהגדולה יותר היא "איך עושים את השינוי" ורענון מלתחה הוא החלק המיניאטורי בשינוי.

רענון מלתחה זה משהו שהרבה יותר קל לעשות, לקרוא קצת בבלוגים ובמגזינים מה הטרנדים החדשים שאליהם מתחברים או לחילופין מה מחמיא לנו שאין לנו, לקנות וליישם.
איך עושים את השינוי זאת שאלה הרבה יותר עמוקה.
אני לא זוכרת מתי או איך בדיוק זה קרה לי, אני רק יודעת שאת שנה א' באוני' התחלתי בתור פריקית ובשנה ב' כבר הייתי כמו שאני היום, בחופש שבין שנה ב' לג' התחלתי לעבוד כסטייליסטית. מה שמצחיק זה שאני זוכרת עד היום שהסתכלתי על בנות שיש להן שיק מסויים, כזה או אחר, וחשבתי לעצמי שזה הדבר שהכי הייתי רוצה, שיהיה לי מין שיק כזה. ופשוט התחלתי להתלבש אחרת, הפסדקתי לפחד מטרנדים. כשהתחלתי לעבוד ברנואר הכל היה זמין ולפני המשמרות ניסיתי הרבה דברים שונים ומשונים והיה לי מאוד מפתיע לגלות שסקיני ג'ינס זה לא רק לסקיניות...

החלק הקל בשינוי הוא השינוי הפיזי. ללמוד מה מתאים לך זה עניין של למידה פשוטה של חוקים וכללים ובעיקר - למדוד הכל. לפתוח את הראש! לנסות כל מה שבא לך וגם מה שלא בא לך כי רק ככה לומדים מה מחמיא ומה לא.רק בגלל זה היום קל לי לקנות דברים על "עיוור". אם לא מצליחים לבד אפשר להעזר תמיד בפורומים, בלוגים, חברות טובות או סטייליסטית אם יש כסף לזה.
החלק היותר קשה הוא המנטאלי. יש פה כמה מרכיבים לקושי הזה:
הראשון הוא תגובת הסביבה. הכרתי לא מעט בנות שרצו מאוד להשתנות ואמרו לי "אני מפחדת שכולם יסתכלו עליי" או "אמא שלי כל כך תרד עליי שאני אלבש שמלה בשבת". אז תגובה מהסביבה היא טבעית, כי רוב בני האדם באמת שמים לב לשינוי, במיוחד אם הוא בא "בבום". אצלי זה פחות הורגש כי תמיד הייתי מאוד מטופחת, מאופרת, מאובזרת - שיניתי בעיקר את הלבוש ואת הצבעים של הלבוש שלי. אבל כשאת כל החיים לבושת ג'ינס וטי שירט ומגיעה לעבודה יום אח"כ בשמלה, מפונפנת ומאופרת - כמובן שיגיעו תגובות. לאנשים ת-מ-י-ד יהיה מה להגיד. גם אני באופן אישי כשמישהי עושה שינוי לטובה אני תמיד אחמיא לה עליו! נכון שלא כל התגובות יהיו מפרגנות, יהיו גם תגובות עוקצניות ותגובות מגעילות במיוחד (תסתכלו על התגובות בבלוג שלי, לרוב התגובות מפרגנות ואוהדות, יש לי 140 מנויות, הטראפיק של הבלוג בשמים, ותמיד יהיו כמה נשמות טובות שיהיה להן דברים מרודעים במיוחד להגיד -זה שיקוף של החיים האמיתיים מבחינתי).
את השינוי אנחנו עושים בשביל עצמנו, אבל גם בשביל הסביבה. אנחנו עושים שינוי כן, כדי להרגיש יותר טוב עם עצמנו. אבל גם בשביל שהסביבה תראה אותנו אחרת. בין אם זה כי אנחנו הגענו לעבודה חדשה או בין אם זה בגלל שאנחנו רוצים להראות יפים יותר. אי אפשר לנתק את המראה החיצוני שלנו מהסביבה כי זה משהו חיצוני! אנשים רואים ומסתכלים!

ההתמודדות היא מאוד פשוטה ויש כמה דרכים - אפשר לבחור לשתף בשינוי, אפשר לחייך ולהנהן, אפשר להתעלם ואפשר תמיד לעקוץ בחזרה. בד"כ האנשים המרושעים שעוקצים ומעירים זה אלו שלא נראים משהו בעצמם. באופן כללי, אנשים מקניטים אחרים כדי להרגיש טוב יותר עם הפגמים שלהם.
זה מפתיע אנשים, אבל כמה שאני יכולה להיות כלבה עוקצנית בבלוג(נו בסדר, גם במציאות אני כזאת לפעמים) במציאות כשאנשים זרים לחלוטין מעירים לי משהו זה תמיד מאוד מאוד מביך אותי. למדתי עם השנים לבלוע את המבוכה ולענות, וכמה שיותר בקול. הלשון שלי מספיק מושחזת ואין מספק יותר מצחוק מתגלגל של אוטובוס שלם אחרי תשובה שנונה לאיזו פרחולה דתייה עאלק.

לפעמים זה לא הערות אלא בהיות, פשוט אנשים בוהים בך. אותי זה מצחיק נורא! במיוחד כשאני עם משקפי שמש ומשום מה אנשים חושבים שכשאת עם משקפי שמש את לא רואה אותם! הם לא קולטים שדווקא את זו שרואה הכל בלי שהם רואים! אז הם בוהים ואני מתחילה לגחך לעצמי... או שאני מגיבה. כשעליתי לאוטובוס עם שמלת הדובדנים בפעם הראשונה וכולם בהו בי, אישה אחת לא התבלבלה וסקרה אותי מכף רגל ועד ראש ובהתה בי ממש, אם זה היה נמשך עוד שנייה הייתי אומרת לה "נכון שהשמלה שלי יפה?". כשבוהים לי בחזה אני אומרת "העיניים שלי לא שם" וכשבוהים באופן כללי אני אומרת "אמא לא לימדה אותך שזה לא מנומס לבהות באנשים?" מיותר לציין שזה משאיר אנשים מבויישים מאוד ובהלם קרב.

הערה חשובה: הרבה פעמים, אפחד לא מסתכל עלינו וההערות הן דווקא מפרגנות, אבל אנחנו לוקחים אותן אחרת ומדמיינים שבוהים בנו. לא כולם מסתכלים עליך כל הזמן. זה נכון שבישראל כשמישהו לבוש אחר אז בוהים בו וההוכחה הכי טובה לזה היא טריני וסוזאנה. אחרי שינויים אנחנו יכולים להיות מאוד רגישים למראה החיצוני שלנו ואנחנו מדמיינים דברים שלא שם כי אנחנו חושבים על זה כ-ל הזמן. פשוט תירגעו. זה אולי יפתיע אתכן, אבל אתן לא מרכז העולם :)
מרכיב שני בעניין המנטאלי הוא אישי, פנימי. מופיע סוג של מצפון. הרבה נשים מרגישות שעכשיו הן מושכות הרבה יותר מידי תשומת לב, שהן מנקרות עיניים, שהן מוציאות יותר מידי כסף על דברים שוליים, שזה לא מגיע להן. ואני אומרת: זין. אתן עובדות? נקרעות? זה הכסף שלכן ואתן תעשו איתו מה שבא לכן! ואיך שאתן לבושות גורם לכן להרגיש שאתן נראות יותר טוב וזה מרומם את רוחכן? אז זין! זין על העולם! זה מגיע לכן. מגיע לכן להרגיש טוב, להראות טוב, להוציא את הכסף על מה שבא לכן. אני חושבת שמנקר עיניים זה יותר בכיוון של טרנד הבר/ת מצווש שהולך עכשיו... ובכיוון של לענוד מחרוזת יהלומים ענקיים לעבודה. לא בכיוון של עקבים ושמלה...

זו כל "תורת השינוי" שלי על רגל אחת. הלקוחות שלי שקוראות פה כבר קיבלו אותה באופן אישי :)
ועכשיו אני אהיה שיטחית ואראה לכן את הרכישות האחרונות שלי:

הארנק שלי שבק חיים(אני מאלו שדוגלות בארנקים ותיקים זולים. 500 ש"ח על תיק נשמע לי טירוף) אז קניתי חדש בפורום באוני'. כתוב עליו "אמנדה" והוא עלה לי 50 ש"ח ואם הוא היה אדום הוא היה מושלם!
זוכרות את השמלה הזו מרנואר?
אז היא הוחלפה. הסיבה היא שלבשתי אותה בערך שעה וחזרתי לבית להחליף בגדים. קניתי אותה במידה 40 כי התלהבתי שנכנסתי למידה הזאת (כמה פעמים אני אגיד לכן שלא קונים מידה אבל אני לא איישם את זה בעצמי?) אבל בלבישה גיליתי שהתחתית מבד סינתטי שעולה למעלה כשאני הולכת ובקושי מכסה לי את הישבן והחלק העליון מסתיר לי את הפטמות בעיקר ולא הרבה יותר.
החלפתי אותה לחצאית הפפיונים שראיתן בפוסט הקודם + גופיה פשוטה שמתאימה + השמלה מהפוסט הקודם. שתבינו כמה שהשמלה היתה יקרה! הוספתי 150 ש"ח ולקחתי 3 פריטים במקום 1. משוגעת שכמוני.
סוג של התחדשות... את הורודה קיבלתי במתנה מגיסתי הכורעת ללדת כל שנייה... היא קנתה אותה בתקווה שתתאים לה בהריון אבל היא היתה ממש גדולה לה בחזה אז היא עברה אליי(מביך שלי היא התאימה לבחורה בחודש 9 לא! D: אבל גם אצלי היא עברה הצרה אצל אמא) הירוקה שכבה בארון הרבה זמן וחיכתה שאמא תתקן אותה, היא אכן תוקנה!
אני בטוחה שכולכן זוכרות את השמלת הדובדבנים שלי... אז הזמנתי עוד שמלה מהחנות, הפעם במידה פחות, 14 בריטי. וממש "תודה" לדואר ישראל שאפילו לא שלחו פתק לבית שהיא הגיעה... מסתבר שגם במידות בריטיות אני בין מידות... ה 16 היתה גדולה עליי ועברה הצרה משמעותית במותניים ובחזה והיא מושלמת עכשיו, הלבנה מרגישה לי קצת צפופה למרות שהסביבה טוענת שהיא יושבת עליי מושלם. כנראה שנדבקתי מחן ואני רוצה אוויר בשמלות שלי(או שזה סתם כי אני חולה וכואבת לי הבטן פחד) אבל אני כרגע במצב ה"שמן" שלי אז החלטתי להשאיר אותה. סליחה על התמונות הגרועות, אלכס לא יודע לצלם!(וסליחה על הכתפיות משמאל, אני חולה ולא היה לי כוח)

אין הרבה אאוטפיטים מהשבועיים האחרונים כי הייתי בבית וגססתי(עוד מעט יהיה פוסט אוף על מערכת הבריאות המזעזעת שלנו) אבל יצא לי ללבוש את אותה שמלה בשבועיים האחרונים לשתי מטרות שונות והאאוטפיטים הן דוגמאות מעולות איך איבזור נכון משנה הכל!

