יום רביעי, 29 באוקטובר 2014

אני ועברי לידר - IV2

לפני כשנה עברי לידר הוציא את הקולקציה הראשונה שלו בשת"פ עם קסטרו.
ביום ההשקה אני הייתי בברצלונה ולכן נעדרתי ממנה וביקשתי מקסטרו להשאיל פריטים לטובת שת"פ בבלוג. גייסתי את בעלי למשימה ויצרנו ביחד את הפוסט ההוא שבו הרכבתי אאוטפיטים עם פריטים מתוך הקולקציה. הפוסט הגיע לעברי שהתרגש ואהב אותו מאוד ואני הכרזתי שאני יכולה עכשיו למות באמת מאושרת, אחרי שעברי לידר אהב את הפוסט שלי וחלק אותו בפייסבוק.
לפני שלושה ימים הושקה הקולקציה השניה שעברי לידר יצר עם קסטרו ומה רבה הייתה שמחתי ששוב הוזמנתי והודות להריון, לשם שינוי אפשר למצוא אותי כאן בארץ. מי שקוראת אותי יודעת שאני לא מרבה ללכת להשקות, אני הולכת לאלו שממש ממש מעניינות אותי וכזו היא השקה של הקולקציה השניה של עברי.




בפוסט הקודם התוודתי כבר על אהבתי הרבה לעברי כאמן. מאז עברה שנה שבה עברי עוד יותר מפורסם וענקי בין היתר כי הוא הפך למנטור בפריים טיים ואני? אני רק התאהבתי יותר. אני מרגישה קצת טיינאג'רית הזויה אז אני רוצה להסביר.
 אהבה היא רגש כל כך משונה, איך אפשר לאהוב מישהו שבכלל לא מכיר אותך? שאת לא מכירה אותו? אבל איפשהו זה כוחה של המוזיקה, עברי הוא אמן כל כך טוב בעייני בגלל שהוא כותב ומלחין מתוך הנשמה שלו וזה הופך חלק מהאישיות שלו, החוויות שלו והרגשות שלו לכמעט פומביות. התחושה הזאת שאני אוהבת אותו, מגיעה ממקום שאני מזדהה בקלות עם כל שיר ושיר שהוא אי פעם כתב. אפילו שלפעמים אנחנו כמובן מייחסים שירים לחוויות שלנו בעוד שהם נכתבו על דבר אחר לגמרי. מה רבה הייתה הפתעתי לגלות ש "ואולי" נכתב על אמא של עברי שהיא ניצולת שואה, בעייני ובעייני אלפי מאות נפגעות תקיפה מינית זה בכלל שיר על אונס.

זה מוזר כי עברי נורא צעיר (ובשם האל, מה הוא אוכל שהוא נראה בדיוק אותו הדבר כבר 20 שנה?!) אבל אני גדלתי על המוזיקה שלו, כל כך הרבה נקודות זמן בחיים שלי לוו על ידי המוזיקה שלו. כמה מכן זכו לקבל את הנשיקה הראשונה מהאקס המיתולוגי רגע אחרי שאמרתן לו:
"אף אחד משנינו לא יגיד, אף אחד משנינו לא יודה, אף אחד משנינו לא ילחש באוזן אני רוצה, כמה שאני רוצה"? :)
אני יודעת בעל פה את כל השירים שלו בקטע חולני, הייתי באינספור הופעות ברחבי הארץ ויצא לי לקרוא ולראות המון ראיונות איתו, כי הגאונות הזאת והרגישות מסקרנות מאוד. זה לא סוד שאני ממש לא חובבת מוזיקה ישראלית ואני שומעת מעט מאוד ממנה, עברי לידר הוא האמן הישראלי האהוב עלי. אני אוהבת את הקול הצלול שלו, את המילים, את האמת הפשוטה, היפה ולפעמים הכואבת מאוד שהוא פשוט יודע לסגנן לשירים שפעם אחר פעם שוברים לי את הלב, עושים לי פרפרים בבטן, מצחיקים אותי עד דמעות וגורמים לי לרקוד. היכולת להעביר מנעד כזה של רגשות דרך מוזיקה שאתה יוצר היא בעייני סממן מובהק לגאונות וגם לאינטלגנציה רגשית גבוהה. אם הייתם אומרים לזוהר הדיכאונית בת ה 15 שבעוד עשור היא תהיה בהשקת קולקציה של עברי לידר ועוד כשהיא נשואה ובהריון, הייתם כנראה ממש מצחיקים אותי...


