יום ראשון, 13 בינואר 2013

מספר אחד מזדיין.


תסלחו לי על הצרפתית שלי, אני גועשת, הפוסט הזה נכתב בדמי ליבי, ואני לא באמת מתנצלת על הצרפתית שלי...


אתן יודעות, עד כמה שהייתי רוצה לעולם לא להתעסק במשקל.

אבל זה רודף אותי.
כמה שאני מטיפה לאהבה עצמית וביטחון עצמי בכל משקל, אני נופלת בעצמי לפעמים לבור הזה.
כי חונכתי ככה, כי גדלתי ואני חיה את אותה מדיה ואת אותה תעשיית אופנה בדיוק כמוכן וזה לפעמים מסוגל להוציא אותי מדעתי.




זה לא סוד שהשמנתי, אתן רואות את זה ואני גם אמרתי את זה - השמנתי.
הערכתי שמדובר בערך ב 5 ק"ג (שנוספו על עוד 4 עודפים ישנים) ואז דאגתי כמו מטומטמת מהמדרגה הראשונה לוודא את זה. 
נשקלתי אחרי מעל לחצי שנה שאני והמשקל לא נפגשנו וראיתי עליו את המספר 89 ק"ג. איך הגבתי? התרסקתי לגמרי. ביליתי יום שלם בבכי, הסתכלתי בתמונות ישנות שלי שהייתי רזה, שכבתי במיטה ושנאתי את עצמי על זה שאני לא מצליחה להחזיר לעצמי את השליטה על האוכל ועל האימונים. באותו יום נהייתי חולה, הייתי במשך שבוע עם שפעת והגראנד פינאלה שלה היה כאבי בטן ועקירת חירום של שן בינה. הייתי משותקת לגמרי לשבועיים ואני עדיין על אנטיביוטיקה.
המשקל כל כך ריסק אותי, שנהייתי חולה.

"אבל למה בשם האל זה בכלל משנה? ועוד לך?!"
אני בטוחה שזה בדיוק מה שעובר לכן בראש כרגע. ואתן יודעות מה גם אני שואלת את אותה שאלה ולא מצליחה לענות לעצמי עליה. מה חסר לי בחיים?מה רע לי? זה באמת הפרדוקס הכואב והעצוב כאן -  זה ריסק אותי למרות שזה לא משנה אז פירקתי את זה לגורמים, כדי להבין יותר טוב והבאתי לכן את התהליך והתובנות.

דבר ראשון, אני עדיין אוהבת את איך שאני נראית. כן, יש לי עכשיו יותר בטן, יותר ציצים, יותר תחת ויותר מהכל. אבל זה לא משנה וזה לא שינה לי. אני מודדת היקפים הרי בגלל ההזמנות מהנט ואני מאוד מודעת לאיך הבגדים יושבים עלי, ידעתי שהשמנתי ועדיין אהבתי את מה שראיתי במראה! אני עדיין אוהבת את מה שאני רואה במראה. לא בגלל שאני מסתירה את זה טוב, אני אוהבת את מה שאני רואה במראה גם כשאני עומדת מולה עירומה. אני אוהבת את הגוף שלי. גם בגרסתו הרזה הגוף שלי נשי, רך, מלא ומקומר וכך או אחרת הוא יפה ופרופורציונאלי. הפנים שלי הן אותן פנים שאני כל כך אוהבת. ובן הזוג שלי? הוא חושב שאני אלה, לא משנה מה. הוא נמשך אליי ב 20 קילו יותר או פחות. ובינינו? אני גם לא ממש נראית 89 ק"ג. ברת מזל, ככה אמרו לי, גנטיקה בת זונה ירשתי.

שנית, אני כרגע נמצאת באחת התקופות המאושרות בחיי.
התחתנתי לא מזמן עם אהבת חיי ב 7 השנים האחרונות. בן זוגי הוא גבר מדהים. מעבר לעובדה שהוא מימוש כל הפנטזיות שלי מבחינה חיצונית והוא משוכנע לחלוטין שהוא בר מזל שהתחתן עם השילוב המושלם בין ביונסה לג'יי לו, הוא תומך, אוהב, מלטף, חכם, עובד, לומד  - התגלמות השלמות. ואני מתכוונת לכך ברצינות תהומית.
 אני תלמידת תואר שני במסלול מחקרי, הציונים שלי בשמים, אני עובדת בעבודת חלומותיי, יש לי חברות וחברים כל אחת - אחת למיליון - נשים מיוחדות, מכילות, אוהבות, מבינות וגברים מפרגנים ואוהבים. יש לי שני כלבים שהם תינוקות מושלמים, המשפחה שלי גדולה ומדהימה, חזרתי לגור ליד אמא שלי שהיא אחת החברות הכי טובות שלי. טוב לי. אני מאושרת. אם יכולתי לדמיין אי פעם איך נראה האושר אז ככה בדיוק!
אני מקבלת לבלוג תגובות מנשים זרות שאומרות לי "אני לא יודעת מה עשית, אבל את יפה, מאושרת, קורנת וזוהרת ממה שהיית אי פעם" וזה כי טוב לי. מעולה לי.

ואז מגיע מספר מזדיין אחד קטן והורס הכל.
ברגע.
בלי לחשוב פעמיים, בלי להסתכל לצדדים הוא נותן גז ונכנס בי חזיתית. ואז הוא הולך ומשאיר אותי לגסוס לבד על הכביש.

למה זה ככה?
כי גדלתי בחברה ובתרבות שמקדשת רזון ולא סתם רזון, לבן זונה יש מספרים ברורים!!!! 50 ק"ג ומידה  36. אבל בגלל שאת דאבה גנטית וירשת חרא של מבנה גוף הוא אומר נוותר לך - 60 ומידה 38.
וזה לא משנה לו שלא שקלתי ככה מגיל 12 ומעולם לא ראיתי את קידומת ה 30 על מכנסיים. אלו הדרישות ואם את לא עומדת בהן את פשוט לא מספיק טובה.
וזה לא מעניין כמה את מוצלחת, נאהבת, מאושרת... פאק איט! זה אפילו לא מעניין כמה את אוהבת את עצמך, את פשוט מאוד לא מספיק טובה.
הכל נופל למספר הזה, הכל מצטמצם למשקל שלך.

אני לעולם לא אשכח את היום הזה בשיעור ספורט בכיתה ח' ש"חברה טובה" אמרה לי:
"את לא שמה לב שאיבדת שליטה! את כל כך שמנה!"
"אני בשליטה, אני יודעת כמה אני שוקלת. זה בסדר לגובה שלי, אני לא שמנה"
"כמה את שוקלת? מה זה שליטה?"
"אני שוקלת 60, אני לא אעבור את ה 70. זה יהיה טירוף"
שקר!!! שקר!!! שקר!!
שיקרתי כי לא יכולתי לעמוד מול ילדה ששוקלת 45 קילו ולהודות בזה שעברתי את ה 70.
וזה לא שינה שאני כבר קיבלתי מחזור והיא לא, שאני כבר לובשת חזיה והיא שטוחה כמו קרש.
זה לא משנה שהפכתי לאישה מהר יותר, שהתבגרתי מהר ממנה.
מספר אחר מזדיין.

כשאישה יולדת ופוגשת במכרים הם כולם עסוקים בלהגיד לה "כמה את נראת טוב!" "חזרת לעצמך!" "ירדת הכל" או מחטטים "כמה עלית?". אף אחד לא שואל "מה שלומך? איך הייתה הלידה?מה שלום התינוק?"
זה פשוט לא מעניין!
כשאת פוגשת בני משפחה שיודעים שסיימת השנה תואר וגם יודעים שירדת במשקל את תשמעי "וואו איך ירדת" "איזה כוסית נהיית"  "כמה ירדת" ואפילו לא מזל טוב אחד קטן על זה שהקרבת 3 שנים מהחיים שלך בשביל תואר. תואר?! את מי זה מעניין?!
כל מה שאת זה מספר אחד מזדיין.
זאת התמצית של העולם שבו אנחנו חיים. זה מה שחשוב. ועל זה יפול ויקום הביטחון העצמי שלך וכל ההוויה שלך. וזה מה שיהרוס לך את היום ויעשה אותך חולה מתה לשבועיים שלמים אפילו שאת פאקינג לביאה שלא חולה לעולם.

 שלא תבינו אותי לרגע לא נכון - אני לא מעודדת השמנה ואני בהחלט מתכוונת לחזור למשקל הקודם שלי. אבל זה לא בגלל שרע לי עם הגוף שלי, אלא בגלל שהרגליים שלי מתפרקות לחלוטין ובגלל שאיבדתי את אורח החיים הבריא שלי שכל כך חשוב לבריאות שלי בעתיד בתור בן לחולה סכרת וכולסטרול. וכמו שכבר שיתפתי אתכן - זה יעמיד אותי בפני בעיה גדולה מאוד בהריונות. אבל אני לא הולכת לפגוש משקל בזמן הקרוב.
אני פשוט לא מסוגלת לעמוד בכמה שזה מעוות. בכמה שזה משנה, בכמה שזה מכאיב.
אני פשוט נטרפת מכך שאני דפוקה וכולנו דפוקים בדרך שהיא לא ברת תיקון.
אני נטרפת מהעובדה שהתפרקתי לאלפי רסיסים בגלל מספר.

והצביעות! או הצביעות של העולם מסביב!
כשאת שוקלת קצת מעל הנורמה, לובשת מידה קצת יותר גדולה את נהיית שמנה ברגע. וזה לא משנה אם היית 36 ועלית ל 38, את נהיית שמנה ברגע. לעזאזל, היום גיליתי שיש אנשים אמיתיים שמסתכלים עליי ורואים בחורה שמנה, לא מלאה, שמנה. על אמת. לא, לא נעלבתי כי "שמנה" היא לא מילת גנאי, אלא מילת תואר. הזדעזעתי עד עמקי נשמתי כי אני חושבת שאדם שמסתכל עליי ורואה בי בחורה שמנה איבד מזמן את הפרופורציות.

