יום שבת, 20 במאי 2017

איך מגדלים ילדים שמנים ובריאים

אני יודעת, נעדרתי נצח. עברה עלי תקופה לא פשוטה, אבל זה לא מעניין, אבל אני פה!

אני רוצה לכתוב לכן על נושא כאוב וחשוב, וזה על השמנת ילדים ויחסים בין הורים לילדים. ככל שהזמן עובר והקהילה שסובבת את הבלוג ואותי גודלת, אני נחשפת ליותר ויותר פוסטים של נשים מבוגרות, נערות ואפילו ילדות על היחסים ביניהן לבין ההורים שלהם ובמיוחד ליחסים האלו בהקשר של משקל. ממש עצוב לי לכתוב את זה, עצוב לי שפרמטר חיצוני משפיע כל כך על יחסים כאלו, אבל זה המצב. זה עצוב כי אנחנו רוצים להאמין שלפחות ההורים שלנו יאהבו אותנו ללא תנאים, אהבה שאינה תלויה בדבר. ולפעמים הם באמת אוהבים אותנו אבל פוגעים בנו כל כך בלי שהם שמים לב, או שהם שמים לב ולא מבינים איזו טעות חמורה הם עושים.

המדריך הוא מאוד פשוט, והוא מבוסס על החוויה שלי בתור מי שגדלה כילדה ונערה שמנה ועל מה שקראתי ולמדתי במהלך השנים האלו:

1. תאהבו את הילדים שלכם, באמת ובלי סוף, תתרכזו בדברים הטובים שבהם ותעצימו אותם עליהם. תפרגנו להם כל הזמן ותחמיאו להם. לא רק על המראה החיצוני, אלא על כמה שהם חכמים, נדיבים, מלאי חמלה, מצחיקים. תזכירו להם כל הזמן שהגוף זאת רק קליפה. יופי ורזון הם לא ערך עליון, תכונות אחרות כן.
2. אל תעירו להם שום הערה עוקצנית על המראה החיצוני שלהם, כלום. הם יודעים שהם שמנים.
3. אל תדחפו אותם לדיאטות. אל תספרו להם על הדיאטות שלכם ואל תרמזו.
4. אל תוותרו לילדים אחרים שמעירים להם ומטרידים אותם - תרימו טלפונים להורים שלהם, תערבו את המורים ואת ההנהלה ותהפכו שולחנות. אל תקבלו שמנופוביה בתירוץ ש״ילדים הם רעים״.
5. תהוו דוגמא אישית. אל תצפו בכלל שהילד שלכם יאהב את עצמו אם אתם עסוקים כל היום במשקל ובשנאה עצמית ומסננים הערות מרושעות כלפי עצמם לידם.ֿ
6. תהוו דוגמא אישית גם בתחום הכושר והתזונה. תאכלו בריא ותהיו פעילים והילדים יאכלו בריא ויבינו שחוג ספורט או טיולים ביחד זה אורח חיים. אל תדרשו מהם את מה שאתם לא מסוגלים לעשות בעצמכם.
7. אם מדובר בנער/ה שמדברים על כך שרוצים לרזות כדאי להושיב לשיחה ולהבין מאיפה הרצון נובע ולמה. כדאי לקחת לא לדיאטנית של הקופה, אלא למקומות שמלמדים אכילה אינטואטיבית כמו המרכז לשפת האכילה של איילת קלטר. מה ההבדל? שהילדים לא ילמדו לספור קלוריות אלא ילמדו להקשיב לתחושת רעב ושובע, ילמדו להבחין בין אכילה ריגשית לאכילה מתוך צורך. זה יתן להם כלים לכל החיים לאכילה נכונה ומודעת מבלי להכניס להם לראש קלוריות ורגשות אשמה.
8. אל תהפכו את זה לכישלון אישי שלכם, אל תפילו על הילד את רגשות האשם שלכם או תשליכו עליו את החוויה האישית שלו.
9. גם אם הילד שלכם אוביס וחייב לרדת במשקל מטעמי בריאות - אותו הדבר בדיוק. אל תדחפו ילדים ונערים לניתוחי טבעות וקיצורי קיבה. הסיכון מטורף ו 50% מהמנותחים עולים את כל המשקל בחזרה. ניתוח הוא צעד קיצוני כשכלו כל הקיצים. לא לגיל 16.
10. תדברו איתם בפתיחות ובכנות כל הזמן. גם כשהם בני 7. הם מבינים הכל.
11. תזכרו תמיד שאתם לא מגדלים ילד. אתם מגדלים ילד שיהפוך להיות מבוגר בעולם. תזכרו שביטחון עצמי ודימוי גוף הם שבריריים מאוד. רוב האנשים בעולם לא מרוצים מהמראה שלהם, רוב האנשים רודפים אחרי אידיאל מטורף כלשהו ומבלים שנים בשנאה עצמית. אתם לא רוצים לגדל מבוגר פגום וחסר ביטחון, אלא מבוגר בעל ביטחון עצמי וערך עצמי. חוסר ביטחון הוא מתכון לאסון. חוסר ביטחון יביא את הילדים שלכם לכשלונות, לבחירות לא נכונות בחיים. תזכרו שמערכת היחסים בניכם היא לכל החיים ויגיע שלב שבו הם לא יהיו תחת קורת הגג שלכם ויוכלו לבחור אם להשאיר אתכם בחיים שלהם או לא. אם החוויה שלהם איתכם תהיה רעה, גם אם נדמה לכם שדאגתם להם - הם יבחרו להוציא אתכם מהחיים שלהם והרבה פעמים, לא תהיה דרך חזרה.

