יום שבת, 7 ביולי 2018

 המכשפה בהריון!

כן, לא כתבתי פוסט נצח. למען הדיוק - לא כתבתי פוסט מאז שנכנסתי להריון. בפוסט האחרון שלי פירסמתי תמונות שצילמנו כשהייתי בשבוע 7 ומאז לא הצלחתי להתיישב ולכתוב לכן פוסט כאן בבלוג ולא בכדי - ההריון הזה מאוד קשה. קשה מקודמו וקשה בכלליות.
אני אתחיל מלספר שלא רציתי להיכנס להריון שני המון זמן, חיכיתי שהבן הבכור שלי יהיה עצמאי ובוגר, לא רציתי שיהיו לי בבית תינוק ופעוט אלא תינוק וילד בוגר, עצמאי שמבין הכל. בתור מי שמאמינה בהנקה לטווח ארוך ובאימהות מאוד אינטנסיבית וקרובה לפחות בשנתיים הקרובות ידעתי שאין לי פנאי נפשי או פיזי לתינוק נוסף לפני שלביא גדל קצת. אז נמנעתי מהריון בצורה יזומה, מה שלא היה בו צורך מסתבר כי לפחות אצלי(וחשוב לציין שזה אינדיווידואלי לחלוטין) אני ככל הנראה לא יכולה להרות כשאני מניקה(או לפחות לא יכולתי, עדיין לא מסתמכת על הנקה כאמצעי מניעה). כשכבר רציתי להיכנס להריון נוסף עדיין הנקתי והשניים לא עבדו יחד, גם אחרי הגמילה מהנקה לקח כנראה זמן להורמונים להתאזן - וזה הגיוני כי היה לי חלב הרבה זמן אחרי שהפסקתי להניק ולכן מצאתי את עצמי באמת כמהה ומצפה להריון הזה תקופה. זה לא היה באמת הרבה זמן במונחים של מי שבטיפולים, אבל לי זה הרגיש נצח. אני חייבת לציין לטובה את רופא המשפחה שלי שממש סירב להפנות אותי לבירור למרות שהייתי לחוצה ומתוסכלת ואמר לי שוב ושוב - זה עוד מוקדם. תחכי. בסופו של דבר הוא צדק ומנע ממני סטרס מיותר. כשנקלטתי האושר היה רב וגיליתי מוקדם מאוד, אבל מהר מאוד גם הגיעו הבחילות ושלל מיחושים אחרים ואיתם גם תופעות שלא הכרתי - דימומים וסימפיוליזיס.




הריון זאת תקופה מטלטלת ורגישה והריון שני שונה מראשון כי יש ילד לטפל בו ואי אפשר להתמסכן בלי סוף, כשזה מגיע עם דימומים וסימפיוליזיס זה יותר גרוע. הרגשתי רע והבחילות היו ברמה מזוויעה. הרגשתי הפעם מאוד פגיעה ולכן גם בניגוד להריון של לביא לקחתי את הזמן עד שיצאתי מהארון. כל דימום הוא חשד להפלה ולעבור  את זה פעם בשבוע ולפעמים פעמיים פשוט גמר אותי, גמר את האומץ שלי והפעיל את כל מנגנוני החרדה וההתסגרות שלי. פחדתי מאוד ובכנות? אני עדיין פוחדת ולא שקטה ולא אהיה עד שאחזיק את התינוק הזה בזרועותיי. בניגוד להריון הראשון שלי, אני פחות תמימה. מודעת לאחוזי ההפלות והלידות השקטות וכשהייתי בשבוע 11 הייתי בטוחה שאיבדתי את ההריון.
התעוררתי בבוקר, נעמדתי והדם פשוט נזל ממני עד לכפות הרגליים. הלכתי לשירותים והדם המשיך לנזול כמו ברז, כמו בסרט אימה ופשוט נעמדתי באמבטיה והתקשרתי בהתקף חרדה לבעלי. הדם זרם ככה הרבה מאוד זמן ואני זוכרת את הכל במעין חוויה חוץ גופית וזוכרת היטב את התחושה הסופית שזהו, ההריון הסתיים, אני זוכרת ששמעתי את עצמי ממררת בבכי, מתאבלת כמו שלא בכיתי בחיים. הגעתי לרופא בפעם הראשונה בחיים שלי בשמלת בית מכרבלת של חורף, נפוחה מבכי והייתי בטוחה שזה נגמר. בכיתי עוד יותר כשראיתי עובר ודופק, אבל הדימומים נמשכו כשהאחרון היה רק לפני שבוע.