רק השבוע קראתי את הכתבה המזעזעת על מעיין חודדה. מעולם לא ראיתי את האח הגדול ולא התעניינתי בו, אבל ידעתי מי היא. כי לא פספסתי בזמנו את ההשמצות על השפה שלה אבל כמובן גם על המשקל העודף שלה. לא הפסיקו להקניט אותה ולהיטפל אליה - היא הייתה השעיר לעזאזל ובעיקר התעסקו במשקל שלה. ולא, היא לא הייתה שמנה במיוחד. רק מלאה, בהריון ומתלבשת גרוע.
 היא חזרה לתודעה לפני כמה חודשים עם כתבות עצומות על הדיאטה שהיא עשתה ושינוי המראה שהיא עברה ואז הגיעה הכתבה הזאת שהבהירה שהבחורה סובלת מאנורקסיה. היא מכורה לרעב, השיער שלה נושר, המחזור שלה הפסיק והיא בכתבה מספרת על בעלה האידיוט שדחף אותה לקיצוניות הזאת אבל אני בטוחה שזה לא רק הוא, אלא הרבה מאוד תגובות מגעילות שהיא קיבלה. ועם זאת במאקו לא מתבלבלים ומצלמים אותה בבגדי מעצבים, מאופרת והופכים אותה לאידיאל. אידיאל לנערות שרוצות לרדת במשקל.
והתגובות הפעם?
צולבות אותה על הטמטום שלה להקשיב לבעלה וצולבות אותה על זה שהעזה להפוך לאנורקטית.
זה לא מפסיק, שומדבר לא מספיק... מה שהיא לא תעשה היא לא תרצה את הקהל התובעני ששומן לא טוב לו וגם רזון לא מספק אותו.
 אם ננסה לעמוד בסטנדרטים של עולם האופנה לפי הטרנדים המתחלפים אנחנו לא נזכה לראות את גיל 40. זה יאכל אותנו בעודנו חיות.

מה הפתרון? לא להישקל. הטפתי לזה בעבר ואני מטיפה שוב אני מתחננת בפניכן בנות,
אל תשקלו!
זה לא משנה בכלל!!! הממד צריך להיות של בריאות ואושר ולא של משקל.
היום ידוע שמדד BMI הוא מדד שיקרי ולא אמין, ידוע שלמשקל אין שום חשיבות אלא לאורח החיים. תאכלו בריא, תעשו פעילות גופנית לפחות 3 פעמים בשבוע והכי חשוב: תאהבו, תאכלו, תהנו, תגשימו, תבכו ותעשו אהבה עד שלא תעמדו בזה יותר. תמצו את החיים שלכם עד תום כי זה, זה להיות בריא! לא לספור כל קלוריה ולא לדעת כמה אתה שוקל וכמה גרמים מסכנים עלית או ירדת וכמה אחוזי שומן יש לך... להיות בריא זה להיות מאושר. לאושר אין מספרים. אי אפשר לכמת אושר...

תהיינה מאושרות, הבריאות באה גם עם זה. אל תשקלו. זה לא משנה, אתן מושלמות כמו שאתן.

אני מושלמת כמו שאני.
אני באמת מושלמת כמו שאני.

לסיכום, כמה תמונות השראה, כדי שתישארו עם תקווה וטעם מתוק. 
נתראה בפוסט הבא!

טארה לין


קריסטל רן לפני שנכנעה שוב לאנורקסיה...



האובססיה החדשה שלי, רובין לאוולי.













92 תגובות:

  1. אשה חכמה פעם אמרה לי- "את לא נמדדת לפי מספר הפעמים שאת לא מועדת, אלא לפי כמה מהר את קמה אחרי שמעדת"
    זו תמיד תהיה נקודה כואבת אצלך, אין מה להתנצל על זה. יופי בעיניי זה בריאות ונשיות זו רכות.
    תמשיכי לטפח את שניהם ותשכחי מהשד שלך לבינתיים.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה יקירה, מילים חזקות, נכונות, מנחמות ומעוררות.

      מחק
  2. את הגורו שלי! הפוסט הזה לדעתי אחד החשובים שקראתי לאחרונה אם בכלל. טוב שעשית שפרקת מה שעל ליבך, לדעתי זה חשוב. חשוב לא ללכת עם הזרם, יש לך בלוג פרטי משלך וזכותך לכתוב בו כל העולה על רוחך. אני סופר מעריכה את הכנות שלך והכנות שבאה בקטע אמיתי ולא ציני ויומרני,

    עשית לי את הערב, עשית לי את השבוע. אין לי מה הרבה להוסיף אבל אני יכולה להגיד לך שגם אני נוקטת בגישה הזו לא להשקל, אולי מעל חצי שנה לא נשקלתי והאמת שזה לא מזיז לי ממש, מצידי לשקול 60 או 80 זה על אותו מטבע, אני פשוט חיה...חיה ככה איך שזורם לי איך שמרגיש לי טוב, דופקת איזה אוכל שבא לי. אני מאמינה בגישה של "תחיה כל עוד אתה יכול" אבל הגישה שלך היא מצוינת ונהדרת, והכי נכונה שיצא לי להכיר ואני באמת מאחלת לך שכל אחד שתפגשי פשוט יקבל אותך "ככה" מבלי להסתכל על המשקל או על כל דבר אחר, את בנאדם זהב, אשכרה, אין צורך לחפש מסביב. לקבל אותך כמו שאת זה מתנה של פעם בחיים ואני בטוחה שבעלך מודע לזה ויודע להעריך ולהוקיר אותך כמו שאת, את זכית אני מקווה שעוד בנות כמוך יזכו, יזכו שיקבלו אותן כמו שהן, וחפרתי יותר מדי אבל לא נורא. תיהיה חזקה פשוט תעצמי עיניים זה משהו שאני עושה..לעצום עיניים ולשכוח מה שקורה מסביב, אני בעצמי מתמודדת ביום יום עם המצב הזה וזה לא קל, אני מודה. אני איכשהו זה עובד. וזהו, :)

    השבמחק
    תשובות
    1. כשאת כותבת לי "את הגורו שלי"
      אני מתמוגגת מאושר. עלו לי דמעות בעיניים שקראתי אותך.
      לא כי אני עפה על עצמי (אולי קצת!) אלא כי כל כך פחדתי לאכזב.
      כל כך פחדתי לבוא ולספר כמה שכואב לי. פחדתי שאני אאכזב את כל הבנות שכמוך, אני גורו עבורן.

      תודה רבה, חייכת אותי.

      מחק
  3. זוהר היקרה,
    אני בדכ לא מגיבה לפוסטים, אבל הפעם לא יכולתי להשאר אדישה.
    כשעליתי במשקל בהריון (כמעט 20 קילו) והייתי צריכה להתמודד עם התוצאות אחרי הלידה - היה לי לא פשוט. הייתי הולכת לקניות של בגדים עם בעלי שהוא הטיפוס הכי מפרגן בעולם וחוזרת בוכה. לא יכולתי לעשות דיאטת "כאסח" כי הנקתי והרגשתי ממש זוועה (תוסיפי לזה הורמונים, חוסר שעות שינה וסימני מתיחה למכביר).
    הזמן עבר, התינוקת גדלה, נשארו לי כמה קג עודפים ודי הנחתי לזה. אני לא אגיד שזה לא מפריע לי בכלל, אבל אני די בסדר עם זה. קשה לי מאוד לקבל את הציצים שנראים זווועעה לעומת מה שהיה פעם...
    הגוף שלנו עובר כל כך הרבה טלטלות ואנחנו חייבים ראשית לדאוג לבריאות שלנו - לא להיות שמנים מידי, לא לעשות דיאטות כאסח, לא לרזות יותר מידי...
    ובאיזשהו מקום אני מרגישה שהרווחתי ביושר את סימני המתיחה והבטן שלעולם לא תיעלם, אני רואה את התינוקת המעלפת שלי ומבינה שזה הכי חשוב. ומסכימה איתך לגמרי שלא צריך להשקל.
    וכמו שכבר כתבתי לך בפייסבוק - את מהממת...באמת..יש לך גוף סקסי ונשי ונהדר!
    מצטערת אם יצא לי מבולגן, ככה זה שיש עוללית שמנסה לחטוף לי את הפלאפון מהיד.
    מאחלת לך גם אחד/אחת כזה כשתרצי.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה על התגובה, השיתוף והתמיכה...
      את צריכה באמת להתגאות בסימני המתיחה שלך!!! יש קמפיין אמריקאי שקורא להתגאות בסימני ה"טיגריס". אלו צלקות המלחמה שלך...

      תודה שוב!

      מחק
  4. לא הצלחתי להגיב לתגובה שלך, סורי, שמחה לשמוע שהעלתי חיוך על פנייך, ואת באמת הגורו שלי!! :)

    השבמחק
  5. אני חייבת להודות - לרגע התפרקתי. אני עדיין יושבת פה במערבולת חושים ומחשבות...
    זוריק יקרה שלי, כי את יודעת בשבילי את אחת הנשים הכי יפות. כי מעבר לחיצוניות היפה, תמיד הקרנת את השלמות הפנימית עם עצמך. את האופי, האושר, הנחישות.
    ופתאום לגלות שדבר כל כך מכוער כמו תרבות הרזון והמשקל יכולים למוטט [אפילו לרגע] מישהי כמוך זה קשה.

    אני מתוודאה שגם בתור מישהי במידה 38-40 אני מזדהה עם כל מילה שכתבת פה על התרבות שלנו. לא משנה כמה את שלמה אם עצמך, כמה את אוהבת את עצמך אפילו בתור מישהי רזה - תמיד יהיו האלה שיגידו "את לא מספיק טובה". או יותר נכון "את לא מספיק רזה".
    אני בריאה, אני מאושרת, אני מאוהבת ושלמה עם עצמי.

    הגברים שאיתם יצאתי אהבו אותי בכל משקל, ואקס א' תמיד היה אומר לי "את לא יכולה לשאוף להיות קולב, כן?"
    [ולא עליתי על המשקל כבר קרוב לשלוש שנים (להוציא את הביקורים לרופא המרדים שהיה לפני ניתוחים)] ואני מודעת לזה שהשמנתי בזמן האחרון כי הרשתי לעצמי להתפרע, אבל עדיין - אני שלמה עם זה. כל עוד אני יודעת שאני בריאה. ואני יודעת גם שאני אוריד את מה שהעלתי בהיקפים. לא כי זה לא יפה, אלא כי זה יוסיף לי לבריאות.

