יום רביעי, 16 במאי 2012

על אורח חיים בריא, דיאטות וספורט.


טוב - פוסט לבקשת הקהל...
זה לא ממש סוד שהייתי פעם שמנה. לא שעכשיו אני רזה במיוחד (שגם על זה נדבר) אבל לפני  4 שנים שקלתי 100 קילו, או יותר. לא נשקלתי מעולם בשיאי, אז כל מה שיש לי זה מראית עיניים ותגובות מאנשים אחרים שירדתי המון במשקל. אני משערת שמדובר בערך ב 20 ק"ג נכון לעכשיו וכשהייתי רזה יותר אז זה היה 30 ק"ג. זה לא הולך להיות סיפור ירידה במשקל סטנדרטי, אני לא הולכת לספר לכן שהייתי אומללה כשהייתי שמנה והיום הכל מושלם כי אני רזה יותר, ממש לא. אני הולכת לספר לכן על התהליך שעברתי ולספר קצת על איך אני מנהלת את החיים שלי היום וקצת על הדברים שאני מאמינה בהם בהקשרים האלו. אתם לא צריכים להתווכח איתי בטוקבקים - זו פשוט הגישה שלי והאמונות שלי. הכל בסדר גם אם אתם בגישה אחרת :) זכותו של כל אחד לעשות ולהאמין במה שבא לו.



אפשר להגיד שהייתי שמנה כמעט מאז ומתמיד. התחלתי להשמין בגיל 7 בערך, אני חושבת שבגיל 12 הגעתי לאיזשהו איזון אבל אז הכל השתבש ועליתי במשקל המון עד גיל 15 בערך. אני חושבת שביחס לילדים של היום הייתי נחשבת לנורמלית ולא שמנה, אבל בתקופתי נחשבתי לשמנה. ילדים לא הפסיקו להקניט אותי על המשקל שלי וגם המשפחה הרזה שלי לא ממש ידעה איך לאכול את זה. בגיל 15 הגיעה לבית הספר שלי ברברה שיפר-ברגסטין להרצאה על תזונה. היא כתבה את "המפתח הביוכימי" ובעצם שטחה בפנינו את התורה שלה. היא אמרה לנו:
"תשמעו, לא משמינים מאוכל בריא אם לא אמורים להשמין, כי כשאוכלים בריא לא אוכלים כמויות מטורפות ושבעים מהר יותר מכמויות קטנות. אם אתם רזים מידי ותאכלו בריא - אתם תעלו במשקל. הדברים היחידים שאין להם שום תועלת בתזונה שלכם והם משמינים אתכם זה כל מה שמכיל סוכר, קמח ותפו"א. היא אמרה לנו: אם בא לכם לנשנש משהו מתוק ותקחו עוגיה, זה לא ייגמר באחת. אם תקחו תפוח, גם אם תאכלו 3, זה לא נוראי. אתם לא צריכים לשאוף להיות רזים, אלא בריאים. זה הכל."

איפשהו, אני בגישה שלה כמעט עד עצם היום הזה. אחרי ששמעתי אותה זו הייתה בעצם הפעם הראשונה ששיניתי את התזונה שלי, ואז עשיתי את זה כמו שצריך. "נגמלתי" לחלוטין מקמח לבן וסוכר - וזה היה סיוט. אתם לא מבינים כמה שאנחנו מכורים לזה עד שאתם מנסים להפסיק. אתם פשוט עוברים תהליך של גמילה. שכולל חשקים מטורפים למתוק ולקמח לבן וקריזות - כמו מכור לסמים. מה שמדהים זה שאחרי חודש - זה נעלם לגמרי ואפילו מפתחים רגישות למתיקות גבוהה וזה יעשה לכם בחילה... אז שיניתי את התזונה ובפעם הראשונה בחיים שלי, ירדתי 10 קילו.
שקלתי 70 ק"ג והייתי הכי רזה שהייתי בחיים שלי, אבל אז בגיל 16 נסעתי לדרום אפריקה ובחודש וחצי העלתי 6 ק"ג (מה נראה לכם שיקרה כשאתם נותנים לילד בכל יום 50 ש"ח לקנות לעצמו ארוחה וזורקים אותו בקניון?). אחרי שחזרתי החיים מה שנקרא בלעו אותי... לא התאמצתי לרדת בחזרה ואז הכרתי את הזוגי שלי - אהבת חיי, שחשב שאני האישה המושלמת, הכי יפה, הכי סקסית והכי מדהימה שהוא פגש. גם עם 6 ק"ג עודפים. קרה לי מה שקורה להרבה נשים שמתאהבות - היה לי כל כך טוב, שהשארתי את המלחמה הזאת מאחור. היה לי גבר בחיים שאהב אותי לא משנה מה. ואחרי שנתיים מצאתי את עצמי כבר לא נשקלת, בערך במשקל של 100 ק"ג. זה ממש לא שאכלתי זבל כל יום וכן המשכתי לעשות הליכות יום יום, הגוף שלי לצערי נוטה להשמנה ואם אני לא מקפידה מאוד - אני משמינה בקלות.

