יום חמישי, 29 באוקטובר 2015

Amazigh Beauty


לפני זמן קצר ביקשו ממני לתאר בקצרה את מי שאני. בין המאפיינים כתבתי שאני ברברית. ואפילו כתבתי את זה פעמיים. מישהי כתבה לי שהיא לא מבינה למה לציין דבר כזה בתור מה שמאפיין אותי ועוד פעמיים. אז הסיבה היא שזה חלק בלתי נפרד מהזהות שלי והגיע הזמן לדבר על זה ולהקדיש לזה הפקת אופנה.



אני יודעת שרובכן חושבות שברברית זאת קללה איומה, אבל האמת היא שזאת לא קללה בכלל ועבורי מקור לגאווה. המילה berber הגיעה בכלל מהרומים, במהלך הכיבושים הם פגשו כל מיני שבטים בגאליה ובגלל שהשפה שלהם נשמעה להם כמו משהו לא ברור הם כינו אותם ברברים. מכאן הגיעה המילה "לברבר". חלק גדול מהמרוקאים בארץ מגיעים משבטים ברברים, ובניגוד למה שחלקם חשבו או חושבים אין כאן במה להתבייש אלא במה להתגאות. מדובר בתרבות עשירה, מדהימה ועוצרת נשימה.

אני חצי מרוקאית ובתור ילדה נחשפתי לתרבות המרוקאית אבל אף פעם לא שיערתי שמדובר בעצם בתרבות ברברית ובמה באמת היא מכילה. כמו רוב המרוקאים דיקלמו לי מגיל אפס שאנחנו ממגורשי ספרד ואנחנו לא ה"שלוכים" מההרים. אבל זה היה ניסיון נוראי לשכנוע עצמי שכשל. ותמיד תהיתי מאיפה קיבלתי את העיניים המלוכסנות האלו ולמה סבתא שלי נראית כמו משהו שיבאו ממונגוליה.
במהלך לימודי התואר השני שלי (שלא סיימתי) למדתי המון על התרבות הברברית שממנה באתי. כל כך התאהבתי שהחלפתי כיוון לגמרי ומתזה שהייתה אמורה להיות בכלל על אופנת יהודי איטליה בתקופת הרנסאנס עברתי לחקור את הלבוש והתכשיטים של יהודי מרוקו. כאמור, לא סיימתי את התואר ולכן התזה מעולם לא נכתבה אבל הגשתי רפראט על תכשיטים של נשים ונערות יהודיות ממרוקו ותימן והספקתי לחקור המון על הנושא הזה, שכמעט ולא נחקר יותר בשני העשורים האחרונים. ההשפעות מספרד על מרוקו ברורות וידועות, אני דווקא התעניינתי ביהודים הברברים ובמערכת היחסים ויחסי הגומלין שלהם עם הברברים המקומיים. 



עם הזמן גיליתי שיש בעצם קשר ישיר ודיפיוזה תרבותית מטורפת בין הברברים המקומיים לבין היהודים הברברים וזה מתחיל מראשית התיעוד שיש בידינו. מי הם הברברים? הם אלו שהיו במרוקו ובכל צפון אפריקה לפי שהמוסלמים כבשו אותה. מאיפה הם הגיעו? מהרבה מאוד מקומות. בגלל זה אין באמת "מראה" ברברי נפוץ. חלקם בלונדינים תכולי עיניים או ג'ינג'ים, חלק כהי עור ועיניים, יש כמובן ברברים מלוכסני עיניים וגם כאלו שהם אפריקאים מובהקים. שימו לב שגם כאן בארץ המרוקאים הם על סקאלה מאוד מגוונת. הברברים מדברים ניבים שונים של ערבית ושפות אפרו אסייתיות שמשתנות לפי אזורים ושבטים והשפה שלהם היא לא ערבית מרוקאית אלא מיקס מעניין שחוקרי שפות אפילו קישרו לניבים של סקוטית. רובם יעדיפו לכנות את עצמם Amazigh - אימאזיג/אימזיגן שמשמעות המילה היא "בני חורין" או "חופשיים".
כיום הברברים הם מוסלמים סונים, אבל לקח להם זמן להתאסלם ובאופן עיקבי הם מרדו בממסד ובשלטון המוסלמי. חלקם במרוצת הזמן נטמעו בערים והתערבבו, אבל יש גם כאלו שגרים בהרים שעד היום שומרים על המסורות שלהם. רובם אגב מעדיפים לדבר צרפתית ולא ערבית מרוקאית, צרפתית מסמלת עבורם שפה של חופש. ואפילו הייתה תקופה שלברברים הייתה מדינה משלהם.