    אז זוריק, תזרקי את המשקל מהבית ותשכחי מהספרה שהוא הראה לך. כי זה פשוט לא שווה ללעוס את עצמך בגלל זה!
    [ואגב הגיס שלי ביקר לפני כמה דק' ובפעם הראשונה מזה 7 שנים שאני מכירה אותו נתן לי מחמאה בכלל. ועל מה? הקימורים [תזכורת - השמנתי] שוואלה יש לי פתאום, בחיי שכמעט חנקתי אותו בחיבוק]

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה נסטיה, אני יודעת שאני חומה של הרבה אנשים ופתאום שהתפרקתי זה מפחיד אתכן לא פחות מאותי. אני מודה, עברתי תקופה קשה.

      ואת באמת מהממת אמיתית, ורזה לגמרי בעולם שלי :)

      מחק
  6. את מקור השראה. תודה לך

    השבמחק
    תשובות
    1. זה מדהים לשמוע את זה דווקא אחרי התרסקות שכזאת.

      מחק
  7. זוהר, את פשוט מהממת. אני כל כך שמחה שבטעות לחלוטין, דרך לייק של חברה מהצבא, הכרתי את הבלוג שלך.
    את מדהימה, מעוררת השראה, אותנטית ברמות שלי טרם יצא לפגוש. אני מכירה את כל התחושות שהעלית בפוסט- והן טבעיות לחלוטין. עם כמה שטוב לנו ויש לנו כל מה שאנחנו רוצות- תמיד באיזשהו מקום מעוות נרצה אישור מהסביבה. סביבה שכבר מזמן לא יודעת לפרגן לא משנה אם את רזה או מלאה. וכן, גם אני כשקראתי את הכתבה על מעיין חודדה הזדעזעתי מאותם דברים שאת הזדעזעת. אין מה לעשות, this is the world we live in וצריך להיות מאושרים ממה שיש, וגם ליפול לפעמים ושוב לקום. תודה לך שאת קיימת!

    השבמחק
  8. פערתי את הפה כשקראתי שהתמוטטת בגלל המספר הזה...ואוו.
    אני מזדהה כל כך עם הדעות שלך על כמה בחורה צריכה לשקול כדי לא להחשב שמנה... כל העניין הזה העסיק אותי הרבה בתקופת הנערות שלי.
    אני לא רוצה להשקל גם כי אני קצת חוששת, אבל מצד שני אני חושבת שאני יודעת כמה אז זה לא באמת משנה.
    אני כבר הרבה זמן רוצה לקום וללכת לחדר כושר אבל כל פעם יש תרוץ אחר.
    אולי אני מפחדת לעשות את כל הדרך וליפול שוב.
    מקווה שהפוסט הזה, המדהים והחשוב, ייתן לי כח.
    את אדירה בעיני :)

    השבמחק
    תשובות
    1. אל תפחדי ליפול כי ברגע שתחליטי שאת הולכת בשביל להיות בריאה ולא בשביל להיות רזה את תתמידי ולא תיפלי. וגם אם תיפלי, את תחזרי מהר למסלול כי את תדעי כמה טוב זה עושה לך.

      תודה רבה רבה!

      מחק
    2. זוהר הגוף שלך פשוט מחרמן את מלאה במקומות המכונות סקסית

      מחק
  9. זוהר! את לא מבינה כמה שאני שותפה להרגשתך! בשיא שלי שקלתי 98 קילו ומצחיק שאף פעם לא הרגשתי בעצמי חסרת ביטחון בגלל המשקל (אפילו ההפך הוא הנכון. תמיד הייתי "מקובלת" והכרתי את החבר המדהים שלי כששקלתי 100 ק"ג ואנחנו יחד עד היום), אלא רק "נשמות טובות" תמיד גרמו לי להרגיש רע עם עצמי, כאילו אין לי זכות קיום בגלל שאני גדולה יותר מהם...
    ואת יודעת מה? היתה תקופה שממש שנאתי את עצמי. כל כך שנאתי את עצמי שהפסקתי לאכול אבל הגוף שלי לא הסכים לזה ואפילו אכלתי יותר לאחר מכן וממש כמו מעגל קסמים פשוט הייתי מורידה 3 קילו, ומעלה אותם מיד אח"כ.
    בצבא חל השיוני והיום אני גאה לומר שבלי דיאטה בכלל ועם מעט (אבל באמת מעט) פעילות גופנית אני שוקלת 70 קילו ואני סופסוף מרגישה בריאה!!! אז מה אם יש לי בטן? ואז מה אם יש לי צלוליט? אני יכולה להבטיח לך שלים אני כבר הולכת בביקיני ולא פעם ולא פעמיים גברים ללא היססו להתחיל איתי למרות שלידי ישבנו בנות קטנות ממני בחצי. הכל תלוי במה את משדרת וכשטוב לך עם עצמך, רק דברים טובים יכולים להגיע.
    ומצד שני אני שומעת לפעמים אנשים שכשהם מחפשים מישהי לחיים אז זה קודם כל "שתיראה טוב ויהיה לה גוף טוב"... לאלו מגיע שיתחתנו עם בטי המכוערת ובנוסף שיהיה לה אופי של כלבת על. מרוב שלימדו אותנו שרזה זה יפה אנשים נהיו אטומים ליופי האמיתי שבנו - זה שבפנים. והוא לא קשור כהוא זה לשום מספר - קטן או גדול.
    תהיי מאושרת שיש לך את אלכס, את החברות המדהימות שאת מספרת עליהן, את השכל הישר והלא מעוות להבין מהו יופי אמיתי, ואת הקוראות האדוקות שלך שכתבו מילים שמחממות את הלב!

    השבמחק
    תשובות
    1. שירן את מקסימה ומרגשת, אני שמחה בשבילך שהתהליך הגיע והתוצאות נשמרו!
      ואת צודקת, אנשים לגמרי אטומים לאופי.

      מחק
    2. שלום,
      אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת חוץ מהחלק האחרון.

      מדוע את מאחלת דברים שלילים לאנשים שמראה חיצוני כן מעניין אותם?
      שימי לב שאפילו בציטוט שלך לא דובר על "רזה"
      מה שאת כתבת שהם רוצים זה "שתיראה טוב ושיהיה לה גוף טוב"
      אני לא קראתי כאן את המילה "רזה" קראתי "גוף טוב"
      אם מישהו כאן עושה התנייה מיידית בין גוף טוב לרזה זו את בעצמך...


      מחק
  10. תשמעי... צריך להוריד בפנייך את הכובע. אני חושבת שזה הפוסט הכי טוב שלך עד היום. ואת יודעת למה? דווקא כי כתבת ממקום של פגיעות, של רגישות, של אנושיות... אני בספק אם יש אישה אחת שלא תזדהה עם מה שכתבת ברמה כזו או אחרת. כתבת דברים מאוד נכונים שמעוררים הרבה מחשבה ותהייה, מחד, ואיפשרת לקהל הקוראות שלך הצצה עמוקה יותר לחייך, מאידך...
    אין לי הרבה מה לומר מעבר לזה, אני בטוחה שהשינוי יגיע כשהוא יהיה שוב בראשמת סדרי העדיפויות. ויד אז... תקראי את הפוסטים שלך ובאמת די להישקל. הכי טוב שאת מאושרת, הלוואי על כולם ככה :(

    השבמחק
    תשובות
    1. זה היה אמור להיות חיוך כמובן... :)

      מחק
    2. רשימת*, ועד*... פאקינג פלאפון.

      מחק
    3. תודה בובה,את צודקת, זה עניין של סדרי עדיפיות...

      מחק
  11. פוסט כנה שמגיע ממקום אחר...
    אני בטוחה שאת אוהבת כל קימור וקימור בך (איך לא? במיוחד עם בעל מפרגן כ"כ)
    אבל לכולנו יש את הימים הללו, שאנחנו נשאבים למקומות האפלים האלה, וזה בסדר, זה חלק מהיותנו אנושיים (אם היית מחייכת כל הזמן ושמחה, זה היה מוזר).
    אני באמת מאמינה שההיגיון שלך אומר את הדברים הנכונים (את מאושרת וטוב לך), רק חבל שההיגיון נדחק הרבה פעמים הצידה על ידי הרגש...
    זוהר, אל תתני לשום מספר להביא לך ג'ננה! זה באמת סה"כ מספר! שעוד ישתנה לשני הכיוונים בהמשך!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה פיצ'ה שלי... את כל כך צודקת...

      מחק
  12. כבר שנתיים שאני עוקבת באדיקות אחרי כל פוסט ופוסט שלך, אבל לרוב לא מגיבה. ככה אני, קוראת ולא מגיבה.
    אבל הפעם פשוט העלית לי דמעות בעיניים. איזה דמעות, אני מתייפחת פה...

    זה מדהים לראות את השנתיים האלה - כל פוסט שלך יותר טוב מהקודם, כל התנסחות יותר טובה מהקודמת, כל המלצה שלך יותר טובה מהקודמת, אפילו כישורי הצילום שלך השתפרו בזמן הזה, הכל. בכל אאוטפיט שאת מצלמת את נראית יותר יפה מאשר בקודם, ולמי אכפת אם המשקל שלך עלה או ירד?! לדעתי, דווקא התמונות שלך בפוסט האחרון היו הכי יפות שלך אי פעם. וכן, אם זה המשקל הכי גבוה שלך מאז שאני קוראת פה - אז הקילוגרמים האלה נראים פאקינג הורסים עלייך.

    ולחשוב שאני בדיוק בגובה שלך ושוקלת כמעט 20 ק"ג פחות, ועדיין נחשבת "מלאה" או אפילו "שמנה" בעיני הסביבה, ועד לא מזמן גם טרחתי להסתיר את עצמי בגלל זה. ממך למדתי שזה פשוט לא משנה בשיט מה המשקל, אלא מה עושות איתו. עובדה שאת מהממת :)
    והנה, כמה פוסטים שלך, כמה המלצות, כמה רעיונות וכמה הסברים, והיום אני מתלבשת בכל קשת הצבעים, בכל אורכי השמלות, ובכל רמות הצמידות של בגדים, ויודעת איך לעשות את זה ככה שזה ייראה עליי טוב. כלומר, עוד יש לי מלא מה ללמוד, אבל אני יודעת שאני בדרך הנכונה. רק לפני שבועיים, חברה אמרה לי שזה ממש מרשים אותה שאני, בחורה לא רזה (ובניגוד אלייך, אצלי הקילוגרמים מפוזרים הרבה פחות טוב...), יודעת להתלבש ולהיראות טוב גם בשמלות מיני צמודות (כמו זו שלבשתי בזמן שהיא אמרה לי את זה). ומה את יודעת, זו היתה שמלה שקניתי בעקבות המלצה ספיציפית שלך באחד הפוסטים לפני שנה, עם גרביונים שלמדתי ממך איך להתאים, עם חגורה שקניתי לאחר שהשתכנעתי ממך שכדאי להשקיע בחגורות מתאימות (בחיים לא היו לי חגורות לפני כן), ולאחר שהבנתי איך להתאים את השמלה הזו ליום יום ולערב - כן, כן, אחרי שקראתי אצלך.

    מילא הייתי היחידה שאומרת לך משהו כזה, אבל אני יודעת שכבר הפצת הרבה טוב בעולם, ועזרת להמון המון בנות שאת בטח אפילו לא יודעת על רובן, ועשית טוב, הרבה טוב.

    בקיצור, גם מהממת (מכל הבחינות), גם מפיצה טוב בעולם, גם כותבת כל כך יפה את מה שכל כך הרבה מאיתנו מרגישות וחוות -
    כולם יכולים לקפוץ לך. את פשוט צריכה להמשיך לעשות את מה שאת יודעת לעשות כל כך טוב, עם הנאמנות הזו לעצמך, שהיא פשוט נדירה.

    תודה.

    השבמחק
    תשובות
    1. וואו וואו וואו...
      אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל לענות לתגובה כזאת....
      נראה לי שקודם כל תודה על המחמאות והמילים הטובות.
      שנית, זה אולי נשמע מוזר אבל אני כל פעם בהלם מחדש שיש נשים ששיניתי ככה, שהשפעתי ככה על מישהי. אני כל כך שמחה שהפסקת להסתיר את עצמך ושהתחלת להתלבש איך שבא לך ואני בטוחה שאת בדרך הנכונה!
      ואם את 20 קילו מתחתיי את לא שמנה ולא בטיח!!!אל תקשיבי לאנשים טיפשים וצרי ראייה.

      שוב, תודה ענקית ובבקשה - תישארי להגיב... זה עושה לי טוב.

      מחק
  13. זוהר שלום, אני סמויה, שעוקבת אחריך כבר המון זמן... WOW פשוט גאה בך.
    מסכימה עם כל מילה ומילה שכתבת.
    גם אני אף פעם לא הייתי קטנה, או כמו שתמיד אני אומרת "נולדתי 100 קילו", ואני מרגישה שלמה עם עצמי, אני אוהבת את איך שאני נראית, אני אוהבת את המראה שמשתקף אלי מן המראה וכל זאת למרות שלפעמים אני שומעת ברקע "את אישה גדולה".
    את נראית מעולה, את סקסית, את מתלבשת כמו אישה אמיתית (הלוואי ורבע מהנשים בארץ היו מתלבשות בצורה שכזו, אני נהנית לראות ולקרוא בכל פעם את הבלוג שלך.
    תהיה גאה בכל גרם שעוטף את גופך, וזאץ אל מול כל הצלחה שגרפת בחייך.
    כן, עולם אחוז גבוה מהאנשים שמקיפים אותנו הוא "צר כנמלה" ומתייחס רק ל"מספרים שהמשקל מציג".
    המשיכי להיות מי שאת....

    השבמחק
    תשובות
    1. היי תודה רבה רבה על המחמאות והמילים היפות...
      וכיף לשמוע שגם את שלמה עם עצמך!

      מחק
  14. זוהר מקסימה את באמת מהממת כמו שכתבו לך כאן כולם. מבוגרת ממך ב"אי אלו" שנים... לא אפתח ואפרוס כאן את סיפורי המשקל שלי the story of my life...

    שמחה בשבילך שיש לך כאלה תובנות וכוחות, כשהייתי בגילך עם משקל עודף לא קטן הלוואי והיה לי את הביטחון שלך. המתזל מזלך ומצאת את בן הזוג המקסים שלך שמקבל ומעריץ אותך בכל מצב! לצערי זה נדיר למצוא אחד כזה!

    חייבת לומר שלצערי הרב הבעיה מתחילה הרבה יותר מוקדם - הקטנה שלי בת שנה וחצי ילדה מהממת מפנים ומבחוץ! עם ה-baby fat המהמם שלה שהגיע נטו מהנקה! כובשת את כולם אבל אם היית שומעת את ההערות הנבזיות שאני מקבלת מהורים אחרים (אני מניחה שמקנאה כי היא באמת מהממת) בענייני הפולקעס שלה היית משתגעת!!!

    תמשיכי עם הפוסטים המקסימים שלך (הצרפתית קצת קשה לי אני יותר בעניין איטלקית.... (: )

    השבמחק
    תשובות
    1. באמת התמזל מזלי...
      סומכת עליך שתראי לקטנה שלך דוגמא טובה לאישה שאוהבת את עצמה ותלמדי אותה לאהוב את עצמה כבר מעכשיו! הכל מתחיל בחינוך!

      נ.ב
      אני איומה באיטלקית :P

      מחק
  15. זוהר יקרה, את פשוט מדהימה. גם מבחינת המראה, וההשקעה בעצמך, וגם מבחינת הנכונות לשתף חוויה אישית וכאובה כמו זאת, וגם, אם לשפוט לפי הכתיבה שלך (ואני עוקבת באדיקות ובשתיקה כבר שנים), חתיכת אישיות. ומכל הבחינות האלה את פשוט מעוררת השראה. אמנם מפאת חוסר זמן וכישרון אני לא כ"כ מצליחה ליישם את החלק האופנתי של ההשראה הזאת, אבל אם רק הייתי גרה בי"ם הייתי שמחה לפגוש אותך לאיזה יום (או שבוע) סטיילינג, וגם סתם לקשקש... בסך הכל אני מרגישה כאילו אנחנו כבר מכירות :) אז גם אני רוצה לשתף:

    גם אני עולה על המשקל פעם ב-, ולאחרונה עשיתי את זה אחרי תקופה ארוכה של התפרעות והתחרעות על אוכל, וחוסר בספורט. כבר ידעתי שיש פה שינוי לרעה, לפי התחושה, הבגדים, הכל. אבל דווקא היכולת לכמת את ההבדל בין פעם לעכשיו, ולהיבהל מהתוצאה, זה מה שדחף אותי להתחיל לקצץ בשטויות, לחפש אלטרנטיבות בריאות יותר ולנסות למצוא שוב זמן לספורט.

    העולם המודרני הנהדר שלנו, בשם המדע והקידמה, דאג לכך שכל דבר יהיה מדיד. בתיאוריה נוצרו כאן כלים שבאמת יכולים לעזור, אבל בפועל נוצר גם משטר חדש שבו יחידות המידה נעשות הרבה פעמים המטרה ולא עוד אמצעי. לא פשוט להפוך בחזרה את הסדר הזה, אבל חשוב לזכור שזה כך. ובעיקר לקחת הכל בעירבון מוגבל, ולסמוך על עצמך ועל הגוף שלך. אבל את יודעת את זה, כבר כתבת את הכל...

    והאמא הפולניה שבי מוסיפה - לפני מחלה הגוף לפעמים מאותת גם דרך המצברוח שמשהו לא תקין. במצב גופני יציב יותר הכל היה יכול להיראות אחרת, כך שלא כדאי להאשים את עצמך על שום התרסקות. ובכלל האשמה עצמית זה לא בריא. ואנחנו פה בקטע של בריאות הרי :)

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה רבה רבה!!!
      אגב אני כבר לא גרה ועובדת רק בירושלים אלא גם בתל אביב :)

      אני עדיין נגד שקילה. התחלתי לחזור למוטב הרבה לפני השקילה והשקילה עבורי הייתה מייאשת ומכאיבה ותו לא.

      לאמא הפולנייה שבך תמסרי שאני מכירה מאוד מאוד טוב את עצמי, אני לא חולה ככה סתם לצערי, זה אצלי מגיע ישר מהנפש...

      מחק
  16. הכל כבר נאמר אז אני פשוט שולחת לך חיבוק וזהו..

    השבמחק
  17. אני רוצה דווקא להתייחס למקרה של מעיין חודדה - מילים זה כוח וחבל שאנשים לא מייחסים חשיבות להערות הנבזיות שיוצאות להם מהפה.כמישהי שהייתה באותו מקום כמוה לפני הצבא ועשתה דיאטה קיצונית כדי שסוף סוף כולם יסתמו מסביבי אותי מעציב במיוחד לקרוא על מקרים כאלה...אני כיום לא נמצאת במקום של להעלב מההערות האלה ( אפילו זכורה לי אפילו חוצפנית אחת שקראה לי מרופדת... ) כי אני מרגישה שלמה עם מי שאני ועם המשקל שלי - ככה אני. האנשים שנמצאים בסביבתי אוהבים מכבדים אותי כמו שאני ואני לא מתכוונת לשנות את עצמי שוב בשביל אנשים אחרים.

    מאמי אני אוהבת אותך וגאה בך על ההשראה שאת נותנת לי ולעוד בנות - את אחת היפות שאני מכירה מבפנים ובחוץ...אל תחשבי להשתנות...

    נשיקות.:-)

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה מותק, אני כל כך שמחה שאת כבר לא במקום הזה ויצאת משם!

      מחק
  18. זוריק יקרתי,
    רגשת אותי בפוסט שלך, לפעמיים אני לא מבינה למה צריך להתייחס לאנשים שלא יודעים לעריך אותך או סתם זרים שבכלל מחפשים סתם להיות הכבשה השחורה..
    את צריכה להרגיש טוב עם עצמך עם זה משקל בצורת הלבוש בכל דבר לא משנה מה.. טוב לך את מאושרת תצפצפי על אנשים שפשוט מקנאים במה שאת..
    תמשכי להיות מגניבה ומחכה תמיד לפוסטים המעניינים שלך

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה יקירה, פשוט תודה על המילים החמות ועל הנאמנות, את איתי כבר שנים ארוכות...

      מחק
    2. כייף גם לשמוע ממך, ואני עוד מתפלא איך אנשים מסוגלים לתת לך את היחס ותסלחי לי לא כך אחד יכול להבין את גוף האישה אם היא מרוצה או לא מרוצה, בנן אדם צריך להיות מאושר עם הגוף שלו, אבל יש גם חסרונות להיות שמן, זה יכול להביא סכרת יכול להביא דברים שלא היו לך בחיים ואני לא מדברת על עכשיו אלא בגיל מאוחר יותר, אספר לך משהו אני באה בממשפחה שבצד של אמא לא היו אנשים רזים אלא שמנים, מסתבר שאחד המחלות שיש להן בגיל מבוגר זה סכרת ורק מצד אמא ואני לא אגיד שיש לי נטייה להשמנה, למזלי אני קיבלתי את הגניים של אבא ולא של אמא, אבל אני שומרת מה הכוונה אני לא הייתי ילדה רזה ולא שמנה ממוצעת בגיל, בהריון הראשון עליתי יופי לא שעברתי 20 קילו אבל נשארתי עם צמיגים בעלי אוהב אותי כמו שאני אז טוב לי ואני מרוצה גם ידעתי שאין טעם להכנס לדיאטה שידעתי שמתישהו שוב אכנס להריון ומה עשיתי בזה נשארתי עם המשקל הקטן שהיה לי בהריון הראשון גם הנקתי אז בכלל.. בהריון השני גם לא עליתי הרבה לעומת ההריון הראשון וגם לי היה טוב עם המשקל.. אבל התחלתי לשמור לא להשמין מדי תאמיני לי אני רואה איזה במשפחה כמה הם סובלים, ואני רואה את הבית מרקחת בבית כדור לזה כדור לשם כדור לכל דבר, רק בהריון האחרון שלי היה לי סכרת הריון והייתי צריכה לעשות דיאטה על מנת שלא אצרך להזריק לעצמי אינסולין שפשוט בכיתי מזה במקום להנות ממנו לא נההנתי זה נחשב להריון בסיכון גבוהה, היו צוחקים אליי מקסימום תהיה רזה ולא תבכי שלא עלית יותר מדי במשקל, הבעיה היום שאני לא מצליחה לעלות במשקל בכלל וכמה שאני אוכלת זה המשקל ממשיך לרדת לא ברמה מסוכנת אבל גם לי זה כבר לא טוב שאני רואה שאני צריכה לשנות שוב מלתחה רק בגלל שעכשיו במקום שאהיה 40 או 42 אני עכשיו בערך 38 וזה עדיין טיפה גדול מה שלא הייתי בחיים שלי גם בגלל שהסכרת אצלי היא גבולית אני צריכה להקפיד לאכול נכון ולא יותר מדי אני אומרת זה חיים איפה הכייף להנות מאוכל, איך בעלי לפעמיים צוחק אליי בהומור ארנבת קטנה אוכלת חסה.. אז אף אחד לא יכול לשפוט איך גוף אישה או גוף גבר יכול להשתנות..

      מחק
  19. אני אומרת לעצמי שאני חייבת לחזור ללמוד, אבל גם יודעת שאמשיך להרגיש חוסר שקט כל זמן שלא אגיב.

    פעם מזמן (או שלא כל כך?) ניסיתי לכתוב לך כמה נקודות השקה אני מוצאת בינינו.
    זה הוביל למקום לא טוב.

    גם הפעם אני רוצה להגיד לך כמה נקודות השקה יש בינינו. ובלי שתדעי (ואולי בעצם עם כל התגובות את כבר יודעת)- הפתיחות שלך והאומץ לחשוף את עצמך ככה מחזק אותי (ולפי התגובות, גם אחרות).

    באופן די שוטף את נותנת לי השראה שנשים בגילנו הן כבר נשים ולא נערות והקימורים הם מקובלים בהחלט. אני שומעת את זה מבן זוגי ולגמרי מזדהה בתחושה הזו, אבל לשמוע את זה מאישה בגילי זה אחרת לגמרי.

    בחיים לא חשבתי לעצמי כמה את שוקלת. כי זה באמת לא מעניין.. כשאני רואה אותך אני חושבת לעצמי כמה נשית וסקסית את ומקווה שגם לי יהיה האומץ להוציא את זה ממני לעתים קרובות יותר ומבלי להתחשב בהערות של אחרים.

    את אישה מקסימה ואת יפיפייה אמתית ואני מאחלת לכל כך הרבה בחורות צעירות (וגם אלה שפחות) שלא מרגישות בנוח עם הגוף שלהן שיראו בעצמן את מה שאת ואחרים רואים בך.

    לסיכום אגיד שאני באמת לא מבינה איך אפשר לראות בך משהו שונה ממה שאחרות ואני כתבנו לך. אל תאמיני למי שאומר לך אחרת- עם ובלי משקפיים לא ראיתי משהו ששונה מיופי, סקסיות, נשיות ועצמה..

    שבוע מקסים!

    השבמחק
    תשובות
    1. היי ענת, אני לא זוכרת איזו נק' השקה ומתי דיברנו ומה קרה - אבל מה שהיה, היה. אני לא זוכרת וכנראה שטוב שכך אבל גם אם הייתי זוכרת, אני לא מנוטרות הטינה.

      תודה על כל המחמאות והחיזוקים, אין לך ולאחרות מושג מה עשיתן עבורי.

      שבוע נהדר!

      מחק
  20. ♥♥♥
    את פשוט מדהימה!
    והפוסט הזה... כל אישה צריכה לקרוא אותו.

    השבמחק
  21. אז ככה..
    הייתי רזה כל חיי עד לימים בהם גרתי בארה"ב שם עליתי ב4 שנים ארבעים ק"ג!!!
    הרגשתי מצויין עם עצמי כי שם יש בגדים במדיה הזו ויש מלא ששוקלים כמוך, אז לא הרגשתי מוזר.
    כשחזרתי לארץ ומשפחתי פשוט לא הכירה אותי, התחילו הבעיות.
    קיבלתי המון הערות מ"נשמות טובות" שלא הפסיקו לייעץ לי.
    חצי שנה לפני החתונה שלי עברתי קיצור קיבה, טבעת, כשאני במשקל 96 ק"ג.
    ירדתי והפכתי לרזונת בחזרה.
    אחרי שנתיים בין ההריונות התגלה כי הטבעת שלי החליקה ואז עברתי ניתוח נוסף, עוד טבעת.
    לא ירדתי כמו קודם אבל הגוף היה סביב ה75, והרגשתי טוב עם עצמי.
    אחרי שלוש שנים התחילו הכאבים ובבדיקה התגלה כי הטבעת קרעה לי את הקיבה ואני חייבת ניתוח נוסף להוציא אותה, וכך היה.
    כשנשארתי בלי הטבעת עליתי את הכל בחזרה.
    שוב הרגשתי נורא עם עצמי, כולם דיברו איתי על כמה יפה הייתי כשהייתי רזה.
    אז שוב פניתי לרופא ושאלתי מה עכשיו- הוא הציע ניתוח שרוול שבאמת מקצר את הקיבה וכך היה...
    היום אני שנה וחצי אחרי הניתוח שלא עזר בכלל. אף אחד לא טרח לספר לי שזה מטפל באוכל, לא במי שאוהבים ג'אנק.
    היום אני שוקלת 80 ק"ג.אני מבלה 3פעמים בשבוע באירובי ועוד פעמיים בזומבה, שתיה חמה ללא סוכר, הפסקתי לעשן לפני כחצי שנה אבל לא מצליחה לרדת במשקל.
    סה"כ נראית די טוב ועדיין ממורמרת ומתפללת לרדת במשקל.
    חברה שלי שלחה אליי את הבלוג הזה כדי שאקרא וארגיש טוב עם עצמי , אבל אני לא יכולה להאמין למי שנראית שמן ואומרת- "אני אוהבת את עצמי ככה". סביבנו הבנות נראות במידות לא נורמליות ולכן קשה להיות סביבם.
    חנויות הבגדים "השוות" מתנהגות כאילו אין שמנות בעולם והמידה הכי גדולה היא 42, ואני 44.
    אז לומר לכן שכיף לי במשקל 80? ממש לא.

    השבמחק
    תשובות
    1. תראי יקירה, את יכולה לבחור לא להאמין לי אבל טוב לי. באמת שטוב לי ואני חושבת שאני נראית מעולה, אני במידה 42-44 ואני מוצאת בגדים בקלות (אולי יותר מידי בקלות) תסתכלי אחורה ותראי את זה.

      אפשר לרצות לרדת במשקל ולפעול למען זה בלי להיות ממורמר ומרושע כלפיי עצמך.

      והמידה הממוצעת בישראל היא 42, אני ממש לא מרגישה חריגה בנוף.

      מחק
  22. מאמינה, באמת שמאמינה.
    אני לא אוהבת את המשקל שלי ולכן אני נהנית לקרוא על אחרות שמקבלות את עצמן. את המראה שלהן.
    דרך אגב, לא ממורמרת, נהנית מכל רגע בחיי.
    הגוף שלי- אם היה אפשר הייתי יורדת עוד, את לא?
    אם היה מטה קסם ששם אותך במשקל 60, לא היית לוקחת?

    השבמחק
    תשובות
    1. ואם לסבתא היו גלגלים?
      אני לא מתעסקת באם ואולי... אני חושבת שזו דרך מאוד שלילית לחשוב.
      ואת יודעת מה? לא, לא הייתי רוצה לרדת ל 60 כי זה לא יחמיא לי וזה ברור לי.

      מה גם שאפשר לרצות לרדת ובכל זאת בו זמנית לאהוב את עצמך כמו שאת!

      מחק
  23. המרמור נובע רק מהמשקל, לגבי כל השאר, אני בסדר!
    (מסבירה את עצמי :-))

    השבמחק
  24. כבר אמרתי לך זאת בעבר ואומר שוב - את נראית מהמם והמשקל/מידה/מספר לא משנה!!!
    את בחורה שנונה, מוצלחת ויפיפיה וזה מה שצריך להוביל אותך בחיים!
    הכי חשוב בעיניי שתרגישי טוב עם עצמך!
    נשיקות מהממת!!!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה מקסימה שלי!!! כיף לראות אותך כאן!:)

      מחק
  25. היי -
    אני לא הכי מתחברת לגישה הזאת.
    כאילו ... מה זה אומר, "לא נראית 89 ק"ג"? איך נראית מישהי במשקל 90 ק"ג? כמו בלוק? או חבית? אולי לך יש דווקא דיעות קדומות ...

    אני שוקלת 80 ק"ג, על ה170 ס"מ שלי. ואני אומרת בגאון שאני שמנמנה.
    ואת אישה שמנה, ששוקלת 90 ק"ג. Own up to it. זה לא פסול לשקול 90 ק"ג, או להיות שמנה.

    השבמחק
    תשובות
    1. זה ממש לא מה שאמרתי,
      אני חושבת שאישה במשקל ובגובה שלך היא לא שמנה או שמנמנה.
      ואני חושבת שאני לא שמנה.

      כן, אישה שמנה נראית אחרת מאישה שהיא מלאה.
      לא היא לא נראית כמו בלוק או חבית אבל היא נראית אחרת. יש לה יותר שומן בגוף. מכאן הגיעה המילה "שמנה".
      אישה שמנה לא לובשת מידה 42-44 אלא מידה הרבה יותר גדולה.
      זה עניין של פרופורציות, בעייני להסתכל על בחורה כמוני ולהגיד "היא שמנה" זה מעוות. זה אומר שמישהי שלובשת מידה 38 היא מלאה בעיניך ורזה זו מישהי שהיא 34.

      ואותי זה מעליב שקוראים לי שמנה כי אני לא חושבת שאני שמנה.
      שמנה זה מילת תיאור שבגלל התרבות שלנו קיבלה קונוטציה שלילית.
      ואם אני בוחרת לא לתאר את עצמי דרכה זכותי.
      וזה שאת באה ואומרת לי "את שמנה" מעיד בעיקר על גסות רוח מצידך.
      ועל חוסר רגישות.

      מחק
    2. ועוד דבר, אני לא מעריכה את זה שהוספת לי קילו. יש לי מספיק משלי.
      וצר לי שזה מה שתפס אותך מכל הפוסט הזה ושבכלל לא קלטת את המסר כאן.

      מחק
  26. מידה 38, זו מידה מעולה בעיני. (גם מידה 40, או 46, או 52. בתכלס, אין לי בעיה עם אף מידה). אבל את לא מידה 38, ורואים את זה.
    אני לא מבינה למה להתחבא מאחורי כל מיני "שמנה היא עושה X, ושמנה לובשת Y, ואני לא עושה X, או לובשת Y, ולכן, אני לא שמנה". כמו שאמרת בעצמך, המילה שמנה מגיעה מלשון "שומן". ב"ה לא לי, ולא לך - לא חסר.
    אני בהחלט שמנמנה. בדיוק כמו שטארה לי שמנמנה או שמנה.
    את יכולה לחשוב שזו גסות רוח. אני בוחרת לראות את זה כ Calling it like it is.
    לא להתחבא מאחורי כל מיני אימרות מצטדקות כגון "אני לא נראית 90 ק"ג".

    השבמחק
    תשובות
    1. אבל מתי טענתי שאני מידה 38? ומה מצטדק בלהגיד שאני לא נראית 89 ק"ג? ושוב אני אודה לך אם לא תוסיפי לי ק"ג לא נחוצים.
      ואני לא יודעת מה איתך אבל אני לא רואה עליי קפלי שומן משתפלים ואני לא רואה את עצמי כשמנה או שמנמנה אלא מלאה וזכותי לראות את עצמי ככה. ולפי התגובות כאן, במציאות, של רופאים ומאמני כושר שעם כל הכבוד - אני מעריכה את דעתם יותר מאת דעתך - אני לא נראית שמנה.
      בעיניך אני כנראה נראית שמנה וגם לך אין בעיה להיקרא שמנה - אחלה, דעתך לא חייבת להאמר וואט סו אבר, במיוחד כשהיא פוגעת בבנאדם שלו את אומרת אותה.


      אני חושבת שזו מאוד גסות רוח לקרוא לאדם בצורה מסויימת כשהוא כותב שהוא מעדיף לא להגדיר את עצמו ככה ושוב, את מפספסת את העיקר של הפוסט וחבל לי עבורך שאת נתפסת לדקויות ולא מתייחסת לעיקר.

      מחק
  27. טוב ..
    אז אל תקראי לעצמך שמנה אם זה מפריע לך.
    אבל עם 40+% מסת שומן, אני לא מבינה איך אפשר להמלט מזה...
    לי ממש עוזר להיות אמיתית עם עצמי.
    תנסי - זה ישחרר אותך.

    השבמחק
    תשובות
    1. חמודה שלי, מאיפה את יודעת על כמה אחוזי שומן אני???
      יש לך מכשירי מדידה בעיניים?
      בפעם האחרונה שהייתי במשקל הזה הייתי על 34% אחוז שומן. למה? כי את אולי שמנה פדלאה, אני מתאמנת 4 פעמים בשבוע. מסת השריר שלי גבוהה, ויש לי 2 מאמנים צמודים שיוכיחו את זה.

      נראה לי שאת כאן בשביל להיות כלבה, ולא בשביל הדיון.
      ולכן התגובה הבאה שלך פשוט תימחק. תהיי כלבה גסת רוח במקום אחר, זה הבית שלי, המגרש שלי והחוקים שלי. ואני לא אוהבת ביצ'יות, גם אם הן לא סקיני ביצ'יות אלא שמנות ממורמרות ביצ'יות.
      היי שלום.

      מחק
    2. ואני חושבת שלהעליב אנשים אחרים על גבי הנט לגבי המראה והמשקל שלהם לא הופך אותך למשוחררת אלא בדיוק להיפך.
      אנשים שמחפשים לפגוע באנשים אחרים ולהגיד את כל הבררה שעוברת במוח הלא מפותח שלהם הם אנשים שבד"כ מרגישים חרא עם עצמם ומוציאים את התסכול שלהם על אחרים.

      אנשים כמוני שמרוצים, מפרגנים לאנשים אחרים.
      תנסי,
      הכלבתיות תעשה לך קמטים. חבל.

      מחק
  28. הורדתי 35 קילו ממשקלי בשנה שעברה ובגלל החמרה במצבי הבריאותי (סכרת) העלתי הכל ועוד קצת
    ואני חציתי לצערי את קו המאה... אבל אני עדיין דואגת לחזק את עצמי ולאהוב את הגוף שלי
    מבינה לליבך כמה זה קשה.
    יהיה טוב❤

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה, אני בטוחה ששתינו נחזור לעצמנו עם המון אהבה בדרך!

      מחק
  29. נחמד מאד לקרוא...אני כל חיי עוסקת בהשמנה והרזיה, חוץ משזה הנושא האישי שלי זה גם המקצועי, ממחקרים בתחום ועד ניהול קהילת השמנה ב"כמוני". חבל שלא פגשתי אותך כשהייתי צעירה, היית חוסכת לי הרבה שנות סבל אם הייתי בנעורי מבינה כמוך שלחיות בריא זה לא סותר את לוותר על היאוש ממספרים גבוהים.

    השבמחק
  30. היי זוהר,
    אני קוראת אותך המוווון זמן.
    את פשוט מדהימה. את משמשת לי מודל השראה והפוסט הזה היה כל כך אותנטי ומרגש ולא אכזבת אף אחת. הייתי רוצה לאהוב את עצמי כמו שאת אוהבת את עצמך.
    אני נותנת למשקל וכל העיסוק באוכל יותר מדי מקום בחיים שלי. אני יודעת שאני בריאה ושיש בי כ"כ הרבה מעבר לזה וגם מסביב אני עטופה באנשים אהובים ואוהבים אבל אין ספק שזו עבודה עצמית.
    את מחזקת אותי, אין הרבה כמוך. תמשיכי לשתף, לעדכן ולתת את הטיפים המעולים שלך:)
    שולחת לך חיבוק וירטואלי, תודה..

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה! תמשיכי להגיב, אין לך מושג כמה מחזק זה...

      מחק
  31. מה קרה פה? לא נעים.

    השבמחק
  32. היי, אני בת 14 ולא מזמן גלשתי לאנורקסיה.. אני עכשיו בטיפולים ואני מנסה לחזור למסלול הנורמלי ואני גאה לומר שכבר חזר לי המחזור אחרי כמעט חצי שנה שהוא לא היה.. אני אוהבת לקרוא את הבלוג שלך, אני מרגישה טוב אחרי שאני קוראת אותו, כל פעם מחדש.. אנשים כותבים לך שאת הגורו שלהם, ואת באמת סוג של גורו בשבילי.. למדתי לאהוב את הגוף שלי עכשיו :) חלק מזה בזכותך :P

    השבמחק
    תשובות
    1. וואו, תשמעי יקירתי... אם עזרתי לך, זה פשוט שווה את הכל. אבל ה-כל.
      רק בריאות, תשמרי על עצמך.
      הרזון לא שווה את כל הדברים שאת עלולה לאבד בגלל אנורקסיה.

      מחק
    2. זוהר!
      בדיוק רציתי לכתוב לך שכל אלה שכתבו לך תגובות חסרות רגישות שנובעות מרוע ותסכול יכולים ללכת להז..
      אבל הנה אמרה לך את זה נערה אמיצה בת 14 במשפט אחד.
      כל הכבוד לך נערה יקרה על המאמץ והמודעות והאומץ לטפל בזה. וכל הכבוד לזוהר שכותבת פוסטים מעוררים השראה ומעודדים.

      מחק
  33. You are beautiful. My BMI is overweight but god help me, I don't see it. I love my body and I know you can love yours. Continue loving yourself and do what feels good.

    השבמחק
  34. בתור שמן לשעבר ועוקב בעיקר כי לאישתי יש עניין במה שאת כותבת, אפשר לחסוך את כל הפוסטים מלאי המלל האלה. הרבה יותר מדי מילים לבעיה שהיא כ"כ ברורה לעין עבור אנשים עם טיפה הגיון וידע כללי. אני חושב שאת יכולה להמשיך לחפור בעיגולי פינות והגדרות שבסה"כ את סובלת מאותה מחלה שסובלות ממנה אנורקסיות = הפרעת אכילה.
    אנורקסים בניגוד אליך מוכנים להרעיב את עצמם בעוד את מאביסה את את עצמך.
    האנורקסים רעבים מדי, ואת מתפוצצת עד אפס מקום הרבה יותר ממה שהגוף שלך צריך באמת
    שתי אופציות שמאד מסוכנות לגוף ולבריאותו, כל אחת והשלכותיה.
    סביר להניח שאם לא היית כ"כ מכורה להנאה ממזון היית אדם מאושר יותר.
    טפלי בעצמך כמו שאנורקסית מכורה לרעב (שימי לב שחודדה עברה מ"התמכרות" אחת לשניה ) כמו מעשן כבד או אלכוהוליסט.
    המשותף לכולם ? הם בקיצון בו ההתמכרות עולה להם בבריאות,ובמראה חיצוני ה"מסגיר" את הרגליהם הקיצוניים.
    במקום להציק לרזות (שזה חלק גדול מחוסר ההתמודדות שלך עם הבעיה האמיתית) טפלי ביצר הבלתי נשלט שלך באוכל כהנאה.

    לא בחרתי לחבק ולדמוע, משום מה יש לי תחושה שאני יעיל ונקודתי עבורך .
    שולח לך המון הצלחה. (תגובתך תהיה תוקפנית כיאה לבחורה מלאת יצרים ומינימום יכולת שליטה)
    א. מתל אביב

    השבמחק
    תשובות
    1. החלטתי להשאיר את התגובה שלך רק בשביל שתדע כמה אני מרחמת על אנשים כמוך.
      אני מרחמת על כל שמן לשעבר שחושב שהוא מכיר אותי ואת כל השמנים האחרים בעולם ושיש לו פיתרון לבעיות של כולנו.

      אין לי בעיה של כמויות או אכילה ריגשית, אני לא אוכלת עד אפס מקום ובטח שלא מתפוצצת ויעיד כל אדם שבילה איתי ימים שלמים או גר איתי. אני אוכלת כמו אנשים נורמליים. אוכל היא אחת ההנאות שלי אבל זה ממש לא "יצר בלתי נשלט"
      למה אני בעודף משקל?
      בגלל שנים של דיאטות איומות שהרסו את חילוף החומרים שלי. בגלל השמנה מילדות שגרמה לכך שגם בתור בוגרת יש לי יותר תנאי שומן בגוף מלאנשים שהיו רזים.

      ובמקרה שלא קראת, אני לא מתכוונת לא לטפל בבעיה.
      אני בהחלט מתכוונת וכבר חוזר לשגרת אימונים ותזונה, אני רק אומרת שזה לא חייב להעשות ממקום של שנאה עצמית וכאב, אלא ממקום של אהבה.
      מותר לי גם אם אני שמנה לאהוב את הגוף שלי.
      מותר לי לאהוב את הגוף שלי ולרצות לרדת במשקל ולפעול למען זה.
      אסור לי להרגיש שכל מה שאני זה מספר על המאזניים.

      אני מרחמת באמת על אנשים כמוך שחושבים שיש להם מושג מה כל אדם עם עודף משקל חושב כי הם היו שם ויותר מהכל, אני מרחמת על אשתך שנשואה לגבר חסר רגשות וחצוף כל כך שמרשה לעצמו לעשות לאישה זרה באינטרנט פסיכולוגיה בגרוש.
      ואגב, מעולם לא נטפלתי לרזות ואם יש לאשתך עניין במה שאני כותבת זה כי כמו לרוב הנשים כאן, יש לה בעיה של ביטחון עצמי.
      ועם גבר כמוך כבן זוג, אין פלא...

      לפחות שהיה לך מעט כבוד עצמי לא להתחבר מאחורי האנונימיות.

      מחק
    2. טוב א. מתל אביב. אנונימיות פותחת את הלשון ואת הרוע.
      קודם כל - אני מרגישה חמלה לאישה שנשואה למישהו כל כך חוסר רגישות. ולא פלא שהיא מרגישה חסרת ביטחון, כי עם מישהו כל מניפולטיבי [במילים] מה הפלא?

      אם כבר אתה מתעסק בפסיכולוגיה בגרוש, אז הנה המסקנות שלי עלייך:
      אתה כשמן לשעבר עדיין ממשיך לשנוא את עצמך. חבל.
      אתה כשמן לשעבר עדיין חסר בטחון אם אתה מרשה לעצמך לפנות ככה למישהי זרה לגמרי ולקבוע שהיא סובלת מהפרעות למינהן.
      אתה כשמן לשעבר עדיין ממשיך לשנוא את האנשים שלפי הקטגוריות ההזויות של העולם שלנו "לא מושלמים" אבל עדיין בטוחים בעצמם ואוהבים את עצמם.

      ממליצה לך לפנות לבה"ס לטאקט ורגישות. ולאישתך אני מאחלת שתמצא גבר שיעריך אותה ולא ירדוד בה כמו שאתה עושה.

      וזה שאתה מגדיר את עצמך כשמן לשעבר לא אומר שמצאת תרופת פלא להשמנה ולא נותן לך לזכות להיות חלאה כלפי אף אחד.

      מחק
    3. ואווו כמה גועל בבן אדם אחד.
      מעבר לשיפוט המזורז שאין לו שום אחיזה במציאות, המילים הפוגעניות והכוונה שלך לפגוע פשוט מזעזעות.
      אתה יודע איך בעלי מדבר אלי? כן, כן, אני - עם העור העודף, סימני המתיחה והחזה שאיבד כל צורה בגלל הריון והנקה - הוא מעריץ אותי, דואג להזכיר לי 100 פעמים ביום כמה אני יפה, מושכת, איזה גוף מהמם יש לי - בחיים לא שמעתי ממנו ולו חצי מילה על זה שאולי כדאי לי לרדת במשקל, על זה שאני מזניחה את עצמי או סולחת לעצמי בגלל הנסיבות. אני בטוחה שאתה לא מפרגן ככה לאישתך - אני בטוחה שעל כל ביס מצ'יפס שהיא אוכלת אתה מזכיר לה שהיא מכורה קיצונית לאוכל, שהיא שמנה ושהיא מאביסה את עצמה - ואתה נכשל בתפקיד שלך כבעל, אתה נכשל בלתת את התמיכה ולחזק את אישתך. אולי כדאי שתבדוק עם עצמך למה לאישתך יש עניין במה שזוהר כותבת, ולמה היא נתנה לך לקרוא את הפוסט הזה.
      ובאשר לזוהר - היא אישה עם גוף נשי ומדהים, יש לה סטייל הורס והיא יודעת להדגיש את כל הטוב הזה. ואני מכירה כמה בנות רזות שהיו מתות להראות טוב כמו שהיא נראית.

      מחק
    4. א. מתל אביב,
      כאן אביטל, שלעולם לא מגיבה לזוהר בבלוג משום מה.
      אם מטרת תגובתך הייתה לעורר כאוס, אולי הצלחת, אפילו אני החלטתי להגיב. אם המטרה הייתה אחרת, אני שמחה לבשר לך- נכשלת. אני די בטוחה שאחרי התגובה שלי (או כל בן אדם אחר שיגיב בלי שיראו את התמונה שלו ויצא נגדך) אתה תטען שבטח גם אני שמנה חסרת פרופורציות שכל היום שוכבת על המיטה ואוכלת בלי שליטה. אז לא, אני באמת לא יודעת אם אני שמנה או לא, הרוב המוחלט טוען שלא. בכל מקרה, גם אני אהיה אמיצה ואקרא לעצמי "שמנה לשעבר". אני מטר חמישים וחמש, פעם שקלתי 60+,היום המשקל שלי נע בין 48 ל50. בכל מקרה, נחזור לעניינינו-
      שמן לשעבר יקר, אולי באמת השגת את מבוקשיך, והשלת כמה קילוגרמים, אבל אתה אפס. אפס אמיתי. אף קילוגרם שתוריד לא יהפוך אותך למשהו יותר טוב. כן, אולי תהפוך לבריא יותר או ליפה יותר, אלו הם היתרונות היחידים. אתה יודע מה הכי מדהים בכל הסיפור הזה? שזוהר, ממה שידוע לי, בריאה ומתכננת להישאר בריאה וגם יפה. ואתה יודע מה הכי יפה בכל הסיפור הזה? היא גם בן אדם, מה שאתה לא. לא, ממש לא בגלל שהבעת דעתך, אלא בגלל שזאת באמת דעתך!
      אישתך באמת מסכנה, הילדים שלך, אם יש לך, עוד יותר כנראה. כנראה שהם יגדלו עם טראומה רצינית.
      כולנו שונים, מישהי רזה, מישהי שמנה ומישהי ממוצעת. אני בטוחה שזוהר תחליט לבדה לאיזו קבוצה להשתייך ובלי ההמלצות שלך.
      שמן לשעבר, למרות שאתה רזה, אתה אומלל. ואת זה אני יודעת גם בלי להכיר אותך.

      כנראה שזאת הייתה תגובת מרמור שבאה אחרי כמה ימים שהרעבת את עצמך.
      אז לך תאכל חסה.

      מחק
  35. מלכה!
    וכנראה שלבחור יש בעיית שעמום קשה, אולי הוא צריך לטפל קצת ב"התמכרות" שלו לשפוט אנשים ולחשוב שהוא יותר טוב מהם, במקום להטיף לאנשים תקינים לחלוטין שסהכ מטיפים לאורח חיים בריא, ואופנה נכונה. עצוב לי עליו.

    השבמחק
  36. חמוד!!!! אין דבר כזה שמן לשעבר אולי אתה במעטפת רזה אבל בפנים לעולם תשאר שמן!!!!

    השבמחק
  37. זוהר יקרה,
    מחבקת אותך ומבינה לליבך.
    אני בדרכי שלי גם לא נשקלת, אני קשובה ומודעת לגופי ויודעת לבד מתי עליתי במשקל ומתי ירדתי גם בלי עזרת המשקל, ולפי זה אני חייה...
    אם זו הדרך הבטוחה לך, תמשיכי ככה.
    אבל אם את חוטאת מדי פעם למשקל ומצטמררת מהמספר ומגיעה למצב של חולי, דכאון ובכי, טפלי בבעיה - כי זו בעיה.
    אל תביני לא נכון, אני לא מתכוונת שתרזי או תעלי במשקל, פשוט תלמדי לעבוד ע עצמך נפשית, להתמודד עם המספרים כמו שאת מכירה ולא כמו שהעולם מכתיב.
    הבלוג שלך מהווה עולם שלם של אישה שהולכת נגד הנורמה, נגד השיפוטיות של הסביבה, חזקה ובטוחה בעצמה ומהווה גורו לעוד מלא נשים מדהימות!
    אל תתעלמי יבוא היום שבו שוב תחטאי ותישקלי... צרי את האמת שלך סביב המספר, ולא האמת שהסביבה גידלה אותך עליה.
    טפלי בשורש הבעיה, ותגלי להבא שגם זה לא ישבור אותך...
    כי זה פשוט לא שווה שנישבר בגלל עוד מספר. :)
    אוהבת בת-אל ס.

    השבמחק
  38. משקל זה עוד פרמטר, בסה"כ...
    יש את אלו שהאף שלהן לא נראה להן - אני בטוח שגם להן קראו גונזו בילדות.
    יש לי חבר שיש לו קטן ועדיין בגיל 40 הוא מתבאס לשמוע את הכינוי "בוטן"
    וגודל החזה ושיעור הגוף וכו'

    בגלל שאת כל כל מרוכזת בעצמך את רואה רק את עניין המשקל, כאילו החברה מוקיעה אך ורק שמנים, אז זהו שלא - כולנו כמעט שרוטים מאירוע כזה או אחר בעברנו.

    אנשים משקיעים המון אנרגיה על מנת "לחנך" את החברה,
    אז זהו, שרק בישראל יש 7 מיליון, נראה לי הרבה יותר הגיוני לנסות לחנך את "השמן" שילמד לא להתייחס.

    השבמחק
    תשובות
    1. עוד תוספת קטנה,
      הנשים ששמת כאן הן לא שמנות, מלאות מקסימום. וכולן יפות...

      משהו אחד שכן חשוב לדעת לגבי שומן, עודף שומן באיזור הבטן, מגדיל את הסיכוי לבעיות לב.
      עודף משקל יכול להוביל להפסקות נשימה בשינה.
      עודף שומן בגוף מוביל להתבגרות מוקדמת אצל בנות ופגיעה באיזון ההורמנלי הגברי.
      בקיצור, מעבר למשקל מסויים (משתנה מאחד לאחר) זה לא רק עניין אסתטי.

      מחק
    2. אני חושבת שלנסות לחנך את הקורבן שלא יתייחס זאת תפיסה שגויה ובעיקר פטריארכלית. כן צריך לחנך את החברה ואפשר לחנך את החברה ובסופו של דבר שמנים הם כן מופלים יותר מכל אוכלוסיה אחרת. בהצלחה לך עם לחנך את הילד שלך שלא יתייחס לילדים שמתעללים בו.
      למה הקורבן צריך "להתמודד"??? צריך לחנך את החברה.

      הדוגמניות האלו נראות לך מלאות?
      יש אנשים שחושבים שהן שמנות. בישראל הן לא יכולות לקנות בגדים בחנויות רגילות כי המידה שלהן נחשבת פלאס סיז - מידות גדולות.
      זאת מדינת ישראל.

      ותאמין לי שאני וכל בחורה מלאה אחרת יודעות את הדברים שכתבת על שומן ובריאות. אבל מחקרים היום מוכיחים שאנשים יכולים שמנים ובריאים או רזים וחולים. אני לפי BMI שמנה, יש לי בדיקות דם של דוגמנית ואני אוכלת בריא ובאחלה כושר. מעבר לעובדה שמחקר אחרון קובע שאנשים עם עודף משקל חיים יותר שנים מרזים.

      מחק
    3. אני לא מסכים שלהגיד לבן אדם שייחפש את הפתרונות בנפשו פנימה זו גישה פטריארכלית.
      האם את חושבת שאלו שמעירים ויש להם מה להגיד לאנשים אחרים לגבי החיים שלהם, טוב להם? אני לא מאמין, בד"כ מי שטוב לו עוזב את האחרים לנפשם...

      בקיצור, אני מציע לקחת קצת בודהיזם לנפש פנימה, לא לתת לרעש החיצוני לבלבל אותנו :-)

      ולגבי הדוגמניות, הן מלאות בצורה סקסית ביותר והאחרונה אפילו לא זכאית לתואר מלאה (הכי פחות סקסית אגב)

      מחק
    4. להזכיר לך, לא כתבת לחפש את הפתרונות בנפש אלא ללמוד להתעלם ולא לנסות "לחנך" אוכלוסיה שלמה.
      אין לי ספק שמי שמעיר הערות ניבזיות הוא אדם אומלל בעצמו.
      אבל זה לא פייר להגיד לקורבן "תלמד להתמודד כי את הבהמות אי אפשר לחנך".

      לגבי הדוגמניות אני מסכימה איתך.
      אבל שתבין שבעולם שלנו, הן מידות גדולות.

      מחק
  39. זוהר המדהימה, נודע לי על הבלוג שלך לפני תקופה קצרה ואם אגיד שהתמכרתי תהיה זו המעטה. את מעניקה לי השראה רבה ותקווה. אני בחורה בת 18 שלא נמצאת בשום פרמטר של שמנה אך התחושה הזו רודפת אותי למוות. כן, אני60 קילו, מטר 62 ומידה 38 עד 42. גם אותי כל ספרה במשקל מרסקת למרות שנשבעתי לעצמי שזה לא באמת משנה. אבל אני בשונה ממך, לא מסוגלת להשלים עם מנת חלקי. לכן, כשאי קוראת את מלותייך אני חשה צביטה של קנאה ואפילו תקווה שיום אחד אוכל להתבונן על עצמי ולהגיד כזו אני וזה יפה. הצביעות של אנשים היא דבר שאני נתקלת בו על בסיס יום יומי: "אבל את חתיכה, את יפה, תלבשי את הקצרצר הזה, מה שבנים מחפשים זה גם מעבר למראה". מרבית האנשים האלה נראים לידי כמו דוגמני על לא משנה כמה עמלתי לטפח את עצמי והם לא. הדבר שהכי מקומם אותי הן רשתות האפנה המייצרות בגדים צרים וקצרים שמתאימים אולי ל80 אחוז מהאוכלוסייה, אך מה עם העשרים הנותרים? זה לא מוסיף לדימוי העצמי במיוחד כששופינג אחרי שופינג אני מוצאת את עצמי מתייפחת ומיואשת. לשם המחשה, בממוצע אני מוצאת 2 עד 3 מכנסיים שמחמיאים לי בשנה, אני לא מוכנה להתפשר על המראה שלי ולכן אני סובלת ממחסור. לא משנה כמה האישיות חשובה, כמה רחוק תגיעי בחכמה, החברה הזו מודדת אותך במונחים של מראה חיצוני. נקודה. אני מזדהה עמוקות עם תחושת התסכול שתיארת ועם התחושה המלווה של הכעס העצמי שאת, החזקה, החכמה והמאושרת (מאחלת לך שנים רבות של אושר) נכנעת בכזו קלות לכמה מספרים שהעולם החיצוני קבע שהם לא בסדר. חשוב לי שתדעי שדווקא מהמקום שלי, נערה צעירה שאין לה קשר אלייך בחיי היומיום את מעניקה לי כוחות והשראה. את מודל של אישה שהייתי מאחלת להרבה מאיתנו להגיע אליו מכל הבחינות. תהיי חזקה מול המשקל ואל תוותרי על ההנאות שלך, כן, אוכל הוא הנאה גדולה, אחת מתעוות החיים אם יורשה לי ולוותר עליו זה פשוט חבל, לא כך? שלך בהמון רגשות חיוביים, ש.

    השבמחק
    תשובות
    1. היי מותק, תודה על התגובה המאלפת! תמיד נחמד לשמוע דברים כאלו! שיפרת לי יום שהיה מזעזע עד כה, תודה ענקית. ואני בטוחה שאת תהיי שלמה, גם אני בגילך הייתי במקום אחר. זה לוקח זמן, עבודה וסבלנות.

      המון אהבה!

      מחק
  40. את נראית יוצא מהכלל... זה לא מילים אפילו לתאר את החיוניות שיוצאת ממך! אף פעם אל תוותרי ואל תכנעי לסטיריאוטיפים האלו שמכריחים אותי לסנן את המילים פרה שמנה ומכוערת לנסיכה סקסית וחיונית וטובה ושופעת כמוך! פאק... אל תכנעי וגם אני לא מוכן להכנע לדיבורי הסרק של אנשים חסרי ביטחון ואת אלו שאוהבים לפגוע בהם... אין כמו החוצפה היהודית החיונית הטובה הזו שלך, את גל של חלב טהור... סקסית. ותזכרי את זה תמיד ואל תפלי משום סטיריאוטיפ. ככה אשה צריכה להיות! טוב טוב ומתאים מתאים! מה שאת בדיוק!

    השבמחק
  41. בחיי, אני כזה סטוקר... לא יפה מה שאני עושה לכם.

    השבמחק