אחד הדברים הנהדרים בלהעריץ אמן כל כך הרבה שנים זאת ההזדמנות המדהימה לראות אותו גדל כיוצר ואת המוזיקה מתפתחת וגם את האישיות שלו משתנה. אני זוכרת את עברי המתוק והביישן של הניינטיז ואני מ-ת-ה על עברי מלא הביטחון והציני שראיתי על מסך הטלויזיה בשנה האחרונה. אני מתה על השירים העצובים ששוברים לי את הלב, אני מאוהבת במיניות המתפרצת ב"מרי לנצח" ואני מתה על TYP. החיבור בין עברי לאופנה הוא מתבקש בעייני, הוא תמיד היה הגבר שמתלבש הכי טוב בסביבה. הקולקציה הקודמת הייתה מרשימה ונראתה לי כאילו היא בהחלט עוצבה על ידי עברי, יכולתי לראות אותו לובש כל פריט ופריט ממנה ואהבתי אותה מאוד, המעיל האהוב עלי של בעלי הוא מהקולקציה הזאת. הקולקציה הנוכחית גם היא לחלוטין של עברי אבל היא משהו אחר לחלוטין מהקודמת.


הקולקציה השניה של עברי מבוססת על עולם הספורט. יש בה סווטשירטים ספורטיבים, טרנינגים הורסים, מכנסי ריצה ויש גם כמה פריטים יותר מחוייטים כמו חולצות אלגנטיות, מכנסי סקיני וג'קט בגזרה צמודה ומהממת. טווח המחירים יותר נמוך הפעם - מן הסתם, כי אין מעילים. הספורטיביות לא מפתיעה אותי, עברי ידוע בתור מי שמרבה לרכוב על אופניים ולעסוק בפעילות גופנית וזה אחלה, כי גם אני ובעלי(ספינינג בחודש שמיני - הו יא!) כך שגם הפעם נרכוש פריטים מהקולקציה. עברי במהלך ההשקה סיפר קצת על העבודה על הקולקציה עם אחד המעצבים של קסטרו - שגיא. הוא סיפר על שיחה ביניהם ששגיא שאל את עברי מה הוא לובש בטיסות ועברי ענה לו שהוא נועל נעליים אלגנטיות, מכנסיים מחוייטים/ג'ינס וחולצה יפה ושגיא אמר לו שהוא פשוט לובש טרנינג... אני לא יודעת אם עברי באמת הצליח להכניס את השינוי הזה למלתחה האישית שלו, אני כמו עברי טסה בשמלות ועקבים ולא תתפסו אותי מחוץ לבית בטרנינג, כן, גם אם זה טרנינג של עברי לידר :)



אגב, הקולקציה הזאת מתכתבת באופן מושלם עם קולקציית הקפסולה של אלכסנדר וונג ל H & M ואני בטוחה שזה לא במקרה. האחת קולקציית קפסולה למותג ישראלי והשניה קולקצית קפסולה למותג בינל' ושתיהן ספורטיביות ובאופן יחסי מונוכרומטיות. הקולקציות האלו הן חלק מהטרנד הכללי של בגדי ספורט שנכנסו למלתחה היומיומית (לא, זה לא אומר שאפשר באמת ללבוש ביום יום נעלי ספורט מהוהות, גם לזה יש חוקים!)   וגם חלק מטרנד ה"נורמקור" - להתלבש נורמלי, רגיל. מה חסר לי בקולקציות האלו? בגדים לנשים. אני בטוחה שמה שעובר לכם בראש זה "לנשים?! הוא אפילו לא יוצא עם נשים!" אבל היי, רוב המעצבים לא יוצאים עם נשים :) ואני חושבת שעברי מאוד בשל לעשות צעדים גדולים יותר בעולם האופנה ולהיכנס לתחום הזה, בעייני - זה מהמם. אגב, הקולקציה היא מאוד יוניסקס בעייני ואם לא הייתי בהריון הייתי לחלוטין מנסה את מזלי!

