יום שלישי, 4 בספטמבר 2012

Here we GO! :)


אם הייתי יכולה, הייתי מותחת אתכן עוד! אבל הרוע שלי זמני P: עצרנו את הפוסט הקודם רגע לפני המפגש, אז תכף אנחנו שם. קודם כל יש כמה דברים שאני רוצה לדבר עליהם.
דימוי גוף ודיאטות - כשהתראסתי, לפני שנה וקצת, הייתי קצת יותר רזה מהיום (5-4 קילו). מיד אחרי שהתארסנו חליתי בחיידק בקיבה שלקח לי הרבה מאוד זמן להחלים ממנו, שהשבית אותי מספורט והרס לי את התזונה לגמרי. אחרי החיידק עליתי במשקל ואמרתי לעצמי שאני לא הולכת לעשות עכשיו מלחמה כדי לרדת בחזרה עד החתונה. המשכתי להתאמן ולאכול בריא ואמרתי "אם ארד יופי, אם לא, לא נורא" הייתה לי שנה עמוסה בלימודים ומתוסבכת מאוד מבחינה אישית וכדי לרדת במשקל צריכים להיות פנויים נפשית כי זאת מלחמה. בשבועיים שלפני החתונה נכנסתי להתקף חוסר ביטחון עצמי ועשיתי איזשהו "בוט קאמפ" לשבועיים - תכנית אימונים דיי אינטנסיבית, בליווי של מאמן כמובן - רומן ספיבק שהוא אחד האלופים עליי אדמות. לא ציפיתי לרדת 5 ק"ג בשבועיים אלא להתחטב קצת. בשבוע השני לא הצלחתי להגיע לזה, מרוב לחץ ודברים לעשות - זה פשוט לא קרה. לא הצלחתי להתאמן ואולי טוב שכך.
יש הרבה כלות שנכנסות ללחץ ושמות לעצמן דד ליין לרזות עד החתונה במספרים לא הגיוניים וגם הגיוניים. האמת היא שרוב הכלות האלו משמינות אחרי החתונה ואז במשך שנים מתרפקות על תמונות החתונה שבהן הן היו "רזות ומושלמות". ממש לא התכוונתי להיות אחת הכלות האלו.



המשקל שלי, בין אם אני אוהבת אותו או לא הוא חלק ממי שאני. אני לא רזה, מעולם לא הייתי רזה ואני לא אהיה רזה. בחתונה שלי רציתי להיות אני, ו"אני" היא לא בחורה רזה. וזה שאני לא רזה לא הפך אותי לפחות מושלמת ויפה.
לי באופן אישי יש פגם שמפריע לי מאוד, חדות האבחנה ישימו לב שהידיים שלי "מנומרות" בכתמים בהירים (זה לא פטריה ולא בר מרפא). בהתחלה שקלתי להסוות את זה עם מייקאפ ובסוף הוחלט שלא. בהתחלה זה הפריע לי בתמונות ואחרי כמה ימים? גם זה חלק ממני וכנראה שזה יישאר איתי לכל החיים, אז זה היה איתי גם בחתונה.
בכלל נראה שהחתונה היא מרדף לקראת שינויים והרבה כלות בוחרות להיות משהו אחר. לנתח את החזה, לפצוח בדיאטות שחלקן מסוכנות מאוד ואני קיבלתי המלצה באופן אישי להסיר שיער מהידיים גם אם אני לא רגילה כי זה יפריע לי בתמונות של החתונה (תנחשו לבד מה קרה). אני חושבת שהדבר הזה גרוע מאוד. זה התעסקות בלתי פוסקות בחוסר המושלמות שלנו ומתכון בטוח להרגיש רע עם עצמך בחתונה, דווקא בגלל ההתעסקות האובססיבית הזאת. אני יודעת שאסתכל בתמונות של החתונה אני לא אתרפק על מראה שלעולם לא אוכל להשיג בשנית, זאת אני וככה אני נראית תמיד.
נחזור לקרדיטים ותמונות:
הפרחים - מכאן מתחילות להיות תמונות עם פרחים והקרדיט המלא עליהם הוא לפרחי אברהמי, העסק המשפחתי שלנו.
אני לקחתי חלק מלא ופעיל בהכנה של כמעט כל הסידורים. כיאה לבת של מגדלי פרחים וכמישהי שעובדת שנים בחנות פרחים ותקופה כמעצבת אירועים - פרחים זה אחד הדברים האהובים עלי. גם בפרחים חיפשתי משהו הרמוני, קייצי שכמובן הוא חלק מפלטת הפרחים. הסגנון הוא מאוד אירופאי, מאוד "חו"ל", רציתי משהו צבעוני אבל הרמוני ורך ולא רציתי להיות משעממת עם ורדים אדומים. רך בפרחים זה סידורים שהם לא סימטריים, נוקשים ודחוסים אלא יותר משוחררים עם דברים קופצים. אגב התאמה - אני אוהבת שבכל האירוע משתמשים באותם פרחים בדיוק. וזה מה שעשינו אצלי. היה לי מאוד חשוב שלאלכס יהיה פרח לדש, זה מהמם בעייני ואני לא מבינה למה בארץ זה לא נהוג. אני מודה שאני לא אוהבת 90% מעיצובי האירועים בארץ וזה כי רוב האנשים חוסכים כסף על פרחים ומשתמשים בנרות או שנדלירים ופרחי משי שבעייני פשוט מכערים את הכל. עיצוב עם פרחים לעולם יראה יוקרתי יותר וכן, יעלה יותר כסף כמובן. אם אם תעשו את זה דרכי, אני מבטיחה לכם שמשכתנא לא תצטרכו לקחת.

הפרחים בחתונה שלי למשל מתומחרים בעשרת אלפים שקלים. זה לא מעט כסף, אבל היו המון המון המון פרחים ולא פרחים זולים.
היה זר, קישוט רכב, פרח לדש לחצי שלי, 30 סידורי שולחן בינוניים, 6 סידורים ענקיים לשדרה וקיסוס שלופף על המעקה בדרך לחופה. חבילת כלולות קלאסית שאנחנו מוכרים מגיעה ל 5000 שקלים, כולל הכל...
בשבוע שלפני החתונה הלכתי עם אח שלי לבחור פרחים מהמגדלים, בחרתי ליזיאנוס ב  4 צבעים - לבן, קרם, ורוד וסגול. ורדים ב 3 צבעים: כתום בהיר, ורוד וסגול. מבחינת ענפי קישוט אני בחורה שלא יכולה לראות כבר גיבסנית ולכן בחרתי בגרין בל, לימוניום סגול ואקליפטוס. הוספנו לסידורים בשדרה מובי דיק והיה קיסוס מסביב לזר שלי וקצת בסידורים הגדולים ועל המעקה שייקר את כל העסק אבל נראה חלומי.
הדברים היחידים שלא נגעתי בהם היו סידורי השדרה, הבוטנייר והזר שלי. כי אלו דברים שהיה צריך לעשות ביום החתונה ועליהם היה אמון אחי ארז.
ואחרי כל זה, המפגש!
הייתה לנו פאשלה קטנה שהחצי הגיע קצת מוקדם וזאת הייתה הפקה של להעיף אותו מהאזור כדי שאני אוכל לצאת מהבית שלי ולעלות לבית של ההורים, יצאנו כמעט בזמן המתוכנן, איחרנו אולי ברבע שעה.
היה לנו קהל מקסים ומרוגש
והיו דמעות. זאת הפעם היחידה שדמעתי בחתונה, כי הדבר היחידי שמרגש אותי בכל ההצגה הזאת, זה בן הזוג המדהים שלי. אני כל כך אוהבת אותו ומאוד חיכיתי למסד את הקשר איתו.
פרח בדש
ויאללה, לוקיישנים!
למעשה כל הלוקיישנים שאתם רואים הם בעמק האלה. 5 דקות מהבית שלי. כפי שאתם תראו מדובר באותו מקום שיש בו נופים שונים וזה נהדר. אגב, עמק האלה הוא העמק שבו דוד וגוליית נלחמו בו. עבורי זה המקום שגדלתי בו, נוף ילדותי. והוא הכי יפה בעולם.
הלוקיישן הראש היה עץ האלה, בעמק האלה יש אלה אתלנטית ענקית אחת שמסופר עליה שהיא האלה שעליה אבשלום נתפס בשערותיו ומת. כשהייתי ילדה לפעמים פחדתי מהאלה הזאת אבל הייתה לי משיכה עזה עליה ומאוד דאגתי שגידרו אותה ואמרו שהיא חולה. אומרים כבר שנים שהיא חולה אבל היא שם, היא ירוקה. והיא הכי "אמא אדמה" בשבילי. בתור נערים אני ובן הזוג שלי היינו יושבים תחת צילה, הוא היה מנגן בגיטרה ואני הייתי שרה לו. להצטלם שם היה סימבולי מבחינתי.
מי שטותניק? :)
טדי הוא חלק מהמשפחה שלנו והיה ברור שהוא יהיה בצילומים. הלוגיסטיקה של זה היתה שאבא שלי בא איתנו, עשינו כמה צילומים איתו והוא חזר הבייתה. לא התכוונתי להתעלל בו בשביל זה.... אני מקווה שזה ברור שהחגורה שלו סגולה לא בצורה מקרית :)
וממשיכים לבד :)
המלוות המדהימות שלי :)
גם במקרה הזה הבגדים שלהן לא מקריים, אני בחרתי להן את הצבעים (היו עוד מלוות שהגיעו רק לחתונה) פה לשתיים מתוכן אני עשיתי סטיילינג אישי בשביל החתונה. היה לי מאוד קשה להחליט מי מהן תלווה אותי כי דינה(הבלונדינית) היא חברה ילדות שלי, ליטל(האדמונית) היא חברה מהלימודים ולירון(הגי'נג'ית) היא חברה שהכרנו בלימודים והתחברנו אחרי ואנחנו מאוד קרובות, אז לקחתי את כולן איתי :) שילמתי עליהן שיער ואיפור(איפור רק על דינה וליטל, חברתי היקרה והטובה דנה איפרה את לירון)
הלוקיישין הבא היה ביקור אצל סבא וסבתא שלי. אצל מרוקאים זאת ברכה מאוד גדולה שחתן וכלה יבואו אליהם לבית וסבא וסבתא שלי מאוד מבוגרים וזה היה בספק אם הם יגיעו לאירוע. בסופו של דבר הם לא הגיעו. בגלל אותו חשש גם ענדתי את הצמידים של סבתא שלי, רציתי שהיא תהיה איתי שם בדרך כלשהי. סבא וסבתא שלי מאוד יקרים לי, הם הורים שניים עבורי. סבא שלי מאוד מבוגר והיו רגעים השנה שהוא הרגיש מאוד לא טוב וממש פחדתי שיקרה משהו רע והוא לא יזכה לראות אותי מתחתנת. בחופה הוא לא היה מפאת מצבו הבריאותי, אבל הוא זכה לראות אותי כלה, לברך אותי וידע שאני מתחתנת וזה עשה לי הרבה טוב בנשמה. אני והחצי שלי ביחד 6 שנים ועבור בנאדם שנולד בתחילת המאה הקודמת במרוקו אני כבר רווקה זקנה ואני מחכה הרבה יותר מידי זמן :) 
בכניסה לבית קיבלנו דבש ועשינו פרצופים :)
רק אופיר קפון יכול לארגן לי מזכרת כזאת מדהימה לכל החיים מסבא שלי.
פורטרטים של אנשים מבוגרים זה תמיד מדהים.
משם יצאנו להמשך הצילומים
לא לפני שזרקו עלינו אורז שנכנס לי לתחתונים.
הלוקיישן הבא היה חירבת אטרי, אלו כרמים של מושב אדרת (עמק האלה נמצא בין כמה הרים, אדרת ממוקם על ההר הגבוה ביותר. זה 5 דקות נסיעה מהבית שלי)
מפה פשוט עברנו לשדה הסמוך שמשקיף על העמק
ה- תמונה! אין לי מושג מה אלכס אמר לי אבל זה כנראה היה ממש מצחיק :)
איך אופיר אמר: "יש בתמונות שלכם הרבה תאבון" וזו אחת התמונות שגרמה לו לשאול: "יש לכם קטע עם חניקות?!" D:
אתם לא תאמינו אבל זה צולם באותו מקום ובאותן שעות, רק בכיוון ההפוך לשמש. אתם לא תאמינו 2: זה לא פוטושופ, זאת טכניקה.
זה מיער שנמצא גם קרוב ובדרך לאולם, ליד שדות מיכה.
האוטו - זה האוטו שלנו, אחי ארז קישט אותו. לא הרגשנו צורך לשכור רכב והיה לנו מאוד נחמד בתוכו. עניין הנהג הייתה דרמה בסופו של דבר. ביקשנו מחבר אחד שחודש לפני החתונה התברר שיש לו תרגיל בעבודה (משטרה) והוא לא יכול להתחמק מזה ואז זה עבר לחבר אחר שיום לפני החתונה אמר שיש לו בעיה להחזיר אותנו כי הוא עובד יום אחרי ונחזור מאוחר ואם אפשר למצוא מישהו אחר שיחזיר אותנו. מיותר לציין כמה זה הכעיס והטריד אותנו יום לפני החתונה. כשאתם מתחייבים להיות נהגים של זוג אתם עושים את זה, לא משנה מה. בטח שלא בגלל סיבה כזאת. בסופו של דבר הכל הסתדר, אבל פשוט חבל על הלחץ וכאבי הראש שנכנסו אליהם יום לפני החתונה בגלל זה. הסיבה שקרו לנו פאשלות כאלו עם חברים היא שאנחנו הזוג הראשון שמתחתן בחברה ואנשים לא כל כך מודעים לקודים של התנהגות.
הכי פרסומת לשברולט:
משם נסענו לאולם, הגענו באיחור ממש קליל וזה השפיע על זה שבקושי היינו בקבלת פנים. אבל תראו איזה יופי החופה שלנו נראתה (ולא תודה ללילות קסומים שלא דואגים להחזיק את הבד לחופה בצורה שלא יתקמט או דואגים לגהץ אותו):
to be continue.....
(מקווה שאולי מחר, אני פשוט לא רוצה להעמיס על פוסט אחד כמויות של מלל ותמונות, נשיקות וסליחה!)

2 comments:

  1. איזו מזכרת נפלאה, תמונות נהדרות. אפילו בכיתי כשראיתי את התמונות עם הסבים שלך.

    ליד הבית שלי כל העסק הזה (:

    אלה.

    השבמחק
  2. נ.ב: שעון הבלוג שלך לא מכוון נראה לי. וזה משפיע על תאריכי התגובה, אם זה משנה. (או שזה רק אצלי ואז תתעלמי..) (:

    השבמחק