זה בקז'ואל, הלכתי לרופא ואז לבית של ההורים שלי לשבת. שמלה אדומה מגולף לפני שנה, צמיד של נטע לבנה, עגילים זולים, איפור של 3 דקות, סנדלי וודג' מסכו עור.
וזה לבר מצווש. היא שודרגה עם שרשרת של הבורסה משובצת יהלומים ואבני רובי, עגילים עם רובי וזרקונים, נעלי עקב שחורות של פלייפוט, צמיד של נטע לבנה, לק זהוב ושיער פזור. האיפור(התמונה מ2 בלילה, סליחה) היה בזהב וכתום.
עד כאן להיום, מקווה שנהנתן...
מבטיחה לחזור לעצמי במהרה!
נשיקות!

יום חמישי, 19 במאי 2011

אאוטפיטים, עדכונים ו"יש לי מה להגיד על זה!"



לפני הכל!
פתחתי קבוצה בפייסבוק שמדברת בערך לכל הנשים וגם לחלק מהגברים בישראל. נמאס לי מחוסר המידות, גזרות, מהמחירים הגבוהים, מהאיכות הירודה ומשאר הפנינים והחלטתי לפתוח קבוצה, להפיץ אותה כמה שיותר וכשהיא תהיה גדולה מספיק לארגן מחאה תקשורתית ואולי חרמות. אני מאוד מבקשת שתצטרפנה, תעזורנה לי להוסיף אנשים ולהפיץ את הקבוצה כי זה חשוב לי ואני יושעת שגם לכן. אני מבטיחה שאני לא מספימה.
הגיע הזמן לבגדים איכותיים במגוון מידות וגזרות, במחירים הוגנים, בישראל!
 http://www.facebook.com/home.php?sk=group_148991925171551&ap=1

זעזוע מספר 1: אמא בוטוקס
במקרה שמישהי פה לא שמעה, אמא אחת בארה"ב מתכנית ריאלטי(המפגרת ביותר בעולם) שעוסקת בנשים שדוחפות את הבנות שלהן לתחרויות יופי לילדות, מאפרות אותן, עושות להן שעווה, ציפורניים, שיער וכו', הודתה בתכנית טלויזיה שהיא מזריקה לבת שלה בוטוקס. ילדה בת 8. אפשר לצפות בראיון ביוטיוב ופשוט להזדעזע. אפשר לשמוע איך כל מילה של הילדה הושפעה מאוד משטיפות המוח של האמא הפסיכוטית שלה, הילדה מספרת כמה כאב לה. האמא מתרצת את עצמה בכך שהילדה רצתה את זה ושכל האמהות בתחרות עושות את זה!!!!!!!! אז זה הופך את זה לבסדר? האם בראיון לא מוכנה לספר מאיפה היא משיגה את הבוטוקס והתמונות פשוט מחרידות לחלוטין. הילדה נראית כואבת וסובלת ונקרע לי הלב לראות אותן. איך האמא אמרה ששמו לה בוטוקס רק מסביב לשפתיים אך הילדה מסומנת בכל הפנים, המזרק נעוץ מעל הגבה והאמא לא טרחה לשים כפפות על שתי הידיים אפילו. כרגע כנראה שרשויות הרווחה בארה"ב לקחו את הילדה והרחיקו אותה מהאם המשוגעת.
אני חושבת שתחרויות יופי לילדות צריכות להיות מחוץ לחוק. באמת. הרבה ילדות רוצות להרגיש יפות ושהעולם יכיר בהן כיפות, אבל הופכים אותן למבוגרות קטנות ומעבירים אותן מסכת עינויים שלא תיאמן. אני חושבת שהרבה מהאמהות האלו חיות דרך הילדות, משיגות את התואר הנכסף של "הכי יפה". זה עצוב מאוד שיש נשים שלא מתמודדות עם סוגיית הביטחון העצמי והדימוי העצמי ולבסוף משליכות את הבעיות על הילדות שלהן. מעבר לזה שיש בזה משהו שמעודד פדופיליה. לקחת ילדה ולעשות ממה אישה קטנה, להלביש אותה סקסי... אני מזועזעת.
אני לא אמא, ולא מתיימרת להבין מה זה להיות אמא, אבל אני חושבת שאחד הדברים שאני אעשה זה אומר לבת שלי כמה שהיא יפה בלי סוף, אסביר לה כמה שהיא מיוחדת ושהיא צריכה לאהוב את עצמה, אכריח אותה לעמוד מול המראה כל יום ולומר לעצמה שהיא יפה ואני מקווה שאני אהיה לה לדוגמא טובה.
למי שלא מכירה, זאת התוצאה של התחרות. אחת לא נראית מאושרת במיוחד והשניה נראית כמו מוטציה היסטרית.
זו הילדה האומללה שהזריקו לה בוטוקס:
והסרטון:
זעזוע מספר 2: הטייצים
קראתי היום את הכתבה הזאת:  http://www.mako.co.il/women-fashion/style/Article-b2291f99b49ff21006.htm&Partner=facebook_share
(
תודה לקרין!) ותרשו לי להגיד לכן שאין דבר כזה מבחינתי "איך לובשים טייץ". לא לובשים טייץ. כל אחת מהנשים המובאות שם לא נראית טוב בטייץ!! הן נראות או מזעזע(אני מצטערת אבל ליאל דניר נראית מזעזעת) או סביר - וכל אחת מהן הייתה יכולה להראות פיצוץ אם היה מדובר בחצאית או מכנסיים במקום הטייץ. מעבר לזה שאיך לעזאזל נשים נדחקות לטייץ כשחם?! זה דוחה! זה נצמד! זה איכס!
ובאמת שראיתי מספיק ווג'יינות שאני לא אמורה לראות בעקבות הטרנד המחריד הזה. טריני וסוזאנה משתמשות הרבה בטייצים במהפכים(המזעזעים) שלהן כדי "להוזיל" הופעות בעיקר ואני מצטערת אבל גם כשהן עושות את זה זה מכוער בטירוף. ואל תנסו בכלל לשכנע אותי אחרת.

שמחה מספר 1:
העבירו בקריאה ראשונה בכנסת את חוק הדוגמניות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בקרוב מאוד יהיה אסור לחברות לשכור דוגמניות ודוגמנים מתחת לBMI תקין. חברה שתפר את החוק תשלם 75 אלף ש"ח ואם תפרסם את הקמפיין תשלם 220 אלף ש"ח. על כל עברה חוזרת החברה תיקנס בפי 4!!!
הרבה אנשים הגיעו לבכות על מר גורלן של הדוגמניות המסכנות שנראות ככה "מטבען". כולנו כבר לא מטומטמים מזמן. רוב האנשים הם לא בתת תזונה מטבעם, וגם אתה בתת תזונה מטבעך, רופא ימליץ לך לפגוש דיאטנית כדי להשמין. תת תזונה בין אם הוא מהרעבה או לא, פוגע בכל המערכות בגוף. מעבר לזה שרוב הדוגמניות לא נראות ככה מטבען וכולנו יודעים את זה. בכל שנה מתים בישראל 700 בני נוער מאנורקסיה. זה מספר עצום ומבהיל ואני מעדיפה שידרשו מדוגמניות לעלות 6 קילו מאשר שתמות עוד ילדה אחת. ומי שחושב שאין למדיה השפעה על פיתוח הפרעות אכילה, כנראה לא דיבר בחיים שלו עם מופרעת אכילה...
כחלק מטיעוני ה"זה יפגע בדוגמניות" הביאו את גל גדות כדוגמא לרזון טבעי ובריא ואני שבה ומביאה לכן תמונות שלה, תשפטו בעצמכן.
ככה גל נראתה אחרי הזכייה במלכת היופי, רזה מטבעה בהחלט, חטובה, בריאה וחיונית!
לעומת זאת ככה היא נראית היום ובהפקות האחרונות של קסטרו. כחושה, שלדית, חלשה וחולנית. מעבר לזה שאחרי שראינו תמונות ישנות שלה בוודאי שהיא רזה מטבעה, כמו ששבר רפאלי רזה מטבעה, היא לא כחושה ולא בתת משקל מטבעה. אגב, ניסיתי לחפש תמונות עדכניות שלה בבגד ים ופשוט אין. או שהיא יודעת שזה נראה לא טוב, או שאנשי היח"צ שלה מזהירים אותה מהתוצאות. ואם כבר אז כבר, מה הבלונד-שטני המזעזע הזה שהיא צבעה אליו?!?! חבל לי מאוד עליה, היא אחת היפייפיות והיא כוכבת אמיתית אבל מה שקורה עם המשקל שלה מחריד.
שמחה/המלצה מספר 2: החנות של רנואר בתחנה מרכזית ירושלים

זוכרים את הפוסט שבו חטפתי עצבים היסטריים על זה שלא מצאתי כלום בשום חנות בגדים וכולם זכו לנביחות כולל רנואר? אז אני לא מתחרטת על הנביחות שלי כי אמרתי דברים נכונים, אבל הייתה לי חוויה קצת אחרת שם השבוע. במקרה ממש נכנסתי לחנות שלהם בתחנה מרכזית שבה עבדתי לפני יובלות, ופשוט רציתי לקנות את כל החנות. זה מדהים כמה שסידור החנות משפיע על מה שרואים ועל חווית הקנייה ואחרי שהייתי ב 4 חנויות של רנואר אני בהחלט חושבת שהחנות הזאת היא חנות הדגל שלהם. שלא נדבר על מנהלת החנות המקסימה והמדהימה דליה שמעבר לזה שהיא מוכרת תותחית בלי לשקר ובלי לדחוף, היא בנאדם זהב שיקר לליבי מאוד,היא בד"כ עובדת משמרות בוקר ולא סתם לא מזמן היא צ'ופרה על ידי הרשת בטיול למילאנו. היו לי ממש כמה דקות שם וצילמתי שתי שמלות ודיגמנתי קצת לדליה שהתלהבה נורא שבאתי ומבחינתה הייתי יכולה בשקט להחליף את אור גרוסמן בקטלוג...
העיצובים מקסימים, חדשים(כמובן שיש את הדגמים המומחזרים, כמו תמיד,אבל יש גם אחרים), קיציים, יש טווח מחירים, חלק איכותי יותר וחלק פחות, חלק מהבגדים יקרים להחריד וחלק כבר במחירים מוזלים, אני בינתיים מחכה לסוף העונה. יש דברים טרנדיים ויש פריטים אלמותיים. ראיתי סנדלי וודג' מדהימות ופרחוניות ועוד כמה זוגות נעליים מאוד מאוד יפות!
* עידכון מה 19.5: היתי היום בחנות ופגשתי את הסגנית החדשה של דליה, בחורה מתוקה, קופצנית ויפה בשם חן. חן היא סטייליסית שלמדה אצל דורין אטיאס  והיא פשוט מקסימה! הייתי בחנות שעה ורק שוחחתי איתה! החלפתי את השמלה האחרונה שרכשתי ברנואר וקניתי את חצאית הפפיונים, גופיה שמתאימה ואת השמלה המנוקדת.
קצת תמונות:
דליה היא צלמת גרועה(תסלחי לי כן?) וברוב התמונות אני רוטטת מצחוק ולכן העיניים עצומות D: זאת סתם אני בחנות P: מה שטוב בתמונות האלו שזה הכי קרוב לצבע העור האמיתי שלי. תמיד בתמונות בצילום עצמי אני בהירה מידי. וסליחה על החזייה. הייתי עם חזיה שמתאימה לשמלה אז עם החולצה זה נראה מוזר.

