יום שני, 23 בספטמבר 2013

זוהר וסילויצקי ל PIPA Fashion

(בחייאת, לא נשמע פצצה? :))

אני מודה,
כשמיכל הראל מ PIPA הזמינה אותי להתרשם מהקולקציה, לבחור פריטים ולהצטלם איתם, עברו לי מיליון ואחד דברים בראש, אבל קודם כל היה "יש!" עם טלפון מיד לאלכס "אתה לא מאמין מי התקשרו אליי". אני מודה שאני מכירה את PIPA מתחילת דרכם וחיכיתי מאוד שיפנו אליי, אפילו נעלבתי שזה לא קרה מזמן. PIPA זאת אחת החברות היחידות בארץ שמביאה בגדים למידות גדולות וכבלוגרית שמזוהה עם הנושא - זה עניין אותי. מיכל המדליקה הפגינה בקיאות מרשימה בחומרים שבבלוג כשהיא התקשרה ואני לא באמת יכולה לסרב לצילומים :)

יום שישי, 20 בספטמבר 2013

שחורה אני ונאווה

אני מרוקאית. (שוקינג, נכון?) האמת שאני חצי מרוקאית וחצי עיראקית, אבל אני יותר קרובה לצד של אמא והיא ובכן, מרוקאית לחלוטין. יש יותר מרוקאית מ"סימה"? ובכן, העניין הוא שאני מזרחית. או ככה קוראים לזה, למרות שמרוקו נמצאת בצפון וגם עיראק היא לא במזרח, אני מעדיפה את המינוח יהודיה ערבית, כי זה בדיוק מה שאנחנו. יהודים מארצות ערב, ארצות האסלאם. לקחו לי המון שנים להכניס את העניין הזה לזהות שלי, אבל היום זה חלק בלתי נפרד ממני.
עכשיו מגיע השלב הזה שבו אם אתן נורמליות אתן תוהות "אבל איך זה קשור ליופי? אופנה? טיפוח?" ואם אתן פחות נורמליות אתן חושבות "עוד מזרחית בכיינית שמוציאה את השד העדתי מהבקבוק". אני אספר לכן את הסיפור שלי ובסוף הכל יתחבר.

יום רביעי, 11 בספטמבר 2013

נמרה אמיתית!

האמת היא שאני לביאה אמיתית (מזל אריה) אבל נמר זה מאותה משפחה אז תסלחו לי, כן?

היום הייתי בפרזנטציה אישית של רשת נעלי קלארקס בקניון רמת אביב (שהוא אגב, הקניון האהוב עלי! ולא כי אני מלייאנית, אלא כי הוא פשוט נעים לי ויזואלית ולא עמוס להחריד). אני תמיד משתדלת לכתוב על השקות ואירועים באותו יום שהייתי בהם אבל הפעם זה ממש בוער לי!

יום ראשון, 8 בספטמבר 2013

אאוטפיטים ו"יש לי מה להגיד על זה"!

כן, לא היה פוסט כזה מזמן.
ובכלל תדירות הפוסטים שלי ירדה פלאים כי המוזה שלי דיי חמקה ממני מכמה סיבות.

ראשית כי נמאס לי מהבלוגספירה.
נמאס לי מהקנאה והריכולים על כל מי שמצליחה לפרוץ את חומת הבטון שבין הוירטואל למדיה, נמאס לי ממשחקי היח"צ המטומטמים שבהם כל בלוגרית חדשה שלא כותבת מילה אחת שלילית על שום מוצר אף פעם מוזמנת לעשרות השקות ובלוגריות שפשוט כותבות את האמת מנודות מהשקות ומפסטיבל המתנות. נמאס לי מבלוגריות שהופכות ליחצניות או מתגלות ככאלו שפשוט "מתנקמות" בכל מי שלא באה להן בטוב, נמאס לי מיחצנים שמרשים לעצמם לחשוב שאני מטומטמת. נמאס לי מבלוגריות שמלאות חיוכים פנים מול פנים ומלאות רעל מאחורי הגב. נורא קל להגיד "אז תתנתקי מזה", אבל כשיש לך בפייסבוק חברות שהן בלוגריות ושכל בלוגרית שניה נפגעת עד עמקי נשמתה אם את לא מכירה אותה ולא מוסיפה אותה בפייס, אי אפשר לברוח מזה. אם אי פעם הייתן לא מקובלות בבית הספר - ככה בדיוק זה מרגיש. להיות אאוטסיידר.
אבל איפשהו בתוך תוכי אני פשוט מעדיפה את זה, על למכור את נשמתי לשטן (ואותכן! הקוראות! שהמחוייבות שלי היא בראש ובראשונה אליכן!) בעבור ליפסטיק או לילה במלון הסקוטי ובאמת שלא חסר לי כסף בשביל לקנות לאוקיסטן בעצמי, אני לא אלקק בשביל זה לאף בחורה חסרת חיים וכישרון שהפכה ליחצנית.
פעם חשבתי שזה אשמת היחצנים, היום אני יודעת שיותר מהכל זה באשמת הבלוגריות שמוכנות להיות שטיח בשביל מוצרים והשקות, שאין להן קווים אדומים, אפילו לא כשהסקירה לא קשורה לתוכן הבלוג. הבלוגריות שמסרבות בתוקף לשתף איזה אירועים יש או מיילים של יחצנים כי הן מפחדות שמישהי אחרת תצליח גם כן.
מלחמת קיום בשיניים ובציפורניים על לק. באמת, לא יאומן.