אני יכולה להמשיך ולספר במשך עשרות עמודים על הברברים. אבל אני לא רוצה לכתוב את התזה שלי כאן, אני רק אגיד לכם שבפעם הראשונה שפתחתי את הספרים וראיתי תמונות של מרוקאיות ברבריות חשבתי שאני מתעלפת. ראיתי את אמא שלי וסבתא שלי מביטות אלי מבין הדפים והייתי פשוט בהלם. כשהייתי ילדה קטנה תמיד קראו לי "פוקהונטס" ושרו לי "סיני יפני פרצוף של אינדיאני" ומעולם לא הבנתי את העינניים המלוכנסות שלי. ידעתי שירשתי אותן מסבתא שלי, אבל הקשר בין מרוקאים לאסייתים לא היה קיים מבחינתי, כי מרוקאים הם ערבים, לא? אז מסתבר שלא בדיוק, וש"מרוקאים" זאת הגדרה מאוד מאוד רחבה.



ישבתי עם סבתא שלי והדודים שלי שעוד זכרו משהו, וגיליתי שהם היו 100% ברברים. סבתא שלי לבשה וכיסתה את הראש במהדור וכל המושגים האלו מהספרים, זה היה החיים שלהם. ופתאום הפאזל התחבר. כשהייתי בת 15 הייתי באפריקה, אמנם בדרום אפריקה אבל כשהייתי באפריקה הרגשתי שאני בבית. טיילתי בה והרגשתי בכל נימי גופי את אמא אפריקה. התאהבתי בה ואפילו שהייתי רק בת 15, פעם ראשונה בחיים מחוץ לישראל ולבד והרגשתי שייכת בצורה שאי אפשר לתאר. הרגשתי כל כך בנוח וטוב, והדמעות שהזלתי כשעזבתי לא חדלו עד שנחתתי בארץ. וגם עשור אחרי יש בי געגועים לאמא אפריקה, כאלו שכואבים לי בכל יולי מחדש. געגועים הביתה.


מה שמדהים בתכשיטים של הברבריות - גם המוסלמיות וגם היהודיות - זה שלכל דבר היה משמעות וכולם נועדו להגן על האישה או הילדה שענדה אותם. להכל היה משמעות. הן ענדו מערכות תכשיטים ששקלו כמה ק"ג טובים ולכל דבר הייתה משמעות. לפנינים, לאלמוגים, לענברים, לצורות, לכמויות, לחומרים, לצבעים! להכל היה משמעות. בעולם שלנו תכשיטים בעלי משמעות ובטח שמשמעות מאגית חזקה כמו שהיתה להם הם מצרך נדיר. והן ענדו את התכשיטים האלו סתם כשהן עשו כביסה וטיפלו בילדים. אמא שלי מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד קמה בבוקר והתלבשה, התאפרה וענדה תכשיטים ואנחנו מעולם לא יצאנו מחדר השינה בפיג'מה. לא הבנתי למה עד שהבנתי מאיזו תרבות היא מגיעה ואלו נשים סבבו אותה.



החלק העצוב בסיפור הזה הוא מה שקרה לברברים היהודים שעלו לארץ. רובם לא הבינו את גודלה ועוצמתה של התרבות שממנה הם הגיעו והם נטמעו כאן בצורה מחרידה. "כור ההיתוך" עשה עבודה מצויינת. הייתי צריכה להתחנן בפני סבתא שלי שתדבר, על חצי מהדברים היא אמרה שרק המוסלמיות נהגו כך כשבשטח זה פשוט לא היה נכון. ולא רק היא, גם מבוגרות אחרות מאותו מושב מרוקאי שבו היא גרה דיברו באותה צורה. הם פיתחו איזשהו מנגון הכחשה מטורף ורובם זרקו (!) את הבגדים והתכשיטים שהם הביאו איתם. זה היה גלותי ונראה ברברי מידי והם לא חשבו בכלל על הערך של הדברים.