שתי שמלות שהספקתי לצלם ואהבתי מאוד:
ואז דיגמנתי אחת מהן(מידה 42!)

ולוק של חולצה וחצאית שאהבתי מאוד ולא קניתי בעצת חברותיי אם כי החצאית הולכת להיות שלי מחר.
ומקרוב
שני אאוטפיטים מהשבוע:
ההורים שלי באו לקחת אותי לארוחת צהריים ולראות את הטבעת במו עיניהם, אז הלכתי על לבן כדי שיכינו את עצמם נפשית D:
הלק של שיק, מספר 50 נדמה לי.
וזה האאוטפיט מרנואר שלבשתי לדייט עם המאפרת היקרה וחברתי הטובה קסניה. השמלה מאיביי, איפור בנגיעות פינאפ

זהו להיום!
מקווה שנהנתן,
בפעם הבאה פוסט הנעליים המיוחל, אני מתנצלת מראש אבל יש לי רפראט אז יש מצב שלא תשמעו ממני שבועיים...
ואל תשכחו להגיב, ללייקק ולהצטרף לקבוצה החדשה בפייס!
נשיקות!

יום שני, 16 במאי 2011

עדכון בגזרת נעמה בצלאל


ראשית, אני רוצה להודות לכן על כל הברכות והאיחולים, כאן, במסרים, בפורומים השונים שאני כותבת בהן ובטלפון... אתן נהדרות ואין כמותכן יקירותיי!!! :)
ועכשיו, זוכרות את הפוסט האחרון שלי בנוגע לנעמה בצלאל? כשקניתי את השמלה המהממת הזו:
כתבתי פוסט שלם על חווית קנייה לא סימפטית ועל כמה וכמה טענות שיש לי. אפשר לקרוא את הפוסט כאן:  http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1941278
אז השבוע מנהלת התפעול של נעמה ענתה לי לפוסט ואני מעתיקה אותה לכאן ואחריה אכתוב את תגובתי:
  בלוגרית יקרה שלום רב, 
רק היום הגיע לידי הבלוג שכתבת על ביקורך בחנותנו בירושלים והרי תגובתי כמנהלת התפעול של החברה-
לגבי הגזרות והמידות, מידת ההשקעה שהצוות המקצועי והמיומן של נעמה ביחד עם נעמה עצמה עובדים על כל דגם שיוצא מבית האופנה "נעמה בצלאל" היא רבה בהרבה מהממוצע בכל בית אופנה אחר בארץ. אשתף אותך ואספר כי כל דגם נתפר ונבחן בין 4 ל-10 פעמים לאחר תיקונים ושינויים הלוקחים בחשבון סוגי בדים, פרופורציות, נוחות ועיצוב עד שהוא לשביעות רצונה של נעמה.
מידת ההשקעה זו לא מתבצעת בד"כ במקומות אחרים וחלק מהמוניטין של נעמה בצלאל כמעצבת המספקת בגדים איכותיים ואל זמניים היא בשל היותה כה קפדנית, חושבת על כל פרט ומשקיעה רבות בכל סנטימטר בכל בגד. כך גם לגבי הדירוג- אנו עובדים לפי שיטת מילר והדרוג נעשה בצורה הכי מקצועית שאפשר.
השמלה שמדדת בחנות היא מקרה ספציפי של בד מסוים שבשל הספק בשקיפותו נתפר עם ביטנה. הבטנה גרמה לכך שהמידות של השמלה קטנו והשמלה נהייתה קטנה מהמידה שרשומה עליה. בבד ללא בטנה אין שום בעיה, ההפך, שמלת מרתה- זו השמלת להיט שלנו ואנו חוזרים ותופרים אותה שוב ושוב בשל ביקוש הלקוחות.
נשמח לשתף אותך ולהראות לך את כל התגובות והמיילים שאנו מקבלים מלקוחות שמתפעלות מהגזרות של נעמה וטוענות שהן "נתפרו ממש בשבילן".
יחד עם זאת, הגזרות קרובות לגוף ולא מאפשרות התאמה מלאה לכל אישה ואישה ולכל גוף אפשרי, ולכן נדרש מדי פעם לבצע תיקונים. רוב הדגמים של נעמה הם לא מבדי סריג לייקרה אלא מאריגים שלא מתאימים את עצמם ע"י מתיחה לגוף ולכן צריך לקחת בחשבון אפשרות לתיקונים. הרי יש מיליון סוגי נשים, גבוהות, נמוכות, מלאות, רזות, עם בטן ובלי בטן וכו` ולא ניתן לקלוע ב100% לכל אחת ואחת.
מפליא אותי שציינת שהבדים אינן מתאימים לקיץ הישראלי כי נעמה משתמשת בחלק מאוד גדול מבגדיה בבדי 100% כותנה איכותית ואין בד שהולם יותר לחות וחום מכותנה. בכל מקרה גם הבדים נבחרים בקפידה תוך שמירה על איכות ומגע נעים.
לגבי נושא התיקונים- אנו נותנים שירות בחינם לקיצור מכפלת והרמת כתפיות, אנו אף מספקים בחינם להרבה לקוחות השלמת בד לתוספת של שרוולים, הארכת שרוולים, לסגירת מחשופים או למטפחות שהן מבקשות. תיקונים אחרים הם אכן בתשלום מסובסד מאחר וזה כרוך בהעסקת תופרת במיוחד לצורך זה, שינוע לסטודיו וחזרה והמון המון לוגיסטיקה שעולה הרבה כסף. התשלום שאנו גובים הוא מינימלי והרבה פעמים אף לא מכסה את ההוצאות.
התיקון שנדרשת אליו אינו שווה ערך במורכבותו למכפלת. העלאת קו המותן דורשת פרימה והפרדה של החלק העליון של השמלה, קיצור של החלק העודף העליון ורק לאחריו תפירה מחדש. על אחת כמה ומה במקרה של שמלה עם בטנה, התהליך חוזר חלילה. שמלה עם בטנה מגלמת בתוכה את מחיר הגזירה והתפירה ולא רק את עלות הבטנה. לתפור שמלה עם בטנה זה כמו לעבוד על שמלה נוספת.
לגבי טענתך שהשמלות מתאימות לבעלות מבנה משולש הפוך. איני מקבלת טענה זו כלל וכלל.
כל קולקציה מורכבת מכמה סוגי גזרות: ישרה, A, קלוש, לוז, עיפרון ועוד. סה"כ בקולקציה יש למעלה מ-60 דגמים חדשים. נעמה בצלאל יודעת לתת מענה רחב, הכל על מנת שהלקוחה שלה תרגיש מוחמאת וכמובן נוח בבגד. כך גם לגבי מגווך האורכים. האורך המקובל הוא אורך ברך אותו ניתן לקצר, וכפי שציינתי זה תיקון ללא עלות. חצאית קצרה לא ניתן להאריך. אנו מנסים לתת מענה גם למי שלא מרגישה נוח לחשוף רגליים ולמי שמעדיפה קצר יותר אנו מציעים שמלות/חצאיות קצרות יותר או ממליצים לקצר, כאמור ללא עלות.
כפי שציינת כל מי שתופרת או מבינה בתפירה יודעת שיש שני סוגים בסיסיים של רוכסנים, ופה המידע המדויק, האחד הוא רוכסן רגיל והשני הוא רוכסן נסתר. נכון שהרוכסן הרגיל הוא חזק יותר אך שניהם איכותיים, ההבדל הוא בתוצאה. רוכסן נסתר מתאים לשמלות/ חצאיות כאשר לא רוצים שהרוכסן יבצבץ בגב הבגד. בד"כ במכנסיים משתמשים ברוכסן הרגיל משום שיש את הלשונית המכסה ולכן זה עדיין נראה טוב ויפה.
בלוגרית יקרה-
אני מזמינה אותך באופן אישי להגיע לסטודיו של נעמה בצלאל בגבעתיים לראות מקרוב את תהליך העבודה הארוך והאינטנסיבי של נעמה וצוות העובדים הנאמנים .
אנו עושים מאמץ עילאי בכדי לתת ללקוחותינו את המענה המדויק, הנכון, המקצועי והאמין ביותר.
שמחתי מאד לשמוע שאחרי הכל את מעריכה ואוהבת את עיצוביה של נעמה ואת סגנונה. אולי הבעיה הראשונית הייתה המחיר ולשם כך נועדו חנויות העודפים שמאפשרות למצוא דגמים מוזלים.

בברכה,
והמשך יום נפלא
מיטל נחמוקה
מנהלת תפעול
נעמה בצלאל.

