יום רביעי, 14 בנובמבר 2012

היומיים המצ'וגעים שלי בשבוע האופנה - תל אביב

וואו, מאיפה מתחילים? מזה שאני צריכה חופש אחרי היומיים האלו?

כפי שסיפרתי בפוסט הקודם, היו לי מראש לבטים אם בכלל להגיע. מאוד נפגעתי מהעובדה שמישהו פשוט החליט שלמוסקינו מזמינים רק 5 בלוגריות ישראליות. אני ועוד אחרות רבות וטובות לא נכללנו ברשימה הזאת וזה היה מאוד מתסכל עבורי ועבור אחרות. היו שהתרוצצו והצליחו להשיג הזמנות ממקומות אחרים אבל אני לא וזה דיי הוציא לי את החשק מלהגיע. חברות שלי שכנעו אותי שזאת חוויה ושווה ללכת והחלטתי שהן צודקות. בסופו של דבר אגב זה שלא הוזמנתי למוסקינו היה לטובתי כי היה בלאגן שלא יתואר בתצוגה הזאת שעליו אתם יכולים לקרוא אצל דיאנה.



הבלאגן הזה גרם לבלוגריות ועיתונאים לא להגיע לשאר השבוע מה שבהתחלה גם אני חשבתי שצריך לעשות אבל אז הבנתי שזה דיי מפגר כי זה בעצם להעניש את המעצבים הישראלים שיציגו שהם בעצם הדבר הכי חשוב בשבוע האופנה הישראלי. בכלל, אני חושבת שזאת טעות שהתצוגה הפותחת היא של מעצב על מחו"ל. לדעתי זה צריך היה להיות שלמעצב גדול מישראל דווקא. אבל ביומיים שביליתי שם גיליתי באופן כללי כמה בישראל הקטנה יש המון כבוד ויחס לחו"ל והמון זלזול במי שכאן מהארץ.

שבוע האופנה שלי נפתח ביום שני עם השקה של קולקציית המשקפיים של לאנווין שנערכה במסעדת ויקי כריסטינה במתחם התחנה. הקולקציה פשוט נחה לה על סטנדים, אנחנו מדדנו והשתעשענו עם המשקפיים, קיבלנו במתנה לק הולוגרפי מקסים של סיאטה והמשכנו לדרכנו. היה לי קצת חבל שלא הייתה שום פרזנטציה כמו בכל השקה אחרת, אבל לפחות זה היה קליל ולא מחייב. המשקפיים של לאנווין (תחת אלבר אלבז, שהוא מעצב העל האהוב עליי) ימכרו בחנויות במיקומים "אסטרסטגיים" ולא ברשתות רגילות והמחירים ינועו בין 1000-4000 למשקפיים. כידוע, אני מרכיבה משקפיים של 2 ב 450, אבל הוקסמתי לאללה.

קודם כל מה לבשתי: חולצה וחצאית מ H & O, גרביונים ממון, נעלי פלייפוט וענדתי עגילים חדשים מסטייל ריבר. 





התאפרתי בירוק ואין לי תמונה טובה פרט לזו.

שיר המהממת מ Point Of Fashion נראתה נהדר בשמלה חרדלית וקצרצה :)

קצת מההשקה:






משם המשכתי לתצוגה הראשונה שלי שהייתה של פראו בלאו. את הבגדים מעצבים פיליפ והלנה שהם זוג וכשסיפרתי לחברות שלי שאני מתכננת ללכת המליצו לי לא לפספס ובהחלט היה כיף. רוב הביקורת דיי קטלו את הקולקציה בגלל הגזרות הפשוטות והבדים הסינתטיים (ואגב, לכתבת הטיפשה בוואלה שטענה שהטייץ נמתח על הדוגמנית עד שהוא נהיה שקוף, הוא פשוט היה שקוף!). אני מסכימה לגביי הבדים אבל אני אהבתי מאוד את הגזרות הפשוטות, ההדפסים שברובם הגיעו מהים היו משגעים והעובדה שהם מעצבים עד מידה 46 קנתה אותי. תוסיפו לזה את פיליפ שהוא פשוט בחור שלא לוקח את עניין הבגדים יותר מידי ברצינות ואת הבת המתוקה שלהם שדגמנה וזהו, הרגתם אותי.
מהתצוגות שבהן הייתי לפראו בלאו היה את השיער והאיפור הכי מיוחד. השיער היה בשני "גולגולים" פרועים ומשקפת צלילה הייתה מחוברת ביניהם מאחור. האיפור היה מעין רצועה על העיניים והרקות בגווני תכלת-כסף. אמרנו ים?
(התמונות שלא שלי בחלקן של נמרוד סונדרס וחלק השני של דודו אזולאי)












