יום חמישי, 28 ביוני 2012

Going to the chapel and we`re gonna get married....


אני חושבת שבשלב הזה, שכבר עוד פחות מחודשיים אנחנו עומדים מתחת לחופה, הגיע הזמן לכמה עידכונים לגבי החתונה, גם כי בא לי לשתף אתכן וגם כי אני גיליתי בצורה הו כה לא מפתיעה שאני בריידזילה לחלוטין. מה שמפתיע זה שאני וגם החצי לא ממש מתרגשים עדיין אבל אני לחלוטין בריידזילה חולת שליטה שעסוקה הרבה בלארגן דברים ולחשוב על דברים שכנראה שאף כלה נורמלית לא חושבת עליהם. בעולם אחר הייתי לחלוטין יכולה כל היום להתעסק בסידורי החתונה! להתאים את הפרחים, למפות, להזמנה, לחולצה שלו, לחפש מתנות לאורחים, לעשות לעצמי איפורי ניסיון... בקיצור: גיליתי שבעצם אני בכלל צריכה להיות מארגנת אירועים. בינתיים תמונת הפרופיל בפייסבוק הפכה לזו לעתות משבר:


יום רביעי, 6 ביוני 2012

דם, חול, אלי הזירה ונקמה!


לא, לא התחרפנתי לגמרי. מדובר בעצם בכותרות המשנה של העונות בסדרה "ספרטקוס".
מידי פעם ככה אני משתפת אתכן בסטיות שלי, אך בכדי להפוך את השיח עליהן ליותר לגיטימי, אני פשוט מדברת עליהן בהקשר של בגדים ושיער.
הסטייה שלי לגבי ספרטקוס היא בעצם הרבה יותר עמוקה מהסדרה.
יש לי חולשה להיסטוריה של העולם המערבי וחולשה עוד יותר גדולה לכל מה שקשור בתרבות הגרקו-רומית. לקחתי באוני' אינספור קורסים על העת העתיקה והקלאסית, יוון ורומא שעסקו בהיסטוריה, בטקסטים, בדת וכמובן באומנות. אחת ההתמחויות שלי בתואר הראשון היא באומנות עתיקה וקלאסית. וזו אובססיה שהתחילה הרבה לפני האוני'... הסרטים, הסדרות והספרים שקראתי וראיתי בתור נערה עסקו בזה ופילוסופיה (כן טל, מפתיע!) ממש קסמה לי. כשלמדתי והתעמקתי קצת יותר כתבתי סמינר על ציור קיר מפומפיי ואחד נוסף על דמויות בעלות חריגות מינית באומנות רומית בעיקר בפומפיי (אני אוהבת את פומפיי).
כששמעתי על "ספרטקוס" לראשונה - לא היה לי ספק שאני אתאהב בסדרה  רק בגלל ההיסטוריה שסביבה.