תגובתי:
ראשית, אשמח באמת לבקר בסטודיו ואשמח מאוד לדבר עם נעמה, תודה על ההצעה ותודה על התגובה, אשמח מאוד אם תחזרי אליי.
ועכשיו, מאוד חורה לי שבחרת להגיב רק למה שבא לך להגיב והתעלמת לחלוטין מבעיית המוכרות שלובשת את בגדי החנות ואח"כ מחזירות אותם לקולבים בסוף המשמרת ועוד יותר חורה לי שהתעלמת מהתנהגותן. מוכרות הן הפנים של נעמה מבחינת הלקוחות ואני לא מבינה אם השמלות כל כך יקרות והעיצובים כל כך מושקעים,למה מוכרת צריכה ללבוש את השמלה משמרת שלמה לפני שאני קונה אותה?
ואם כבר אני קונה שמלה ב 1000 ש"ח, ואני מצטערת אבל כל תירוצי העיצובים המיוחדים לא נוגעים לי כיוון שבמקרה אמא שלי תופרת ואני תופרת לא רעה בפוטנציאל ונעמה כבר שנים דבקה באותן גזרות שהן מאוד, אבל מאוד פשוטות, אני רוצה שיתייחסו אליי בחנות כאילו שאני מלכה! לא שיתווכחו איתי, לא שיריבו איתי ובטח שלא יצעקו עליי!
לתגובתך: כפי שאמרתי, את העיצובים של נעמה אפשר לראות באלפי חנויות פינאפ וווינטאייג' באינטרנט ואפשר להשיג את הגזרות בערך ב 5$ לגזרה... אז אולי נעמה היא היחידה בישראל שתופרת את השמלות האלו, אבל היא לא היחידה בעולם וזה בטח שלא ייחודי כי בכל זאת מדובר בוינאטייג', בדגמים ישנים שקיימות כבר 60 שנה בשטח.אני בטוחה שהיא מכניסה טוויסטים פה ושם, אבל בכל זאת. באופן אישי הזמנתי שמלות מאיביי בגזרות מאוד דומות שיושבות עליי הרבה יותר מדוייק מהשמלות של נעמה. אני מסכימה יש גזרות מעט שונות אבל בגדול? מבחינת שמלות נטו? אולי באמת יש 60 דגמים כולל חולצות ומכנסיים וחצאיות. בתחום השמלות אתם מחזיקים בערך 10 גזרות שונות שמכל אחת נתפרות שמלות ב 5 צבעים שונים ורובן, מה לעשות, מתאימות למבנה גוף מאוד מסויים.
אני שעון חול עם נטייה לאגס, יש לי פרופורציות שנשים מקנאות בהן(סליחה על השוויץ) ומדדתי את כל השמלות בחנות. אף לא אחת היתה מדוייקת עליי ורק 1 החמיאה לי. לעומת זאת, חברתי שהיא משולש הפוך יכלה לקנות כל שמלה בחנות.
לגבי איכות התפירה, שוב, אני בת לתופרת. התפירה לא בשמים,הבדים רחוקים מלהיות יקרים במיוחד והעובדות הן שהבגדים בחנות לפעמים פרומים וכפתורים חסרים. ניחא אם זה היה קורה בחנות כמו רנואר, אבל 600-100 ש"ח לשמלה והכפתורים לא תפורים היטב? ותיקונים: יקירתי, אני יודעת מה מצריך העלאת קו המותן, האמיני לי שאני יודעת. ולגבות 100 ש"ח תיקון על שמלה שעולה כל כך הרבה כסף, בעייני זה מגוחך לחלוטין. לוגיסטיקה?! איזו לוגיסטיקה? המוכרות בחנות שמות סיכות והשמלה נשלחת עם הנהג שמביא סחורה בחזרה למתפרות. תופרות מיומנת כמו שבטח שיש לנעמה, עושה תיקון כזה בחצי שעה בהיסחפות. ואם הגזרות מתאימות לרוב הנשים כפי שאת טוענת, אז בטח שאין הרבה נשים שמבקשות תיקון כזה. כל כך קשה יהיה לספוג נאמר 50 תיקונים כאלו בשנה?
סוג הבדים הוא לא תמיד 100% כותנה, הרבה פעמים מדובר בתערובות ואריגים שונים. וגם אם כשהוא כן, יש כותנה עבה ויש כותנה דקה יותר. בחלק מהדגמים יש כותנה עבה מאוד שלא מתאימה לקיץ הישראלי.
לגבי השמלה הספציפיתי שקניתי, אני לא מבינה מה הבעיה, אוקיי אז השמלה "קטנה" בגלל הבטנה. סליחה אבל זה דיי מבזה. בתור חנות בוטיק, אתם אמורים לדעת מראש שבטנה מקטינה ולכן לתפור שמלות ולכתוב את המידות המתאימות! זה לא משנה איך השמלה "קטנה". אתם עדיין יכולתם לכתוב על השמלה שבמידה שלי מידה 40. מה קורה עם מי שהיא באמת 44? היא לא תוכל לרכוש את השמלה! ולתפור שמלה עם בטנה זה רחוק מלתפור עוד שמלה נוספת. בואי לא נסחף בבקשה.
בנוגע לרוכסנים, האמיני לי שגם רוכסן רגיל אפשר לתפור בלי שהוא יבצבץ ואם כבר איכות, אז הבעיה היא שהרוכסנים הנסתרים שלכם לא באיכות כזאת גבוהה. תשאלי את המוכרות שלכם כמה פעמים ביום הן נאלצות להאבק עם רוכסנים נסתרים שנתקעים, כי אני רואה אותן עושות את זה כל הזמן.
ודבר אחרון,
ההערה האחרונה שלך שרומזת שהבעיה הראשונית שלי הייתה עם המחירים היא פשוט לא לעניין וירידה לקווים אישיים שלא מתאימה לי ובטח שלא לך. את מוזמנת לשוטט בבלוג שלי ולהגיד לי בעצמך אם אני נראית לך נזקקת או קמצנית במיוחד. אין לי בעיה עם המחירים, יש לי בעיה עם מחירים שלא משקפים את האיכות של הבגדים, את ההשקעה בהם, ואת חווית הקנייה הסופר מגעילה שהיתה לי בחנות שלכם.
אני אכן קונה וקניתי ואחזור לקנות בחנות העודפים והסיבה היחידה שהשמלה נרכשה היא כי היו לי שוברים שלא רציתי לזרוק.
אני שמחה עבורכם שיש מספיק נשים שלא מבינות כלום בתפירה ובבדים כדי להיות מאושרות עד השמים ולשלוח מכתבים שהשמלות נתפרו עבורן, אבל כדאי שתבינו שברכישת בגד יש הרבה יותר מלקנות אותו, יש מסביב, מבחינתי נכשלתם במסביב בענק.
רק לפני שבועיים לקחתי לקוחה לחנות העודפים שלכם והלבשתי אותה שם. אותו הסיפור, כל מה שהיא קנתה יצטרך לעבור תיקון כזה או אחר. וגם היא מאוד פרופורציונאלית. ואותו הסיפור עם המוכרות. אותה מוכרת נחמדה מהפוסט הקודם היתה בעודפים ועזרה לנו מאוד, בזמן שהמוכרת האחרת היתה אנטיפטית ומאוד לא נחמדה אלינו.
יח"צ זה מאוד מאוד חשוב, ורצוי בפעם הבאה שלפני שאתם עונים לביקורת במתקפה שכולנו יודעים שזו ההגנה הטובה ביותר, תעשו בדק בית.
בברכה,
זוהר 

קוראותיי היקרות, בקרוב אחזור לפוסטים הרגילים שאתן אוהבות, פשוט הרגשתי חובה לעדכן אתכן...
נשיקות והמון אהבה!
יורז טרולי :)

יום ראשון, 15 במאי 2011

סיפור על אהבה ואושר


אני חושבת שמי שקוראת בין הנביחות שלי, רואה שהבלוג הזה מתעסק מעבר לבגדים באהבה. באהבה לעצמנו, באהבה לגוף הנשי על כל מידותיו וצורותיו, אבל אני רוצה לדבר על אהבה מסוג אחר, אני רוצה לספר לכן על האהבה הגדולה שלי, על הזוגיות שלי. זה הולך להיות דביק במיוחד, אם זה לא בשבילכן, תדלגו לפסקה האחרונה ולתמונה הראשונה ותבינו.
הסיפור שלנו מתחיל לפני 6 וחצי שנים, בערב שבו ילדה בת 15 משעוממת להחריד שמאוהבת בטירוף בסולן של The Calling -  מחליטה תוך כדי שיחה עם חברה לחפש באייסיקיו נערים עם אותו שם בירושלים. היא מוצאת 5 כאלו ומתחילה לדבר איתם, אחד מהם נשמע דיי נורמלי. הוא רוסי, עלה  ארצה לפני 5 שנים וכשהיא שואלת אותו איך הוא נראה, הוא אומר שהוא בלונדיני עם עיניים כחולות והוא רזה, יש לו גוף של שחיין.היא חושבת לעצמה "הוא שקרן" ומחליטה לא לשקר, שיער חום, עיניים חומות, תלתלים, מלאה, 1.65, קוביות בשיניים.
הוא שולח תמונה והיא מתלהבת, היא שולחת תמונה ואין הרבה התלהבות בצד השני. אחרי תקופה, הם עוברים לדבר בטלפון. היא מתעלפת מהקול הגברי העמוק ומתפלאת לנוכח העדר המבטא. אחרי עוד קצת זמן הם מחליטים להיפגש. בתקופה שבה לפגוש אנשים מהאינטרט אמר דבר אחד - מסוכן בטירוף. היא לא יודעת שהפגישה הזאת גורלית, שאחריה היא תפגוש עוד רבים ורבות מהאינטרנט, שמעגל החברים שלה, שתחומי העניין שלה, יהפכו לחלק בלתי נפרד מהרשת הזאת. היא בטח לא מדמיינת שהיא תפגוש את אהבת חייה.
מהפחד הגדול היא מחליטה לקחת איתה שתי חברות טובות וקובעת איתו במרכז העיר, ירושלים. כשהוא מתקשר אליה שהוא שם היא בדיוק ב"ציפי" מודדת פדלפון שחור-אדום והיא שולחת חברה טובה ש"תמצא" אותו. היא לא יודעת איזו טעות היא עשתה. אחת החברות מרגישה רע וחוזרת הביתה ושתי הנותרות ממשיכות איתו לחנות כלי נגינה כדי שינגן להן משהו, הוא מנגן על גיטרה והיא מתמוגגת, היא כבר מאוהבת. החברה לא מבינה מה יש בו, בלונדינים עם עיניים כחולות זה משהו שממש לא מדבר אליה. הם נוסעים אליו לבית ומדברים שעות ואז חוזרים לתחנה מרכזית, אלכס והחברה נפרדים ממנה ליד המוניות שירות והיא נוסעת לבית מאוהבת, מרוגשת, לא מדמיינת מה שקורה עכשיו כשהיא לא שם.
אחרי כמה ימים החברה מתקשרת "הוא הציע לי לצאת לסרט, את רוצה לבוא?". המומה לחלוטין היא מבינה שהם החליפו מספרי טלפונים אחרי שהיא הלכה. כמו טיפשה היא הולכת לסרט, הוא מביא שני חברים אידיוטים שעושים לה את המוות. אחרי כמה ימים השלושה נפגשים שוב והיא אומרת "תחליט, אני או היא". בגיל 15, היא שומעת בפעם הראשונה והאחרונה את המשפט "אני אוהב אותך כמו אחות".
בגיל 15, נשבר לה הלב בפעם הראשונה. באותו יום היא אמורה לישון אצל החברה, היא נוסעת איתה אליה ובוכה כל הדרך, היא מתקשרת לאח שלה שיקח אותה משם. אח שלה מסביר לה בדרך הביתה שהגבר הבא שהיא פוגשת, צריך לעבור קודם אצלו. הבכי לא נפסק כמה ימים טובים, אלכס וחברה שלה יוצאים כמה פעמים וזה לא עובד, היא דתייה שמחפשת את עצמה והוא לא יודע מה זה אלוהים. היא מנתקת את הקשר עם שניהם ומחליטה שלעולם, היא לא תתאהב שוב.

