יום שבת, 30 בדצמבר 2017

Retema from the block!

הכל בפוסט הזה מרגש אותי וכשאני מתרגשת באמת קשה לי למצוא את המילים.
אני אתחיל מזה שההפקה הזאת היא הגשמת חלום.
אני כותבת את הבלוג כבר 8 שנים(!)  ואני חיה ונושמת אופנה בערך אותו זמן. לקח לי זמן לבנות את ההבנה והזהות שלי בעולם הזה, להבין יותר באופנה ולפתח את הטעם שלי. זה קרה ממש כאן על דפי הבלוג, ביחד עם התבגרות כללית והתפתחות אישית עצומה. על דפי הבלוג הפכתי מסטודנטית צעירה מאוד חוצפנית, מהוססת וחסרת טאקט לאישה מלאת ביטחון, עם מודעות פמיניסטית, גישה לא מתפשרת, קהל גדול שהולך אחריה וחלומות שמתגשמים כל הזמן. לאורך כל השנים האלו שמרתי על החשיבה הביקורתית שלי ולא איבדתי את היכולת שלי להסתכל בצורה אובייקטיבית על מה שקורה סביבי. לא המתקתי שפתיים ולא חיפשתי למצוא חן בעייני אף אחד וזה הפך את הדרך לטיפה יותר ארוכה ומורכבת עבורי, אבל אני מאוד שלמה איתה.

במהלך השנים ראיתי הפקות פלאס סייז, דוגמניות פלאס והשתתפתי בלא מעט בעצמי ותמיד הרגשתי שזה לא מדוייק. לא מספיק על רמה, לא כמו הפקות רגילות של דוגמניות רזות. רציתי לראות אופנה, וייב אחיד, מסר טוב ומשהו שלא מפחדים לעמוד מאחוריו. ואז פגשתי את רתם לויתן ואת קולקציית הגמר שלה לשנקר והלב שלי פשוט עצר. זה היה בדיוק זה. הפקה עם אווירה, קולקציה שמדברת בקו אחיד ובקול ברור וידעתי שהבחורה הזאת גאון. היא רק סיימה את הלימודים בשנקר ופנתה אלי שאדגמן לה לקמפיין ההד סטארט (שאתן חייבות להיכנס אליו ולתמוך בו כי זה שווה כל שקל וכי זו מהפכה אמיתית) ואחרי הצילומים לקמפיין הבנתי שאנחנו חייבות לצלם גם שת״פ ביחד. רותם הספיקה מאז להתחיל לעצב את הקולקציה המסחרית שלה ואני נתקלתי מחדש במלכיאלה בן שבת. את מלכיאלה הכרתי מרחוק כשהיא דיגמנה לנוקס וגם היא עברה חתיכת דרך. היא צלמת והיא פמיניסטית ומדהימה וכל כך כיף לקרוא אותה ואמרתי אוקיי - בואו נצלם ביחד.

הקונספט היה אופנת רחוב, סטרייט סטייל. הוויב הוא לגמרי ״שכונה״ והתמונות האלו הן תמונות פילם ולא תמונות ממצלמה דיגיטלית ולכן הן לא ערוכות, הן מציאותיות לחלוטין.