כשאני והוא היינו שנתיים וקצת ביחד נפרדנו לחודשיים, שבהם אפשר להגיד שהפסקתי לאכול. כשהוא חזר אליי ופגש אותי בפעם הראשונה הוא היה בהלם ואמר לי "לא אכלת חודשיים?" זה לא היה רחוק מהאמת. הפסקתי לאכול כי היה לי כל כך רע שלא הייתי רעבה, אבל היה לזה גם מניע פסיכולוגי אנורקטי משהו - כשנפרדנו הוא אמר לי שהוא לא נמשך אליי יותר וזה ריסק אותי בשניה. אין לי מושג כמה ירדתי בפרידה אבל זה היה רע מאוד שהפסקתי לאכול, ואנחנו נדבר על זה בהמשך.
בפרידה הזאת נרשמתי לאוני' ובעצם עברתי לירושלים. אחרי שבוע במעונות החלטתי להרשם גם לחד"כ וגם לחזור לאכול נכון. לא כי רציתי לרדת במשקל, אלא כי רציתי להיות בריאה ולא להתנשף כשאני הולכת בעליות. שלא נדבר על העובדה שגנטית - יש לי חרא של גנים ואני חייבת לשמור על עצמי. את ההשמנה שלי ירשתי מאבא שלי ואני יכולה לרדת ממנו גם בעיות של כולסטרול גבוה, סכרת טייפ 2 ובעיות בלב. התחלתי להתאמן בצורה לחלוטין לא מבוקרת, לא היה מישהו שבנה לי את האימונים בהתחלה, פשוט הייתה לי חברה שסחבה אותי בהתחלה ובסוף אני התמדתי יותר ממנה. האימונים בהתחלה היו מתונים ונכונים לי ובשנה א' הגעתי לקיץ בערך 76 ק"ג.

מה שקרה בהמשך זה שהעלתי במשקל בערך 4 ק"ג והגעתי בחזרה ל 80. נכנסתי להיסטריה מוחלטת. אחרי שניסיתי לשנות את התזונה ואת האימונים וזה לא עבד - הגברתי את האימונים, ניסיתי להתחיל לרוץ, קיצצתי את האוכל - טעויות איומות. ואז נפצעתי. נהיו לי דלקות בגידים, שברי מאמץ ואיזשהו נזק לא ברור ובלתי הפיך לכפות הרגליים. זה היה שילוב של אימונים לא נכונים ומוגזמים, ריצה לא נכונה, נעליים זולות ופלטפוס שאיכשהו - מעולם לא אובחן. הייתי מושבתת לתקופה והסיוט הכי גדול שלי התממש - עליתי ל 89 ק"ג.