חיפשתי ממי להשאיל תכשיטים אותנטיים ולא מצאתי אז בסוף השתמשתי בתכשיטי "אופנה" בשביל להגיע למראה שקיבל השראה ממרוקאיות ברבריות. התכשיטים כולם בגוון של כסף כי התכשיטים של הברבריות אכן היוו מכסף ולא מזהב. יהודיות עירוניות ענדו זהב, כפריות ענדו כסף. ה head-piece נרכש מאסוס וגם החגורה, שאר התכשיטים לוקטו ממיליון ואחת חנויות ואולי תתפלאו לשמוע אבל אחד הצמידים שעל היד שלי הוא מרוקאי ברברי אמיתי.


על הצילום כרגיל אמון אופיר קפון המדהים.

אני לובשת גלבייה ממנגו שהזכירה לי מאוד את מה שיהודיות ברבריות לבשו בתזנית, הכפר שממנו סבתא שלי באה. זה בעצם הייתה חתיכת בד לבנה ענקית שהחזיקו עם סיכות פריפה מרהיבות לרוב בצורה המאגית - משולש. הבגד הזה נקרא איזהר.


החלפתי לכפתן הזה (שהוא יבוא ממרוקו) בשביל הניגוד העצום בין התמונות הלבנות ובשביל לספר לכן שנשים יהודיות מרוקאיות, גם הברבריות שבהן לא לבשו כפתן חוץ מבערב החנא שלהן. כפתן הוא לבוש עררבי מוסלמי ורק נשים מוסלמיות לבשו אותם. אז למה בחנא הן כן לבשו אותם? בשביל לבלבל את האויב. כל טקס החנא כולו סביב פריון והגנה מפני עין הרע, והכפתן אמור לבלבל את השדים שיחשבו שלא מדובר ביהודיה.




קעקועי זהב הם משהו אופנתי לחלוטין, הם היו אופנתיים מאוד בשנה האחרונה והם התחברו לי טוב להפקה ולאתניות. הקעקועים שעלי נרכשו בDix.it  והם מחזיקים יומיים בקושי לפני שמתפוררים לחלוטין.


האיפור כולו צועק ומהדהד משהו שבטי. צלליות לא היו בשימוש במרוקו הברברית אבל שימוש ב"כחל" אבקה שחורה ששמו בנדיבות ותחמה את העיניים בהמון שחור. ציירו על הפנים נקודות, פסים, סימנים. זה נועד ליופי וכמובן שגם להגנה. את הסומק הניחו בעיגולים בולטים ואדומים על תפוחי הלחיים ואני עידנתי את זה ממש מעט. העגילים שלי הם של נטע לבנה.


זה ישמע מוזר אולי, אבל כשהתאפרתי ככה עם מראה העיניים ה"ערבי" הזה וכשציירתי את כל הנקודות והפסים ואז הסתכלתי במראה הרגשתי הכי "אני" שיכול להיות. הרגשתי שלמה, אמיתית, הרגשתי בצורה משונה שככה אני אמורה להראות. שכל הדברים מתחברים.
העיסוק באפנה, במרוקו, בתכשיטים, ביופי, הכל זה מסע לעצמי ולמשהו שהרגיש לי חסר ולא ברור לאורך שנים.
שנים רבות התביישתי ב"מזרחיות" שלי, עשיתי כל שיכולתי להתרחק מהמוצא שלי או יותר נכון - עשיתי כל מה שאפשר בשביל להתרחק מהתדמית הזאת של מרוקאית-פרחה-צעקנית-טיפשה-שיטחית-זולה שהחברה שסביבי שידרה לי שכל זה טמון במילה "מרוקאית" וב"מזרחית". לאורך שנים עברתי מסע ארוך ומפרך אל עצמי.
קודם כל אל המקום הזה שבו אני לא מתביישת במי שאני ומבינה מהי גזענות ובאיזו צורה איומה אני חוויתי אותה ורק מאוחר הרבה יותר הבנתי מה באמת המוצא שלי ומי באמת אני.

ואני ברברית.
אני אימאזיגן לפני שאני ישראלית.
רוח חופשיה, מכשפה,
ואני מאוד אוהבת את מי שאני.


מקווה שאהבתן את הפוסט,
נשיקות

זוהר

יום שני, 12 באוקטובר 2015

My curly confessions

עשיתי פוסט כזה לפני כל כך הרבה שנים שהחלטתי שחייבים לחדש :)
אני יודעת שזה כנראה יפתיע אתכן לשמוע אבל לא נולדתי כבשה, אלא הפכתי לכזאת במהלך השנים. היה לי שיער חלק בתור ילדה קטנה, חלק וכהה וחשבו שאני מאומצת מאיפשהו באסיה, קראו לי "פוקהונטס" ושרו לי "סיני יפני פרצוף של אינדיאני". בבת מצווה שלי הוא כבר הפך לגלי וככל שהתבגרתי הוא הפך ליותר ויותר מתולתל ומקורזל. לצערי עכשיו הוא דווקא הופך לפחות ופחות מתולתל ומקורזל, התלתלים התחילו תהליך שהם הפכו ליותר ויותר פתוחים עם השנים. תלתלים הם באמת עניין מורכב מאוד, שואלים אותי הרבה על השיער שלי שבאמת עבר הרבה ואני מחדשת המון והחלטתי שהגיע לחדש פוסט בנושא. את הפוסט ילוו תמונות שיעבירו לכן את השינויים שעברו על השיער שלי במהלך השנים האחרונות.

לפני שהכרתי את חיים...

הדבר הכי חשוב שאני יכולה לספר לכן על תלתלים זה שכמעט ואין תלתלים שהם זהים זה לזה. לכל בחורה מתולתלת יש תלתלים מסוג מסויים ואפילו אצלנו במשפחה אנחנו 4 מתולתלות ולכל אחת מאיתנו התלתלים שונים. בדיוק בגלל זה אי אפשר לצפות שכל התלתלים יגיבו באותה צורה לאותו טיפול ולאותם טיפים. אני אספר לכן בשמחה איך אני מסדרת את השיער שלי אבל לא בטוח שזה יעזור לכן. עם תלתלים הכל עניין של ניסוי ותהיה (או טעיה) צריך לנסות, לנסות ולנסות ובסוף עולים על דרך המלך. חשוב להבין שתלתלים משתנים גם אצל אותה אישה, לרוב עם השנים השיער הופך ליותר ויותר יבש וככל שתלתלים מתייבשים יותר הם נהיים יותר נפוחים ומקורזלים. אבל הנה, אני דוגמא ליוצא מין הכלל. השיער שלי לא הפך ליבש יותר אפילו שאני מחמצנת אותו לפלטין וצובעת מלא, והוא הופך לפחות ופחות מקורזל עם השנים.
פעם גם אני לא ידעתי להתמודד איתו ושנאתי אותו מאוד, אפילו החלקתי את השיער במשך שנה בערך בשנות הנעורים שלי כי לא יכולתי להתמודד עם זה... כשזרמתי עם התלתלים בהתחלה השתמשתי בקרם לחות - המצאה מזעזעת לחלוטין שמותירה שיער שמנוני ומכור לקרם ועם הזמן למדתי אותו והיום אני כבר שנים מסדרת אותו באותה צורה.
פעם חשבתי שעם תלתלים אי אפשר לגוון ונידונתי לשנים של שעמום מבחינת צבע ותספורת אבל אני חושבת שהוכחתי כמה שזה לא נכון.

ארוך מאוד, מקורזל יותר מהיון אבל כבר עם גוונים ומסופר אצל חיים

בואו נדבר על כמה סוגיות מתולתלות חשובות:

1. חפיפה ושימוש במרכך - ובכן כאמור כל שיער מתנהג אחרת. השיער שלי לא נראה כל כך טוב אחרי שאני ישנה עליו ולכן אני מעדיפה לחפוף כל יום ולחפוף בבקרים. אין לי שיער שומני או יבש במיוחד ואני נחרדת מהמחשבה לא לחפוף יום יום כי אני מתאמנת יום יום ומזיעה כמו חמור. השיער שלי לא מושפע משימוש או אי שימוש מרכך. סדרת המוצרים האהובה עלי כרגע היא הסדרה להוספת נפח של לאוקסיטן.

אולי השלב שבו הכי אהבתי את השיער שלי! ארוך בדיוק במידה, גוונים חומים מושלמים!