  גיל 3

לא נולדתי שמנה, נולדתי אפילו מתחת לממוצע והייתי ילדה רזה וקטנה עד בערך גיל 7-8 שהתחלתי להשמין. באתי מבית של אוכל טוב, מרוקאי, כזה שבו בישלו אוכל טרי יום יום. לא היו יותר מידי חטיפים או נשנושים בבית, אבל היו בשבת והייתה שתיה ממותקת. כל האחים שלי ואחותי רזים, אכלנו את אותו אוכל ואותן כמויות אבל אני השמנתי והם לא. לא הייתי ילדה שמנה, היה לי עודף משקל קליל ויותר מעודף משקל מה שבאמת קרה זה שגבהתי והתרחבתי ופשוט גדלתי מהר מאוד. בתמונת הכיתה מכיתה ד׳ הייתי הכי גבוהה בכיתה שלי. אני באותו גובה מגיל 12 ולבשתי חזיה בקאפ c כבר בגיל הזה. יש לי סימני מתיחה בברכיים ובכתפיים מהגיל הזה, כי העור שלי לא עמד בקצב הגדילה. הייתי ילדה בת 12 שבגדי ילדים כבר לא התאימו לי, לבשתי 38 של נשים, קיבלתי מחזור בגיל 11, באמת כבר לא הייתי ילדה. אבל לא הפסיקו להציק לי, בעיקר המשפחה שלי וכל מיני נשמות טובות מסביב.

גיל 8, התעגלתי קצת

אבא שלי היה מעיר לי כל הזמן, וזה היה משגע אותי כי את הנטייה להשמנה ירשתי ממנו. אחים שלי היו יורדים עלי, אמא שלי מעולם לא התעמרה בי אבל כמישהי שבאה מדור אחר היא הפצירה בי לכסות כל הזמן את הרגליים השמנות שלי. שמעתי את המילה דיאטה בלי סוף. אני זוכרת שהייתי עומדת מול המראה ולפעמים אהבתי את מה שראיתי אבל הקולות מסביב לא הניחו לי.
במקביל בבית היו עוגיות וחטיפים ושתיה ממותקת והייתי צריכה ללמוד ״לשלוט על עצמי״ ולא לגעת כי אני משמינה ואחרים לא... התחלתי עם דיאטות בגיל 12, ובגיל הזה גם הפסקתי לגבוה.
סבלתי מאוד, כל ארוחת שבת היו מעירים לי והמשקל שלי וכל ארוחה נגמרה בזה שהייתי לחדר שלי, טורקת את הדלת ובוכה שעות. שמעתי את המשפט ״את כל כך יפה לא חבל?״, ״איך תמצאי גבר ככה?״, ״אם רק תרדי במשקל״. עשיתי דיאטות, סתמתי את הפה, חייתי על קוטג׳ ועגבניה שבועות ולא רזיתי. לא הצלחתי בכלל להבין שאני לא שמנה כמו שהמבנה שלי פשוט גדול. שאני לא אלבש מתחת למידה 42 בחיים, גם כשהייתי הכי רזה לא ירדתי מהמידה הזאת.