יכול להיות שביקום מקביל, זה נגמר שם. היא בחיים לא ראתה אותו שוב והיא לא התאהבה שוב. אבל בסיפור שלנו, הדברים קרו אחרת.

הרבה מים חלפו בנהר, והילדה המבולבלת הפכה לנערה מרדנית שיודעת טוב מאוד מה היא רוצה ואהבה לא היתה חלק מהמשוואה. גברים כן, אהבה לא. היא לא התאהבה שוב. באחד הלילות שבהם היא שוב ישבה על המחשב ודיברה עם זרים או זרים שכבר הפכו לחברים טובים, קפצה לה במסנג'ר הודעה ממישהו שהיא חשבה שמחקה מזמן. הוא היה מתוק ורגיש ואחר לגמריי. הוא היה כבר בן 18 והיא בת 16 וחצי. צעירה מידי בשביל חוכמת החיים שהיא רכשה, בשביל הרקורד שלה. היא שולחת תמונה עדכנית והוא נפעם, מתרגש, היא נראית לו כל כך יפה. הוא שולח תמונה והיא לא מאמינה שהוא יכול להיות יותר יפה ממה שהוא היה. יש לו עכשיו שיער בלונדיני ארוך. הם עוברים לטלפון, מדברים על להיפגש ויום אחד היא אומרת לו "בוא נקבע, אחרת זה לעולם לא יקרה".
ב17.4.2007 הם נפגשים באותו מקום שבו נפגשו לראשונה. הוא יפה מאי פעם, היא מלאת ביטחון, צעירה מתמיד, יפה כל כך, והכי רזה שהיא תהיה אי פעם. היא בטוחה שהם כבר ילדים גדולים שראו ועשו הכל והיא הולכת בשביל לסגור מעגל, בשביל לילה(צהריים) אחד. הם מפלרטטים שעות עד שהוא רוכן לנשק אותה, הכל מרגש ונעים ומוכר אבל זר. היא נוסעת הביתה בתחושת ניצחון, היא חושבת "סופסוף,השגתי את הנסיך הזה. זהו,סגרתי מעגל".
הימים חולפים ומתחוור לה שהיא לא סגרה מעגל, אלא פתחה אחד. היא מבינה שהיא לא התאהבה שוב, כי היא עדיין מאוהבת בו. היא מבועתת לחלוטין, היא לא יודעת מה הם ובכלל כל כך טוב לה לבד, שהיא לא ממש בטוחה שהיא צריכה את כאב הראש הזה! היא קוראת ספר שמסביר איך אפשר לבחור במי מתאהבים ועושה טבלה של בעד ונגד. הבעד, מנצח. אחרי כמה חודשים נפלט לה "אני אוהבת אותך" והיא נבוכה נורא ומסבירה לו שזה נפלט ולא בכוונה והיא בכלל התכוונה לזה בצורה אחרת והוא שמע לא נכון ו...הוא סותם לה את הפה בנשיקה ואומר שגם הוא אוהב, אותה.

מאז, אנחנו ביחד.
והדרך היתה רצופת מכשולים ומהמורות יותר משאפשר לדמיין... עברנו ביחד ב 5 שנים של גיל ההתבגרות, דברים שאנשים לא עוברים בחיים שלמים. בין היתר העובדה הטבעית שכשמתחילים לצאת בגיל 16, אז גדלים ומשתנים ולא תמיד זה מתאים... עברנו את ההורים שלא אישרו, את החברים שסיכסכו, עברנו כל אחד בנפרד את הסרטים שלו, את ההתמודדות עם פחדים וטראומות באמת גדולות, עברנו את ההתבגרות, את השאלות, את הצבא שלו, את התואר שלי(תאמינו לי שלהיות סטודנטית עם בן זוג חייל זה סיוט), את השאלה:"אני רוצה להיות איתו/ה כל החיים?", את הפרידה הזמנית והשלכותיה, את החיים, שהם לא פשוטים לאף אחד. הצלחנו איכשהו להתבגר כל אחד בנפרד אבל ביחד, לאותו כיוון.
כשהכרתי אותו חשבתי שאני יודעת הכל ואני אלמד אותו, את הילדון הזה, הכל. גיליתי שאני לא יודעת כלום על שומדבר והוא לימד אותי הכל על הרבה דברים ובעיקר על עצמי. הוא לימד אותי לאהוב את עצמי, שזאת מתנה שלא תסולא בפז.
ואני אוהבת אותו כל כך, שכשאני חושבת על מה לכתוב כדי לתאר את האהבה שלי, אני נחנקת מדמעות. אלכס שלי, כשהכרתי אותו חלק מהשיקולים בטבלה היו "הוא לא מתוסבך". עם הזמן הבנתי שאין אנשים לא מתוסבכים, ושאני אוהבת אפילו את התסבוכות שלו. אנחנו כל כך שונים מבחינה חיצונית שאפשר לחשוב שאנחנו שונים מבפנים, ואולי היינו בהתחלה והפכנו לדומים יותר עם הזמן? כבר מאוד קשה לדעת. הוא נשמה טובה וגדולה, הוא חכם כל כך ויודע את כל הדברים שאני לא יודעת (בין היתר: מתמטיקה, כימיה, מחשבים, אלקטרוניקה, איך לשתוק, איך לרסן את עצמך), הוא אוהב חיות בכלל ואת טדי בפרט, הוא רוצה ילדים, הוא מכבד את העקרונות שלי ואפילו אימץ את חלקם, הוא מקשיב בצורה יוצאת מין הכלל, הוא עקשן כמו שור, הוא חם מזג, הוא מצחיק, הוא מאצ'ו, הוא ג'נטלמן, הוא תומך אבל גם מדרבן והוא בלונדיני עם עיניים כחולות, שפתיים ורודות, אף גדול וגוף של מאמן חדר כושר.
ואני כל כך, אבל כל כך אוהבת אותו!
(בדיוק עכשיו כשאני חופרת הוא מכורבל מתחת לשמיכה מאחורי, חולם עלי בלבן ושוכח עם איזו מופרעת הוא הולך להתחתן)
ביום שלישי הקרוב אנחנו חוגגים 5 שנים ביחד. החלטנו ללכת על מתנות סמליות כדי לחסוך לקיץ שבו סופסוף נטוס ביחד לאנשהו. קניתי לו מכנסיים וחולצה מגולף והחולצה היתה קצת גדולה אז הוא אמר "בואי ניסע למלחה מחר, נחליף אותה ותבחרי לך מתנה". יש אנשים שזה נשמע להם משונה, אבל כן, אני בוחרת את המתנות שלי. יש לי טעם בעייתי ואני קשה ולכן אני מעדיפה לבחור בעצמי, כסף, גיפט קארדים או כלום... הגענו לקניון, עשינו כמה סידורים, החלפנו את החולצה ומר בחור מוביל אותי לחנות תכשיטים. זה עבר לי בראש, ואחרי 5 שנים ביחד אני יכולה להבטיח לכן שהחתונה שלי מתוכננת היטב ואת ההצעה הראשונה ממנו קיבלתי אולי כשהיינו 3 חודשים ביחד... אבל לא חשבתי שזה יבוא עכשיו.
נכנסו לחנות ואמרתי לו "זהו?זה רציני?" והוא חייך ואמר "כן". הסתכלנו על טבעות בכמה חנויות ובסוף חזרנו ורכשנו את הראשונה. כן, בכיתי כמו ילדה קטנה. ועדיין בדרך הביתה אמרתי לו:"היא נשארת אצלך עד הקיץ?" "אנחנו יוצאים למסעדה בשלישי?" ולא קלטתי שזהו, זה זה. עד שהוא אמר לי "אני הולך לספר להורים".
בבית קיבלתי הצעה, על הברכיים והכל... כמובן שלא הפסקתי לבכות שעות כי אני כזאת נקבה וההורמונים שלי משתוללים שזכיתי בבבון הכי חזק וחתיך ביער(אני מתלוצצת!עכשיו תניח את הכפכף שאתה מתכוון לזרוק עליי!)
סיפרנו למשפחה, התקשרתי לחברות ולחברים הקרובות ואז עידכנתי בפייסבוק וזה המקום להגיד שיש לי חברים("אמיתיים" ו"וירטואלים"), קולגות ולקוחות  פשוט מדהימים! כמות האיחולים היתה מטורפת, עשיתם לי פשוט טוב על הלב וריגשתם מאוד! חלקכם התקשרו אלינו וזה היה מאוד מאוד מרגש!

אז החתונה עוד רחוקה מאוד(שנה וחצי) ובין כה כפי שהסברתי, הרוב כבר דיי ברור לנו...אני מבטיחה לכם שהבלוג לא יהפוך לבלוג החתונה שלי, אבל יהיו בוודאי פוסטים בנושא:"כלה כבדה" :P ובטח יהיו עצבים על הרבנות ואני מאוד מקווה שאני לא אהפוך לבריידזילה.

ובגלל שבכל זאת, אני נערה חומרנית, וכל הבלוג הזה הוא חומרני, וכולכן פה רק בשביל בגדים ונעליים ובלינג בלינג, קבלו אותה במחיאות כפיים סוערות! הטבעת! (שכמובן שהיופי שלה ממממממממממממממש לא עובר מסך)
ובגלל שאני כזאת סופר דביקית,
החלטתי לשתף בכמה תמונות שלנו ביחד(שמנה לב לאיך שהגודל שלי משתנה כל הזמן ואיך אלכס הול ונהיה גדול יותר ויותר)

זה כשהיינו אולי חודש ביחד...
ובערך 8 חודשים, בחתונה של החבר הכי טוב שלי :)
ומפה אין לי תארוך....
זה כבר 3 שנים ביחד, החתונה של אחי
מאותו זמן, חתונה של אח אחר
איך אפשר לסרב לזה?
ללא ספק החייל הכי חתיך שהיה בצה"ל
ואבא מעולה :)
מהיומולדת הקודם שלו, 4 שנים ביחד
מיום ההולדת האחרון שלי, 4 וחצי שנים ביחד
ומשבת שעברה :)

זהו זה.
כיוון שזה הבלוג שלי, ואתן כבר למדתן שאני פה ואני פה עד הסוף, אז אני משתפת בזה, כי זה מאוד חשוב לי.
רק אהבה!
נשיקות!
זוהר שנמצאת על ענן מספר 9...

יום חמישי, 12 במאי 2011

איך להתלבש כשאת שמנה


נתבקשתי על ידי אחת הקוראות לעשות פוסט כזה ולכן אני כותבת אותו. אני מתנצלת מראש שלחלקכן הפוסט הזה לא מדבר.