אני בטוחה שיש מי שרוצה לשמוע על ההשקה עצמה והחוויה ואני אסכם את זה בפסקה, כי זה לא העיקר כאן. אני לא חובבת השקות גדולה כי אני לא מצליחה לסבול את האווירה הכללית ובערך מחצית מהאנשים. יש לי אלרגיה קשה לאנשים מזוייפים, לסלבס בשקל, לאנשים מלאי חשיבות עצמית שמושתת על כלום בערך ולהתנהגות האיומה הזאת של צלמים שנדחפים בשביל לצלם ואנשים שמשתמשים במרפקים בשביל סלפי עם עברי לידר או גל גדות. קצת, ממש קצת סלף דיגנטי לא יזיק לאף אחד. אני חולה על עברי לידר, ההשקה הזאת - היא חלום ילדות שכזה, לפגוש אמן שאתה מעריץ ונורא רציתי לגשת ולהגיד שלום ולבקש חיבוק ולהגיד פשוט תודה על זה שעברי קיים ועושה מוזיקה כזאת מוצלחת, מצאתי את עצמי מחכה שאנשים יפסיקו להידחף אבל זה לא קרה ואני לא יודעת להתנהג בצורה כזאת אז וויתרתי.
מה שהכי הפריע לי זה כמה אנשים נדחפו והתנהגו ככה בשביל תמונה ואייטם אבל בזמן שעברי דיבר או שר, הם לא סתמו ולא נהנו לדקה מהמוזיקה. אז ככה מצאתי את עצמי בלי סלפי או אפילו תיעוד של מה לבשתי
 אבל כן שרה ורוקדת בשורה ראשונה ומקבלת יחס אישי מעברי, (לכמה מכן עברי לידר שר מול הפנים "אני מקשיב ולי אכפת" ? ) שאני בטוחה שגם עבורו זה הכל הצגה אחת גדולה ומגוחכת ואולי בגלל זה הוא בחר לשיר את "האנשים החדשים"...



זהו להיום, מקווה שנהנתן מהפוסט! אשמח לשמוע מה אתן חושבות.

נשיקות,

זוהר

נ.ב
כתבתי את הפוסט כשברקע מתנגנים כל האלבומים של עברי וגם הסינגל החדש והנהדר שלו, "הכל בוער":


יום ראשון, 26 באוקטובר 2014

הריון והכנות ללידה - סאגת העגלה, Bumbleride Indie.

כבר כשנכנסתי להריון הבטחתי לעצמי שהבלוג לא יהפוך לבלוג הריון-אימהות-הנקה כי אני באמת חושבת שזה לא ממש מעניין וזה גם לא קשור לנושא הבלוג המרכזי, אבל מסתבר שזה דווקא כן מעניין אתכן, במיוחד שכמה וכמה מכן אמהות והריוניות גם כן וזה מתחבר לשיתוף פעולה חדש שנרקם ביני לבין חברת העגלות במבלרייד.

נכון להיום אני בשבוע 33 כבר, תכף שבוע 34 (אני יודעת, זה מטורף) וההכנות לבואו של הילד בעיצומן!
מבחינת הכנה ללידה, תכנית לידה - הכל ברור כשמש כבר מההתחלה. אני רוצה לידה טבעית ופעילה ופועלת להכין את עצמי ואת בעלי לכך בכל המישורים. קורס הכנה ללידה, קריאה, עיסויים, הכנה נפשית, דולה מדהימה ואני אלד בהדסה עין כרם שהוא בי"ח שמעודד לידות מהסוג הזה. איך ההריון עבר עלי? זוועה. מתחילתו ועד הרגע הזה אני סובלת מבחילות. "למזלי" אני לא מקיאה, רק "מתבחלת" ולא מקיאה, אני גם לא ישנה בלילות ממש מההתחלה וסובלת מכאבי גב מזעזעים, תוצר של הריון + עצם זנב שנשברה בילדות (תודה לכם ילדים נהדרים שפוצצו אותי מכות בבי"ס), היו לי כאבי התרחבות נוראיים בעצמות האגן, החזה שלי גדל בצורה מטורפת, התחלתי לסבול מבצקות מחרידות ברגליים והגיעו אלי סימני מתיחה נוספים. אין לי שום חשקים חוץ מהחשק להקיא, אין לי מקום להכניס אוכל יותר מידי, רק במינונים קטנים.
כן, הבעיטות הן קסם, אבל בשלב הנוכחי גם הן מכאיבות נורא. אז בקיצור - תינוק זה דבר מופלא ששווה את כל זה, אבל לא, הריון זאת לא התקופה הקסומה בחיי ואני ממש לא מרגישה "זוהרת" ומהממת, אלא ענקית, עייפה וכואבת. אני בטוחה שיש באמת נשים שמרגישות נהדר בהריון ומאוהבות בגוף שלהן, אני לא אחת מהן ואני מודה שמתוך המאות שאני מדברת איתן - אף לא אחת מרגישה ככה.
וכמובן מוסיפות לתחושה הנהדרת כל הנשמות הטובות ש"אני לא מנסה לייאש אותך אבל...." - את לא תצליחי ללדת בלי אפידורל, לי הלידה השתבשה, אני לא הייתי צריכה הכנה ללידה, אני לא הצלחתי להניק. אימהות יודעות כל שנותנות לי עצות בלי שביקשתי - זה כיף אמיתי!