אחרי תקופה של החלמה ארוכה הכל השתנה. קודם כל הזוגי כבר סיים קורס של מאמני חד"כ ופשוט החלטתי לתת לו לבנות לי תכנית אימונים ועשיתי בדיוק מה שהוא אמר לי לעשות (יש לי נטייה לא להקשיב לאנשים שקרובים אליי כשהם אומרים לי משהו. אופי מחורבן). קניתי נעליים איכותיות יותר, עשיתי מדרסים והלכתי לנטרופת שיסדר לי את התזונה. הנטרופת היה בגישה דיי דומה לראשונה ששמעתי והייתה לו רק המלצה אחת נוספת - הפרדת חלבונים מפחמימות בארוחת הצהריים והערב. בעזרת השילוב הזה חזרתי ל 80 ק"ג והתייצבתי במשקל הזה, לא משנה כמה ניסיתי לרדת נמוך יותר - לא הצלחתי. זה היה השלב שבו הבנתי שזה המשקל שהכי טבעי לגוף שלי. שאני לא צריכה להתאמץ יותר מידי כדי לשמור עליו. כל פעם שירדתי קילו או 2 העלתי אותם בחזרה וזכרתי מה דרש ממני להיות 76 קילו - הרבה אימונים ומעט אוכל שלא עמדתי בהם.
בתקופה שאח"כ מה שקרה זה שלקראת סוף השנה נדבקתי בחיידק בקיבה שגרם לי לרדת במשקל דרסטית ואחרי האנטיביוטיקה - להעלות בחזרה עם תוספת. תקופת ההחלמה לקחה הרבה מאוד זמן, ובעצם לא ממש מחלימים בצורה מלאה אפעם. מאז ועד היום אני עומדת על 84 ק"ג ולא זזה מילימיטר לשום כיוון... בעיקר כי אני לא מתאמצת מאוד לרדת. טוב לי איפה שאני, בגדול.

בכל הסיפור הארוך הזה הגעתי לכמה מסקנות חשובות והבנתי בעצם מה הגישה שלי לכל הנושא הזה ואותן אני רוצה לחלוק איתכן.
1. משקל זה הדבר הכי מיותר שהמציאו אי פעם. אם עקבתן אחרי המספרים בסיפור בטח שמתן לב לעובדה שהמשקל שלי בשום שלב לא הפך למשקל שאופייני לנשים בגילי ובגובה שלי ( 1.66. בואו נבהיר את זה, כי רובכן בטוחות שאני מאוד גבוהה. אני לא, אני פשוט נועלת עקבים ומתלבשת נכון). העובדה הזאת למעשה חרפנה אותי לחלוטין. לפי כל טבלא שקיימת בעולם גם במשקל הכי נמוך שלי הייתי צריכה לרדת 8 ק"ג כדי להגיע לגבול העליון התקין. זה הוציא אותי מדעתי וגרם לי להרגיש שמנה והכניס אותי לאובססיה מטורפת לרדת עוד ועוד והגוף שלי לא עמד בזה וגם לא הקשיב לי, כי הוא יודע קצת יותר טוב ממש מה טוב עבורי. בסופו של דבר פשוט קרסתי. ותרשו לי שניה לעוף על עצמי - ב 76 ק"ג הייתי כוסית בטירוף, הבטן שלי הייתה שטוחה בטירוף, הירכיים שלי נראו מדהים. אבל לא ראיתי את זה בכלל. הסתכלתי על המספרים הארורים ומעולם לא הרגשתי טוב ולא הייתי מרוצה, ראיתי משהו אחר לגמרי ממה שהיה שם. מעבר לעובדה שרעבתי והתאמנתי כמו מטורפת כדי להיות במשקל הזה, לעומת  4 קילו יותר שהיה לי הרבה יותר קל לתחזק ודוגרי? לא נראים כל כך אחרת. בעייני היקפים למשל זה ממש קצת פחות אכזרי, כל עוד לא שואפים לפרופורציות האגדיות של מרילין מונרו...
משקל זה דבר שמורכב מכל כך הרבה דברים, אין לאנשים מושג בכלל (למשל, רק האיברים הפנימיים, הדם, העור והעצמות יכולים להיות 25 ק"ג מהמשקל שלנו) ולנסות להכניס אנשים לטבלה כלשהי כמו ה BMI זה הדבר הכי מפגר ביקום. כמו שיש אנשים שמטבעם שוקלים מתחת לנורמה והם בריאים, יש אנשים ששוקלים יותר מהנורמה והם בריאים. אני מאוד ממליצה לקרוא את הספר "כולנו אנשים אמיתיים" של איילת קלטר ולהצטרף לקבוצה שלה "דיאלוג האכילה" בפייסבוק. תזונאית, אישה מרתקת שהגיעה למסקנות נכונות ומדהימות - לא חייבים להיות רזים כדי להיות בריאים ולא כולם אמורים להיות רזים.
מאמן חכם אמר לי לא מזמן "לאף אחד לא אכפת כמה את שוקלת או כמה אחוזי שומן יש לך, רק איך התחת שלך נראה בג'ינס" וזה משפט מצחיק בטירוף ונכון כל כך!
2. זה המשך ישיר של סעיף 1... הרבה אנשים שיורדים במשקל לא יודעים מתי לעצור ומתי זה מתחיל להיות אובססיבי. מפתחים חרדה איומה מעליה במשקל, בודקים כל הזמן כמה שוקלים ומתאמנים כמו מטורפים בלי לאכול מספיק. לצערי הרב ההגדרות שלי ושל אחרים לאובססיביות הן אחרות. לדעתי להתבאס מזה שעשית רק 3 אימונים השבוע או אימון רק של 45 דקות ולא שעה וחצי - זאת אובססיביות. לחשוב שעוגיה אחת זה חריגה - זה אובססיביות. אני הייתי כזאת. מעבר לעובדה שבריא זה לא, זה אימלל אותי. פה בדיוק אתן תשמעו את ההיפך המוחלט מכל סיפורי ההרזייה ששמעתן:
אני לא הפכתי למאושרת כשהייתי רזה. הייתי אומללה. אכלתי סרטים כל היום על המראה שלי והמשקל שלי, הייתי חסרת ביטחון בטירוף, הייתי רעבה ובסוף לא עמדתי בזה.
3. ספורט הוא חלק בלתי נפרד מאורח חיים בריא. בעברית המילה "דיאטה" - נקשרת לירידה במשקל. משמעותה ביוונית היא "אורח חיים בריא". כפי ששמתן לב - אני לא עושה דיאטות הזויות (לחם, כרוב, אטקינס, הורמון הריון - אנשים ממש מטומטמים.) ולא ממליצה עליהן. אני ממליצה על שינוי של אורח החיים, זה מה שיחזיק לאורך זמן. אם רוצים לרדת במשקל הדרך הכי טובה לעשות זאת היא דרך ספורט ולא דרך קיזוז קלוריות מהצריכה היומית המומלצת. מדוע?
בצריכה היומית המומלצת שלכם מחושבים גם ויטמנים, מינרלים, סיבים תזונתיים ומרכיבים אחרים שאתן אמורות לצרוך כל יום בשביל שהגוף שלכן יתפקד כמו שצריך לפעולות כמו נשימה, שינה, חשיבה + הקלוריות שהוא צריך כדי לתפקד קצת מעבר בהתאם לכמה שאתן זזות במהלך היום. אם אתן גורעות קלוריות מהתפריט הזה - אתן גורעות חלק מאותם מרכיבים חשובים. אם אתן עושות אימון - אתן שורפות בעיקר שומן ולא מחסירות מהגוף כלום.
אם אתן מתאמנות זה מאוד חשוב לא סתם להתחיל ולעשות מה שבראש שלכן אלא לבנות תכנית עם מאמן ולעדכן אותה כל כמה חודשים. לא תמיד המאמנים בחד"כ הם כאלו גאונים ואמינים, אבל זה עדיף על כלום. אם אתן רוצות להתחיל לרוץ - כדאי מאוד לעשות את זה בליווי של מאמן אישי צמוד שיכין לכן תוכנית שתרגיל אתכן לריצה לאט ובזהירות וילמד אתכן איך לרוץ, זה ממש לא פשוט כמו שנראה לכן.
חשוב מאוד למצוא פעילות גופנית שמתחברים אליה ובעיקר - להתמיד. ממש לא חייבים להרשם לחד"כ, אפשר לעשות ספורט בחוץ וגם בבית. היום אני מתאמנת בין 3 ל 5 פעמים בשבוע, כשהתחלתי שנאתי כל שניה וגררתי את עצמי לחד"כ. היום כשיש לי יום חופשי - הוא מתחיל באימון. זה משהו שכבר כיף לי לעשות.
4. הקטע של התזונה מאוד מאוד פשוט לדעתי:
לנסות כמה שיותר להמנע מקמח לבן, סוכר ומאוכל מטוגן. היום אני כבר אחרי כל כך הרבה מאמרים שקראתי, נטרופת וספרים שאני יכולה לבנות תפריט לעצמי. מי שלא - יכולה ללכת לדיאטנית שתעזור לה. הדברים שאני כותבת כאן הם בגדר דעתי האישית, מעולם לא למדתי תזונה. להרבות באכילה של ירקות זה תמיד טוב וגם בפירות אם אין בעיה של סכרת, להרבות בשתייה של מים. חלבונים זה מאוד מאוד חשוב בתפריט, במיוחד למי שמתאמנות. טעות נפוצה היא להמנע מפחמימות בכלל (אטקינס) מעבר לעובדה שלאורך זמן זו דיאטה שפוגעת בבריאות, למי שמתאמן - שוב - גם פחמימות חשובות מאוד בתזונה. מה שחשוב זה לאכול פחמימות מורכבות - קינואה, חיטה מלאה, אורז מלא, קוואקר, ולא לאכול פחמימות שהן מעובדות וריקות. סוכר וקמח הם למעשה אותו הדבר - פחמימה ריקה. זה אמנם טעים מאוד אבל בעיקר משמין, בלי הרבה תועלת לגוף ופחמימות כאלו דורשות כמות גדולה יותר כדי להרגיש שובע + מתפרקות מהר מאוד ולכן גורמות לתחושת הרעב לחזור מהר. פחמימות מלאות מכילות סיבים תזונתיים, ויטמנים, מתפרקות לאט יותר ומשביעות יותר.

