יום שבת, 28 באפריל 2012

יומני המוכרת (לשעבר)


כן, התפטרתי. כלומר, מאחת מהעבודות שלי - מרנואר.
למה?
ובכן, מי שקראה את הרשומה שבה סיפרתי לכן שאני הולכת לעבוד שם יודעת שהלכתי בגלל חוסר ברירה וצורך בכסף שהיה אמור להיות לא רע בכלל. בפועל יצא שקיבלתי מינימום ואחרי 4 חודשים שבהם חיכיתי שזה ישתפר הבנתי שזה לא בשבילי והתפטרתי. אז מה בדיוק היה שם?



1. ברנואר מוכרת מקבלת עמלות מכירות רק אם היא מוכרת מעל 30,000 ש"ח בחודש. זה ממש "פיס אוף קיק" כשהחנות ממוקמת בקניון וכשאת מוכרת במשרה מלאה. אבל כשאת עובדת מעט שעות והחנות ממוקמת בתחנה המרכזית, זה פשוט בלתי אפשרי, ואני הייתי המוכרת שמכרה הכי הרבה במשמרות שלה. מעבר לזה, המשכורת לא מתחילה מ 22 לשעה, אלא מ 18 לשעה. רק אם את לא מגיעה לאחוז מכירות מספק משלימים לך למינימום. בנוסף החישוב של השכר הוא לפני כמה את מוכרת בשעה, ולא כמה מכרת באופן כללי. משמע - אם מכרת 40,000 בחודש אבל התפוקה שלך היא 300 לשעה, את תקבלי מעט מאוד עמלה ובערך 24 לשעה. אם מכרת 800 ש"ח לשעה, אז תגיעי ל 35 לשעה. אני עדיין לא נתקלתי במישהי שהיתה לה תפוקה כזאת בחנות שבה עבדתי.
2. ברנואר אסור לשבת במהלך המשמרת. גם אם החנות שוממת, אסור לשבת וגם אין איפה לשבת. 7 שעות מעבירים בעמידה, מותר לקחת הפסקה של 20 דקות וגם את זה את מקבלת עם פרצוף עקום ותחושה שעושים לך טובה. אולי לאנשים צעירים ונטולי בעיות אורתופדיות יכולים לעמוד בזה, אני סבלתי. וכן, זה לא חוקי.
3. מקבלים עמלות מכירה רק על מכירות שהן מעל 100 ש"ח לעסקה והמנהלת יכולה להחליט שרק מעל 200 לעסקה נרשם על מוכרות. מה קורה עם כל העסקות הקטנות? המנהלת מקבלת אותן. כך שלא משנה מה, המנהלות תמיד מגיעות ליעדים ומקבלות משכורות יפות, גם אם המוכרות לא.
4. בכל בוקר החנות נפתחת בשעה מסויימת ובאותה שעה מגיעה סחורה חדשה וסחורה שהיא "השלמות" לחנות. אם מקבלים המון סחורה יכול לקחת בשקט 4 שעות לפתוח אותה. רק המוכרות פותחות סחורה ובזמן הזה המנהלות מוכרות ומגיעות ליעדים שלהן.
5. פעם בחודש מקבלים הנחיות מיצוב לחנות. זה אומר שמשנים את הצורה שבה הדגמים מונחים בחנות, משנים את מיקומי המדפים וחלוקת הקירות. מיצוב לוקח יום שלם שבו החנות מבולגנת לחלוטין והלקוחות לא יכולות למצוא כלום בחנות, גם המוכרות לא כי הכל תמיד בתזוזה. אחמשית ומוכרות עושות מיצוב ולכן שוב, הן לא מוכרות כלום והמכירות נשארות למנהלת אם היא מצליחה למצוא איפה הפריטים מונחים...
6. יש סידור עבודה בכל שבוע לשבוע שאחריו. תמיד אומרים להודיע מראש בקשות ושאי אפשר להזיז כלום בסידור אחרי שהוא סגור. מה שקורה בפועל זה שכל הזמן מתקשרים להקפיץ מוכרות כי מוכרות אחרות בחנות תמיד מבטלות, דופקות ברזים ושאר מרעין בישין ואם זה לא המוכרות אז זה המנהלות שיש להן שינויים בתוכניות. מה קורה כשאת בנאדם מסודר שתמיד מודיע מראש? את תמיד נדפקת ואם חס וחלילה את חולה פתאום - את מקבלת נביחות ועושים לך פרצוף.
7. להתקדם זה לא כזה פשוט כפי שמנסים להציג את זה, בטח שלא כשהחנות והרשת בהפסדים. בטח שלא שיש מעליך בוס שלא עובד בערבים או בימי שישי מה שאומר שגם אם תקודם (ואכן, הציעו לי קידום) אתה עובד כל יום שישי וערבים במשך כל השבוע.
8. אתן חושבות שמוכרות הן מעצבנות מאוד? אז גם לקוחות ישראליות הן לא בדיוק הדבר הכי קל בעולם ולפעמים ממש נמאס כבר לקבל יחס דוחה מאנשים.