אז נעבור לחלק הכייפי - קניות!
 ובכן אני מאלו שכן קונות ומארגנות דברים לפני שהתינוק נולד, אני חולת שליטה ואני לא יכולה לדמיין מישהו אחר עושה קניות מהסוג הזה עבור הילד שלי וממש לא רציתי להשאיר את העבודה לבעלי. נוסף על כך, אני יודעת בדיוק מה מצב התמחור בשוק הישראלי ולכן בחרתי כבר כשהייתי בשבוע 18  בברצלונה לסגור את פינת הבגדים של הפיסטוק, יש לו בגדים לפחות עד גיל חצי שנה.
לגבי חדר וריהוט, הבית שלנו כולו עובר שיפוץ מאסיבי למדיי כרגע. אנחנו גרים בבית שהוא בעצם יחידת דיור (מ-אוד גדולה) שנמצאת מתחת לבית של ההורים שלי. לא, זו לא דירת מרתף, פשוט הבית שלהם נבנה על עמודים ומאוחר יותר סגרו את העמודים והפכו את החלק הזה לדירה. העניין הוא שבמשך שנים היא לא נשכרה כדירה, אלא כמשרד, ולכן חלוקת החדרים הייתה שגויה, המקלחת והמטבח הם מקלחון ומטבחון ולכן אנחנו בעיצומו של שיפוץ שיהפוך את הדירה הזאת לבית של ממש, 3 חדרי שינה (שאחד מהם יהפוך לחדר עבודה, כל עוד אין לנו צורך אמיתי בעוד חדר שינה), מטבח מלא, ומקלחת עם פאקינג אמבטיה. מי שחבר שלי בפייסבוק יודע שכל חופשה שלי מסתכמת בתמונה שלי באמבטיית בועות, הפינוק האולטימטיבי שאין לי בבית! :) אז ברגע שהשיפוץ יגמר, אנחנו נעצב לפיסטוקון חדר. אני יודעת, זה לא אקולוגי, אבל אנחנו ככל הנראה לא ניקח דברים יד שנייה, כי זה ילד ראשון ואני רוצה עבורו דברים חדשים, התחלה חדשה והסבים המקסימים עוזרים לנו בזה.