זה כנראה קשור לזה שאני הלכתי לנטרופת אבל אני מאוד ממליצה להימנע או להפחית צריכה של מוצרי "לייט" ו"דיאט" ובכלל - מאוכל מעובד ואוכל שקונים מוכן. ממתיקים מלאכותיים שיש במוצרי לייט גורמים להצטברות נוזלים בגוף (תפסיקו איתם ותראו איך אתם יורדים במשקל פתאום). מכניסים הרבה ג'אנק לאוכל שאנחנו קונים שלדעתי לא עושה לנו טוב. אני לא קיצונית כמו נטרופת שלא יכניס קורנפלקס או חטיפי בריאות הביתה, אבל אני לא אכניס שניצל תירס, מאמא עוף ותמיד אעדיף פרי/יוגורט על חטיף אנרגיה. אני גם תמיד אעדיף לקחת אוכל מהבית מאשר לאכול בחוץ, במיוחד ש"בחוץ" זה לא מסעדה איכותית אלא קפיטריה/וואטאבר. אין לכם מושג מה קורה במטבחים, גם של מסעדות טובות, מבחינת הגייניה וטריות... ובהרבה מקומות מכניסים לאוכל מונוסודיום גלוטמט שאני רגישה אליו.

בקטע של מוצרי חלב - אם אין לכם רגישות אליהם זה נהדר, אבל אם יש לכם חשש - תעשו בדיקה ואם אתם אלרגיים תמנעו מהם, כי זה פוגע בגוף שלכם. משהו שחשוב להבין, כדי שהסידן שבמוצרים ייספג צריך להיות בהם שומן. כשאוכלים מוצרים עם 0% שומן מאבדים את היתרון התזונתי הגדול של מוצרי חלב - סידן. אני באופן אישי אוכלת מוצרי חלב עד 5% שומן למעט גב"צ שאני אוכלת את ה 9%.