בנושא שינויי הגוף והמשקל, לא הסתרתי מכן בהריון הקודם כמה היה לי קשה והפעם היה קשה עוד יותר. נכנסתי להריון במשקל שיא(הייוש לכל מי שטוען שמשקל גבוה משפיע על פוריות) והבטן שלי עוד הרוסה ונפולה מההריון של לביא. ראו מאוד מוקדם שאני בהריון, הבטן יצאה מוקדם מאוד(למרות שלא עליתי גרם עד חודש שישי ואפילו ירדתי במשקל), החזה שלי הפך לעוד יותר ענקי ונוסף על זה, גם אני לא חסינה מהשפעת המדיה. גם אני, כמוכן, רואה אינסוף תמונות של דוגמניות, שחקניות ונסיכות שמעלות בקושי 6 קילו בהריון ונראות מיניאטוריות ואני ובכן, לא נראית ככה. התקשתי מאוד למצוא בגדים - בגדי הריון אפילו מאסוס לא ישבו עלי טוב, הבגדים שלי לא ישבו טוב והרגליים שלי שהתנפחו מעבר לכל פרופורציה לא איפשרו לי לנעול אף אחד מזוגות הנעליים שלי. הרגשתי כל כך רע שלא הייתי בטוחה שיהיו צילומי הריון הפעם וגם אחרי שקבענו את הסט שאתן רואות, שקלתי לבטל כמה וכמה פעמים.


בגלל התחושות שלי היה לי מאוד קשה להיסגר על קונספט, ידעתי שאני רוצה משהו שהוא קצת פאשן, שמערב פרחים וזהב ובורדו, לא רציתי משהו מתוק מאוד אלא שילוב של רכות ועוצמה - מין מכשפה שפוגשת מנאדה, אמא אדמה, משהו שזועק אמהות אבל מחובר לאדמה ולטבע ולכוח העצום שיש בבריאת חיים ולא הייתי בטוחה איך לגשת לזה ובטח שלא הרגשתי מספיק ״כשירה״ בשביל לעשות הכל בעצמי ולכן נזקקתי לצלמת מצויינת ולמאפרת טובה. את ריבי - צילום קטן  אני מכירה עוד מההריון של לביא והיא נהדרת, מגניבה ומצחיקה וזרמה איתי על הקונספט של משהו אחר, הכניסה לי לעולם הדימויים גם את ההריון של ביונסה והבינה את הראש והכיוון שלי. את דנה ברכה אני מכירה מנוקס ומהפייסבוק וידעתי שהיא הכתובת למאפרת שתבין את הכיוון, תצליח לבצע וגם לא תשנא אותי כשאתערב לה באיפורנ כי אני חולת שליטה.


ֿ
הפרחים כמובן הם מבית פרחי אברהמי, אבל יש פה אפס שזירה ובעיקר שימוש בהם בתור חומר גלם. מבחינת הצילומים עצמם, הם התרחשו בתוך האמבטיה הקטנה מידי שלי והיו סופר מאתגרים. כמובן שלחלק מהפריימים הייתי חייבת להוסיף את הדאעש הקטן שלי, כי פשוט אי אפשר בלעדיו. הוא מודע להריון ולזה שהוא כבר אח גדול, עוזר בטירוף בבית (ילד בן 3.5 יכול להכניס כביסה למכונה ולקחת בעצמו מעדן, למזוג לעצמו מים ואפילו להיכנס לאמבטיה בעצמו כשאני פותחת את המים ומשגיחה), הוא בהתרגשות שיא ומסתכל על כל תינוק בעיניים נוצצות וחיוך רחב!




הופתעתי מהכמה שהתמונות יצאו יפות, אני מודה. חשבתי שבשבוע 35+4 אני כבר ממש גדולה מידי ושלא יכול לצאת מזה שומדבר טוב אבל טעיתי. בגלל עניין רפואי הלידה הפעם תהיה לידה קיסרית בעוד שבועיים וחצי, התכוננתי היטב ואני מקווה לטוב! בינתיים בעלי נמצא בשוודיה כבר שבוע וצריך לחזור בעוד שבוע ואני מנסה לשרוד.