אז מה בעצם נשאר? עגלה ותיק עגלה.
מי שיש לה ילדים או מי שבהריון יודעת שעגלה, זה לא "כולה" עגלה, זה סיפור שלם מסובך ומורכב מאוד. אם הייתי יודעת שאבלה כל כך הרבה זמן בקריאת ביקורות על עגלות, הבנה של מנגנוני קיפול, מבחני עבירות, בטיחות, מכון התקנים - הייתי מאצילה סמכויות בנושא.
בישראל נראה שיש שוק מאוד מצומצם(כרגיל) ושרוב החנויות למוצרי תינוקות כמו מוצצים או שילב מציעים את אותה סחורה של אותם מותגים. המחירים נעים בין 2,000-6,000 ש"ח בערך ובהתחלה חשבתי שאולי זה יהיה הפריט היחידי שאקח יד שניה אבל אז במבלרייד פנו אלי לשיתוף פעולה איתי - הם הציעו לי עגלה תמורת סיקור כנה בבלוג.
כשחיפשתי עגלה לפני שהכרתי את במבלרייד מה שהכי הציק לי באופציות העגלות בישראל ישמע לכם ממש שיטחי - אבל הרגשתי שהן פשוט מכוערות ומגושמות. בין אם הן היו מוגבהות, קלות והייטקיות ובין אם הן היו יותר נמוכות ותינוקיות, הן פשוט נראו לי מכוערות! עכשיו אולי זה שיקול משני להרבה אנשים, זה לא שיקול משני עבורי. חשוב לי להראות טוב כשאני מחוץ לבית, כן, גם אם אני מסתובבת עם הילד בעגלה. במבלרייד היו הראשונים מבחינתי שהציעו לי עגלה שהיא פשוט מהממת, בעיצוב מאוד נקי, קליל, שיקי ומגניב.
בתזמון מצויין העגלה הגיעה אלי בדיוק כשקבעתי יום צילומים עם אופיר קפון, כך שהוא אמון על התמונות המשגעות וזוהי רק טעימה מצילומי ההריון המדהימים שעשינו איתו! אין כמו אופיר בעולם מבחינתי. הוא ליווה אותנו בחתונה, בהריון ואולי ילווה אותנו אפילו בלידה (עדיין מתחבטים). מוכשר, מהמם, אנושי ומקסים, ממליצה בחום לכל מאורע שלא יהיה וגם ל"סתם" סשן צילומים לצורך העלאת הביטחון.


יום ראשון, 12 באוקטובר 2014

Baby bump's getting bigger!

32 שבועות.
 כן, קשה להאמין שהגענו עד הלום. אני בעיקר מתקשה להבין איך שורדים עוד 8 שבועות (במינימום). לצורך המאורע הגעתי לפיפה לעשות יום צילומים ולקחת בגדים כי אני משתגעת כבר מהמבחר המצומצם שיש לי. אחד הדברים שלי הכי מציקים בהריון זה עניין הבגדים. בארץ אני פשוט לא מוצאת בגדי הריון מחמיאים שתפורים לנשים מקומרות. גם אם יש לי בטן הריונית - עדיין יש לי ירכיים ותחת, יותר מבטן. אני אכתוב פוסט שלם על בגדי הריון מאסוס ומ HM שהן בעייני שתי האלטרנטיבות היחידות הראויות כאן לבגדי הריון במידות שלי ובמחירים סבירים למעט פיפה. בפועל מה שקורה זה שאני חורשת את המעט שיש לי, כמו רוב ההריוניות. כי גם מבאס להוציא המון כסף על בגדים שהם יחסית זמניים. לכן אני ממש משתדלת לבחור בגדים שיוכלו לשרת אותי גם אחרי ההריון כמו שמלות ופריטי אוברסייז. ג'ינסים זו סאגה אחרת...

אז פיפה קיבלו קולקציית חורף מהממת. אני כמובן יכולתי לדגמן לכן רק חלק ממנה אבל אל דאגה, בעניין המכנסיים דאגתי לתחליף ראוי שתקבלו בסוף הפוסט!

אחד הדברים הכי נעימים בחורף זה שמלות סריג על סוגיהן ואחד משילובי הצבעים האהובים עלי זה כחול עם חומים וחרדליים, שילובים של צבעים קרים אבל עמוקים עם צבעי אדמה חמים הם תמיד באופנה בחורף. השמלה הזאת פשוט דרשה מגפיים חומים וגרביון בחרדל!



אותה שמלה בצבע אחר וסטילינג אחר היא כמובן משהו שונה לגמרי. השמלות האלו נהדרות עבורי כי הן רחבות ונוחות, מחמיאות והן יתאימו לי עד סוף ההריון וגם אחריו. אני שרופה על גרביוני תחרה סקסיים ועל מגפונים עם עקבים גבוהים במיוחד שלמרבה הפלא, נוחים לי בטירוף גם עכשיו!



שמלות פסים בחורף דורשות גרביונים כחולים. או ירוקים. זה גורם לי להרגיש כמו המכשפה הרעה מהמערב ואני חולה על זה :) אגב אני חושבת שהתמונות האלו הן הוכחה ניצחת לקשקוש הזה על "פסים לרוחב משמינים". הפסים מטשטשים לחלוטין את הבטן ההריונית שלי.