ראשית, אני חושבת שנשים שמנות אינן שונות כלל מנשים מלאות או רזות. מבנה גוף יכול להראות שונה בגלל השמנה(למשל, מישהי שהיא שעון חול יכולה להפוך לתפוח אם היא משמינה במותניים - בטן בעיקר) אבל החוקים משתנים לפי איך שמבנה הגוף שלה השתנה! זה לא אומר שכל בגד שישב עליה טוב במידה 42 ישב טוב גם ב 48, ממש לא. אבל מה שיצטרך להיות שונה זה בדים וגזרות לפני מבנה הגוף החדש שנוצר מההשמנה.
מי היא שמנה? קודם כל, אני בדעה ששמנה זה תיאור ולא מילת גנאי למרות שכולנו חוטאים בשימוש במילה הזאת בתור מילת גנאי. לפי מדד BMI כל מי שמעל BMI 30 הוא בהשמנת יתר ומעל 40 זה אוביסט. בעולם במידות, לצערי הרב, שמנה היא מי שמעל מידה 46. למה? כי מעל מידה 46 אין לחנויות רגילות מה להציע לך. איך אני יודעת? שלום, זוהר אברהמי, לפני 3 שנים הייתי במידה 48 בערך(קניתי בגדים ממקומות מחוסרי מידות...בציפי הייתי 44 אבל המידות שלה דיי מעוותות ויש לי תחושה שהבגדים שלי התרחבו איתי).
זה לא שהמצב מזהיר במידה 42-44... בניגוד לדעה הרווחת לנשים היום לא קל לקנות בגדים גם במידות הביניים. כי ברוב החנוית 42 הוא כבר לא 42 וחנויות כמו קסטרו ורנואר מחליטות על דעת עצמן שחלק מהדגמים מיוצרים עד מידה 40(שמידה 40 זה רזה בכל קנה מידה). והמצב בחנויות עלומות השם הוא בעיקר פלאס סיזס אמיתיות.
יש היום את מתאים לי, עונות, בורדו, אישה אישה, חנויות עלומות שם "של סבתות" ולקנות אונליין. והמצב הזה כואב ונורא לכולנו.
באופן אישי אני חושבת שהמצד של מידות הביניים הרבה יותר חמור. כי לא מייצרים מידה כמו 42 בחלק גדול מהדגמים אבל בחנויות של מידות גדולות 42 גדול. לשמנות "אמיתיות" יש הרבה יותר מבחר(גם אם הוא חרא, והוא חרא) מלמלאה המומצעת(למשל אני) שיכולה ללכת לכמה ימי קניות ולא למצוא כלום.

המלצה שלי בנושא היא בגדי מעצבים: מידות המעצבים נדיבות במיוחד לפעמים. אני בנעמה בצלאל נכנסת לפעמים גם למידה 40... הסיבה לכך טמוני בעובדה שהבגדים יקרים ורוצים לגרום לאישה להרגיש טוב ולכן המידות הן "אמיתיות" או "נדיבות". טיפ אחרון בנושא הרכישה הוא לא להתייאש מהחנויות הרגילות! לפעמים יש דגמים שמגיעים עד למידות גדולות או שהם גדולים מהרגיל...ולא להקשיב למוכרות ה"אין לי כלום במידה שלך". יש לכן עיניים, תתבוננו בקולקציה ותראו אם יש משהו עבורכן.
ועכשיו, זהו תרשים של מבנה גוף לשמנות ולמלאות. באופן כללי אני לא מתה על חלוקה למבני גוף כי תמיד יש מי שנופלת בין מבני הגוף אבל נו, שוין:
מימין:
1. מבנה 8 - כתפיים צרות, חזה גדול, מותניים גבוהות שהן לא צרות מידי ולא מלאות מידי, ואגן רחב.
2. משולש הפוך - כתפיים רחבות, חזה גדול או קטן, בטן בלי מותניים מורגשות במיוחד, אגן צר.
3.שעון חול - כתפיים רחבות וחזה גדול, מותניים צרות(ה"חוק" אומר שלפחות 20 ס"מ פחות מהחזה) ואגן ברוחב הכתפיים.
4. תפוח - יש בטן מלאה, חזה גדול, אין מותניים, ישבן ואגן בינוניים.
5. מלבן - חזה ואגן באותו רוחב ואין מותניים בעצם.
6. אגס - חזה קטן, כתפיים צרות, טליה ומותניים צרות ואגן רחב.
7. יהלום - כתפיים צרות, חזה קטן, בטן ומותניים מלאות ואגן צר.
למה אני לא אוהבת את החלוקה הזאת? כי לא לוקחים פה בחשבון "מוטציות" אחרות. למשל, מה עם את יהלום אבל יש לך רגליים שמנות מאוד? אני למשל לא ממש בטוחה מה אני. החזה שלי גדול מהמתניים ב 20 ס"מ אבל האגן שלי רחב יותר מהחזה. אז אני שעון חול או אגס? ללקוחה האחרונה שלי הסברתי שהיא יכולה להיות איזה פרי/חפץ שהיא רוצה להיות :)