ואם כבר אני כותבת לכן פוסט אחרי הפסקה כה ארוכה, אני רוצה להזמין אתכן לערוץ היוטיוב שלי שבמאמצים רבים ה חזרתי לחיים ואני אשכרה מצליחה להתמיד ולצלם! כרגע בעיקר איפור וטיפוח אבל אופנה ודימוי גוף גם הם בדרך!
הסרטון האחרון מוטמע פה למטה והוא אחד המבוקשים שלי - על שגרת טיפוח השיער שלי, וההרשמה לערוץ כמנויות היא בערוץ עצמו, פשוט לחצו על ״הירשם״ /   subscribe.


אני מקווה שנהנתן מהפוסט ואהבתן את התמונות, אשמח שתשאירו לי תגובות על מה עוד בא לכן לקרוא,  תספרו לי על ההריונות שלכן או שסתם תשלחו לי גלידה.... אני חייבת לכן פוסט על שבוע האופנה ולא שכחתי, הוא יגיע ויהיה אפילו יותר טוב ממה שאפשר לדמיין כי חלף מספיק זמן לראות אם חל שינוי בעקבותיו.

נשיקות,
בברכת התעברות מהירה, פריון, והריונות תקינים בידיים מלאות לכל מי שרק רוצה!
אוהבת,
זוריק

32 תגובות:

  1. מדהימה!!!!! מתחברת מאודלילק הראשון שכתבת, רק שאצלי היו מעורבים טיפולים. עכשיו בשבוע 30.
    לידה קלה בידיים מלאות אמן🤗

    השבמחק
    תשובות
    1. יואו בשעה טובה אהובה! בידיים מלאות❤️

      מחק
  2. קראתי ונפעמתי
    הפתיחות שלך ממש לא מובנת מאיליה ואת נתת לכל כך הרבה נשים מקום בפוסט הזה. את השראה מבחינתי

    השבמחק
  3. וואו שמעי אצלי ההריון ה3 שהיה לפני 4 חודשים היה פשוט סיוט כל פעם שעבדתי יותר מ10 דק כאבי גב רגליים ראש ובבית עוד 2 ילדים הייתי עייפה תמידית חסרת סבלנות עצבנית(מזל שיש מוקדי שירות חחחחח) וגם כאן ניגמר בקייסרי יזום הייתה חוויה מופלאה אני עדיין נזכרת ובוכה מהתרגשות

    השבמחק
    תשובות
    1. זה לגמרי סיוט, סיוט. אפילו הבעיטות הפעם כואבות לי בטירוף... כיף לקרוא שאת כותבת ככה על קיסרי יזום!

      מחק
  4. כל כך מרגש !!!מדהימהה !!תמונות הורסות !!

    השבמחק
  5. זוהר את כל כך מרגשת! אני מאחלת לכם המון בריאות!

    השבמחק
  6. תמונות מדהימות
    את מהממת והיורש אפילו יותר.
    שתהיה לידה קיסרית קלה,ידיים מלאות והחלמה קלה.
    חיבוק

    השבמחק
  7. בשעה טובה זוהר! מאחלת לך שהקיסרי יעבור בקלות, שהפוסט יהיה קל ושהתוצאה תהיה מהממת. חייבת לשתף שהלידה השניה שלי הייתה מבחינתי חוויה מתקנת בכל הנוגע להנקה שהולכת ממש בקלות. בגלל שאני יודעת כמה נאבקת כדי להניק את לביא (ויש נקודות מסוימות שדומות בסיפור שלנו) מאחלת לך שגם את תחווי את תחושת התיקון הזאת עם הנקה שבאה בקלות ומוערכת מאד בגלל זה

    השבמחק
    תשובות
    1. וואי, הלוואי הלוואי הלוואי! מתפללת ומייחלת לזה בדיוק❤️

      מחק
  8. שולחת לך חיזוקים ואהבה!!!! לא פשוט בכלל.

    השבמחק
  9. איזה אישה אין דבר כזה בעולם פשוט מדהימה מודל לחיקוי כל הנשים שבהריון וסובלת מכל מני תופעות עייפות,דיכאון, כאבים תמצאו זמן לעצמכם באמת אפילו חצי שעה ביום גם עם יש לכם ילדים תמצאו זמן לעשות משהו שיעודד אתכן ויעשה לכן טוב כי שום דבר לא שווה בליעדכן אתן חזקות שיכולות לייצר חיים ומגיע לכן את הכי טוב בעולם לכן תפנו זמן לעצמכן כדי לנוח ולאסוף כוחות.😍😍

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה! מסכימה איתך, אני לא הצלחתי למצוא לעצמי דקה.

      מחק
  10. התמונות מהממות. ריגשת אותי מאוד בפוסט ובתמונות.

    כתבת:
    הופתעתי מהכמה שהתמונות יצאו יפות, אני מודה. חשבתי שבשבוע 35+4 אני כבר ממש גדולה מידי ושלא יכול לצאת מזה שומדבר טוב אבל טעיתי.

    אין דבר כזה גדולה מידי. והגודל לא הופך משהו ללא טוב. נחמצתי כשקראתי את זה.

    מאחלת לך המשך היריון קל ככל הניתן ולידה קלה בידיים מלאות ורק נחת וטוב ואושר.
    שולחת חיזוקים וחיבוקים לקשיים והאתגרים
    ♥️

    • לאן לשלוח את הגלידה?

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה הדר❤️❤️❤️

      מחק
    2. שולחת לך אוטו גלידה עם תזמורות ומנגינות של אהבה, תמיכה ונשיקות רטובות ודביקות... פשוט נהנית ממך
      💜❤️💙

      מחק
  11. מודה שזו פעם ראשונה שאני קוראת פה בבלוג, אבל וואו נראה לי שמצאתי אחלה זמן להתחיל!
    התחברתי למה שכתבת על הטיימינג שרצית להריון, שהילד כבר יהיה גדול וכו..אז כמוך כמוני ונפל בחלקי הפשלה הגדולה, זו שכולנו אומרים שזה לא יכול לקרות אבל יודעים בלב שזה לגמריי יכול, ונקלטתי מפעם אחת שבין הפסקת הגלולות הנקה והמעבר לגלולות רגילות (כי הקטן עוד ינק). הפלה לא באה בחשבון אבל גם לא קבלה של העובדה וההריון לווה בשבועות ארוכים (מאוד) של בכי אינסופי בלתי נשלט על ״אובדן הבלעדיות״ עם הקטן שלי (שהיה רק בן 9-10 חודשים). כמה רציתי עוד זמן, ושיבין ועוד ועוד ועוד.. כמה בכי וייסורים. אחכ כשכבר הבכי דעך הגיעו הבחילות וכל נפלאות ההריון (שלא הכרתי כי עם הבן היה פשוט מושלם) ואז נזכרתי שכאמור לי בהריון הראשן שיש לי בן פרצתי בבכי כי רציתי בת, אז מיד חשבתי לעצמי ״הנה רצית בת? קבלי אותה מתי שאת לא רוצה ובעוצמות ההריון המגיעות לבת״. ומאז ייחלתי שלפחות בתוך כל הסבל שיגידו לי שזו בת! ואכן... זו בת... והיא כבר פה. והיא מושלמת. והבן שלי שהיה בן שנה ו7 (ויום) כשנולדה אוהב אותה אהבת אמת, ועוזר, ומבין הכל והם ביחד הקסם של חיי!!!
    יחי ההריון! הפוריות! הזוגיות ואהבת אחים!
    בהצלחה בלידה! אין דבר מרגש יותר מהפגישה בין הקטנים!!!! 😍

    והתמונות.... וואו! גדולה, קטנה, יופי לא נמצא בגודל הוא נמצא במה שבפנים ( ובהריון זה לגמריי תרתי משמע) וזה לגמריי מקרין החוצה!!!

    נשיקות ואהבה! ♥️

    השבמחק
    תשובות
    1. איזו נהדרת את. צלחת התמודדות לא פשוטה❤️

      מחק
  12. שיהיה בשעה טובה. התמונות מהממות ❤

    השבמחק
  13. בעיקר רוצה לחבק.
    הסיפור עם הדימומים הזכיר לי כל כך את ההריון שלי, הפחד לאבד (ובאחת הפעמים הדימום היה כזה שאמרתי לעצמי שזהו, איבדתי), ובחילות שפשוט הקאתי הכל אם לא לקחתי דיקלקטין. אנשים כל פעם הופתעו שעדיין יש לי בחיחות.
    ועל זה כשאת ההריון שלפניו איבדתי, וחלק בי לא האמין שאני באמת יכולה לעשות את זה.
    כל בדיקת אולטרסאונד הייתה עינוי בה ראיתי בעיני רוחי את הרופאה שלי (שלא מסוגלת ללכת אליה מאז, אבל מצאתי רופא רגיש ומהמם) אומרת לי שהיא לא מוצאת דופק.
    לא עזר שבמקור זה היה תאומים ורק אחד התפתח. כל הזמן חלמתי על הפלות.
    והנה, בן ארבעה חודשים, נרדם עליו בלי שום דאגה בעולם עכשיו שסיים לאכול.
    עברתי בסוף קיסרי אחרי חודש וחצי אשפוז במחלקת הריון בסיכון.
    הכרתי את הרופאים שנכנסו איתי לניתוח. כשחששתי לגבי האופציה ישבתי עם שתי רופאות בחדר סגור ופשוט שאלתי כל מה שיכולתי לחשוב עליו, גם אם הכי זניח. דיברתי עם חברת צוות בעבודה שעברה 2 ניתוחים. והיה נראה לי שהשד לא נורא כל כך.
    רציתי אפס נפרדה. אז אפס הפרדה לא קרה כי בסוף זה לא היה מתוכנן אלא דחוף, אבל בעלי היה איתי.
    הוציאו את התינוק ואני זוכרת איך הוא פשוט הסתכל עליי, ואז הסתכל על אבא שלו, וחזרה אליי.
    המרדים שישב לידי והסיח את דעתי מההרגשה הלא נעימה שהיא ניתוח בהכרה (לא כואב, אבל כן מרגישים לחץ, וזה מטריד). וקטני היה עם אביו עד האיחוד שלנו. אימי ישבה איתימשלוש שעות בהתאוששות.
    וגיליתי שכיף זה אולי לא, אבל זה בהחלט אפשרי להיות על הרגליים כמה שעות אחרי. ולהרים את קטני, וחוויית הניתוח זכורה לי בעיקר כסוריאליסטית, אבל בהחלט לא לרעה. בהחלט שואפת לוויבק בעתיד, אבל עם הסיבוכים שלי לא בטוח כמה זה יתאפשר. וגם זה לא נורא.

    השבמחק
    תשובות
    1. שמעתי כל כך הרבה סיפורי קיסריים, שאין לזה סוף ואין לי ספק שיהיה בסדר, אין לי טיפת חשש. רק רוצה להיות אחרי...

      מחק
  14. וואי, פוסט מרגש כל כך!
    התמונות מהממות, ואת נראית כמו אמא אדמה בעצמך, והקטן שלך כמו ילד טבע.
    שיהיה במזל טוב, קולולו, לידה קלה ומהירה, החלמה שלמה וידיים מלאות בכל טוב ושפע בריאות!
    חיבוק גדול!

    השבמחק
  15. קודם כל - ברוכה השווה! התגעגעתי לפוסטים שלך!

    דבר שני - בעיני, נשים הרות הן הדבר הכי יפה שקיים! עם כל הקשיים שלעיתים קיימים בהריון וכן, לפעמים זה ממש סבל, התוצאה הסופית שווה הכל.
    אאנ עצמי אמא לשלושה (1.5,6,8) והגדולים אומנם "עצמאיים" בהשוואה לאחיהם הפעוט, אבל בכל גיל הם נזקקים לסיוע/עזרה שלנו כך שאל תקטלגי את לביא כאל גדול, אלא כבוגר.

    בכ"א, כבוגרת קיסרי בבכור (חוויה שאמרתי שאמנע ממנה בשנית בכל מחיר - וגם הצלחתי - בוגרת ויבק פעמיים) מאחלת לך שיעבור בקלות, החלמה מהירה, פוסט קל ושופע חלב וסבלנות, מנוחה לאורך רוח והכלה. הכלה ללביא ולסובבייך. אמא לשניים זה מאתגר.

    היי קשובה לעצמך וסנני מה שלא נראה לך.

    מכל הלב,

    קוראת ותיקה מאוד שלך.

    השבמחק
    תשובות
    1. גדול/בוגר זו סמנטיקה, לא חשבתי שהוא הולך לטיול אחרי הצבא ;)
      תודה!

      מחק