וסטים פרוותיים (מפרווה סינתטית! כמובן!!!) גם הם תמיד באופנה בחורף והם פריט נהדר שמוסיף פסי אורך, מאריכים ומחמיאים למי שחשוב לה ולמי שעדיין חוששת שפסים לרוחב מרחיבים.






השמלה הזאת היא אחת המצויינות בעייני, היא יכולה להשתלב במאה ואחד לוקים - חורף,קיץ, סתיו, יום יומיים, ערב, הריון, לא הריון, עם בטנה, בלי בטנה - אין סוף אפשרויות. כאן נשארנו עם גרביונים כחולים מטעמי "אני בהריון ואני לא עומדת בעוד החלפת גרביון" :)



השמלה הזו זהה לשמלת פסים, הבד דקיק ונעים על העור בצורה יוצאת מין הכלל, זה בדיוק מה שאני צריכה כשאני נובחת "חם לי ואל תיגעו בי!!!!!!!!!!!!!" גם כשבחוץ 17 מעלות :)



כמו שאמרתי מכנסיים זה אישיו ואני לא מצפה מפיפה ליבא מכנסיים להריוניות רק בגללי, אבל יש לי את המכנסיים האלו בג'ינס ובשחור שמתאימים לי מההתחלה, עד עכשיו ויתאימו לי עד הלידה! התאמנו להם חולצת שיפון מהקולקציה ויצא שגם בהריון אפשר ללבוש לוק מקסים כזה, קז'ואלי שמתאים גם לעבודה וליציאה בערב ובלי להיות מתקתק עד בחילה עם גזרת אמפייר :)



שתי תמונות מהממות שאביטל אירגן לי של "מאחורי הקלעים":


כן כן, אני קושרת לעצמי את השרוכים בחודש שמיני, כבר אמרו לי שזה ראוי להערצה :)


כמו שאמרתי בהתחלה, אני לא מזניחה את לובשות המכנסיים. פיפה קיבלו מכנסיים משגעים שהלוואי שיכולתי לקחת לעצמי כרגע. מכיוון שאת רובם אני לא יכולה ללבוש או לדגמן דאגתי להביא איתי חברה שגם נראית משגע במכנסיים וגם ממש הייתה זקוקה למייקאובר מכנסיים. כל פעם שראיתי את ריטה הייתי אומרת לה שהמכנסיים שלה לא מתאימים לקימורים ושהיא חייבת למדוד מכנסיים בפיפה. צילמנו מייקאובר מכנסיים שמיכל העלתה כפוסט בבלוג שלה בסלונה, וונדר וומן. זה פוסט מצויין שמראה כמה חשוב ללבוש מכנסיים נכונים מבחינת גזרה ואת ההבדלים בין מכנסיים של חברות כמו קסטרו, אמריקן איגל וכו' שכן מגיעים במידה 42-44 אבל לא מותאמים לנשים שהן באמת מקומרות אלא סתם מידה 34 שהגדילו אותה בלי מחשבה.
לפעמים כשאני מעלה צילומים מפיפה אני מקבלת תלונות על המחירים שלהם ואני מרגישה שזה קצת לא הוגן.
פיפה הם לא רשת, הם חנות אחת שמייבאת בגדים של מותג דני, הם לא יכולים להרשות לעצמם תמחור כמו של HM ובכל זאת, התמחור שלהם לא שונה מהתמחור של קסטרו ורנואר. הבגדים שהם מייבאים הם לא בגדים בייצור המוני וזול, רואים שיש מחשבה עמוקה מאחורי הפריטים ומי שמעצב להם מבין מה נשים במידות גדולות צריכות ומה הכי יחמיא לנו ועל זה בעייני ראוי לשלם. אני לא עובדת בפיפה, לא מקבלת אחוזים ולא כלום, אני כותבת את זה כי זו דעתי. יש פריטים שווה לקנות במחירים קצת יותר יקרים, כי יש עניין של תמורה בעבור הכסף ובפיפה אני יודעת שהתמורה שווה את הכסף.

זהו להיום, אני כותבת לכן כשאני בדרכי לאולם תצוגה של במבלרייד - עגלות לתינוקות שעושים איתי שת"פ ואני ממש נרגשת! תהיתי האם מעניין אתכן לקרוא על איך עובר עלי ההריון וההכנות לקראת בואו של הפיסטוק יותר לעומק? תעדכנו אותי מה בא לכן לקרוא.

נשיקות,

זוהר

יום שלישי, 7 באוקטובר 2014

בראשית

אני חושבת שאפשר להכתיר את החופשה שלנו בבראשית כ  - החופשה הטובה ביותר שאי פעם עשינו בארץ.
אני לא יודעת אם אתן זוכרות את החופשה האחרונה שעשיתי בארץ, זה היה סופ"ש בצימרים בצפון עם המשפחה של בעלי. היה חביב אבל לא משתווה לחופשות שלנו בחו"ל כמובן ותמיד חשבנו שחופשה בארץ לא באמת יכולה להיות להיט, עד שנחשפנו לעולם מלונות הבוטיק.
אני לא יודעת מתי בדיוק שמעתי לראשונה על בראשית, מלון בוטיק שממוקדם ממש על מצפה רמון, אבל זה הפך לחלום עבורי בדיוק כמו חופשה במלון הסקוטי בטבריה. כשהבנו שאני בהריון ידענו שנספיק גיחה לחו"ל בשלב המוקדם ואני אישית ידעתי שאין סיכוי שאני טסה אחרי חודש 5, זה ממש הלחיץ אותי הסיכוי שמשהו ישתבש כשאני בארץ זרה. מה שלא תיכננו זה שנטוס בפרוץ מלחמה ונחזור בעיצומה. חזרנו מברצלונה לכזה מצב נוראי בארץ וישר גייסו את בעלי והייתי חודש לבד ואיך שהיא נגמרה ציפה לשנינו עומס בעבודה וחגים ובתוך כל זה הריון וכל מה שבא איתו. פשוט שכחנו לגמרי כבר מהחופשה שעשינו ונזקקנו בדחיפות להתאווררות ראויה.

בעלי בדיוק כמוני אוהב חופשות שהן מאוד מפנקות וכמה שיותר שקטות ומבודדות. אין סיכוי שתתפסו אותנו במלון הכל כולל באילת בשיא הקיץ ובכלל בחגים אנחנו מסתגרים בבית כי המפגש עם כל עם ישראל ואחותו לא עושה לנו טוב לעצבים. כשהוא הזמין לנו חופשה היה לי ברור שזה בראשית או המלון הסקוטי ובסוף הוחלט שהמלון הסקוטי יתאים יותר בחורף וכרגע אנחנו רוצים שמש ומדבר.
החופשה הזאת היא חופשה יקרה מאוד. אנחנו עוד מצאנו חדר בתקופה סבירה למדי והלכנו בתחילת שבוע אז זה היה נסבל, שילמנו 3600 ש"ח לשני לילות, שלושה ימים על בסיס חצי פנסיון בחדר עם בריכה פרטית(!) ונוף מדברי. אז זול, זה לא. סופ"ש ארוך בבראשית הוא שווה ערך בעלותו לחופשת 5 ימים במלון בברצלונה, כולל הטיסות. אבל מדובר בחוויה מטורפת וחוויה אחרת לחלוטין מכל דבר שאי פעם חוויתם, אז תשבו ותתרווחו בזמן שאני אוכלת לכם ולעצמי את הלב.

תחושת היוקרה מתחילה כבר בהגעה שלכם למתחם המלון, שאליו אי אפשר להיכנס בכלל אם אינכם ברשימת המוזמנים. בצ'ק אין יש בחור שלוקח את האוטו ומחנה אותו עבורכם ולוקחים אותכם ואת המזוודות לחדר ב"מכוניות" גולף - גולפיות. כל התנועה במתחם מתבצעת כך או ברגל, אין רכבים שמסתובבים שם וזה תורם לכך שיש שקט אינסופי. יש המון סוגי חדרים/וילות/סוויטות אבל בעיקרון המלון בנוי מהרבה יחידות זהות של חדרים שהם קומה מעל קומה, אחד חדר עם בריכה ומעליו חדר עם גינה ובריכה קטנה.