 בת מצווה. לבשתי 38 של נשים וחשבתי שאני עצומה.

 אני קוראת את היומן שלי ומזדעזעת. שנאתי את עצמי מאוד והגעתי למקומות מאוד נמוכים, רציתי למות. הייתי ילדה מהפריפריה ואף אחד פה לא דיבר על דיכאון ואובדנות, אבל הייתי ילדה ונערה דיכאונית מאוד והיו לי נטיות אובדניות וממש ידעתי מה הדרכים הכי טובות וקלות להתאבד וזה מזל נטו שלא מימשתי את זה. אבא שלי הוא סכרתי ולכן כבר בגיל 15 הייתי מודעת מאוד ואכלתי בריא מאוד ועשיתי הליכות יום יום ולא רזיתי. בגיל 16 ביקשתי מרופא המשפחה הפנייה לדיאטנית וזו הייתה הפעם הראשונה שרופא אמר לי ״את לא צריכה לרדת גרם. את בריאה כמו שאת. יש לך מבנה גוף גדול, את אוכלת בריא, את פעילה, בדיקות הדם שלך מושלמות.״ והוסיף בהלצה ״את רק צריכה לגבוה״ :) (ד״ר אהרן קרני, הצלת את החיים שלי. סתם שתדע.) לא הפסקתי עם הדיאטות עד בערך גיל 21, וכל השנים האלו הייתי יורדת ועולה והיום אני משמעותית שמנה ממה שהייתי, בדיוק כמו שהמחקרים אומרים - כמה שעושים יותר דיאטות בגיל צעיר - מסיימים כמבוגרים שמנים. את הנזק לביטחון העצמי שלי לקח לי שנים לתקן. האמונה שאף גבר לא ירצה אותי כמו שאני גרמה להתפשר ולבחור גברים מזעזעים בתחילת הדרך. אני בת 27 ולפעמים אני עוד שומעת את המשפטים והכינויים מהדהדים בראשי כאילו הם נאמרו רק אתמול. ״את שמנה, זה לא משנה מה תלבשי״ שאבא שלי אמר לי רגע לפני שיצאנו לחתונה, לא אשכח לעולם.

14, כבר לבשתי רק שחור כי הייתי שמנה מידי.

יש לי המון מזל שמבנה האישיות שלי הוא כזה שכל הדברים האלו בסופו של דבר רק עיצבו את מי שאני. יש לי מזל שאני מאוד אוהבת לקרוא ולחקור ולא אוהבת לשחות עם הזרם. מהר מאוד הבנתי שאין קשר בין עודף משקל לבריאות ויש אנשים שלא יהיו רזים בלי דיאטות תמידיות. יש לי מזל ולאחרות לא היה, והן מסתובבות בעולם 30-40-50 שנה בשנאה עצמית ותחושה של כישלון, כי ההורים שלהן החדירו בהן את המחשבה הנוראית שהן כישלון ושהן לעולם לא יהיו יפות וטובות ומוצלחות בלי שירזו.
אני שמנה, ויש לי תואר ראשון מאחת האוניברסיטאות הכי טובות בארץ(וכמעט תואר שני, אבל עזבו), יש לי בנזוג מהמם שאיתו התחתנתי והבאתי ילד, אני מאוד מצליחה בקריירה שלי, אני יוזמת ומנהלת קהילות, עובדת במיליון דברים ומצטיינת בכל תחום שאני נוגעת בו. אני אפילו מדגמנת במידה 44. וההורים שלי? יש לנו היום מערכת יחסים מצויינת והם גאים בי מאוד ומשוויצים בי בכל הזדמנות!
גם הילדים שלכם יצליחו.
בלי להיות רזים.