לא תמצאו אצלי המלצות לכל מבנה גוף כי זה ייקח לי ימים ושעות ובדיוק בשביל זה יש לי טלפון ואפשר לקבוע איתי פגישת סטיילינג. תמצאו כאן המלצות כלליות לנשים שמנות.
1. תעמדי מול המראה עירומה ותגידי לעצמך שאת שמנה וזה בסדר, ואת אוהבת את עצמך, ואת יפה. גם אם את לא חושבת את זה, תגידי את זה. fake it until you make it! זאת המלצה שלי לכל אישה, אבל הקטע עם נשים שמנות זה שהרבה פעמים הן חיות באשליה שיום אחד הן ירזו וכיוון שעכשיו הן שמנות, אולי אין צורך להשקיע... אין לכן מושג כמה לבוש משנה, מעבר למראה, את התחושה הפנימיות. לבוש נכון יכול להוריד ממך 10 ק"ג בשקט. אולי יום אחד תתחילי את הדיאטה הזאת, אבל רוב הסיכויים הם שאת לא, ושאת תהיי שמנה תמיד. כי 95% מהאנשים שיורדים במשקל מעלים אותו בחזרה.
2. לנשים שמנות הלבשה תחתונה היא חשובה מאין כמותה! חזייה שמחזיקה את החזה ומרימה אותו ולפעמים מינימייזר שלאו דווקא מקטין, אלא מרים, יכולה פתאום לחשוף מותניים שחשבת שאיבדת אחרי הלידה הרביעית. אני ממליצה לכל הנשים המלאות והשמנות באשר הן ללבוש רק תחתונים בגזרה גבוהה ( עד הפופיק/מותניים/החזה) וממליצה לקנות מספר מחטבים - כאלו שאפשר ללבוש ביום יום שהם יותר קלים וכאלו יותר "דוחסים" לאירועים מיוחדים. מחטבים לא באמת מורידים מידה, אבל הם הופכים את הכל ליותר חלק ופחות רואים צלוליט וגבשושיות דרך הבגדים.
3. הכירי את חברתך הטובה ביותר - השמלה. לנשים שמנות שמלות זה פריט לבוש שהוא חובה!! שמלות יש במיליון גזרות ולכל מבנה גוף שהזכרתי יש שמלה שתחמיא. שמלות יוצרות זרימה ולכן מאריכות את הגוף, קל מאוד לטשטש בעזרתן פגמים ולהדגיש נקודות חוזק. אל תתפתי לקנות שמלות "שק" שהן רחבות לכל אורכן והן עד הרצפה...זה סתם חסר צורה ויגרום לך להראות שמנה יותר. תמצאי גזרות שמדגישות את היתרונות שלך. רגליים יפות? שמלה קצרה. חזה מכובד? מחשוף עמוק(לא יותר מידי). מותניים צרות? שמלות קשירה, שמלות חצי-חצי, חגורות במותניים. ידיים רזות? נטול שרוולים. שמלות מקסי עם עקבים זה אחד הדברים הכי מחמיאים בעולם לשמנות אם הן לא נמוכות מידי.
4. תזרקי בבקשה לפח את כל הבגדים השחורים שלך. תאמיני לי שאת נראית בדיוק אותם 100 ק"ג בשחור או בלבן. באמת. עם זאת, אל תתפתי ללבוש בגדים זרחניים במיוחד. לעיתים אני נתקלת בנשים שמנות שמחליטות להתנקם בעולם שהחליט להלביש אותן בשחור והן לובשות צבעים צעקניים במיוחד. צבעים צעקניים של מרקר הם מכוערים על כל מי שלא רוקדת כרגע בריו דה ז'נרו בקרנבל, אבל כשאת 100 ק"ג ויש עליך 2 מטר של בד זרחני זה מושך עוד יותר תשומת לב, בצורה לא חיובית. אפשר להתלבש בכל הצבעיים שבין קצות הסקאלה! הדפסים יכולים להיות נהדרים. אני לא מאמינה שפסי רוחב מרחיבים. לא במידה כזאת משפיעה.
5. תכירי בעובדה שהדבר שהכי יהיה קשה לך לקנות וכנראה שהכי יהיה לך קשה למצוא זה ג'ינס טוב. בדי הג'ינס הם קשים מידי או דקים מידי לסירוגין ולכן קשה מאוד למצוא ג'ינס שישב טוב(גם לרזות זה לא בדיוק קל). נשים שמנות צריכות ג'ינסים שבד שלהן מספיק עבה כדי "לארוז" ולהחליק את העור אבל לא עבה מידי שישמין אותן יותר ולא יעלה עליהן אחרי הכביסה הראשונה. בגדול, הגזרות שהכי מתאימות לשמנות הן הבוטקאט והגזרה ההישרה. אם כי גם סקיני ג'ינס, למרות הפרדוקס הטמון פה, יכול להראות נהדר.
6. תתרחקי כמו מאש מגזרות נמוכות. אין דבר יותר לא מחמיא מבטן שתלויה מעל קצה המכנסיים/החצאית. גזרות גבוהות ולפעמים גבוהות מאוד(עד מתחת לחזה) יעשו איתך חסד. אם יש בטן מאוד גדולה ומדובר במכנסיים/חצאיות שישולבו עם חולצה בחוץ אני מוצאת את מכנסי ההריון עם חתיכת הבד במותניים מושלמים! הסיבה תמונה בכך שזהו ג'ינס, ואם תשימי חולצה בחוץ שדרכה יראו את הכפתור, רוכסן, מקום לחגורה, זה יראה מחריד. וחתיכת הבד תופסת את הבטן.
7. תתרחקי ממראה השמלות עד הברך וטייץ. מעבר לעובדה שאני שונאת טייצים, למה לעזאזל את צריכה לשים טייץ מתחת לשמלה שמגיעה עד לברך? אם מדובר בשפשפות ונוחות - שימי מכנסיים קצרים. אין במראה הזה שום דבר מחמיא, בעיקר זול ושלוכי!
8. אנחנו רוצות ליצור צלליות ארוכות ולכן כמה שפחות חיתוכים לרוחב הגוף  - יותר טוב. במיוחד להמנע מחיתוכים במקומות הרחבים ביותר. למשל, אם יש לך אגן רחב ומותניים צרות ואת לובשת חולצות מחוץ למכנסיים והחולצות מגיעות לאגן הן חותכות אותן בחלק הרחב ומרחיבות אותך. נסי להכניס את החולצות ושהמכנסיים יחתכו אותך במותן, החלק הצר. או שתעברי לשמלות שמונעות חיתוך כזה.
9. בהמשך לסעיף הקודם, נשים שמנות רבות לובשות טייצים וטוניקות או חולצות שמכסות את הישבן. הלוק הזה דופק את כל הפרופורציות של הגוף שלכן. מה שאתן עושות זה מאריכות את הטורסו עם החולצה ומקצרות את הרגליים שלכן וזה הופך אתכן לגוצות. אם אתן 1.75 - אחלה. אם אתן לא, אל תעשו את זה!
10. חגורות - חגורות מניחים במקום הצר ביותר בגוף ולא, הן לא משמשות להחזיק את המכנסיים  במקום. למה? כמו שאמרנו, אתן צריכות מכנסיים בגזרה גבוהה, אם יש לכן מותניים דקות, המכנסיים עד המותניים והחגורה דקה - נהדר. אם  אין מותניים דקות ויש בטן ואתן שמות חגורה יקרה אחד משני דברים - היא תבלוט מתחת לחולצה ותראה מגעיל או שהיא תתגגיש לכן את הבטן. בטח שלא מניחים אותה על הבטן. חגורות עבות נהדרות למי שיש להן טליה רזה והחגורה יושבת בדיוק מתחת לחזה ועד למותניים. אבל עם חגורה כזאת ללבוש חזיה בגזרה יותר סגורה ואוספת ולא "מרפסת" כי החזה יראה נפול ברגע.
11. אולי זה היה צריך להיות הסעיף הראשון : חברה הטוב ביותר של אישה(בטח ובטח ששמנה!) הוא החייט. אתן תצטרכו לתקן בגדים בלי סוף ולפעמים אפשר לתפור אצל חייט או תופרת בגדים בסייסים שאתן אוהבות, זה עלול להיות יותר משתלם מחנויות למידות גדולות ובטח שיותר יפה ואיכותי.
12. אל תתפתי לקנות בגדים רחבים מידי בתואנה ש"זה מטשטש" או צמודים יותר מידי. בגדים לנשים שמנות צריכות להיות בדיוק! fit! 
13. לא רק לרזות מותר ללבוש שמלות קצרות, בגדים בלי שרוולים או בגדים צמודים. אין שום דבר רע בשניצלים שלך שנמצאים איפה שאמור להיות שריר היד האחורית שלא ראית מגיל 3, יש משהו נשי וקוסם בבטן עגלגלה, יש משהו מאוד סקסי באגן ובטח שבחזה גדול. כל הדברים האלו יכולים להראות זולים וסליזיים ולא מחמיאים, ויכולים להיות המעלות שלך, סקסיים, נשיים! צריך לדעת מה האיזון ואני סומכת עליכן שאתן תדעו אותו לבד. אם לא יודעים לבד, בשביל זה קיימות סטייליסטיות.
14. נעליים - אין מה להגיד: עקבים, וודג', רוקי - מוסיפים גובה ולכן אוטומטית נראים רזים יותר. מה שכן זה הופך אותנו ל "רולות" כי אנחנו גם שמנות וגם גבוהות, זה מה שנקרא "גדולות". וודאי שזה לא נוח, למלאות ושמנות אני ממליצה על וודג' כי זה הרבה יותר יציב מעקבים. תימנעו מעקבים ממש דקים וגבוהים(סטילטו) זה נראה כמו בניין שמט ליפול. לא יעזור, נשים שמנות בגלל המשקל תמיד יהיו פחות יציבות מרזות על עקבים וזה נראה פחות טוב. תשדלו לבחור בעקבים עבים יותר, יהיה לכן יותר נוח וזה נראה הרבה יותר טוב. באותו נושא - אם יש לכן רגליים "גזעיות" כמו שלי או כמו קייטי הולמס(קרוז?) תימנעו מנעליים שחותכות אתכן בקרסול לרוחב. פאמפס (נעלי עקב קלאסיות) שלא חותכות בקרסול יאריכו את הרגליים שלכן. גם נעליים בצבע העור יתנו תחושה של "המשכיות" ולכן גובה.
15. תמנעו מהטרנדים הגבריים ששוטפים אותנו. חליפות גבריות(לא "במראה גברי" אלא גבריות!), אפודות, בויפרינד ג'ינס, אוברסייז,שיער קצוץ. כל הלוק של "לבשתי את הארון של חבר שלי ואני עדיין כוסית" עובד על כוסיות(מבחינתי - מידה 40 ומטה, כמה שיותר מטה יותר טוב). בעייני, יש משהו בגוף שמן שהוא רך, עגול, נשי ולכן הקווים החדים של גברים פשוט לא עובדים. במקרה הטוב זה סתם ישמין ובמקרה הרע זה יראה לסבי(אלא אם זה מה שאת רוצה לשדר ואז לכי על זה!)
16. בכל הנוגע לשיער - לנשים שמנות יש נטייה לחשוב ששיער קצר ישמין אותן(גם לי) והרבה פעמים הן מסתובבות עם שיער ארוך ודליל שנראה חסר פרופורציות לגוף שלהן. הן שמנות וגדולות ויש להן על הראש כמה שערות דקיקות וארוכות מידי. בנושא השיער החוקים הם כמו רזות. האורך המקסימלי הוא עד אמצע הגב, דירוג נכון יחמיא לכן. כדאי להימנע מקארה כי החוסר פרופורציה חוזר - שיער קצר מידי לגוף גדול וכי זה ממסגר בצורה לא מחמיאה. 
17. איפור - כמובן שאין חוקים מיוחדים לנשים שמנות, אבל רצוי ללמוד לעשות הצללות כדי לחטב את הפנים(לי זה היה מוריד 5 קילו מהפנים) והמלצה נוספת שלי היא לא להתפרע בטירוף עם צלליות וריסים מלאכותיים. יש הרבה יו טיובריות שמנות שעושות את זה, בעיקר מאנגליה, הבעיה היא כזו, בין כה אנחנו שמנות ורואים אותנו יותר מאחרים. נאמר שאנחנו מתלבשות טוב, חצאיות ושמלות, מכנסיי אלגנט, כבר יוצא דופן ומורגש, אנחנו מאובזרות היטב, נועלות עקבים אז אנחנו 1.75. אין צורך באיפור כבד או צעקני כמו טווס...בכל מקרה זה לא משהו שאני אוהבת, אבל על שמנות זה הופך לגרוטסקי לחלוטין. אל תוותרנה על איפור וטיפוח! שמנה ממש אבל ממש לא חייבת להיות מכוערת! נשים שמנות יכולות להיות יפייפיות שלבושות בטוב טעם ומטופחות מאוד! 
18. לא יעזור, רוב הנשים השמנות יתקשו מאוד להראות גורג'ססססססססססססססס בבגדים פשוטים כמו ג'ינס וטי שירט. רוב הנשים לא נראות הורס בג'ינס וטי שירט גם כשהן לא שמנות, ושמנות, מה לעשות, צריכות לעבוד פי כמה וכמה יותר קשה. נכון, הרבה פעמים אתן תראו אובר-דרסט עם השמלות והחצאיות היפות אבל למי אכפת? אתן תראו טוב, אתן תרגישו נהדר, וזה ישנה את כל התחושה שלכן לגבי עצמכן!
19. מפתח החולצות - בבקשה אל תחנטו את עצמכן בגולפים. חזה גדול יכול להראות טוב בסגור(ראו אותי לדוגמא) אבל שיראו את עצמות הבריח ואולי אף יותר. אם יש לך במה להשוויץ, לכי על זה!(תודה למגיבה הראשונה, שכחתי מזה!)
20. תצטיידי לך בזוג ביצים שעירות וגדולות במיוחד(איפה יפי הנפש שיעירו על השפה היפה שלי?) בכדי לענות לכל האנשים הנחמדים שיהיה להם מה לומר על הבטן שלך, השניצלים, התחת, הזרועות וכל השאר. והדרך הכי טובה ללמוד לא לשתוק היא להתאמן על תשובות בבית. עם זאת, שימי לב שאת לא מנדה נשים אחרות שהן לא מספיק שמנות מבחינתך אלא מלאות ולא מחלישה נשים רזות ע"י שימוש בביטויים כמו "נשים אמיתיות". שימרי על פרופורציות, אם את מידה 52 ואת שמנה, זה לא אומר שמישהי במידה 42 היא רזה(למרות שהיא יכולה להיות!אבל היא יכולה לא!), היא פחות שמנה ממך, זה הכל. 
21. תקראי את סעיף 1 שוב, ותעשי זה. עכשיו!

עכשיו יש לי כמה דוגמאות של דברים טובים יותר וטובים פחות...את הטובים פחות אני אתחיל להדגים מתמונות ישנות של עצמי. לא לנשים בהריון ובעלי לב חלש ולחץ דם נמוך:

בתמונה הזו הכל לא בסדר! אני לובשת חולצה וחצאית שחורות(מידי), החולצה צמודה מידי והחגורה נמוכה כך שהבטן תלויה מעליה, המחשוף לא מספיק עמוק. (תכירו, אני ב 95 קילו)
ועל השיער הארוך וחסר הצורה הזה אני מדברת. דליל ודק לעומת הגוף המלא, זה ל-א מאריך או מרזה אלא מגוחך.
ועכשיו לגברת שאני ממש לא רוצה שתראו כמותה! אני לא מבינה על מה ולמה מעריצים אותה. אוקיי אז היא שמנה והיא מתפשטת, ו? סתם סליזית וגרוטסקית...
ועוד דוגמאות ל"מה לא ללבוש":
לא ללבוש שקים חסרי צורה. (זה היה יכול על מבנה תפוח אולי אם זה לא היה בלוני למטה בגל הצורה שהבד נופל בה)
לא ללבוש בגדים ארוכים,רחבים ומכסים מידי(החצאית צריכה הצרה וקיצור של 10 ס"מ)
לא ללבוש בגדים שמועכים את החזה
כן ללבוש(כמובן בגבולות המתאים וכו'):
צמוד,נטול שרוולים, מפתח יפה, וקצר
שמלות מקסי צבעוניות עם מקום נכון לחזה(ותראו את הבטנונה החמודה!ויש לה מחוך מתחת לשמלה)
קצר וצמוד בשנית!(אתן רואות את האגס המדהים הזה?!איזה מותניים יש לה!)
חצאיות מתנפנפות חמודות
גזרות מכנסיים נכונות ומחמיאות:
ישר מהירך
בוטקאט
סקיני(שמנה לב: הוא כהה, סביר שהמותן גבוהה, והוא לא צמוד בקרסוליים!)
עקבים(אלכס מעדיף לכנות אותם:"נעלי הזונות שלך". זה 15 ס"מ):
סנדלי וודג'(שמנה לב, שתיהן לא חותכות אותי בקרסול)
ופאמפס