חשוב לדעת ש"חטאים" הם חלק נורמלי מתזונה בריאה. אנשים לא מסוגלים תמיד להימנע מאוכל כזה בעיקר כי הוא טעים ואוכל זו אחת מהנאות החיים. זה בסדר לאכול דברים לא בריאים ולמעשה אפשר לשלב אותם בתפריט יום יום ועדיין לרדת במשקל. כי הכל עניין של כמויות. הכי חשוב זה לא להרגיש רגשות אשם כש"חוטאים" ולא לפצות על חטאים בקיזוז מהתפריט הבריא והקבוע שלכן (לקזז עם אימונים זה אחרת לגמרי ובסדר לדעתי). אותי למשל לעולם לא תתפסו מזמינה במסעדה סלט או משהו הזוי כזה (באופן כללי נדיר לתפוס אותי אוכלת סלט)... אני אעדיף אנטריקוט על פיצה אבל לא אוותר על התוספת הפחממתית ואוכל קינוח - רק שאחלוק אותו.
באופן כללי אני לא מאמינה בגישה שבדיאטת ירידה צריכים להרגיש רעב. אם רעבים - אוכלים. פשוט אוכלים דברים בריאים ואם זה לא חלק מארוחה או מעבר לתפריט - אוכלים מעט. לא משמינים מיוגורט או פרוסת לחם קל עם גבינה.
5. מאוד מאוד חשוב להגיע לתהליך הזה ממקום של אהבה עצמית ולא של שנאה. אולי זה היה צריך להיות מספר 1... אם המטרה שלכן היא "להראות טוב" או לשקול במספר מסויים (שלרוב - לא קשור למציאות...) אתן לא תחזיקו מעמד. התהליך הזה צריך לבוא מתוך רצון להיות בריאה יותר ולשמור על עצמך, לחזק את הגוף שלך. הרדיפה אחרי המראה החיצוני המושלם לא נגמרת. כאמור, כששקלתי 8 ק"ג פחות מהיום - אהבתי את עצמי הרבה פחות. אני באופן כללי ממליצה לאהוב את עצמכן בכל משקל ובכל גיל, לא משנה מה. אפשר לעשות את זה, ולא - אין ניגוד בין לאהוב את עצמך ב 100 קילו ולשאוף להגיע ל 80, כך או אחרת את אוהבת את עצמך.
6. אימונים אירוביים ואנאירוביים:
אימונים אירוביים עובדים על שריפה של שומנים ועבודה על סיבולת לב ריאה, אימונים אנאירוביים עובדים על חיזוק השרירים ופיתוחם. בד"כ ממליצים לאנשים שרוצים לרדת במשקל להתרכז בעיקר באירובי. יש מין גישה כזאת שאם אתה שמן או מלא אין תועלת לאימונים אנאירוביים כי לא יראו כלום מתחת לשומן גם ככה ולכן עדיף להוריד את השומן באימונים אירוביים ואח"כ להעלות במסת השריר. אז אני ממש לא בגישה הזאת!
אני לאורך כל התהליך שילבתי אימונים אנאירוביים. קודם כל - כי אני אוהבת אימוני התנגדות, זה מזכיר לי כמה שהגוף שלי חזק. שנית אני מאלו שחושבים אחרת. אימוני התנגדות מפתחים את השרירים ושרירים מפותחים שורפים יותר אנרגיה במנוחה - ככה שאם יש לכן שרירים מפותחים וחזקים (כמובן שאנחנו לא מדברים על רמות של בודיבילדרים) אתן תשרפו יותר במנוחה ולכן תרדו יותר במשקל. בנוסף אני העובדה הכי מוחשית שיש לעובדה שאימונים אנאירוביים משפיעים על המראה גם כשיש שומן מעל השרירים. אני חטובה מאוד ונראית הרבה יותר רזה ממה שאני בגלל האימונים האלו + העובדה שגנטית, אני עולה במסת שריר קצת יותר מנשים ממוצעות ורואים את זה כשאני עושה אימונים כאלו.

