יום חמישי, 9 באוגוסט 2012

מותר לי להיות קצת קרובה, רגישה ואישית נכון?


אני יודעת שאמרתי שאני לא אכתוב הרבה זמן, אבל זה רק כי שכחתי שהבלוג הזה התחיל ממעט תמונות והרבה מאוד מלל ולא יקרה שום דבר אם זה יחזור לתקופה. מאיפה אני מתחילה בכלל?
כל מה שמספרים לכם על חתונות וההתרגשות?
הכל שקר.



אני עומדת פחות משבועיים לפני החתונה והאמת היא שאני לא מתרגשת.
אני בעיקר לחוצה, היסטרית ואולי קצת מבוהלת.
אין לזה שום קשר לחצי שלי ולאהבה שלי אליו. אני אוהבת אותו נצח. אני אוהבת אותו מהפעם הראשונה שראיתי אותו לפני 7 וחצי שנים. ידעתי שאני אתחתן איתו אולי אחרי 5 המילים הראשונות שהוא אמר לי. גם אם לא תמיד זכרתי שאני אתחתן איתו, תמיד ידעתי. אני נאמנה לו ורק לו 6 שנים. אני מעריצה אותו ומעריכה אותו ובפלאפון שלי הוא שמור בתור "אישי ההורס" כבר כמה שנים טובות. הוא הגבר שלי והאיש שלי. בשנה האחרונה לא גרנו ביחד רשמית אבל היינו כל הזמן ביחד, השינוי הגדול בחתונה זה שעברנו לגור ביחד.
אז לא, אני לא מתרגשת.
חתונה זה חגיגה של אהבה גדולה עם כל המוזמנים שלנו, זה טקס דתי שיש לו משמעות עמוקה עבורי בתור יהודיה מאמינה אבל אני לא מתרגשת כי שינוי מהותי בחיים שלי אין כאן. אני אוהבת אותו ונאמנה לו כבר אלפי שנים והוא אוהב אותי ונאמן לי כבר אלפיים שנה.
למה אני לחוצה, היסטרית ומבוהלת?
קודם כל כי לקחתי על עצמי להפיק את החתונה הזאת לבד לגמרי. החצי שלי, שיחיה, עובד המון שעות ואני בכלל לא דורשת ממנו להיות חלק מזה. כל מה שהוא צריך לעשות זה להגיע :) זה לא אומר שזה קל לי ושזה לא מפריע לי, אבל זה המצב, אי אפשר לשנות אותו ואני באמת לא יכולה לדרוש ממנו לעזור לי כי אין לו מתי. אין לי כל כך על מי להפיל את העזרה בדברים הטכניים שעוד נשארו. ונשארו עוד הרבה דברים מעיקים וקטנים כמו אישורי הגעה, סידורי ישיבה, לסדר את שבע הברכות, הדרכת כלות, לאסוף כתובה, להתמודד עם בני משפחה שהתבררו כנבלות, ואני מסדרת את הפרחים וצריכה לנסוע לבחור אותם, לשזור אותם ובתוך כל זה יש לי חינה עוד שניה בערך שתודה לאל לחינה אין מה לארגן רק להגיע! עכשיו, מעבר לכל זה אני אמורה לעבוד ב 3 עבודות. כרגע, הכל קפא. אני לא קובעת פגישות סטיילינג עד אחרי החתונה, דגנית היקרה שלי שלחה לי רשימת מטלות שלא נגעתי בה ובפרחים וול, גם כן הכל קפוא. ועם זה לא מספיק, יש לי עבודות להגיש שאני פשוט לא יודעת מתי אני הולכת להתחיל.
הייתי שמחה לחשוב שאני נדירה, אבל רובנו לא יכולים לעצור את החיים שלנו כשאנחנו מתחתנים ולכן נוצר מצב של המון המון לחץ ואפס התרגשות.
אני בעיקר בתחושה שבא לי לבכות כל הזמן. לפעמים אני פשוט פורצת בבכי סתם ככה, כמו משוגעת (או הריונית).

משהו אחד מרגיז במיוחד : צהר
נורא שמחתי כמה נרשמנו שם והוצאנו תעודות רווקות אבל מהרגע הזה הכל התנהל באיטיות. רב בסוף לקחנו רב שהוא לא של צהר, כי הלכנו על המלצות. והחלק הכי מרגיז - הדרכת כלות. נרשמתי מראש להדרכת כלות דרך צהר. הם נתנו לי שם וטלפון חודש לפני החתונה, אני מתקשרת לבחורה ואין תגובה. משאירה הודעות - היא לא חוזרת אליי. אח"כ היא שולחת לי מיילים שאני לא זמינה. אחרי שבועיים שלחתי מייל לצהר שהבחורה לא זמינה והם ענו שדיברו איתה והיא תיצור איתי קשר עד יום כזה וכזה ונחשו מה? היא לא חזרה אלי. שבועיים לפני החתונה עדיין לא עשיתי הדרכה ולכן בלית ברירה פניתי לבת דודתי. היא מדריכת כלות אבל של העדה החרדית. ההדרכה קוצרה עבורי מ 10 שיעורים ל 3 (כשצהר אומרים שזה 1) שבהם אני יושבת, מהנהנת לה כמו מטומטמת ובראש מדמיינת איך אני צורחת עליה שהיא לא שפויה ומנציחה הקטנת נשים.
אני הכי מסורתית בעולם, חלק גדול מההתמחות שלי הוא באומנות ופולקלור יהודי. אני חושבת שיש דברים מקסימים בכל העניין של הלכות נידה. אבל יש דברים שהם לא בגדר הנורמל.
כשהיא ישבה שם והסבירה לי שאני צריכה לספור 7 ימים נקיים אחרי המחזור שבהם בכל יום אני דוחפת לנרתיק שלי בד לבן פעמיים ביום אני פשוט התכווצתי במקום. כשהיא הסבירה שאם כואב לי, אז יש ג'ל סיכוך אני כמעט התעלפתי. החלפתי צבעים כשהיא אמרה שאסור לי להעביר לו חפצים ישירות מהיד שלי ונחרדתי לגמרי מהסיפור הידוע על "רעל המחזור" שממית פרחים וההפחדות שסקס במחזור גורם לילדים להיוולד טמאים. השיא היה שאם הבד מוכתם - צריך לשלוח את הבד המוכתם לרב שמתמחה בהסתכלות על כתמים ושבכל פעם שאני בודקת את עצמי עם הבד (שנקרא עד - כי "עד" לטוהר שלי) אני עושה מצווה ונבראים מלאכים. פשוט יצאתי מזועזעת ועומד בפני השיעור האחרון מחר בבוקר שאני עוד מנסה לחשוב איך להתחמק ממנו. כלום לא היה לי חדש, אבל לא האמנתי שיש נשים שמאמינות בזה.
אני מתה על היהדות, אבל יש בה דברים כל כך ארכאיים ומגוחכים. אלוהים לא סופר לך כמה פעמים את דוחפת בד לנרתיק שלך... אני בטוחה במיליון אחוז שאלוהים לא חשב על הדברים האלו כשהוא המציא את היהדות. אני יודעת את זה בלב שלי.
הפגישות המזעזעות האלו גרמו לי להתחרט שבחרתי להתחשב בהורים שלי ושלו במקום לברוח להתחתן אזרחית בחו"ל. אני יושבת שם ומרגישה שאני בוגדת בכל עקרון שלי והלב שלי פשוט נקרע. אני מאמינה גדולה אבל בנאדם מאוד ריאלי. אני לא מתווכחת עם עובדות. זאת עובדה שאת התנ"ך כתבו בני אדם, זאת עובדה ש 7 ימים נקיים הונהגו לאחר חורבן הבית בגלל אי סדירות במחזור והיום ראוי לבטל אותם. זאת עובדה ש 80% ממה שיהודי בעניינו הוא פגאני או נוצרי.
אני נשבעת כאן בפניכם - הילדים שלי יתחתנו איך שהם רוצים. גם אם זה יהיה בכנסייה קתולית ואני לא ממליצה לאפחד מכם להתחתן ברבנות או דרך צהר. לפי היהדות ברגע שאישה קודשה מול 2 עדים היא נשואה. כל השאר? תעשייה שנועדה להפחיד ולגלגל המון כסף.
משהו מרגיז פחות, אבל מרגיז : מעצב האירועים של לילות קסומים
השבוע התקשר אליי המעצב של האולם. הוא התחיל את השיחה מזה שאנחנו צריכים לקבוע פגישה והזכרתי לו שאנחנו לא כי אני מעצבת את האירוע שלי. כשהוא נזכר בי הוא אמר שחתונה זה לא רק פרחים והסברתי בעדינות שעבורי זה רק פרחים. ואז הוא התחיל לקשקש על חופה. אמרתי שאני יודעת מה חופת הבסיס שאני מקבלת כי מנהל האירוע הראה לי אותה והוא נבח עליי שאני לא יודעת מה מדברת, שמנהל האירוע לא יכול להראות לי עיצוה חופה ושאני לא אמצא את עצמי מגיעה לאולם ולא תהיה לי בכלל חופה, בנימה מאיימת במיוחד. אחרי זה הוא עוד טרח להגיד שהגישה שלי לא נעימה לו וניסה לחנך אותי. מיותר לציין שגם כשפגשתי אותו באירוע הטעימות התרשמתי שמדובר בערס (עם ציפורן ארוכה בזרת!) ובבנאדם ממש לא נעים שממש עצבני על העובדה שהוא מפסיד כסף על החתונה שלי. כבר באירוע הטעימות שאלתי אם 6 הסטדנטים של השדרה לפני החופה הם חלק מעיצוב בסיסי ונדרשתי לשלם עליהם 700 ש"ח (ותודה לבעל האולם שאירגן לי אותם ללא תשלום).
נותרתי אחרי השיחה הזאת עצבנית במיוחד. מעולם לא נתקלתי בספק שמדבר אליי ככה.
אני הולכת להשאיר באולם הזה 60,000 שקל. מישהו שכח את זה? מישהו שכח שהוא נותן השירות ואני הלקוחה?
תודה לאל, איש הקשר שלנו הוא בחור מדהים.
הרמתי טלפון וכשלא ענו לי שלחתי סמס עצבני במיוחד, קיבלתי מענה טלפוני מהיר מאוד שכלל התנצלות ארוכה והבטחה ממנו שאני לא אשמע יותר ממעצב האירוע ושכל מה שהובטח לי בחופה יהיה שם. שיחת הטלפון הייתה מאוד מרגיעה ויאמר לזכותם של לילות קסומים שהם טיפלו בבעיה במהירות וביעילות. אישית? לו לא יכולתי לעצב בעצמי את האולם הייתי שוקלת היטב אם להתחתן שם כי אי אפשר להכניס מעצב מבחוץ והמעצב שלהם הוא קודם כל אדם דוחה ושנית העבודה שלו עלובה במיוחד.

ומעבר חד - לא הכל שחור!
נקודת אור ענקית : ידין מילר
סיפור האהבה שלי עם ידין התחיל לפני שנה. אני חובבת ריקוד מושבעת, רקדנית בנשמה (ובמציאות חסרת קואורדינציה בכל מה שהוא לא ריקודי בטן או מוזיקה שחורה) וכשהתארסנו מאוד רציתי שנעשה ריקוד. עכשיו מעבר לאהבה שלי לריקוד יש לי חיבה בלתי מוסברת למוזיקה לטינית, בעיקר לסמבה ובוסה נובה אבל רציתי משהו רקיד ומרשים - וזה כמובן טנגו!  אז לפני שנה דיברתי עם ידין (שהוא בוגר של האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, סטודנט לתואר שני באותו מוסד ומורה לריקוד) על טנגו.... מאז החצי (שמלכתחילה לא עף על העניין) החליט שטנגו זה ריקוד קצת אלים מידי וחושני מידי לחתונה. אני לא התכוונתי לוותר וכשננעלנו על שיר סלואו, אמרנו שנלך לכמה שיעורים אצל ידין רק כדי לא לצאת סתומים שמתנוענעים מצד לצד...
אז זה נדחה ונדחה ויצא שפגשנו את ידין לראשונה השבוע ומה אני אגיד לכם?
אני מאוהבת.
קודם כל זה פשוט בא לנו ביום שהתחיל הפוך והמשיך להתדרדר מרגע לרגע. שניה לפני שעלינו לאוטו רבנו כמו שלא רבנו מעולם. שניה אחרי שנכנסתי לאוטו קיבלתי את שיחת טלפון המדוברת ממעצב האירוע שהוציאה אותי מאיזון לשעות ארוכות. חשבתי שאנחנו הולכים ויהיה כל כך גרוע כי אנחנו עצבניים כל כך ושאולי זה היה רעיון גרוע מראש, כי גם ככה האיש שלי לא אוהב לרקוד לפני שהוא שתה חצי בקבוק וודקה.
אז קודם כל ידין פשוט חייכן, מצחיק וזורם והוא השרה עלינו אווירה קלילה וקסומה תוך 5 שניות בערך. גם התפאורה של סטודיו עתיק באקדמיה הכניסה אותנו למוד משועשע במיוחד. אה וכן, הוא רקדן כל כך מוכשר. וכולנו יודעות שגברים שיודעים לרקוד זה פשוט ממיס...
מצאנו את עצמנו אחרי כמה דקות בעיצומו של ריקוד סוער/סדנת צחוק היסטרית.
קודם כל למדתי לעשות צעדים שלא חשבתי שאני יכולה לעשות פיזית. המשקל שלי היה אישיו רציני עבורי כי רקדניות הן כאלו דקיקות שתמיד חשבתי שאין מצב בעולם שאני מבצעת את הדברים האלו בלי להראות כמו האמפטי דאמפטי. מה שלא הרגיע אותי במיוחד זה שידין שוקל בערך חצי ממני ואז למדתי שהשמועה נכונה - הם לא באמת מחזיקים אותך, יש להם אחלה טכניקות לעניין וגם שרקדנים הרבה יותר חזקים ממה שנראה לכן... ושמסתבר שאני לא כזאת מוגבלת כמו שחשבתי שאני. אה ולמדתי שבתור בחורה כשהגבר מוביל ועושה את הדברים כמו שצריך, גם אם את הכי עקומה בעולם את תרגישי כמו בלרינה במינימום! הרגשתי כמו חבילה עוברת שרקדתי לחלופין עם הבחור שלי ועם ידין, זה היה משעשע במיוחד :)
החצי שלי הפתיע אותי שהוא קולט כל כך מהר ואת שנינו זה שם פשוט באחת הסיטואציות הכי מצחיקות בעולם, פשוט לא הפסקנו להקרע מצחוק בחוסר שליטה מוחלט, כמו שני ילדים שצריכים דחוף רטלין וידין שיתף עם זה פעולה לחלוטין :)
מעבר לצחוקיה הבלתי נגמרת, יש לנו כוריאוגרפיה מדהימה לסלואו שלנו (שהושלמה תוך 3 שיעורים בסה"כ!) שידין הגאון פשוט התאים לאופי שלנו, לשיר וליכולות שלנו (שכאמור, הפתיעו אפילו אותנו!) וכל הסיפור הזה הוא פשוט הסיטואציה הכי כייפית, הכי משחררת והכי מחברת שעברנו בשבועות האחרונים. היינו פשוט צריכים את זה כמו אוויר לנשימה ולא ידענו בכלל כמה אנחנו צריכים את זה.
אין לו אפילו מושג כמה שהשיעורים האלו פושט הצילו אותנו מלעבור ימים שלמים בריבים מיותרים ולחצים מטורפים, זה היה הרבה יותר מללמוד לרקוד...