ובנימה זו, קצת אאוטפיטים וכאלו(אין רבים כי הייתי הרבה בבית):
לסיור בבית של אספן יודיאקה פרטי בתל אביב, שמלה מנעמה בצלאל
לחג, היינו בבית בעיקר ולכן אני יחפה. חצאית זולה מאיפשהו מטריקו, גופיה וסריג מרנואר
ובסוף הלכנו לטייל אז התאפרתי בצלליות החדשות שלי ממאק(ככה נגמרת המתנה בעזריאלי לרכבת, 3 צלליות במאק), איפור כתום-ירוק אביבי!
ועם נשמתי :) אני עומדת על בול עץ ולכן אני בגובה שלו כמעט P:
חנכתי כמובן סופסוף את שמלת הדובדבנים. ציוותתי לה עגילי דובדבנים ואיפור קורלי-כתמתם ברגוע... זכיתי למבטים בוהים מכל עבר ואפילו להערת "את חצי עירומה" מזקנה אחת.
אאוטפיט קזו'אלי לסופר. ג'ינס מרנואר, סריג מ H & O, תיק שאלכס קנה לי באייבי, וודג' מניין ווסט בשנה שעברה. האיפור היה השילוש הקדוש, מסקרה, סומק וגלוס. (כן זה קצת משונה הסריג עם סנדלים אבל מגז האוויר משוגע). שרשרת זהב עם לב מגנרט של ג.ר.א.ס שאלכס קנה לי, עגילי זהב עם רובי שאמא קנתה לי וצמיד של נטע לבנה.
אני בטוחה שחדות האבחנה שמות לב כמה שהסקיני ג'ינס נראה מדהים עם וודג' ולא עם האגס, אבל מה לעשות שיש אילוצי נוחות בחיים...
ויום העצמאות. הייתי בבית בעל האש אצל ההורים, לא משהו היסטרי. השמלה שכבר ראיתן שלבשתי לתל אביב, וודג' מניין ווסט, צמיד זהב של נטע לבנה, האקססוריז זהים. גם פה השתמשתי באיפור החדש, הלכתי על כתום חום, יותר הרמוני ופחות נועז.
ומהיום:
ממוחזר אש! שמלה של מנגו, סריג של רנואר, נעליים של פלייפוט, חגורה של נעמה בצלאל, עגילים מתל אביב ואיפור שמפלרטט עם פינאפ.
ולקינוח:
נביחה על היח"צנית או מי שמנהלת את דף הפייסבוק של ביוטיקר ושל בוטיק "שולי":
תוספת מאוחרת: גברת נציגת ביוטיקר היקרה התרעמה פה שהבאתי את ההתכתבות בחלקה, אז כדי שאפחד לא יגיד שאני חותכת ועורכת לפי מה שמתחשק לי, ההתכתבות מובאת במלואה עכשיו.

ביום הזיכרון לחללי צה"ל היו כל מיני אנשים מטומטמים שחשבו שזה נאות ומכובד לפרסם סרטוני יוטיוב מצחיקים, ליחצ"ן את מסיבות ערב יום העצמאות, לפרסם תמונות מהטיול האחרון שלהם. בעייני, זה חוסר כבוד ורגישות לזולת בצורה היסטרית, זה זלזול וזה מביש פשוט. אחרי שפירסמתי סטטוס בנוגע לעניין הנציגה שלהם חשבה שזה מתאים לפרסם דף מתוך "לאישה" שבו התפרסמה תמונה של אחד המוצרים שלהם. אז נכנסתי לתמונה והגבתי שזה פשוט לא מתאים היום ומיד עשיתי unfriend. אנשים שלא מכבדים אותי לא יהיו בפייסבוק שלי, פשוט מאוד. קיבלתי ממנה את המסר הבא:
אני חייבת לציין שהופתעתי מתגובתך. אינך מכירה אותי אך אני מכירה אותך... לפחות את הדמות האינטרנטית שלך, את הבלוג שלך .
אין קשר בין הדברים, ללא כל ספק מדובר ביום קשה ואני מדברת בתור מי שאיבדה לא מעט חברים וקרובי משפחה, יחד עם זאת החיים כן ממשיכים ולא נעשה פה נסיון לפגוע באף אחד.

יש נטייה לצעוק חמאס גם במקומות שלא תמיד ראוי לעשות זאת.
צר לי אם נפגעת מהעובדה שמגזין לאישה היום פרסמו את הבושם שלנו וכי ראינו לנכון להעלות זאת בעמוד הפייסבוק שלנו.

תגובתי:
לא קרה כלום ולא יקרה כלום אם תחכו יום אחד! אבא שלי לחם כמעט בכל מלחמות ישראל ויצא בנס וזה שאת רואה לנכון להעלות דבר טיפשי כזה לפייסבוק ביום שכזה זה מבזה אותך יותר מאשר אותי ואת זכר האנשים שנהרגו כדי שתוכלי לשבת על המחשב כזה...

הנציגה:
זוהר יקירה, בדומה לך גם אבא שלי לחם בצבא ואף השתתף במבצע אנטבה, אני את האמת רואה את הדברים קצת אחרת.
בדיוק בגלל ששלושת החברים הכי טובים שלי נהרגו, בדיוק בגלל שאחי , אחותי , הורי ואני שירתו בצבא צריך להילחם על המשך השגרה. להיפגע זו בחירה שאדם בוחר לעשות. אני גאה נוכח העובדה שחיי ממשיכים בזכות כל אותם גיבורי ישראל. ויותר מזה
אני חייבת לתהות מדוע בחרת להיפגע דווקא מהפרסום הזה שהרי קהילת האיפור שאת חברה בה ממשיכה את פעילותה כרגיל וכך גם כל פורום או אתר אחר, מדוע שם לא בחרת לפרסם תגובה כפי שפרסמת אצלנו אבל זה באמת לא משנה.
אני בניגוד אלייך רואה את המשך החיים ועשיית הדברים היומיומיים כזיכרון הכי טוב לאובדן של היקרים לי מכל.

צר לי על האובדן שאולי חווית ואני שמחה לשמוע כי אביך גיבור ישראל אמיתי זכה לחיות חיים מלאים ולהקים עוד בית חזק בישראל.

ואולי יותר מהכל היופי פה הוא העובדה שבזכותם אנו יכולות לנהל את הדיון הזה כעת בין אם אנו מסכימות אחת עם השניה או לא, אני כן חייבת לציין שנגעת לליבי.

תגובתי:
אני מצטערת לבשר לך אבל לליבי לא נגעת ובעיקר הכעסת אותי בצורה יוצאת דופן!!
ראשית, במקרה שלא שמת לב, כל הקהילה הוירטואלית שאליה אני שייכת שותקת היום!!! כמעט ולא נכתבות הודעות בפורומים ואני אישית לא כותבת מילה!
כל הקטע של היום הזה זה לעצור את החיים מהמירוץ המטורף לרגע אחד ולהיזכר ולתת כבוד!
זה פשוט מבזה שביום כל כך חשוב את רואה לנכון להעלות תמונה מתוך לאישה! מבזה, אין לי שום מילה אחרת...
זה לא שפירסמת לינק לשיר ביוטיוב שקשור ליום הזה,
פירסמת משהו טיפשי, אווילי שלא קשור ליום הזה!
פירסמת יח"צ!!!
את האינטרסים שלך את ממשיכה לדחוף קדימה גם היום??!?! זה נשמע לך הגיוני?

גם אני רואה את המשכיות החיים אבל היום כל הקטע הוא לעצור!!! אני לא מצפה ממך לבכות כל היום אבל דומייה אינטרנטית מהבלים היא קונצנזוס ומה שעשית הוא לא מקובל ברשת החברתית הוירטואלית... זה כמו לצאת למסע שופינג היום. מבזה.

הנציגה:
את בהחלט רשאית לדעתך, צר לי שנפגעת, לא זו הייתה הכוונה .

תגובתי האחרונה שלא נענתה כמובן:
תרשי לי לבשר לך, אני לא היחידה שנפגעה או כועסת.
הפיד שלי מלא במאפרות, צלמים, סטייליסטים, ויחצנים שעצבניים בטירוף על זה שאנשים בוחרים להעלות לינקים לשירי פופ, סטטוסים דבילים, ויותר מהכל - על יחצנים שדוחפים את עצמם.
עשית החלטה עגומה בתור יח"צנית.
ובתור מישהי שיש לה פרסונה ווירטואלית חזקה שמביאה לה לקוחות בפועל האמיני לי שאני יודעת דבר או שניים על יח"צ...
האנשים האלו מוחקים מהרשימות שלהם חברות ואנשים שמפרסים דברים על הוול שאינם קשורים ליום הזה.
אני לא היחידה שרואה בזה דבר מאוד מבזה וחבל שלא חשבת לפני שפירסמת את זה.

אולי אחת ההודעות ההזויות שיצא לי לקבל בחיים שלי. כשאתה פוגע במישהו, אתה מתנצל, לא מתרץ את ההתנהגות האידיוטית שלך בזה ש "היי, גם לי יש משפחה שכולה". החיים כן ממשיכים? וודאי! אבל כל הרעיון של היום הזה הוא לעצור רגע! לזכור, לכבד את זכרם של אלו שמתו כדי שתוכל עכשיו לשבת פה כמו אידיוט ולבזות את זכרם.
ועכשיו נציגה יקרה, אני מקווה שזה בסדר שכל ההתכתבות פה. שהקוראות ישפטו לבדן מי הייתה לא בסדר מבין שתינו. רצית לפתוח חזית? קיבלת אותה. יכולת להתנצל ולהסיר את ההודעה המטופשת מהוול שלכם. אני מקווה שמנכ"ל ביוטיקר יעריך את ההתנהלות שלך למרות שאני בספק, כי לבלוג שלי יש כמעט 150 מנויות ועשית יותר תועלת מנזק.
תלמדי משהו על שירות לקוחות, כשלקוח לא מרוצה, מתנצלים. לא מתרצים את ההתנהגות, מפילים את האשמה עליו ואז גם באים להיכנס בו במגרש הפרטי שלו.
שאי ברכה.

נשיקות יפות שלי!
אשמח ללייקים מכן ואשמח עוד יותר לשמוע על מה אתן רוצות שאכתוב!
ועכשיו לכו לשמוע בלופ את Big girls  של Mika ותרקדו בחדר ערומות!
:)