7. זה מאוד מאוד חשוב ללבוש את הבגדים הנכונים ולנעול את הנעליים הנכונות כשמתאמנים. זה מונע פציעות, מקל עליכם ובעיקר - נותן המון חשק לקום ולצאת לאימון! בדיוק כמו שלהתלבש יפה לעבודה עושה מצברוח טוב - להתלבש יפה לחד"כ משיג את אותו הדבר. אני מאוד אוהבת "סטים" של טייצים וגופיות. כתבתי פוסט שלם בנושא שנמצא כאן:  http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2214213&r=1

8. פילאטיס. טוב, בואו נהיה כנות, פילאטיס זה לא כיף. זה קשה מאוד ואני סופרת כל דקה בשיעורים אבל העובדות הן שזה פשוט מאוד עובד! בעצם פילאטיס זו שיטה שפותחה בשביל רקדנים שנפצעו, אני הגעתי אליה אחרי שנפצעתי באימונים. קודם כל - זה באמת שיפר את הכאבים שלי. שנית - השיטה הזאת עובדת על הארכה של השרירים וחיזוק של ה core - מרכז הגוף, הגו. זה בעצם ההיפך מאימוני אנאירוביים שמכווצים את השרירים. כשמתמידים - רואים תוצאות מהר מאוד. הבטן משתחטת, נהיים זקופים יותר ונראים רזים הרבה יותר - אפילו כשלא יורדים במשקל. אצלי זה ממש חוק - כשאני מפסיקה ומתחילה מחדש, אחרי שבועיים בדיוק אני אתחיל לקבל מחמאות על כמה שרזיתי בלי שזזתי גרם. העניין הוא שגם מפתחים מודעות ליציבה נכונה ולבטן אסופה תמידית ולכן בין היתר נראים תמיד יותר lean.