התצוגה הבאה הייתה Upcoming Designer שהייתה תחת חסות רנואר כמו בשנה שעברה. המשמעות של זה היא שהזוכה יעצב קולקציית קפסולה לרנואר. מה שנורא שעשע אותי היה שבערך 90% מהבגדים שנראו על המסלול היו מאוד רנואר. נראו כמו בגדים שנמכרו או נמכרים ברנואר וחלקם היו ממש העתק. המעצבים המנצחים שלי היו נדב רוזנברג למותג Northern Star, הוא היה מקורי ונהדר והבגדים היו תפורים ברמה מאוד גבוהה והשניה היא דנה הראל שהציגה קולקצייה מדהימה של שמלות ערב חצויות עם סאטן והרבה מאוד גילטרים, מאוד גלאם והתפירה שלה מעולה. מי שזכה היה  מארק גולדנברג שהציג את התצוגה שלו בפעם המיליון בערך לפי מה שהבנתי. בעייני זו בחירה תמוהה. ראשית כי היו כל כך הרבה בגדים פרומים וגימורים איומים ושנית כי הבגדים שלו לא לבישים בעליל אז לא ברור לי איך אפשר להבין מה הוא יעצב לרנואר.

נדב רוזנברג

דנה הראל 

מרק - הזוכה



היום השני שלי התחיל בתצוגת האופנה של מיכל נגרין. איתה אני מנהלת יחסי אהבה שנאה. חלק מהתכשיטים והבגדים שלה נראים תמיד עמוסי קיטש וזולים להחריד אבל קיבלתי תחושה עוד מהקולקציה הראשונה שנעה תשבי דיגמנה לה שיש שינוי. התכשיטים הפכו ליותר מיוחדים ואלגנטיים ועדיין לא איבדו מהנוכחות והטעם של מיכל וזה בדיוק מה שהיא הציגה בתצוגה המדהימה שלה. את התצוגה פתחה נעה המהממת, בעייני השמלות שנבחרו לנעה לא החמיאו לה וגם השיער והאיפור לא היו נהדרים. היא הייתה כובשת בביטחון, בחיוך המנצח וביופי שלה אבל היה אפשר לעשות בחירות אחרות עבורה. דווקא כי היא לא כחושה ולא צעירה היה צריך לבחור בתסרוקת עדכנית ובאיפור יותר רך (אם כי, נעה תמיד מאופרת ומסורקת ככה מה שגורם לי לתהות אם האשמה היא בכלל בה). אגב, מלאה היא לא ממש. נעה תשבי היא מידה 38, 40 הכי הרבה. היא נכנסה עם Run The World  של ביונסה ובכלל התצוגה הזאת הריחה כמו העצמה נשית גדולה. מיכל מעצבת נהדר, היא תופרת ברמה גבוהה, הגימורים נהדרים, בדים איכותיים והבגדים היו יפיפיים בעייני. זאת הייתה תצוגה של אישה שהיא מנצחת בעייני. ה-היי לייט לא היה נעה תשבי אלא שלקראת הסוף נכנסו 5 "דוגמניות" ביחד לבושות באותה שמלה, הכל נעצר ואז הן החלו לרקוד! זה היה נהדר!




לא, אני לא הייתי בזווית. זאת היציבה המוזרה של הדוגמנית. אגב, האסייתית היחידה בתצוגה.



 הרקדניות





זה הדגם האהוב עליי.




לבשתי טוטאלוק נעמה בצלאל, נעלתי פלייפוט והתאפרתי במעושן לייט עם שפתון בורדו. אין לי תמונות איפור והתמונה שיש לי של מה לבשתי היא עם ריי שגב המקסימה.





התצוגה השנייה שבה הייתי הייתה של מורין וולף שלא מתביישת לצוות לשמה את המונח "הוט קוטור". קודם כל הבגדים באופן כללי מאוד יפים, שמלות ערב נהדרות ושמלות שהן שמלות כלה מיוחדות. אהבתי את האווירה בתצוגה, גם היה לי כיף לשבת בשורה הראשונה... אבל הייתה שם המון רשלנות ברמת העיצוב, הגימורים, חוטים פרומים. עוד שני דברים תמוהים בעייני הם ראשית שמורין הציגה בכלל כי היא סגרה את החנות שלה אז איפה העיצובים נמכרים? ושנית שמורין בחרה ללכת על המסלול לבדה בסיום התצוגה ועוד לבשה מכנסיים כל כך לא מחמיאים... רצתה להרגיש דוגמנית לרגע? אחלה, שהייתה לובשת משהו מחמיא במינימום.




 אין מגהצים בעולם?







והאחרונה שלי הייתה התצוגה של מאוריסיו (או מאוריציו) שהיה היחיד שהעלה קולקצייה לגברים. הקולקצייה הייתה מאוד קז'ואלית ומאוד לגברים ישראלים מצד אחד שאוהבים את הלוק הספורטיבי, מכנסיים קצרים וגופיות ומצד שני ניחוח הגאווה נטף ממנה עם כובעים אקסטרווגנטיים, זרי ראש מפלסטיק (באמת, למה לא מפרחים אמיתיים?) והמון גברים שהיו חצי עירומים סתם בשביל הכיף. מי שהלך על המסלול בשבילו בין היתר היה שחר רבן הסטייליסט שעשה אחלה של עבודה בתור דוגמן למען האמת עם הפנים החתומות האומללות שפחות התאימו לוייב של מאוריציו אבל התאימו לעולם הדוגמנות.







האיפור השנה היה תחת עדה לזורגן השנה והיה דיי אחיד ודיי תואם לטרנדים האיפוריים בעולם. הרבה עצמות לחיים מודגשות והצללות שגורמות לדוגמניות להראות כחושות ורזות יותר ממה שהן, שפתיים בבורדו ועיניים מעושנות. אין לי מושג מי עשה את השיער אבל גם פה הייתה אחידות - גולגול גבוה או נמוך.

הדוגמניות עצמן היו מיובאות על פי רוב מה שמסתבר לא מבטיח איכות כי היו שם דוגמניות שלא ידעו ללכת, עם יציבה גרועה וכאלו שלא הצליחו ללכת יפה בשמלות ערב ארוכות. בכל תצוגה כמעט הייתה סלב שהלכה על המסלול. הכוכבת שלי היא דפנה גרוט, היא פשוט יפייפיה ומקסימה ולא התאפקתי מלומר לה כמה פעמים שאני מאוהבת בה. היה קצת משעמם בעייני ש99% מהדוגמניות היו במראה אירופאי כמעט ארי - בלונדיניות תכולות עיניים. הייתי רוצה לראות גם אפריקאיות ורחמנא לצלן - ישראליות על המסלול. כמובן חוץ מנעה תשבי לא הלכה על המסלול אף דוגמנית פלאס סיז. לשאלת הרזון: כן, הן מאוד רזות. חלקן לדעתי גם נורא נורא צעירות אבל האמת היא שאף אחת לא נראתה מורעבת. היו בלוגריות וחובבות אופנה שנראות הרבה יותר מורעבות מכל דוגמנית. מה שהכי הצחיק אותי זה שנכנסת מאחוריי הקלעים היו קרטונים של מאפים משמינים ואילו הדוגמניות אלו סנדוויצ'ים מלחם קל וירקות שכנראה שהן הביאו מהבית...

ועכשיו כמה דברים מעבר לתצוגות עצמן:
במהלך התצוגות פגשתי המון בלוגריות וחברות ישנות כמו שיר וורבל, תמר ניר, מירב קאופמן, ריי שגב ואוקסנה פאש וגם הכרתי המון בלוגריות חדשות, בעיקר בלוגריות שכותבות באנגלית אבל חיות בארץ שהיו פשוט מקסימות ונעימות כל כך! למה זה כל כך הפתיע אותי והרשים אותי? כי למעט תמר קרוון המקסימה כל עיתונאי אופנה ובלוגר אופנה ישראלי שפגשתי וראיתי היה גוש אגו ענקי עם מקל תקוע בתחת. כולם כל כך סנוביים, כל כך מתנשאים ותוקעים בך מבטים "של מי אתה בכלל?" ואני רוצה לשאול שאלה אחרת: מי אתם בכלל? ולמה בשם האל זה שאתם יותר זמן שם מאיתנו או זה שאתם עיתונאים גורם לכם להתנהג כמו בהמות?
הבלוגריות שכותבות באנגלית דיברו איתי על זה ושאלו למה כולם בארץ כל כך מגעילים אחד לשניה ולמה ברגע שמגלים שהן חולינקיות במקור אבל ישראליות היום מסתכלים עליהן בפרצוף כל כך מאוכזב ולא היה לי מה לענות להן.
באופן כללי יש תחושה חזקה של הערצה מטורפת לבלוגרים מחו"ל ויחס נהדר לעיתונאות הזרה אבל אלינו לבלוגרים ישראלים יש פשוט יחס דוחה. עניי ביתך ועירך קודמים לא?
הדוגמא האולטיבטית ליחס הזה קרתה לי בתצוגה של מורין וולף, ישבתי בשורה הראשונה, תענוג שלרוב שמור לעיתונאים, סלבז וכל השאר (אבל בשבוע האופנה שלנו זה לא עבד ככה, היו גם תצוגות שישבתי שורה 3 ויכולתי לשבת בראשונה כי היה ריק.) ואז הגיעה עיתונאית אחת שלא אזכיר את שמה וראתה שהיא אמורה לשבת על ידי, קיבלתי ממנה מבט מזועזע והיא הלכה להחליף כרטיס, חזרה וישבה במקום אחר. שלא תדבק ממני בצרעת, לא?

כל בלוגר זר או אחד שנראה זר זכה לחיוכים, מחמאות, ליקוקים מפה ועד לירח והישראלים זכו להתעלמות גורפת במקרה הטוב ובמקרה הרע כמו בתצוגה של רנואר היח"צ של זאביק דרור שאולי הוא אחד הטובים בארץ אבל הוא אחד מהגרועים ביחס לבלוגריות פשוט החליט לא לשמור לנו כרטיסים שמית כמו כולם. נאלצו להרטב בחוץ וללכת לרדוף אחרי איזה בחורה שאנחנו לא מכירים ולקוות שיש כרטיס עבורנו. הרגשתי כמו איזה סוג ב' שמתפלחת בעוד שאני פאקינג הוזמנתי!!! אתן יכולות לומר שזה קרה גם במוסקינו אבל במקרה הזה, זה קרה רק לבלוגריות.
בכלל, מה קרה? מתי פרגון נהייתה מילה גסה? החמאתי פעמיים לדפנה גרוט וגם לעדה לזורגן על האיפור וקיבלתי בתגובה מבטים כאלו אסירי תודה, כאילו שהן מזמן לא שמעו את זה.

בנושא הארגון אין לי אלא להסכים עם מה שכולן אמרו אבל יש פה עוד עניין שהעציב אותי. כן היה המון בלאגן, הכרטיסים שניתנו בשעה שבה הייתה אמורה להתחיל התצוגה, התצוגות שהחלו באיחור של שעה לפחות, הבלאגן ברנואר, ההבטחות שנעלמו לאוויר.
 אבל מה שהכי הכעיס אותי היה שלמוסקינו לא היה מקום להכניס גפרור אבל שאר התצוגות במהלך היום לפחות היו חצי ריקות. ולא, זה לא כי כולם אנשים עובדים כי הן היו ריקות גם מאנשי עיתונאים ובלוגרים "מצליחים" (בזמן האחרון אני תוהה רבות לגבי קנקנם של הבלוגריות המוצלחות שלא יכולות לגבות את ההצלחה במנויים או טראפיק, אלא רק בהמון המון קשרים. אני תוהה מי הכתיר אותן כמוצלחות ועל סמך מה בדיוק...) שהעבודה שלהם הייתה לסקר את האירועים האלו אבל פשוט לא התחשק להם לבוא ולקדם קצת את הנושא של אופנה ישראלית ומעצבים ישראלים שעם כל הפאקים בתפירה ובעיצובים (שבאמת פסחו אולי על 2 תצוגות שבהן נכחתי) מסתבר שכן! קיימת אופנה ישראלית! והיא יפה ומרשימה ומיוחדת גם אם היא עדיין לא הוט קוטור. פשוט אופנה ישראלית (בדיוק כמו בלוגרים ישראליים) זה לא ברמה שלהם, אבל לעמוד שעות בהמתנה למוסקינו, להתבכיין בטוויטר, להיכנס, לסקר ואז להתבכיין שהיה לא נחמד זה כן גלאם? זה מגניב? מה שעוד משעשע זה שלאנשים יש זכרון קצר כי מסתבר שבקוואלי בשנה שעברה לא היה הרבה יותר טוב. 

מה למדתי?
שאני אוהבת אופנה, אני אוהבת תצוגות אופנה, שיש אופנה ישראלית ואני אוהבת אותה מאוד אבל אני לא סובלת את הארגון הלקוי ואת היחס המזלזל ואת כמויות האגו שנוזלות מעיתנואי ובלוגרי ארצנו. מזל שגם אני יודעת לשים את פרצוף הכלבה שלי ולהתעלם ושזה ממש לא קלקל לי את ההנאה, רק נתן לי משהו נוסף לחשוב עליו.

מקווה שנהנתן ושהעברתי לכן קמצוץ מהחוויה לטוב ולרע.
נשיקות,
זוהר

24 תגובות:

  1. הפריטים של מיכל נגרין הכי משכו לי את העין..
    קבלי ח"ח על עוד פוסט נהדר :)

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה! גם אני מאוד אהבתי אותה!

      מחק
  2. אני מאוד שמחה שכן הלכת בסופו של דבר, ידעתי שתהני, תתמנגלי ותשכילי - גם בנוגע לדברים לא נעימים כמו הפוליטיקות הפנימיות האלה. איזה גועל הסנוביות הזו, מי הם חושבים שהם?
    מסכימה עם כל מה שכתבת, צריכים לפרגן יותר לאופנה ישראלית ולבלוגרים ישראלים.
    היית מהממת ולמיכל נגרין אכן יש דברים יפים

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה מותק שלי! שמחה ששיניתי את דעתך על מיכל....

      מחק
  3. נראה שהיה כיף למרות הכל :)
    איך מתחם התחנה? עוד לא יצא לי להיות שם

    השבמחק
    תשובות
    1. יפה כזה אבל מסעדות וחנויות לעשירים... אכלנו פיצה אישית קטנה ושתינו 2 קולה וזה עלה 60 שקל. טירוף.
      וכן אני מאוד נהנתי, אין דבר יותר מהנה מלהכיר אנשים חדשים!

      מחק
  4. ממש אהבתי את הבגדים של מיכל נגרין! ממה שאני זוכרת בגדים שלה בעבר היו מגניבים אבל טו-מאץ', ונראה שהיא עידנה אותם :-) Pוסט כיפי, שמחה לקרוא שנהנת!

    השבמחק
    תשובות
    1. בדיוק לגבי מיכל נגרין... תודה :)

      מחק
  5. וואוו! קודם כל תודה על הסיקור הנרחב, כמעט מרגישה כאילו הייתי שם :)
    דבר שני, עצוב לשמוע כמה מעצבים ישראליים לא מוערכים מספיק וכמה כל מה שחו"ל אוטומטית נחשב יותר
    הלוואי שיום אחד אני גם אגיע להציג שם. אם כן, את תהיי אורחת הכבוד בשורה הראשונה! או דוגמנית הכבוד, מה שתעדיפי ;-)

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה יקירה!!! אני מאחלת לך שתציגי בשבוע האופנה ומבטיחה שאלך בשבילך על המסלול ;)

      מחק
  6. זוהר, את כותבת מאוד מעניין, אבל לדעתי הירידות הלא מאוד סמויות כאן על בלוגרים ספציפיים הן לא מאוד הולמות.

    השבמחק
    תשובות
    1. וול, זכותך לדעתך.
      לדעתי מה שלא לעניין זה שבלוגריות שבקושי כותבות אם בכלל מקבלות הרבה מאוד יחס ממשרדי יח"צ ומהתקשורת אך ורק בגלל שהן עבדו או עובדות ביח"צ או כי הן מקושרות להפליא מסיבות כאלו ואחרות.
      זה מה שלא הולם ויותר מזה, מעורר בי בחילה קשה.
      בלוגרית מצליחה? תחשפי מספר מנויות, תחשפי טראפיק. בואי נראה אם את באמת מצליחה.

      ובטח ובטח שכשהמידע הזה נעלם מהקוראות והן חושבות שבאמת מדובר בבלוגרית מוערכת כשהיא לא.

      אגב מצחיק שראית כאן בלוגרים ספציפיים כי אני לא התכוונתי למישהו ספציפי אלא לתופעה הולכת וגוברת.

      מחק
  7. נראה מאוד חובבני. כמו תצוגה במועדון גייז ..
    בקיצור, "אופנה" ישראלית.
    לפחות יש לאן לצמוח! (:

    השבמחק
    תשובות
    1. קצת הגזמת. זה לא היה כמו תצוגה במועדון גייז ולא היה כזה חובבני. זה בטח שלא ניו יורק או פריז, אנחנו מדינה צעירה עם תעשייה צעירה ויקח זמן ללמוד לעשות דברים כמו הגדולים....

      מחק
  8. התצוגה של מיכל נגרין מהממת.
    אבל בכנות,הכי אהבתי פה את איך שאת לבושה :)

    השבמחק
  9. שלוש השמלות הארוכות של מורין וולף ממש יפות לטעמי. הייתי מתחתנת באחת כזאת :) האחרות, הקצרות, באמת נראות מרושלות מאוד (במיוחד האחרונה, שנראית כמו מתוך משימת שקיות אשפה בפרויקט מסלול). השמלה האחרונה של מיכל נגרין ממש מקסימה - מתמצתת במדויק את הרומנטיות של המותג (גם בגזרה, גם בדוגמה וכמובן בדגרדה היפהפה שגונב את ההצגה) אבל בלי לגלוש למחוזות קיטש קיצוניים. נועה תשבי נראית פחות טוב מכרגיל - השיער העשוי מדי שמשוך לאחור מזכיר לי כוכבות של אופרות סבון מהאייטיז והחיתוך המרובע של המחשוף נראה עליה מאוד כבד ונוקשה.

    אהבתי את תלבושת הנעמה-בצלאל שלך (אכן יפה להפגין פטריוטיות בשבוע האופנה הישראלי) והגלבייה של ריי משגעת(!), בא לי אחת לעצמי.

    השבמחק
    תשובות
    1. מסכימה איתך :) תודה על המחמאות והתגובה :)

      מחק
  10. חשבתי על זה, בהקשר של מה שכתבת על נועה תשבי - אני חושבת שה"פלאס" לא בהכרח תמיד נמדד במידת המכנסיים. לתשבי יש מראה שופע, ולכן היא יכולה לעבור כדוגמנית פלאס אפילו אם היא רק במידה 40. הזרועות שלה לא כחושות, החזה המלא ועוד, "מפצים" על מה שאין לה במידת המכנסיים.

    השבמחק
    תשובות
    1. תראי, היא פלאס לעומת הדוגמניות הנורמליות. כשהנורמה היא מידה 30-32 נועה בהחלט מלאה על ידן. אבל באפן כללי היא רזה.

      מחק
  11. סיכום מעניין של ההתרחשויות.
    אני חושבת שטוב שהלכת בסוף, אחרת היית מענישה את עצמך. מי שמשייך את עצמו לתחום האופנה צריך להיות נוכח בשביל לבקר.
    לא התחברתי לשום תצוגה למעט של פראו בלאו, מאוד מסוגננים אך לבישים, אני אוהבת את זה והייתי מאמצת לא מעט אאוטפיטים משם בשמחה רבה.
    האיפור הירוק שלך מהמם, טוב אני בכלל אוהבת איפור בגוון.
    לסיכום - בקוואלי אכן היה מוצלח הרבה יותר לטעמי...

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה מותק, אני מסכימה עם רוב הדברים שאמרת. גמני מאוד אהבתי את פראו בלאו ומסוגלת ללבוש את הבגדים שלהם בכיף. מיכל נגרין מאוד דברה אליי אבל בקטע של אירועים, אלו שמלות ערב....

      מחק
  12. השנה מאוד הורגש בדיוק מה שאת כותבת : להיות מוזמן לשבוע האופנה היה עיניין של "דרגות"...או מעמד, עיתונאים, בלוגרים, חו"ל, ישראל...משהו שמעולם לא היה.
    אירגון נוראי, בלגן, חוסר הבנה מוחלט במה נכון ומה לא.
    בעיקר היתה תחושה של " ינתנו כרטיסים רק למי שמגיע" ...

    אז אני כבר מיזמן אומרת, שהגיע הזמן, שהעיתונאים, שנעים להם, או לא נעים להם, אבל הבלוגרים, פה כדי להישאר...וכל יום שעובר, הם ישבו יותר בשורה ראשונה...כידי להיתרגל.

    לגבי בלגורים שרק אתמול פתחו בלוג, זאת עכשיו מגמה חדשה, מישרדי יח"צ מאוד אוהבים להזמין אותם מישום שהם באים לכל ארוע ובעיקר כותבים את מה שאומרים להם...בתור בלוגרית שאומרת לא ל 90% מהארועים והולכת רק לאן שמעניין אותי, הבנתי, שהארועים מלאים היום, בבלוגרים עם עוקב אחד...

    השבמחק