אבל האמת, שיש דבר אחד שהכי הציק לי כשעבדתי שם - דימוי גוף נמוך ושלילי מאוד של נשים.
כל אישה שהלבשתי, אבל כ-ל אישה, התלוננה על הגוף שלה, על חלקים בו, היו כאלו שממש דיברו בשנאה ורוע על עצמן, כמעט כולן היו מאוד לא מרוצות מהמשקל שלהן. ואתן יודעות מה הכי עצוב לי? שרנואר מייצרים בגדים עד 44 פיצפון - אני לובשת 44 במכנסיים שלהם. זה אומר שהנשים האלו היו רזות - מלאות - ממוצעות. זה לא חדש, אבל זה עצוב כל פעם מחדש לראות כמה שנשים מתעבות את עצמן בגלל שהן לא האישה האידיאלית שהן רואות במגזינים. מה שעוד יותר עצוב זה שבגלל שהאידיאל היום כל כך רזה, גם אלו שהן רזות לכל דבר חושבות שהן לא מספיק רזות. לפעמים נתקלתי בבחורות רזות במידה 38, 36 שהיו ממורמרות מאוד כי הן העלו קצת במשקל, פעם הן היו 32 ועכשיו הן שמנות. והן לא!! הן נראו נהדר! הן לא נראו מלאות, הן היו רזות לכל דבר עדיין! לעצמי חשבתי שהן בטח לא נראו טוב במידה 32 וחבל מאוד שהן שואפות לחזור לשם.
רנואר לא ממש עוזרים ללקוחות שלהם עם העובדה שהמידות שלהם התכווצו בטירוף, והמידות ממש לא אחידות בין הדגמים השונים. אני מצאתי את עצמי לא נכנסת לפעמים ל 44 בשמלות! וזה נורא עצוב לראות נשים מהצד שנעצבות שהן צריכות מידה או 2 יותר ממה שהן רגילות ללבוש ואני מבינה את זה כי אני עמדתי במקומן אלפי פעמים. מצד שני הייתי רואה נשים צעירות ונערות שהתעקשו להיכנס למידות שלא התאימו להן רק בשביל לא להיות מידה יותר חס וחלילה והן לא רצו לשמוע את האמת לגבי כמה רע זה נראה. וזה לא נראה רע בגלל הגוף שלהן! זה נראה רע בגלל המידות או הגזרה שפשוט לא התאימו להן.
זה הציב אותי במקום שבו כל הזמן הייתי צריכה להגיב לדברים האלו, כי כזאת אני. אני לא מסוגלת לשמוע נשים שמדברות ככה על עצמן. אז ניסיתי לנסוח בהן ביטחון ולא כי אני משקרת ודוחפת בגדים שלא מתאימים, אלא כי זו האמת והן רואות את עצמן בצורה מעוותת. גם אמרתי לא פעם "זה המידות כאן, זה לא את". לקנות בגדים זה לא קל לאפחת, אבל זה עוד יותר לא קל כשאת לא מרוצה מהגוף שלך כי את צריכה להתמודד כל הזמן עם מראות, עם בגדים שלא יתאימו או יחמיאו ועם אנשים אחרים שרואים אותך כשאת מודדת. הרבה פעמים נתקלתי בבחורות שהגיעו עם חברות או אמא שהן בפירוש לא היו צריכות ללכת איתן לקניות. על כל דבר שהן לבשו היה למי שאיתן מה להגיד וזה תמיד היה שלילי ונאמר בחוסר טאקט מזעזע. לפעמים יש אנשים שמחפשים להחליש את מי שסביבם, כדי להתחזק על חשבונם וראיתי את זה כל הזמן. מה שנוראי זה כשאמרתי שלדעתי זה דווקא יפה התגובה הייתה "טוב, את מנסה למכור