9. הדיבורים שתשמעו בנושא הם לרוב כמו אצלי - על אנשים שמנים שמנסים לרדת במשקל או על מי שמנסה לשמור על המשקל. חשוב לי להבהיר שגם לאנשים  רזים שלא משמינים מכלום יש חשיבות לשמירה על אורח חיים בריא. גם אם את רזה את צריכה לאכול בריא ונכון ולהתאמן - פשוט אחרת. גם אנשים רזים יכולים לחלות בסכרת או כולסטרול וחשוב מאוד לשמור על איזון. בנוסף אם את בתת משקל ונשקפת בעתיד בעיה בריאותית או שאת פשוט רוצה להעלות במשקל מחקרים מראים שאוכל בריא גורם לאנשים שמנים לרזות אבל לרזים להשמין - אם אוכלים את הכמויות הנכונות ומהדברים הנכונים. לא צריך להעלות במשקל ע"י האבסת ג'אנק פוד, זה גם לא יעבוד בד"כ וגם לא בריא.
10. לרדת במשקל או לשנות את אורח החיים זה תהליך, זה תהליך שדורש הרבה השקעה, אנרגיות, מוכנות נפשית וגם - זמן. כשהייתי צעירה ולא עבדתי והתאמנתי המון דבקתי במשפט "הכל עניין של סדר עדיפויות". והיום אני חושבת שזה בהחלט ככה, אבל זה גם בסדר גמור שהעדיפות שלכן תהיה לישון יותר בבוקר או ללכת לחבר ולהפסיד אימון. בעייני העובדה שהייתי ישנה 3 שעות בלילה, מוותרת על זמן איכות עם בן זוגי או המשפחה שלי לא מראה על דבקות במטרה, אלא על אובססיה. כרגע אני 4 ק"ג מעל המשקל שאני מעדיפה להיות בו והסיבה שאני לא יורדת למרות שאני יודעת בדיוק מה לעשות היא שאני לא פנויה לזה כרגע... יש לי על הראש תואר, עבודה(ות), חתונה, המון המון לחץ והעובדה שהשנה אני פחות בדירה שלי ויותר מסתובבת בין הבית של ההורים שלי להורים של החצי וקצת קשה לשמור ככה על שגרת אימונים ולבשל בריא כל הזמן. בהתחלה כעסתי וניסיתי בכוח לדחוף אימונים, אבל זה לא עבד. לפעמים צריכים לקבל שאי אפשר כרגע וזה בסדר, זה קורה ויהיו הזדמנויות אחרות. תמיד אפשר לרדת במשקל ומה שכן כדאי לעשות זה לנסות להקפיד על תזונה בריאה. תזונה חשובה בדיוק כמו פעילות גופנית, רק דורשת פחות זמן.
עכשיו אני אחזור לעצמי...
היום אני משתדלת להתאמן 3 פעמים בשבוע לפחות - מקפידה על 3 אימוני אירובי, שיעור פילאטיס ולאחרונה חזרתי לאימונים אנאירוביים וזה נהדר לי. אני אוכלת בריא ומסודר מאוד ( 3 ארוחות "גדולות" שתמיד ארוחות הבוקר שלי הכי מושקעות, צהריים קצת פחות וארוחת הערב הכי קטנה) ו 2 ארוחות ביניים) אבל דואגת לחטוא מידי פעם בהנאה גדולה :) לא תתפסו אותי אוכלת סלט כמעט אפעם, בטח שלא בלי קוטג'/טונה/חביתה/טחינה בתוכו. ירקות מבחינתי זו תוספת בריאה וחשובה אבל זה לא ארוחה. לאורז מלא לא הצלחתי להתרגל עדיין, יש לו טעם של תערובת בעייני. בשבתות או בעיקר בימי שישי וכשאני אצל ההורים שלי - אני לא מקפידה על התזונה כל כך. אני יודעת שאני אוכל הרבה שטויות ושזה קרב אבוד וזה בסדר, לא קרה כלום. משתדלת לזוז הרבה בימים האלו :)
אבל הדבר הכי חשוב הוא שלרוב - אני עושה את הדברים האלו ממניע של בריאות. אני לא נשקלת כמעט אפעם וזה לא מדאיג אותי ממש ואני מאוד מרוצה מאיך שאני נראית. אני מרגישה מאוד טוב בתוך העור שלי. כמו שאמרתי - יש עלי 4 ק"ג מיותרים שאני אשמח אם יעלו באורח פלא אבל אני לא עוזרת להם יותר מידי וזה ממש לא מאמלל אותי ומפריע לי, כי אני חושבת שאני נראית נהדר.
לסיכום אני אשאיר אכן עם כמה תמונות השראה:
לפני כמה שבועות התאמנתי אצל ההורים שלי וקלטתי שאפעם לא הצטלמתי בשנית עם "מדי א'" - בגדי הספורט שלבשתי לפני האימון הראשון שלי. אז ככה נוצר תמונת "לפני/ אחרי" הזו.
עוד כמה של "לפני".... עזבו את הבגדים המזעזעים, זה קטע שהייתי מלאה ככה בפנים, כי כשהייתי שם, לא ראיתי את זה.
אז חשבתי שאני גותית קשוחה, לכולנו היה את השלב הזה :P
אני לא באמת צריכה לשים תמונת אחרי, אבל בא לי!
ממש לקינוח אני ממליצה לכם על הבלוג הזה של חברה שלי, פשוט בלוג שינוי אורח חיים נהדר.
 http://fromfat-tofit.blogspot.com/p/blog-page_25.html
ניפגש בפוסט הבא!
אשמח לשמוע הערות, הארות, חוויות ורעיונות לפוסטים!
נשיקות!
נ.ב
לצערי נכנסו לכמה טוקבקיסטיות אנונימיות שהיו חייבות לספר לי שאני חיה בסרט, מאכילה את עצמי שקרים, לא בריאה ושמנה בטירוף וציינו כמובן שהן רזות. אז קודם כל - התגובות מאושרות ידנית ורק מי שרשום לתפוז יכול להגיב ולכן התגובות שלכן לא יופיעו מיד אלא רק ע"י אישור שלי.
שנית לאותן בחורות אני חייבת להגיד שאולי הרעב משבש לכן את החשיבה או שהמונח "סקיני ביטץ'" הומצא במיוחד עבורכן ולהפנות אתכן לכאן:
 http://www.youtube.com/watch?v=THRX9wGBUQo
,
 תהנו, או תחנקו... בחירה שלכן...

תגובה 1: