יום רביעי, 21 בנובמבר 2012

לא אופנתי ואישי להחריד.

אלו היו ימים מטורפים.
התלבטתי מאוד על מה לכתוב את הפוסט הזה ואם בכלל לפרסם פוסט, העלתי את התהייה בעמוד הפייסבוק של הבלוג וכולכן, ללא יוצא מן הכלל אמרתן שאתן רוצות פוסט כדי שתהיה לכן הסחת דעת בזמן המלחמה המטורפת שמשתוללת כאן.
אני לא גרה באזור האש אבל גם לי המלחמה הזאת שיבשה את החיים מהר יותר ממה שחשבתי.


ביום שישי גוייס אחד מאחיי שהוא למעשה הבוס שלי ומנהל המשק של ההורים וכך יצא שבגיל 23 ובלי שום הכנה מוקדמת הפכתי למנהלת משק. העולם היום התקדם וגם בחקלאות עושים הרבה מאוד מהדברים מול מחשב, משהו שכמעט זר לגמרי להורים שלי ולכן התפקיד הזה נפל עליי. חישוב משכורות, העברות בנקאיות, פקסים ובירוקרטיות ותכניות דישון, השקייה, קטיף ואריזה. מצחיק שפתאום אני מחלקת הוראות ואבא שלי הוא ה"פועל" שלי. זה הפך להיות בלתי אפשרי לכתוב עבודות וללכת לאוני' נראה כזה הבל הבלים פתאום.

מעבר לעניין הזה, אני פשוט פרצתי בבכי ששמעתי שאחי גוייס. לא הייתי בבית בשישי וכיוון שכולם שומרים שבת לא ידעתי עד מוצ"ש. הדבר האחרון שעשיתי כשראיתי אותו השבוע היה לריב איתו בצעקות של משוגעים וישר פיתחתי חרדות מטורפות שאם יקרה משהו... אני וכל האחים שלי מאוד מאוד קרובים. כרגע יש דיבורים על הפסקת אש שאני יודעת שתהיה רעה למדינה אבל כמו כולם, גם אני אגואיסטית. ואני רוצה את אחי בבית ולא מוכנה לשלם את המחיר הזה.

אחד הדברים הטובים שקרו בעקבות המבצע זה שאחי החרדי + אשתו + שבעת ילדיו נמצאים כאן כבר שבוע אצל ההורים שלי במקום בביתם המופצץ = אשדוד. מצד אחד זה לא קל כי הם המון אנשים שעושים רעש, גומרים את המים וכו' אבל מצד שני יצא שהם כאן בפעם השנייה בחודש, דבר שלא קרה אפעם. הם ממעיטים להגיע כיוון שרובנו לא מספיק דתיים עבורם (כן, כולל ההורים הדתיים שלי) והם מפחדים מהשפעות שלנו על הילדים שלהם. אבל פתאום הם כאן למשך שבוע שלם, הם מגלים  אותנו וכמה נחמדים אנחנו וגם אני האמת מופתעת מאוד שאחי השתנה, הוא מנסה שכולנו נסתדר, הוא לא מעיר לי על לבוש (ואני בתמורה כמובן לא לובשת לידו מיני וגופיות אלא מכנסיים ארוכים וחולצות), הוא לא מטיף, לא דורש... הוא האח הקליל, המצחיק והכובש שהוא היה לפני 15 שנים. הוא סופסוף לומד להכיר אותי ואת בן זוגי. ביני לבינו מפרידות 14 שנים וכיוון שהוא עזב לישיבה בגיל 15 ולא חזר לבית מעולם, לא גדלנו ביחד. וזה ממלא אותי באושר שיש לי עוד אח פתאום. אח אמיתי שמכיר אותי.

לקראת סיום יש לי כמה דברים קליליים ומשמחים לספר שקרו לפי הסדר הזה:

1. לקחנו את האלבומים המדהימים ואת סרט הוידאו המשגע שלנו מאופיר קפון, הצלם שלנו, שהוא הכי טוב בעולם ועובד עם הצוות הכי מדהים בעולם (ליאת צלמת משנה ואנטון צלם הוידאו שלנו). האלבומים מדהימים, נראים בדיוק כמו שרציתי. מאוד נקיים, בלי פוטושופ, הרבה תמונות יפות וכמובן שהם דיגיטליים. האלבום שלנו ענקי (ברמה שאני לא יכולה להרים אותו ממש, החצי הרים) ושל ההורים הם בינוניים ויפים. והסרט, אוי אלוהים. לפני החתונה ראיתי סרטים בסגנון ואיכות מסויימת והראתי לאופיר. הוא הסביר לי מזה DSLR ושזו הטכניקה שבה הסרטים האלו מצולמים. למחיר חברים שלנו זה היה תוספת מזערית של 1000 ש"ח הסיפור הזה והתחבטנו מאוד כי תקציב זה תקציב! בסופו של דבר אני מאושרת שהלכנו על זה. הסרט יצא מדהים ובכלל, כל החבילה הזאת וההתנהלות מול אופיר והצוות שווה פי 2 ממה ששילמנו, ואני רצינית לגמרי. מזכרות מרהיבות לכל החיים. הדגימה הזו מדברת בעד עצמה (כדאי מאוד להעביר לאיכות HD הגבוהה ביותר!):

2. פורסם הגיליון השלישי של זקני ציון וחשבתי לשתף אתכן בטור שלי (אם זה לא קריא, אני אפרסם את התמונות גם בפייסבוק של הבלוג):



3. אני לא סגורה בדיוק על איך זה קרה, אבל נראה שאימצנו אחות לטדי.
בראוני (זה מה שעלה כרגע, אולי נחליף...) הגיעה אלינו לגינה. הילדים של אחי שלא רגילים לחיות התחילו לצרוח ואני יצאתי החוצה לראות איזה כלב מפחיד בגינה... נתקלתי בגורה מתוקה שנראית נטושה לגמרי. מלאת פרעושים, רעבה בטירוף, בלי קולר, עם קרחות דמודקס, לא מגיבה לשום פקודה ובעיקר - צמאה למגע ואהבה. ניסיתי להוציא אותה מהחצר בעדינות וחשבתי שאולי יש בית שהיא תחזור אליו... התקשרתי לחצי וסיפרתי לו ש"כמעט הייתה לטדי אחות" ואז הוא שאל "למה כמעט?" והכריח אותי לצאת ולראות אם היא עוד שם. אז היא עוד הייתה כאן. וגם אחרי שהסברתי לאהובי היקר שההוצאות כולן יפלו עלינו והאחריות והוא הסביר לי שהיא לא תיכנס לבית כי דב אחד מספיק לנו, החלטנו להשאיר אותה. היא אמנם בחוץ, אבל לפחות יש לה אוכל, מים, מי שאוהב אותה ומפנק אותה ודב גדול ומגושם שאוהב לשחק איתה.
עדיין לא הזדמן לנו לקפוץ לוט' לשבב ולחסן אותה ולבדוק שהכל בסדר ובת כמה היא, אבל אני משערת שהיא בת 3 חודשים הכי הרבה והיא נראית לי כמו פויינטר מעורבת. מה שבטוח זה שהיא מתוקה אמיתית!

עדכון: 22/11 - בראוני נכנסה לבית. יש לנו לב רך מידי.




זהו, אני מקווה שהחיים הנורמליים ישובו אל כולנו בקרוב מאוד...
אוהבת,
זוהר.

23 תגובות:

  1. מתוקה אמיתית. כל הכבוד לכם, אתם אנשים טובים (-:

    השבמחק
  2. מחזיקה אצבעות שיהיה שקט ובנתיים תתחדשו על הגורה המקסימה!
    ו- איזה מרגש זה לקבל את הוידאו והאלבומים!!!:)

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה! באמת נורא מרגש :) כמו להתחתן שוב רק בלי הלחץ!

      מחק
  3. כיף של הסחת דעת. שמחה שהקטנה מצאה בית. כלבים זה אושר גדול
    droli

    השבמחק
  4. פוסט נהדר כמו תמיד.

    אני מאיזור האש - ממש חיפשתי משהו לקרוא בנט, במקום כל היום להיות צמודים לחדשות... הייתי יומיים בבית בגלל המצב והשתגעתי.

    מסכימה מאוד שזה באמת לא קל כשאח / בן / בעל הולכים למילואים, וזה ממש מפחיד, שאת לא יודעת מה יהיה...

    שמחה לקרוא שהמבצע הזה קירב ולו במעט אתכם, ואת אחיך. שהייתם שוב משפ' גדולה, למרות שבטח היה צפוף, והוא הכיר את אישך.

    שיהיה המשך שבוע שקט ומקסים:-)

    @יעל@

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה יעל :) מקווה שיהיה יותר שקט עכשיו.

      מחק
  5. מקסים. שיהיו רק בשורות טובות כאלו...
    ואכן, לפעמים המלחמה מאחדת בין אחים.

    השבמחק
  6. וואי, אלה כלבים מדהימים!!! היה לי אחד כזה ויש להם אופי מדהים! ומשום מה מסתדרים מעולה עם כלבים גדולים מהם.

    אם הייתי יכולה מיד הייתי מאמצת עוד אחד... כלבים בסה"כ מאוד נהנים מחברתם של כלבים אחרים... (להקה, בכל זאת...)

    השבמחק
  7. כשקראתי שאת ואחיך התקרבתם זהו התבלבלו לי המילים ושכחתי מה רציתי לכתוב...מתרגשת ושמחה בשבילכם...

    נשיקות!!!:-)

    השבמחק
  8. פוסט מקסים, הסרטון הוא אחד היפים שראיתי. פשוט ערוך נפלא ואתם פשוט יפים.
    מזל טוב כאמור על הכלבה, היא כזו מתוקה שבא למעוך..

    השבמחק
  9. הכלבה הזו פשוט נסיכה קטנה!!!! ואתם מדהימים שככה לקחתם אותה! בכלל פוסט מאוד יפה ומרגש

    השבמחק
  10. בתור קוראת קבועה שלא מגיבה אף פעם, החלטתי לחרוג ממנהגי- סרטון חתונה מקסים, מרגש ואף מעלה דמעה (בקטע בו נפגשת עם אהובך, כמובן).

    השבמחק
  11. אני רק רוצה להתחיל ולומר שאני מאוד אוהבת את הבלוג שלי ומחכה באופן קבוע לפוסטים שלך :) (רמז.. רמז.. מתי הפוסט הבא??)

    בלי קשר, מאוד התלהבתי מהעגילים שהזמנת, אלו עם החרוזים... כל כך התלהבתי שהזמנתי עבורי עגילים דומים מסטייל ריבר, רק בצבעים שונים
    אז רציתי לשתף שהיום הגיע אלי השליח בפעם השניה, כדי לקחת את העגילים הפגומים (החרוזים פוזרו לכל עבר) שקיבלתי בפעם הראשונה. פתחתי לידו את הקופסא וגיליתי ששוב קיבלתי עגילים פגומים. זה לא עושה חשק לרכוש בסטייל ריבר בכלל, למרות שירות הלקוחות החביב שלהם..
    מחכה שוב לשליח עם העגילים החדשים :/

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה! אני מקווה שיהיה פוסט בקרוב אני פשוט כל כך עסוקה...

      איזה מרגיז :( לי לא היו בעיות איתם, לא כאלו לפחות :/
      צר לי, אני מקווה שהפעם יהיה בסדר!

      מחק
  12. רגשת אותי עם הכלבה... תעדכני איך הולך לכם :)

    השבמחק