לה". וזה בולשיט, כי מי שעבדה איתי/ראתה אותי עובדת יודעת שאני בחיים לא אשקר לגבי בגד שנראה לא טוב על מישהי. למה? כי כשמישהי קונה בגד שנראה רע ויעירו לה על זה היא לא תחזור לעולם. אני גם לא ראיתי צורך בזה, בגלל שאני סטייליסטית ויש לי זיכרון חזותי נהדר - תמיד ידעתי להציע אופציות אחרות שמתאימות הרבה יותר אז לא איבדתי מכירות בגלל כנות.
בסופו של דבר זה הגיע קרוב אליי יותר מידי. מה שעשיתי היה לעבוד בחנות כמוכרת אבל עשיתי את זה בתור מי שאני ומה שאני יודעת לעשות - סטייליסטית שמחפשת תמיד להעצים את הלקוחות שלה וזה פשוט התיש אותי. הייתי חוזרת הרוגה ממשמרות ולא הצלחתי לעשות שום דבר בשעות הפנאי שלי, גם לא ללמוד ותמורת משכורת שממש לא תיגמלה את המאמץ הזה כמו שצריך.
הרגשתי כמו דון קישוט, נלחמת בטחנות רוח. כשאני עושה סטיילינג זה אחרת, כי מי שמגיעה יודעת שאני הולכת לשנות את איך שהיא רואה את עצמה ואת איך שהיא מרגישה, היא מגיעה אליי כי היא לא הצליחה להגיע לבד לתוצאה שהיא מספיק מרוצה ממנה או שהיא התעייפה מהתהליך והיא רוצה שיקנו לה את הבגדים ויגידו לה בדיוק מה ללבוש. אבל בחנות אף אחד לא מצפה לזה. לרוב קיבלתי מלקוחות פידבקים נהדרים והמון פירגון וזה היה באמת נהדר ומספק, אבל היו דברים אחרים שפשוט גרמו לי לעזוב.
 אז מה עכשיו?
תודה לאל הקיץ בפתח ואנשים מחפשים שוב לעבור קורסי סטיילינג ואיפור - אז אני עושה את מה שאני הכי טובה בו ובו זמנית אני מחפשת עבודה קבועה בתחום שלי - בגלריות בירושלים ובתל אביב, אם תשמעו על משהו - אשמח אם תעבירו לי. בינתיים חגגתי את התפטרותי בשופינג כזה היסטרי שאני צריכה לכתוב פוסט שלם עליו :)
אני יודעת שלא כתבתי מזמן, הפוסט הזה היה קצת תקוע לי בגרון וגם עשיתי המון סרטונים וזה תמיד בא אחד על חשבון השני ולכן אני ממליצה לכן בחום להירשם גם לערוץ היוטיוב שלי שנמצא פה:
 http://www.youtube.com/user/Zorikit?feature=guide
אלו הסרטונים האחרונים שפירסמתי:
וטוטוריאל למראה איפור יומיומי אפרסקי -  http://www.youtube.com/watch?v=017cuWdaXjc&feature=relmfu
הפוסט הבא יהיה פוסט התחדשויות, אבל אשמח מאוד לשמוע בקשות, הארות, הערות ותגובות!
אתן כמעט 300 מנויות עכשיו (מי שלא נרשמה אז בבקשה קדימה להירשם!!!) והתגובות הן כלום לעומת המנויות, אז אשמח לשמוע מכן...
אתן יכולות גם להצטרף לקבוצה בפייסבוק כדי להישאר מעודכנות:
 http://www.facebook.com/groups/138229979559538/
מבטיחה שיפורסם פוסט בקרוב מאוד מאוד! :)
נשיקות, 
זוהר

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה