יום רביעי, 5 בספטמבר 2012

"מצאתי את שאהבה נפשי"


בפוסט הקודם הגענו לאולם ואנחנו תכף מגיעים לחופה!
(אם בטעות פספסתן:
חלק א' -   http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2377179&r=1
ח
לק ב' -  http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2378971&r=1 )
האולם - בחרנו להתחתן בלילות קסומים שנמצא בקיבוץ חפץ חיים. קבלת הפנים והחופה היו בחוץ והאוכל והריקודים בתוך האולם.
המקום נראה מקסים, מנהלים אותו כמה אחים, סגרנו את האירוע מול שחר שהיה מקסים לאורך כל הדרך. שילמנו 215 למנה כולל הכל (הגברה תאורה וכו').
בחרנו בלילות קסומים בגלל ששחר היה מקסים, המקום מהמם והמחיר היה בתקציב שלנו. בביקורות קראנו רק דברים טובים על המקום אבל במבחן התוצאה זה לא עמד...



הבעיות התחילו כבר בערב הטעימות... הוזמנו לערב טעימות המוני של מספר רב של זוגות, הערב היה פשוט נוראי.
אמרו לנו להגיע ב 8 בדיוק ולא נתנו לנו להיכנס לאולם עד 9 וחצי, הערב הזה נמרח עד 12 בלילה באמצע שבוע שכולם עובדים ביום שאחריו. ממש מיותר. לא טעמנו מהקינוחים כי היינו צריכים כבר ללכת, לדעתי אירוע טעימות צריך להיות בצורת בופה, אנשים יטעמו מה שבא להם ומתי שבא להם, יסמנו לעצמם וילכו. באותו אירוע פגשנו את מעצב האירועים ששחר אמר לי מראש לדבר איתו ולהסביר לו שאני מעצבת את האירוע בעצמי ורק צריכה לתאם איתו. המעצב שלהם שנקרא ישראל, נפגע מאוד כנראה מזה שהוא לא הולך לעשות עליי קופה ובכשביקשתי ממנו שישאיר לי את 6 הסטנדים לשדרה שעליהם מניחים את הזרים הוא אמר לי שזה לא כלול בעיצוב חופה בסיסי חינמי ושעל 6 הסטנדים המסכנים בעיצוב הבסיסי שלהם - כלומר עטופים בבד לבן חלק - אני צריכה לשלם 700 ש"ח. הדבר היחיד שנכלל ב"עיצוב חופה" שעליו כתוב בחוזה זה חופה בסיסית עם 4 עמודים לבנים וחתיכת בד לבד למעלה.
אני מאוד כעסתי כי אני עובדת עם אולמות בתור מעצבת בעצמי וכל אולם מחזיק סטנדים כאלו משלו שמעצבי פרחים יכולים להשתמש בהם ואף אחד לא לוקח עליהם כסף. שחר כמובן פתר את זה והבטיח לנו שנקבל הכל בחתונה בלי לשלם על הדברים האלו. אבל הסיפור לא נגמר שם. חודש לפני החתונה קיבלתי טלפון מישראל שפחות או יותר איים עליי שאני אגיע לחופה ולא יהיה שם את מה שאני רוצה ועל הדרך ניסה לחנך אותך. הרמתי טלפון זועם לשחר ששוב סידר את העניינים ובזה תמה אפיזודת המעצב הערס והחוצפן. זוגות שרוצים לסגור שם צריכים לדעת שהוא המעצב הבלעדי ואי אפשר להכניס מעצב מבחוץ. מעבר לעובדה שהוא אדם דוחה, "זכינו" להתרשם מהעבודות שלו שהיו ברמה נמוכה מאוד עם פרחים גוססים.
יאמר לזכותו של שחר שהוא לא רק דאג לסטנדים, אלא לסטנדים ולחופה מהסוג היותר מושקע.
אב שוב, פה לא נגמר הבלאגן עם לילות קסומים.
בחתונה עצמה התחילו הבעיות האמיתיות. בתור התחלה התברר שאזור קבלת הפנים היה חשוך מאוד ובלי תאורה מספקת וגם בלי מאווררים במקומות אסטרטגיים. ההורים קיבלו מאוורר מולם רק אחרי צעקות וזה הגיע לשיא חדש בחופה.
בחופה שלנו לא היה אפילו מאוורר אחד מלפנינו, מאחורינו או בצדדים. עמדנו שם ופשוט נטפנו זיעה. אנחנו לא מיוחדים בהזעה שלנו, זה היה ערב אוגוסט לוהט סטנדרטי ובמינימום היו צריכים להיות מאווררים. חצי מהתמונות החופה גנוזות כי אני נראית שם כאילו אני עומדת למות או להרוג מישהו והחצי שלי נוזל על הרצפה. בוידאו יראו אותי עומדת ומנגבת זיעה. לא התרגשנו בחופה מרוב שהתעסקנו בכמה שהיה לנו חם.
הבעיות המשיכו כשמנהל האירוע דפק לי על הדלת 5 פעמים כשלקחו לי יותר מ 5 שניות להחליף שמלה ("אמרת שייקח לך 5 דקות!!" כן, לפני שידעתי שיהיה כל כך חם בחופה שאני אצטרך לעשות מקלחת מגבונים ולחדש את האיפור שלי) ונגמרו בזה שהתאורה באולם הייתה כל כך מלאכותית ודפוקה שהצלמים היו צריכים לעשות סלטות באוויר בשביל תמונות טובות. כשהם ביקשו מהאולם לסדר את התאורה הם נתקלו בחומה מצד מנהל האירוע, אוהד שאמר "צלמי צ'יק צ'ק מסתדרים פה" ולא הבין שאופיר קפון זה לא צלמי צ'יק צ'ק עם כל הכבוד. בתמונות הריקודים רואים שהתאורה מוזרה והן פחות טובות למרות שאופיר ישב עליהן שעות ארוכות כדי לתקן אותן.
יאמר לזכותם שבגמר החשבון - העלנו את כל הבעיות ודרשנו פיצוי, קודם כל הם לא התווכחו וקיבלו את כל התלונות. שנית הם הורידו 1500 ש"ח מהחשבון שזה לא מעט (למרות ששילמנו 60 אלף, אני חושבת שלא הגיע להם יותר מ 50). האוכל היה נהדר ואנחנו מקבלים מחמאות עלו עד עכשיו...האם אני ממליצה להתחתן שם? אני באמת לא בטוחה בזה. החופה השאירה לי טעם מר מאוד בפה.
דיג'יי - צביקה בירן המלך.
צביקה הוא דיג'יי לאנשים שבאמת אוהבים מוזיקה, שהם לא סטנדרטיים ושזה חשוב להם ובמיוחד, לאנשים שלא אוהבים מזרחית. הגעתי אליו אחרי שהתחתנו אצלו כל מיני זוגות מיוחדים סביבנו. פגשתי אותו פעם אחת לבד כי אלכס לא יכל להגיע והוא פשוט היה מדהים! קודם כל הוא פשוט מקסים, נעים, מצחיק ונתן לי תחושת נינוחות בניגוד מוחלט לזה שהרגשתי מאוד מוזר להגיע לפגוש אותו לבד. לקח לו 3 שניות לקלוט את הראש שלי. העברנו לו רשימת שירים חודש לפני החתונה של "מאסט" ו"לעולם לא". כל השירים שרצינו היו שם ולא היה שיר אחד שלא רצינו שיהיה שם. אנשים לא הפסיקו לרקוד גם בזמן שהוגשו המנות, למרות שהמוזיקה השתנתה והוא רמז להם שיש אוכל וקיבלנו המון מחמאות על המוזיקה.
דבר נוסף שאני ממש אוהבת בו זה שהוא "אילם". הוא לא מדבר במהלך האירוע, הוא לא מנחה את האירוע אלא רומז עם המוזיקה וזה נהדר... שילמנו 5000 ש"ח ואני מרוצה ברמות היסטריות.
ועכשיו נעבור לקצת תמונות. 
עוד מהחופה:
הסידורים בדרך לחופה:
סידורי שולחן - המשכנו עם אותו סגנון ואותם צבעים. הסידורים נמוכים כדי שלא יפריעו לסועדים.
האולם. לצערי - השנדלירים בתקרה הם בילט אין.
קבלת פנים :)
המוזיקה בקבלת הפנים הייתה בעיקרה בוסה נובה. במעט שהיינו בה היה כל כך כיף, קיבלנו הרבה אהבה ולראיה אחת התמונות האהובות עליי עם המורה לריקוד שלנו, כמה רגש!
והגרפיקאית של המדינה
ודנה אילון, החברה הטובה, המלווה והמאפרת של האחייניות :)
באולם הצטלמנו קצת לבד
החתיך שלי!!!!!!
בגדי החתן הם מאופנת פיגל. החלטנו ביחד על חליפת פשתן בצבע בז' כהה כי לחתונת אוגוסט צבעים בהירים הרבה יותר מתאימים ופשתן הרבה יותר נעים... החליפה + חולצה +חפתים + עניבה + נעליים וחגורה עלו 2000 ש"ח שזה סביר בארץ. שיתפתי אתכן שהייתה לי דרמה ומאוד הפריע לי שהנעליים היו שחורות וגם החגורה כי בעייני חום היה עובד יותר טוב. אבל הוא כזה חתיך שלא שמתי לב בכלל בסוף... פה כפי שאתן רואות אין יותר פרח בדש. הפרח בדש פשוט מת בשלב הזה ולצערי שכחנו את החלופי בבית.
היינו ממש חייבים את התמונות הזאת עם הבירית... החלפתי פה נעליים כי דאגתי שמא לא אספיק להחליף שמלה ואז להישאר עם סטילטו לריקודים = למות, בסוף הספקתי להחליף ויכולתי לשרוד עם הסטילטו.
צילומי משפחות זה משהו שאני ממש אוהבת! בעיקר כי תוכלו לראות את פלטת הצבעים :)
אגב את אמא של אלכס ואחותו איפרה יעל יעקבי האלופה שהגיעה מת"א לירושלים עבורי. כי מאפרות טובות בירושלים פשוט מאוד אין.
עם אחותו שהתלבשה והלבישה את הילדים בצורה מהממת.
עם ההורים המהממים שלי. אמא שלי רכשה שמלה ב 700 ש"ח שהגיעה עם של ותפרה מהשל שרוולון שישב מתחת לשמלה בצורה מושלמת. אבא שלי לבוש גם הוא בחליפה של "פיגל".
עם כל האחים והאחיינים שלי. הילדות והנערות שרצו קיבלו זר לראש.
אחותי והילדים שלה. השמלות של האחייניות משמאל זה עיצוב שלי ושל אמא, אמא תפרה. גם שמלת השושבינה של אלה היא מעשה ידיה של אמא וגם השרוולון הורוד של הדס.
גיסתי ואחי רצו להיות מיוחדים והלכו על תורכיז, בסוף זה היה לא מיוחד בעליל ונראה לגמרי חלק מהפלטה.
אפשר לעבור לחופה?! חופה!!!
גם זה לא עבר בלי דרמות... ההורים שלו רצו שנכנס כל אחד עם ההורים ואני מאוד רציתי שנכנס ביחד. בסוף וויתרתי. השמענו להם את השיר שרצינו lucky של ג'ייסון מרז והם מאוד לא התחברו. ניסנו מאוד למצוא מוזיקה בעברית לפחות לשיר כניסה ולא מצאנו כלום. בסוף הלכנו על come what may מהסאודטראק של מולאן רוז' וזה יצא מושלם. הוא נכנס עם ההורים שלו כשהגבר שר ואני נכנסתי כשניקול קידמן שרה.

ברמת היהדות - אני לא אורתדוכוסית ולא מגדירה את עצמי גם כחילונית אורתודוכסית. אני לא אוהבת להגדיר את עצמי, אבל תפיסת העולם שלי היא הרבה יותר קרובה לקונסרבטיביים מאשר לאורתודוכסים. ע"פ ההלכה חופה מסתכמת בקידושין למול 2 עדים גברים. זה הכל! אם אישה מקודשת ליד 2 עדים היא נשואה.מה שקורה בארץ עם חתונות זאת השתלטות של היהדות האורתודוכסית על הממסד הדתי (ותכלס? מגיע לנו, כי כולנו אוהבים להגיד שדת זה לא בשבילנו, עד לחופה ולמוות שבה כולנו מנסים להיות הכי יהודיים שאפשר) היהודי וזאת מפעל לסחיטת כספים. אין שום מניעה שאישה תתן טבעת ותהיה פעילה בטקס, אפשר לשנות כתובות ובעבר? לא היה צריך רב שיחתן...
אנחנו התחתנו דרך צהר, אבל הרב שבחרנו הוא רב של הרבנות שהיה מקסים - ערן גולדווסר שמו. צעיר, חמוד, אישר לי לתת טבעת (לא לפני שהוא הדגיש שזוהי עצירה בטקס ההלכתי ומתנה ממני ולא משהו יהודי. מה שעצבן אותי נורא, אבל לא הייתה לי ברירה אחרת, זה הנוהל).
צהר היו נהדירם בזה שבאותה פגישה פתחנו תיק, הבאנו עדים ומסמכים ועשינו הוכחת יהדות. בכל השאר? זוועה.
הם עסוקים ובלתי ניתן ליצור איתם קשר בכלל... מדריכת הכלות שהם נתנו לי לא ענתה לי לטלפון ולא חזרה אליי והם לא פתרו את הבעיה אז נאלצתי ללכת להדרכה אצל מישהי חרדית וסבלתי מכל שניה.
המקווה היה עבורי חוויה מזעזעת. כל החיים שלי לא הבנתי למה חילוניות מתרגשות מזה. אבל ברגע שאישה זרה בת 60 בדקה לי את ציפורני הרגליים ואמרה "זה לא מספיק נקי" וברגע שטבעתי 3 פעמים ובכל פעם שמעתי "כשר" הבנתי. חוויה מזעזעת.
למה לא התחתנו באזרחית?
כי ההורים של בן הזוג שלי הם חילונים אורתודוכסיים ולהם זה לא עבר בגרון. לי, לא היה כוח למלחמות מיותרות וכך התפשרתי על הדבר הכי חשוב בחתונה שלי.
לפני החופה היו ילדודס שפיזרו פרחים לצלילי Chapel of Love של הדיקסי קאפס.
אני התרגשתי בצורה היסטרית, הדופק שלי היה על 250... (וכל זה נגמר כשהתחלתי לנזול לצערי)
קצת תמונות קהל ומלוות. למלוות שלי היו זרים כמובן.
התמונה הזאת מייצגת משהו שממש חשוב לי,
לירון, הבחורה שבה אני נוגעת היא אחת החברות הכי טובות שלי והיא היחידה בחבורה שלנו שבצורה בלתי מוסברת בעליל היא עדיין רווקה. לו הייתי גבר, הייתי מתחתנת איתה... ביקשתי משאר המלוות לדאוג שבחופה לירון תהיה בלי זר ולפני שהחצי בא לקחת אותי לחופה נתתי לה את הזר שלי ולחשתי לה שאני מאחלת לה שתמצא אהבה ענקית השנה, כי אומרים שאין כמו ברכות של כלה...
מחכה לו 
הינומה - קיבלתי את ההינומה בהשאלה מלקוחה שסגרה פרחים לאירוע אצלנו. בדיעבד? היא הייתה ארוכה מידי ומסורבלת ותרמה לחוסר האוויר בחופה. ממליצה לבחור בהינומות קצרות.
תמונה מדהימה בעייני
החתיך שלי, אין דברים כאלו.
תמונה שיש לכל כלה
אבא שלי נרגש עד דמעות
אני יכולה לחרטט אותכם שאני מתרגשת, למען האמת אני עומדת למות שם.
מקודשת!! :)
תמונה משגעת בעייני
שטר הקניין
על החופה עצמה נאסר עלינו לתלות סידורים שמא זה יפול על מישהו או יהרוס את הבדים ולכן לופפנו קיסוס על המעקה שלפני החופה.
הוא מסיר לי את ההינומה ומה שאמרתי לו היה "אני לא יכולה יותר, אני עומדת למות", תראו כמה זיעה. נורא.
נתתי לו טבעת ואמרתי "מצאתי את שאהבה נפשי, אחזתיו ולא ארפנו, עד שהבאתיו אל בית אימי ואל חדר הורתי", שיר השירים.
" אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי"
אנקדוטה - לירושלים וחורבן הבית אין שום קשר לשבירת הכוס. שבירת הכוס היא מנהג שהחל בימה"ב אצל יהודי גרמניה. נהגו לשבור כוס מלאה ביין על אבן מסויימת בקיר הצפוני של בית הכנסת. מדוע? כיוון שהאמינו ששדים ורוחות מחפשים לפגוע בחתן ובכלה (בטקסי מעבר וספציפית בשלב הזה, השלב הספי שבו אנחנו בין מעמדות בקהילה יש אמונה שהדברים שיכולים להשתמש ישתבשו). ומכיוון שמצפון תפתח הרעה הם יבואו מצפון, יריחו את היין ויפצעו מהזכוכית ברגע שילקקו אותו.
נשואים!
הטבעות נרכשו בתכשיטי אבידן בקינג ג'ורג' בירושלים. זאת חתונה קטנה ומתוקה בבעלות של בוכרי נעים וחמוד שאני מכורה אליו ולדברים שהוא מביא. שתיהן יחד עלו 1050 ש"ח. בחרנו עיצוב מאוד קלאסי ופשוט כדי שלא יימאס לנו מהר. הטבעת שלי היא מה שנקרא "גילוף יהלום", היא חרוצה בצורה שהיא מנצנצת כמו יהלומים. כשהצלמים הגיעו אליי לבית הם ראו את הספר בספריה ושאלו "הטבעות פה?!" כשעניתי שלא הם אמרו "אוקיי אז הספר בא איתנו!" וזו הייתה הסיבה:
אחרי החופה אני דפקתי ריצה להחליף שמלה. זה היה קורע מצחוק, אנשים באו לברך אותנו ואמרתי להם "חברה, אני דוחה וסחוטת זיעה, תנו לי ללכת להחליף בגדים ותברכו אותי אח"כ". חברות שלי אירגנו לי דרך מילוט, החזיקו את השמלה ואני טסתי לחדר. רק שהחדר היה נעול, המפתח לא ידוע איפה ומאתיים מעלות בחוץ! אז עמדו איתי החברות ועשו עליי "פו" עד שנמצאה האבדה. החלפתי שמלה וגם את כל איפור הפנים, הנעליים והפרח בשיער.
את השמלה השניה תפרה אמא שלי, פה גם אפשר לראות את סרט התחרה שבמקור היה למטה. החגורה מאיביי (הבאקל, את החגורה אמא תפרה), נעלתי כפכפי איפנמה שטוחות זהובות ואת הפרח השני מייקי קנתה לי גם כן. נכנסו לאולם לצלילי "אופוריה" :)
תמונה טובה של הפרח בשיער :)
החברות המדהימות שלי!
מי מזהה את הסלב עם המשקפיים? :)
Dance!
הסלואו. או "איך התאהבנו בידין מילר".
סיפרתי לכם על החוויות שלנו עם ידין ממש כאן:  http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2365517&r=1
ה
ריקוד שהכנו היה לצלילי "אהבה" של דניאל סלומון שאלכס בחר. ידין היה כל כך מדהים שביום שישי שלפני החתונה הוא בא עד אליי לבית לעשות לי שיעור אחד על אחד כי הייתי מבועתת לגמרי. הוא היה בחתונה, רקד כל הערב והיה מהמם, מרגש ומקסים. מאז אנחנו בקשר צפוף ואני לגמרי מצאתי חבר חדש :) הריקוד עבר בהצלחה וידין היה מאוד גאה בנו :)
יש לי תמונה אחת שאני רוקדת עם ידין והיא משעשעת בטירוף כי הפנים שלי אומרות "ידין, בבקשה אל תסובב אותי" והפנים שלו אומרות "שיט, היא לא רוצה שאסובב אותה"
אני לא אלאה אתכם עם מיליון תמונות של ריקודים, עוד קצת וזהו.
מחוקייייייייייים
חברים שלי באמת אוהבים אותי :P
היו לנו הרבה חברים שהושבנו ב 2 שולחנות אבירים. זאת הזדמנות לומר לכוללללללללללם שאנחנו מתים עליכם! ותודה!
לסיום, ככה נראית רחבת ריקודים בחתונה שכמעט ולא היו בה שירים במזרחית (הרשתי 2 מהדור העתיק - בסבוסה דיי ואלבינה יאללה) ושני שליש מהאורחים היו ממוצא מזרחי. זה לא הפריע מסתבר.
כמה מילות סיכום:
עבורי החתונה הייתה הצגה, הפקה. התוכן הדתי התפספס לי בגלל שאני לא אורתודוכסית והיה לי מאוד קשה איתו. ברמת סוג האירוע 300 מוזמנים זה אולי המינימום של אולמות אבל בעייני זה היה המוני והעובדה היא שיש לפחות 100 אורחים שאני לא זוכרת שבכלל פגשתי ולפחות 100 שהיו מיותרים (מבטיחה לכם שאם אתם קוראים כאן זה ממש לא אתם :)).
הדבר היחידי שריגש אותי והיה חשוב לי היה בן הזוג שלי והעובדה שעברנו לגור ביחד סמוך מאוד לחתונה.
התחתנתי כמו שהתחתנתי בגלל שמטבעי אני אוהבת לרצות אחרים, אני בת הזקונים של הוריי והאיש שלי בן זקונים אף הוא. זה היה חשוב להורים שלנו, הם שילמו על רוב החתונה ולכן החלטתי שאם כבר אז כבר - לקחתי את זה בתור פרוייקט, הפקה ועשיתי את זה הכי טוב שרק יכולתי. כן, הייתי לחלוטין חולת שליטה. כי רציתי שזה יצא מושלם וידעתי שרק אני יכולה להפיק אירוע רמה שתספק אותי. התוצאה של הפרוייקט זה התמונות, שאני מאוד מאוד מרוצה מהן. הן בגדר אומנות עבורי.

עצות למתחתנים:
1. קודם כל אל תוציאו על זה הרבה כסף. אלו רק תחילת החיים המשותפים ביחד... אתם צריכים כסף לדברים אחרים. החתונה שלנו הגיעה ל 90 אלף שקל. כולל ה-כ-ל. שזה דיי זול לחתונה בינונית. (עברנו את התקציב שלנו בעשרת אלפים שקל, בגלל ששכחנו כמה דברים בחישוב הראשוני, לא בגלל משהו אחר...)
2. משהו תמיד יתפקשש. תמיד. אצלנו ציוד של צלם נגנב (ובמזל הוחזר) ויומיים לפני החתונה אבא שלו ריסק את האוטו בתאונת דרכים (כפי שראית לאבא שלום, האוטו טוטאל לוס).
3. תתפשרו אך ורק עבור ההורים. גם אם אתם מממנים את האירוע לבד, תתחשבו בהם. תבחרו את הקרבות שלכם, מולם זה מיותר.
4. תשקיעו בתקציב של צלם ודיג'יי. אלו הספקים החשובים ביותר לדעתי. ועבור כסף, מקבלים תמורה!
5. כל הזמן אמרו לי "תאצילי סמכויות". לא כולם מסוגלים. אני לא הצלחתי להאציל סמכויות וזה בסדר גמור, עדיין נהנתי.
6. אל תתביישו לבקש בקשות שאחרים שופטים כמוזרות. אני ביקשתי שלא יגיעו בשחור וזה הצליח לי. הרוב הגדול לא לבשו שחור.
7. אל תפחדו להיות פרפקציוניסטים. זה משתלם, כל תגובה כאן בבלוג גורמת לי לשמוח יותר על ה OCD שלי. קיבלתי המון תגובות של "רואים שחשבת על הכל", "זאת החתונה הכי יפה שהיינו בה" וכן, זה מספק אותי מאוד. כי זה מצביע על ההצלחה שלי בתור מעצבת אירועים ובתור בחורה עם המון רגישות לאסתטיקה. מאוד נעים לי בעין להסתכל על התמונות ומהתגובות שלכן, נראה שגם לכן.
8. אל תשכחו להנות, זה עובר בטיל. מהחופה ועד הבית זה מרגיש כמו 5 דקות. אני הייתי פסיכית, אבל ברגע שיצאנו לצילומים? השארתי את הפסיכיות שלי בבית וכמעט שומדבר לא הטריד אותי.
9. יש המלצה שמסתובבת, להיפרד למשך שבוע לפני החתונה. אנחנו אימצנו אותה וזאת הייתה טעות ענקית. אני כן ממליצה לא לישון ביחד בלילה שלפני ולהתארגן בנפרד כי זה מרגש מאוד, אבל שבוע?! לא ברור לי מה חשבנו. ישנתי חרא בשבוע הזה כמו שלא ישנתי בחיים שלי. זה היה נוראי.
עצה לחברים וחברות של מאורסים טריים:
אם החתן והכלה שניהם או אחד מהם הם אנשים לחוצים/עצבניים תפסיקו לחפור להם שיירגעו וירפו ובטח שאל תטרידו אותם בשטויות. לי מטבעי יש פיוזים קצרים, אז לא, הם לא יתארכו במעמד הזה ובתקופה שלפני החתונה כי זאת בין כה תקופה לחוצה, הפיוזים יתקצרו רק יותר. אל תציקו לזוג בשבוע שלפני החתונה עם בקשות לטרמפים והתנצלויות שאתם לא מגיעים כי יש לכם עבודה. מי שרוצה להגיע? מגיע. לא מגיעים? אל תספרו לנו כבר בשלב הזה. זה סתם מרגיז ומטריד. יש אנשים שלא יודעים לשחרר. זה עושה חיים קשים, נכון, אבל זה אופי וזה מה יש.

מה קורה אחרי?
בבוקר שאחרי התחלנו עם ספינג' (איזה כיף להיות מרוקאית ואיזה כיף לגור ליד אמא!), סמסמים מחברים וכמובן שספרנו את הכסף (קיבלנו משהו כמו 70 אלף, לא זוכרת. את האולם כיסינו, את כל האירוע לא. תודה לאל שיש לנו הורים שדאגו לזה).
האמת שהרגשתי הקלה מטורפת ועכשיו אני הכי עקרת בית נואשת. אני עובדת לרוב מהבית, אין לי לימודים עדיין וכל היום בא לי לנקות, לסדר, לבשל ולקנות דברים לבית. מאוד קשה לחזור לשיגרה אחרי חודש וחצי מטורפים כל כך. אני עדיין לא חזרתי. מיהרתי לפרסם גם את הפוסט הזה כי זה מסמל את הפרידה מהחתונה והחזרה לשיגרה מבחינתי.

סוגיית שם המשפחה - אני לא אברהמי יותר. אני וסילויצקי. בחרתי לוותר על השם שלי מכמה סיבות: ראשית כי הוא מעוברת ואיבד את המשמעות המקורית שלו. שנית, כי אני לא מחוברת לצד במשפחה של אבא שלי במילים עדינות ומכובסות מאוד ואני שמחה לא לשאת את שמם יותר ( דודה כרמית אם את קוראת את זה, אני אוהבת אותך, אל תיפגעי ממני, את יודעת שזה לא קשור אליך).
הסיבה החשובה יותר היא כי לשם של האיש שלי יש משמעות פולקלוריסטית נהדרת, הוא שם מטריארכלי על אם קדומה שלהם שנקראה "בתיה לוי" שבהגייה אשכנזיה בתיה נשמע כמו וסיה. בתקופות של פרעות הוא עוות כדי להסוות את היהדות. זה שם שחשוב לי לשמר ולהעביר הלאה. למרות שכולכם, שוברים עכשיו את השיניים... לא נורא, עבורכן אני "זוהר", כמו מדונה, זה לא באמת חשוב :)

סוגיית ה"בעלי" - כפי ששמתן לב, אני לא משתמשת במילה הזאת. היא מבזה ומשפילה בעייני. אני האישה שלו והוא האיש שלי, הגבר שלי, המלך שלי, האהוב שלי, החיים שלי, החצי שלי. אני קוראת לו "בעלי" רק ביני לבינו. ומאוד קשה לו עם זה, אבל זה חשוב לי.

אני מקווה שנהנתן מאפיזודת החתונה המטורפת שלי,
אני מקווה שאם תתחתנו תבחרו בספקים שלי ותעזרו בטיפים שלי.
ואל תשכחו שמעצבת האירועים, המאפרת והסטייליסטית הכי טובה בארץ, היא אני. והחתונה שלי שכל כך אהבתן, הייתה פרוייקט הגמר שלי :)
אוהבת אותכן המון, האהבה והתמיכה והמסרים שלכן על הפוסטים המיסו אותי לגמרי, גרמתי לכמה מכן לבכות ואתן גרמתן לי לבכות בחזרה. אתן אלופות אמיתיות ואני כאן לכל שאלה ותהיה :)

10 תגובות:

  1. בובה, מזל טוב על המעבר. עכשיו תוכלי לקרא אותי גם :)
    Mrsheels.blogspot.com

    השבמחק
    תשובות
    1. הבלוג שלך ואת מהממים!!!

      מחק
  2. מזל טוב גם פה על המעבר! אני לא רשומה לאתר אז אני לא יודעת אם אני יכולה להגיב וסתם לרשום את השם או משהו.

    @יעל@

    השבמחק
    תשובות
    1. יעל יש לך למטה שורה
      "השב כ:_______" ואת צריכה לבחור מהרשימה אם את רשומה באתר את יכולה לבחור
      את השם שאיתו את רשומה (בדרך כלל אם את רשומה ב-gmail אז יהיה רשום לך השם שאיתו את רשומה שם ) או בצורה אנונימית שאני מקווה שזוהר תחמחק את האפשרות למניעת תגובות מרושעות של טרולים למינהם...:-)

      מחק
    2. אני לא רשומה לאתר, אז אני מגיבה כאנונימית. לדעתי גם חבל לה למחוק את האפשרות הזו, טרולים יכולים להרשם דרך ג'ימייל או האתר עצמו. בדיוק כמו בתפוז .

      @יעל@

      מחק
    3. אההה אוקיי...לדעתי זה בלי שום קשר לרישום לאתר הוא מציע את השם
      שאת רשומה איתו בגוגל אבל מסכימה איתך לגבי הטרולים אין כל כך מה לעשות...

      מחק
  3. תגובת נסיון!!!!!!!מזל טוב על המעבר בלוג זוהר משלנו ולא ניתן אותה!!!

    כפרעלייך!:-)

    השבמחק
  4. טוב, טכנולגיית הבלוגים זה ממני והלאה..

    זוהר, יא מהממת אחת!!!
    איזה כיף לראות את החיוך שלך והשמחה בעיניים היפות. המון מזל טוב על החתונה. לא יצא לי לראות בגלל שאני כרגע במעבר דירה וכניסה לאוניברסיטה עם החבר החדש.
    שמחה לראות את כל זה והשמלה משגעת גם זו של החינה מיוחדת אפילו יותר. איזה מקסימים הקעקועי חינה שלך, נדיר. הייתי הולכת על קבוע. אבל לאבא שלך זה יפריע. (:
    בקיצור, המון בהצלחה עם הבלוג החדש, מקווה שלא יעשה בעיות, ועם הבעל החדש, שגם הוא לא יעשה בעיות! למרות שנראה שטוב לכם ונפלא יחד.

    אלה.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה אלה יקרה!!

      מחק