יום חמישי, 31 במרץ 2016

על היום שבו התחלתי לשים זין על העולם.

לכל ילדה שאוהבת אופנה יש את הבגד החלומי הזה, משהו שהיא ממש רוצה שיהיה לה בארון. אני תמיד חלמתי על מכנסונים. מכנסי ג'ינס קצרים. אני מהדור הזה, שבu פחות או יותר המציאו את המכנסיים הממש ממש קצרים. כל הבנות בגיל שלי לבשו כאלו כבר בכיתה ד' ואני לא. גם כי ההורים שלי היו דתיים וזה היה ממש לא מקובל אבל בעיקר כי מגיל אפס שמעתי שיש לי רגליים שמנות, עבות, גזעיות. רגליים של שחקן כדורגל. רגליים שלא יפה לחשוף. התסביך הזה הלך והשתכלל כשהבנתי שיש לי ברכיים שמנות, שיש ברכיים שהן גרומות עם עצמות בולטות וזה היה נראה לי הרבה יותר יפה מהברכיים השמנמנות שלי והרגליים העבות שלי. את הרגליים האלו ירשתי מאמא שלי, לכל המשפחה בצד הזה יש רגליים כאלו. עבות וחזקות, שריריות. איפשהו אני מרגישה שהרגליים האלו זאת הגנטיקה של מרוקאים ברברים שהלכו יחפים, שהיו מחוברים לקרקע, שגמעו מרחקים עצומים. אבל את הנשים במשפחה שמעתי לאורך כל החיים שלי רק מעליבות את הרגליים שלהן. כל הזמן. תמיד אמרתי שהקרסוליים שלי לא דקים מספיק, קינאת בטירוף בנשים עם רגליים ארוכות ודקיקות ופשוט שנאתי את הרגליים שלי, את הגוף שלי מהאגן ומטה.

תכירו, המכנסיים הקצרים הראשונים שלי, נרכשו באסוס (מזהירה זה לא אותו מכנסון שאני קניתי, לא מצאתי אותו באתר.והטופ המהמם של HM):