2. תספורת - המון מתולתלות מפחדות מאוד להסתפר ובצדק. נכון, שיער אורך אבל לתלתלים לוקח המון זמן להתארך ולכן חשוב למצוא ספר טוב כמו חיים הספר האלוף שמספר אותי כבר 6 שנים, ולהישאר איתו. תלתלים כמו כל שיער אחר זקוקים לחידוש וקצוות כל כמה חודשים, זה רק מטיב איתם. יש מתולתלות שמהפחד לא מסתפרות שנים והתוצאה נראית נורא. שיער מתולתל הוא כבד מאוד ומושך למטה והשיער מאבד מהנפח ונראה כמו אוזניים של קוקר ספנייל.

 אחד מהאומבריים הראשונים שלי, תלתלים פי אלף יותר פתוחים ותספורת שאני אוהבת מאוד

3. שיער קצר - מתולתלות בהחלט יכולות להסתפר קצר ולהחזיק בקארה ואפילו שיער ממש קצר שיראה מהמם! העניין הוא שוב ספר אלוף. קל מאוד להפוך מתולתלת יפה לכבשה כעורה עם תספורת שפשוט לא מתאימה!

קצר ומושלם. 

קצר ולוהט!


4. נפח - ובכן, לדעתי כל מתולתלת שמבינה משהו בתלתלים תבין בסופו של דבר שבשביל שתלתלים יראו טוב הם צריכים להיות מנופחים ומקורזלים בדיוק כמו שהטבע התכוון, אני קוראת לזה "לאמץ את הנפח". מתולתלות שמנסות להשטיח את השיער ושלא יתנפח ומנסות לאלף אותו (וזה שלב שרוב המתולתלות היו בו מתישהו) צריכות להבין שהתוצאה היא דוחה ושמנונית. מבחינתי אם שיער מתולתל לא מטופל כראוי בהמון אהבה ועל ידי אהבת הנפח, עדיף שתעשי החלקה. שיער מתולתל עמוס קרמים בניסיון להצמידו לקרקפת זה מראה לא נעים בלשון המעטה. רוצה להשיג עוד נפח? תייבשי את השיער עם דיפיוזר כשהראש הפוך ותעשי "טיזינג" לשורשים!

נפוח וסגול

5. חומרים לשיער - כרגע  יש טרנד של לא לחפוף וגם לא להשתמש באף חומר ולרוב התוצאה של שניהם היא ממש לא אסטתית. אלא אם התברכת באפרו מושלם שלא צריך שום עזרה, סביר שאת תצטרכי אישהו חומר שיעזור לשמור על הלחות של השיער שלא יראה יבש. עם זאת חשוב שהחומר הזה לא ישאיר את השיער שמנוני כי זה נראה מאוד מלוכלך ולא בריא. מה האופציות?
א. קרם לחות -  בעייני קרמי לחות הם אסון. רוב המתולתלות בארץ היו מכורות לקרמי לחות שגורמים לשיער להראות ממש רע. קרם לחות הוא מוצר שטוב למי שהשיער שלה מממממש יבש וגם אז כדאי להשתמש ממש במעט ממנו ורק על הקצוות.
ב. שמנים למיניהם - שמנים הם פתרון מצויין, שמן טוב גורם לשיער להבריק ולא משאיר אותו שמנוני. ממליצה על השמן של לוריאל שמשיגים במספרות וגם על שמן מרוקאי.
ג. גלייז - המוצר האהוב עלי! גלייז הוא סוג של ג'ל נוזלי, צריך להשתמש במעט ממנו והוא שומר על הלחות ולוכד אותה בתוך השיער. הוא מותיר שיער מעט קריספי, אבל לא קשה שמתרכך לחלוטין במהלך היום ונראה טבעי. אני ממליצה על הגלייז של מטריקס שניתן להשיג במספרות.
ד. מוס - יש מעט מאוד מוסים שלא מותירים את השיער דביק וקשה. האהוב עלי הוא של פול מיטשל בריח קוקס משכר.

כן, הוא גם היה ארוך ואדמוני פעם...

6. כשאתן מגיעות לספר עם תמונה של מתולתלת שאהבתן את השיער והתספורת שלה קחו בחשבון ש 99% מהתלתלים בהפקות אופנה הם לא תלתלים טבעיים אלא כאלו שהספר עשה לדוגמנית בטכניקה כזאת או אחרת.

אחרי הסגול, היה תכלכל

7. טכניקת התספורת היבשה - ובכן, שמעתי עליה כמה וכמה פעמים ואחרי חפירה בטכניקה והתייעצות עם חיים מלך הספרים הגעתי למסקנה שמדובר בקשקוש מוחלט. כל מי שמצודדת בה אומרת שהיתרון הוא שכשיער רטוב הוא נראה אחרת לגמרי וקשה לדעת איך הוא יראה אחרי התספורת. ובכן, אני חושבת שזה עניין של מקצוענות של ספר. ספר טוב יבחן היטב את השיער שלך לפני התספרות וידע בדיוק איך תראה התוצאה אחרי התספורת. הוא גם יסביר לך שתלתלים תמיד נראים פחות טוב מיד אחרי התספורת בגלל הסירוק הרב שפותח אותם, אבל יומיים אחרי הם יראו נהדר. לי ממש לא ברור איך אפשר לספר בצורה נורמלית על שיער יבש. מה גם שאפילו אותם תלתלים נראים אחרת מיום ליום. אז התספורת תעבוד נהדר ביום ראשון ומה יקרה ביום שני? לא ברור לי.

8. אסוף - יש אלפי סרטונים ודרכים לאסוף שיער מתולתל. תמיד כועסים עלי שאני אוספת, אבל לא תמיד יש כוח להאבק איתו וזה בסדר גמור לאסוף!

הקשת של "קולולוש" תמיד שידרוג!


ועוד כמה דברים שאני רוצה לספר לאחותי הכבשים...

שיער מתולתל זה אופי, זה נכון. זה אופי כי לא כל אחת תלמד לעבוד איתו ולהוציא את המיטב ממנו והוא דורש סבלנות ותהליך של למידה. זה הרבה יותר קל להחליק את השיער ולגמור עם זה, אבל בריא זה לא ובאופן אישי אני גם לא חושבת ששיער חלק מתאים לכולן. על רובנו החלק נראה מאוד לא טבעי ומתאמץ, ההיפך הגמור ממה ששיקי ומדליק בימינו.
שיער מתולתל בא גם עם שק של דעות עליך... מתולתלות בעייני החברה באות עם תוויות של קופצניות, אופי "מבעבע", נשים יותר משוחררות, יותר סקסיות ויותר מיניות. הביטוי "רעמת תלתלים" הוא בעצם פראפרזה על "רעמת אריה", כלומר יש בהם משהו חייתי ולא מאולף וגם מלכותי. בדיוק מהסיבות האלו אגב לא תמצאו כמעט אף דמות ציבורית שאוחזת בתלתלים. ורבות מהן היו מתולתלות בעבר... למעט אורלי מ"אורלי וגיא" אין אף מגישת חדשות מתולתלת, זה פשוט לא עובר לאנשים כמספיק רציני ומאופק. זה עוד ניסיון להכניס אותנו למסגרת יופי שהיא מערבית, לבנה, ממשטרת, משעבדת ומשעממת.



יש בזה כמובן גם איזשהו עניין תרבותי גזעני. רוב התלתלים שנפגוש יהיו במקור אפריקאים וכהים, בלונדיניות מתולתלות הן מצרך נדיר (ומעלף!!!!). אני ממליצה בהקשר הזה לצפות ב Good Hair של כריס רוק, שמדבר על ההשתעבדות של האפרו אמריקאיות לשינוי השיער שלהן. אני חושבת שבדיוק כמו שלא כולנו צריכות להיות רזות, לא כולנו צריכות להיות עם שיער חלק. אני באופן אישי פשוט מכוערת עם שיער חלק, בחיי!
וככל שפחות בנות יכנעו לטרנד ההחלקות ויאמצו את השיער הטבעי שלהן - מה טוב!

ושלא תגידו שלא ניסיתי. ניסיתי, מכוער לי פחד חלק.

זהו להיום!
רוב התמונות שכאן נלקחו מעמוד האינסטגרם שלי שבו אגב אני גם ממליצה על מוצרי טיפוח ואיפור. אשמח אם תצטרפו, כיף אצלי!

נשיקות,
זוהר