התחברנו לידין כל כך ובקלילות שפשוט החלטנו בשיעור האחרון שהיה היום לתת לו הזמנה לחתונה, כי נראה לנו שזו רק ההתחלה :)
הבוטום ליין: ידין מילר ושיעורי ריקוד לחתונה או בכלל, בשביל הכיף - מומלץ בחום. הבחור ירושלמי, אין לי מושג אם הוא ירחיק עד לתל אביב, אבל אני מניחה שהכל עניין של תזמון ומחיר :) אם אני הייתי מהמרכז הייתי משקיעה בנסיעה עד לפה במיוחד בשבילו... זה המספר: 0547897498
אם אתם רוצים לתקשר איתו בפייסבוק אז זה Yadin Miller.
ותראו איזה חתיך (שפאקינג יודע להתלבש!)!
נקודת אור נוספת : מתנת יומולדת מפתיעה ומאוחרת
כשנכנסתי לבית אחרי הדרכת הכלות המזעזעת, גמורה מעייפות חיכתה לי חבילה מדגניתא - הבוסית שלי. תהיתי אם זו אחת השמלות שנשלחה לאחת הבלוגריות שהיו אמורות להיות אצלי ואז נזכרתי שהחבילה הזאת חזרה לדגנית אז מסקרנות נטו פתחתי אותה, חשבתי שאולי דגנית התלבלה. בפנים העטיפה היתה שחורה, קשורה יפה בסרט ורוד עם לבבות ובתוך זה חיכתה לי שמלת מעיין מושלמת בדיוק במידה שלי. ידעתי שזה לא צירוף מקרים, דגנית תמיד אמרה לי שהדגם הזה נתפר עבורי ואני תמיד אמרתי לה שזה אחד הדגמים האהובים עליי. שלחתי לה סמס של "את מפגרת? ממש לא היית צריכה!" כי קיבלתי כבר שמלת אנסטסיה ירוקה במתנה ממנה! והיא אמרה שזו מתנת יומולדת. רק היום ראיתי את כרטיס הברכה המקסים שדגנית צירפה. אני מרגישה הכי ברת מזל עם העבודה הזאת והבוסית הזאת, אני כולה בחודש השני בעבודה, עדיין לא עשיתי כלום החודש וקיבלתי מתנת יומולדת שווה עם כרטיס ברכה מרגש ויותר מבוסית - פשוט הרווחתי חברה אמיתית שמדברת איתי כל יום, שולחת לי מתנות ודואגת לי.
האריזה המתוקה:
והשמלה המשגעת:
איבזרתי אותה בעגילים ושרשרת עם אלמנטים של זהב ואבנים אדומות + נעליים אדומות + צמיד זהב מתחרה של נטע ליבנה.
לקינוח - רשימת קניות מעודכנת בסימן חתונה:
1. סט של חזיה ותחתונים מהמם בקרם עם קצת ורוד של בוניטה דה מאס, כי רציתי משהו סקסי אבל שימושי לליל הכלולות ( 150 לחזיה ו 80 לתחתונים במשביר!).
2. חזיה בצבע גוף בשביל השמלה השניה שאני לובשת (של ראול נאווי, חזיות בייסיק אליפות מהמשביר, 200 ש"ח).
3. בגד ים שלם מהמם של גדעון אוברזון שעלה במבצע 250 ש"ח במשביר. כי מביך אותי ביקיני ליד אבא שלי ואבא שלו בשבת חתן.
4. בירית אדומה ושובבה :) 20 ש"ח מהמשביר :)
5. מחטב מעולה שעלה לי במישכון כליה מג'ק קובה ( 470 ש"ח!!! המחיר המקורי 490, לחברי מועדון 420, אז העדפתי כבר לעשות חבר מועדון על הדרך).

זהו, מקווה שנהנתן גם מפוסט שהוא קצת אחר מהרגילים שלי.
נשיקות ומלא אהבה.
נ.ב
תגיבו! בבקשה!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה